בלדה על נעמן מהאגם המר

מאת: דודי בן עמי

היה? ודאי היה. אמו עודה יושבת בחדרה, עם נר לנשמתו.

ישנו? / היכן? / איננו.

אני רואה תמונה, (לא מאמין בה - הו דמיון מתעתע).

הנה יושב הוא לשולחן.

סביבו הגיבורים - עשו את שמם במלחמה - ביום מותם.

והם שלמים עכשיו.

יושבים וצוחקים... על שאמר אחד מגיבורי דוד.

אולי בניהו, או עַזְמָוֶת.

או אותו מ"פ אשר מן הצריח, בהשקט, ניהל את נעריו קדימה.

נפגע מטיל. אבל עכשיו... (אוי, דמיוני קודח),

שלם באבריו הוא, קסדתו לא מנופצת.

ביישן הנער נעמן, אינו מאלה הטופחים על גב בצחוק רועם.

כולו, בה"ד 4. טיפול בגנרטורים. פיקוד דרום. מעוז מעוז עבר,

"עוזי". שתי מחסניות. על חיוכו הוא לא חתם בשום אפסנאות

ונעוריו היו עמו ממילא, גם אולי תקוות.

כך באותו יום- דין. "ליטוף". בקו בר-לב, על גדת התעלה.

בתוך ההפגזה האיומה, הוא עם ה"עוזי", שתי מחסניות.

יצא מתוך הבונקר. כך הוא התעקש.

רץ אל עמדת השער. (קודם שאל את המפקד)

רץ להביא תחמושת למקלע, רץ למלא שתי מימיות,

רץ... כך נלחם.

פיצוץ. אבק סמיך. שני חבריו "הלכו". גם אחר כך...

"הי, הזהר! רץ שוב לתוך האש, בשביל מנת קרב"?

יומיים. עוד שני נפגעים. ניסיון לחבור לשריונים ההם.

לא אפשרי עם הפצועים הזועקים, אין דרך!

אפילו כך, רץ לעזור.

אזי, אחרי אבדן תקווה, השבי הוא אולי יציל - רק את הנפש לבדה?

"אולי נחיה? ועוד ישנם גם הפצועים".

אז קם הנער נעמן.

כולו, בה"ד 4, "עוזי", שתי מחסניות, ללא חיוך:

"לכו. בסדר. ואני ארוץ עוד פעם".

"לא נעמן. עצור! גדר התיל שם ושדה מוקשים... עצור!"

עכשיו אל השולחן מסב הוא. (כך בדמיוני),

שוב אין אורב מאחורי הסוללה והאגם ליד, לא מר.

צחים ולבנים מדיו, לא עוד מעופרים. מכונפים הם סנדליו.

הוא את רעיו הגיבורים שואל, בחיוכו הביישני, עם נעורי הנצח:

"אולי אביא לכם דבר"? "ארוץ עכשיו"?

"הו נוח נעמן. אל נא תרוץ, עמנו שב", חובק שכמו אחד,

- אולי הוא עשהאל, או יתכן כי מרדכי מגטו ורשה -

"הלא תקשיב, לקול המנגינה הנפלאה נישאת ברוח,

רגליך הן השיר המתנגן".

...................................................................................

בסיס נעמן היה נעדר צה"ל במשך חדשים רבים. לאחר קרבות מלחמת יום הכיפורים, שימש דודי בן עמי כקצין איתור נעדרים, ביחידת "איתן". גם בגזרת מעוז "ליטוף", ליד האגם- המר, בדרום תעלת סואץ. במסגרת התפקיד, למד את פרטי הקרב במעוז, בדרכים שונות, גם מחבריו של נעמן לאחר שחזרו מהשבי. כחלק מהפעילות לאיתור נעדרי צה"ל בגזרה. התברר כי גופות חללי המעוז נלקחו על ידי קצין מצרי בכיר ונשמרו בעיר סואץ. רק חדשים מאוחר יותר, החזירו המצרים את הגופות, ביניהן זו של נעמן. הדיווח שלו, היה בין המסמכים שעל פיהם הוחלט להעניק לנעמן את עיטור העוז.

"לפיכך היה לי סיפוק מסוים, לראות בטלוויזיה את אימו ומשפחתו של נעמן מקבלים את העיטור מידי הרמטכ"ל ביום העצמאות. זמן רב חשבתי לכתוב את סיפורו של נעמן, חששתי שסיפור "יגלוש" למעין מאמר עיתונות וויתרתי. לבסוף - כמעט בעל כרחי - החל סיפורו של נעמן להיכתב כשיר".

סרן 416868 דודי בן עמי, יחידת אית"ן (איתור נעדרים), חיל אוויר