בן סירא/פרנקל/טו

(טו, א) ירא יי יעשה זאת ונוצר עדותיו ישיגנה:

(טו, ב) כאם בנחת תקדמנו וכאשת נעורים תאספהו:

(טו, ג) תשביעהו לחם חכמה ומי תבונה תשקהו:

(טו, ד) תחזיקהו לנצח ויעמד ישען עליה ולא ימוט:

(טו, ה) על כל רעיו תרוממנו ובקהל עם תפתח פיהו:

(טו, ו) תעטרהו שמחה וגיל ושם עולם תנחילהו:

(טו, ז) לב אויל לא יבין דרכה ועין חוטא לא תשורנה:

(טו, ח) רחוקה היא מאנשי רהב ושטי כזב לא ישעו לה:

(טו, ט) לא נאוה לנבל שפת תהלה כי לא נתנה לו מאת אלהים:

(טו, י) כי התהלה תבואת חכמה ויי הטה אליה חסד:

(טו, יא) אל תאמר יי הסיר חסדו ממני ונכשלתי למה עשית את אשר שנא יי:

(טו, יב) ואל תאמר יי הכשילני כי לא יחפוץ יי בעול:

(טו, יג) הלא שנא תהפכות הוא וכל יראיו יקוצון בהמה:

(טו, יד) אלהים ברא את האדם מראש ויתנהו ביד יצרו:

(טו, טו) אם תאבה תצור עדותיו ואת הישר בעיניו תעשה:

(טו, טז) אש ומים נתן לפניך שלח ידך אל אשר תשלח:

(טו, יז) החיים והמות ערוכים לפניך את אשר תבחר ינתן לך:

(טו, יח) כי גדול יי ורב כח לתבונתו אין חקר ועיניו על כל:

(טו, יט) עיני יי אל יראיו וכל מעשי אדם נגלו לפניו:

(טו, כ) לא פקד על האדם לחטא ורשיון לא נתן לעול: