במדבר רבה ב טו
והיה במקום אשר יאמר להם וגו' (הושע ב, א), והיכן נאמר להם, כשעשו אותו המעשה קרא אותן הקדוש ברוך הוא עמו של משה, שנאמר (שמות לב, ז): לך רד כי שחת עמך, מיד חגר משה מתניו בתפלה, שנאמר (שמות לב, יא): ויחל משה את פני ה' אלהיו וגו'. משל למלך שראה את אשתו מנשקת לסריס, אמר לשושבינה מגרשה אני, טורפה אני, תלך לבית אביה. אמר לו למה, שמצאתיה מנשקת לסריס. אמר לו עכשו היא מעמדת לך בנים נאים וגבורים והם יורדין עמך למלחמה. אמר אין הימנו תוחלת, אין מוליד לי, ועל דבר שאין הימנו הנאה אתה כועס, כך (שמות לב, ז): למה ה' יחרה אפך בעמך וגו', אמר לו משה זה העגל שעשו ישראל, עכשו הוא מסיעך הוא מוריד גשמים ואתה מפריח טללים. אמר לו הקדוש ברוך הוא וכי יש בו תוחלת. אמר לו משה ואם אין בו ממש למה אתה כועס, (שמות לב, יא יג): למה ה' יחרה אפך בעמך וגו' למה יאמרו וגו' זכר לאברהם וגו', מה כתיב אחריו (שמות לב, יד): וינחם ה' על הרעה וגו' שלו, הוי: והיה במקום אשר יאמר להם וגו'. דבר אחר, והיה במקום וגו', אמר רבי יוחנן מה כתיב למעלה מן הענין (הושע א, ב ג): לך קח לך אשת זנונים וגו' וילך ויקח את גמר וגו' וכל הענין (הושע א, ט): קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי וגו', ואחר כך (הושע ב, א): והיה במקום אשר יאמר להם וגו', מה אם בשעה שהיה כועס עליהם כך היה מחבבן, בשעה שהוא אוהבן על אחת כמה וכמה. למה הדבר דומה למלך שכעס על אשתו אמר מגרשה אני ואיני חס על בניה, לא היא אשתי ולא אני אישה, ירד לשוק הלך לו אצל הזהבי, אמר לו עשה לאשתי תכשיטים של זהב, הלך אוהבו ומצא לו אצל הזהבי שעשה לאשתו תכשיטים, הלך ואמר לשכנותיה לא שמעתן שהמלך עושה מריבה עם אשתו והוא אומר לה מגרשה אני, עכשו ראיתי אותו אצל הזהבי אומר לו עשה תכשיטין לאשתי. כך כשכעס הקדוש ברוך הוא על ישראל אמר להושע: קח לך אשת זנונים וגו', איני מבקשה (הושע ב, ב): זנה תזנה הארץ וגו', איני מרחם עליה (הושע ב, ו): קרא שמה לא רחמה, לא היא שלי ולא אני שלה, (הושע א, ט): כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם. אמר להם הושע אמות העולם מה אתם סבורים בשביל שאמר להם הדברים הללו כי אתם לא עמי, שהוא כועס עליהם, ראו היאך הוא אומר להם, מה כתיב אחריו, והיה במקום אשר יאמר וגו', וכן ישעיה אומר (ישעיה א, ב): שמעו שמים והאזיני ארץ וגו' (ישעיה א, ד): הוי גוי חטא, ומה כתיב אחריו (ישעיה א, יח): לכו נא ונוכחה, (ישעיה א, טז): רחצו הזכו וגו'. למה הדבר דומה לבן מלך שאמר לו אביו לך לבית הספר, הלך לו לשוק והיה מתחיל משחק עם הנערים, ידע אביו שלא הלך לבית הספר, מקללו ומשמיעו דברים רעים, אחר כך אמר לו רחץ ידיך ובוא סעד עמי. כך ישעיה אמר (ישעיה א, ב): בנים גדלתי וגו', ומשהוא גומר כל הענין מהו אומר (ישעיה א, יח): לכו נא ונוכחה וגו'. וכן ירמיה הקדוש ברוך הוא אמר לו (ירמיה א, יא): מה אתה ראה ירמיהו ואמר מקל שקד וגו' (ירמיה א, יג יד): סיר נפוח, מצפון תפתח הרעה וכל הענין, ומה כתיב אחריו (ירמיה ב, ב ג): הלך וקראת באזני ירושלים וגו' קדש ישראל וגו'. משל למלך שנטל אשה היה אומר אין נאה הימנה, אין משבחת הימנה, אין מישבת הימנה, נכנס שושבינה לבית ראה אותה מנולת, הבית אינה מכונת, המטות אינם מצעות, אמר לה שושבינה הלואי את שומעת שהיה בעליך משבחיך לתוך השוק אין אותו השבח מעשים הללו, אמר השושבין אם כשהיא מנולת כך הוא משבחה, אלו היתה מתקנת על אחת כמה וכמה. כך דורו של ירמיה חוטאין והוא אומר להם (ירמיה ב, ב): זכרתי לך חסד נעוריך וגו', אמר להם ירמיה אלואי אתם שומעין מה הוא אומר עליכם, הלך וקראת באזני ירושלים וגו' זכרתי לך חסד נעוריך וגו' קדש ישראל וגו', אמר אם בשעה שהם חוטאים כך הוא מחבבם, כשהם עושין רצונו על אחת כמה וכמה. אף כאן: כי אתם לא עמי וגו', ומה כתיב אחריו: והיה במקום וגו'.