בלבבי משכן אבנה (שוורץ)/חלק א/מספר 'תורת המגיד'

מספר תורת המגיד (ממעזריטש)

אציגה כאן כמה גרגרים מספר תורת המגיד (הנהגות), שיהיו להשלמת הבנת הדברים.

1. יראה להתבודד בכל יום במחשבתו עם הבורא יתברך, וימשוך אליו יראתו מחמת גדלותו, ויתנהג כך עד שיהא רגיל גם כשמדבר עם האנשים שלא ישכח את הבורא יתברך.
2. ויחשוב תמיד וידבק עצמו בבורא יתברך באהבה גמורה, שהוא אוהב ית' יותר מכל דבר שבעולם, וכו'. ותמיד יהיה מחשבתו דבוקה בעולם העליון, בו ית'. וזה פירוש הפסוק ברמז, "מן המקדש לא יצא". וכשצריך לדבר מעניני העוה"ז, יהיה במחשבתו שהוא הולך מעולם העליון למטה, כמו אדם שהולך מביתו לחוץ, ודעתו לחזור תיכף, ובעת ההליכה חושב מתי יחזור לביתו, כך יחשוב תמיד בעולם העליון ששם ביתו העיקרי, בבורא ית', אף בעת שהוא מדבר בעניני העוה"ז, ויחזור תיכף מחשבתו לדבוק בראשון, וכו'. ועוד ידוע דכל הארץ הוא קב"ה, וכמו שבשפעו ית' כתיב "והחיות רצוא ושוב", כן יהיה בדרך הזה לעיין בענין עוה"ז, וישוב תיכף למקומו, וזו מדריגה גדולה עד מאד, וצריך זכות המחשבה והנשמה תחלה כדי שיהיה תמיד דבוק בעולם העליון בו ית'.
3. כשלומד צריך ליישב עצמו לפני מי הוא לומד, שלפעמים מרחק עצמו בלימודו מהבורא ית', לכך צריך לישב עצמו בכל עת ובכל שעה.
4. כשמדבר דברי תורה, יהיה במחשבתו כאלו אינו מדבר בפני בני אדם, רק לפני הבורא ית', וידבק במחשבתו בו יתברך.
5. יכול אדם שהוא דבוק לבורא ית' כראוי, להסתכל בכל דבר שהוא רוצה, ונראה שמסתכל על אותו דבר, והוא אינו מסתכל רק על הבורא ית'.
6. מעלה גדולה כשאדם מחשב ומהרהר תמיד בלבו שהוא אצל הבורא ית', והוא מקיף אותו מכל צדדיו, ויהיה דבוק כל כך שלא יהא צריך לישב בכל פעם שהוא אצלו ית', רק שיראה הבורא ית' בעין שכלו, ושהוא ית' מקומו של עולם. והכונה, שהרי היה קודם שנברא העולם, והעולם הוא העומד בבורא ית'. וא"כ צריך שיהיה דבוק כל כך שעיקר ראיתו תהא בבורא ית'. וזה האדם זוכה שיפרדו הקליפות מעליו, והם המחשכים ומבדילים בינו ית' ובין האדם, ומסתמים עיני שכל האדם להסתכל בבורא ית'. ויחשוב שהבורא ית' שופע מלמעלה למטה על ידי צינורות מלמעלה למטה בכל העולמות, ואנו הולכים בבורא ית' וכו'. וגם שיחשוב שהוא תמיד אצלו ית' כנ"ל. ואף שלפעמים יהיה בלא דבקות כל כך, ופעמים יהיה הוא בהתלהבות גדולה.
7. לפעמים שוכב אדם במטה, ונראה לבן אדם שהוא ישן, והוא באותו שעה מתבודד עם הבורא ית'.

זה מדרגה גדולה, שיראה תמיד הבורא ית' בעין שכלו, כמו שמסתכל על אדם אחד, ויחשוב שהבורא ית' מסתכל גם כן עליו כמו אדם אחר שמסתכל עליו.