פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) ל"ש מתה אשתו קודם שכנסה השלישי:    אז הוי תרתי לטובה דזו אינה נדחה מהאי בית לגמרי דהא ראויה לנשוי נכרית גם בהאי נפילה אתחזי' לזה מ"מ אסורה ש"ס וצרתה ג"כ אין חילוק בין אם נשא נכרית קודם שייבם את זו או אח"כ מיהו מ"ש הרמב"ם דנכרית אסורה לזה כשייבם את זו נראה ל"ד קאמר אף אם לא ייבם מ"מ בזיקה היתה אשתו צרה לזו:


(ב) וחלץ לאחרונה:    דוקא בדיעבד אבל לכתחל' חיישינן שמא יחלוץ להראשונ' ש"ס והנה לפירוש הרמב"ם והטור חיישינן שמא זה יחלוץ לראשונ' אבל אם חלץ כבר לא חיישינן שמא בעלמא יחלוץ לראשונ' ועיין בתוס' שם דפירשו ג"כ אליבא דרש"י כן, מיהו אם הראשונה אסורה לזה שכתבו ג"כ לשון בדיעבד משמע נמי לכתחלה אסורה מטעם דאיכא למיחש שמא אתי לייבם את השניה קודם לזה ליתא אלא אף לכתחלה מותרת כמ"ש שם דפריך וליקו החתן ליבם הך דאינה חמותה תחלה ותהוי חמותה לגבי אידך כיבמה שהותרה וכו' ש"מ אף לכתחלה מותרת משום דל"ד הנך חששות זה לזה דשם חשש בזה דאתי שיחלוץ להראשונה אבל לא חיישינן שאח השני אתי לייבם קודם לזה:


(ג) הותרה הראשונה:    ומה שסתם ופסק כאן אם חלץ לאחרונה מותרת הראשונה היינו למ"ד חליצה פסולה א"צ לחזור על כל האחים, אבל למ"ד ח"פ צריך לחזור על כל האחים נמצא צריכה כ"א חליצה מכל האחים דהא חליצתה פסולה היא מחמת שהיא אחות זקוקתו א"כ א"א לומר שמותרת הראשונה וכ"כ תוס' שם ד"ה איתיבי:

סעיף בעריכה


(ד) ולא נודע איזה מהם מת ראשון וכו':    כתב המגיד בזה ג"כ אם קדמו וכנסו מוציאין מידם ותימא דהא בש"ס מבואר משני אין מוציאין די"ל הראשון ייבם השניה והשני הראשונה מייבם והוי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה וכן קשה בסמוך מ"ש ומתו הנשואין האחיות או בזא"ז וכו' מוציאים אותם מהם דהא לפי הסוגיא משמע דקי"ל א"א לצמצם א"כ באמת לא מתו בפעם אחת אלא א' ולא נודע איזה מת ראשון א"כ אין מוציאין משני ואנן קי"ל אי אפשר לצמצם עיין בהרא"ש פ"ב דבכורות וכמ"ש ביורה דעה שי"ח מסוגיא זו משמע אם בא אחד וייבם לשניה מותרת הראשונה לשני דהוי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה לכן אין מוציאין משני אף בספק משום די"ל הראשון כנס השני' והוא הראשונה מכ"ש אם הראשון ייבם השניה בודאי מיהו כל הפוסקים כתבו ואם חלץ לשניה הותרה הראשונה משמע אבל בייבם את השניה לא הותרה הראשונה, ודוקא בדיעבד אין מוציאין משני אבל לא הותרה הראשונ' לכתחלה:

סעיף געריכה


(ה) ויש מי שאומר שאין מוציאין:    כ"כ הטור ועיין ב"ח שכתב טעות סופר הוא ומה שרוצה ליישב אליבא דר' יוסי הגלילי דס"ל אפש' לצמצם אלא דלא ידעינן הי נפלה בראשונה וכו' ע"ש תמוה הוא לר"י הגלילי שייך לומר אני כנסתי הראשונה מאחר שניהם בפ"א נאסרים גם הא קי"ל כרבנן דס"ל א"א לצמצם כמ"ש בסמוך:

סעיף זעריכה


(ו) בין שלא עשה בה מאמר:    משום היא בזיקת צרת אחות אשתו וה"ה להיפוך שמת א' מבעלי אחיות ואח"כ מת הנשוי נכרית:

סעיף חעריכה


(ז) אבל אם מת נשוי נכרית וכו':    דאז היא זקוקה לשניהם והיא בזיק' צרת אחות אשתו ומ"מ כל זמן ששניהם בחיים מותר אחד מהן לייבם ואין איסור משום צרת אחות אשתו אא"כ אם מת א' משנים אלו ונפלו זו ואשתו שהיא אחות אשת החי אסורה זו כמ"ש בתוס' והרא"ש:


(ח) אפי' אם לא כנס וכו':    הנה יש כאן מקום להאריך וראיתי בדרישה וב"ח מאריכים בזה ואכתוב בקיצור אם מת הנשוי נכרית ולא גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת אחד מהם לכ"ע אסורה כיון דנשארת זקוקה ולכ"א היא בזיקת צרת אחות אשתו ואם מת הנשוי נכרית ואח"כ גירש א' מהם אשתו אז לדעת רש"י אם מת זה שגירש מותרת הנכרית דקי"ל מיתה מפלת כמה דקי"ל אם כנס הערוה ונכרי' וגירש הערוה מותרת הנכרית כן הוא דעת הראב"ד ורשב"א וכו' וכ"פ הש"ג מיהו להרי"ף והרמב"ם והרא"ש אסורה אף על גב דקי"ל בעלמא מיתה מפלת מ"מ הכא גרע טפי מטעם המבואר בהרי"ף דגזרינן דאתי לייבם הנכרית אף אם לא יגרש הערוה כיון דאין אסורה לו אלא מחמת הזיק' וכ"כ הרמב"ם טעם זה ועוד טעם אחר כיון דהנכרית בשעת נפילה באיסור זיקה קא נפלה קמיה לא מהני בה גירושין ויש כאן מקום לומר דוקא בלא כנס הנכרית אז אסורה אבל בכנס ואח"כ גירש הערוה מותרת דאז לא שייך הגזירה הנ"ל וכ"כ בדרישה ומגיה בטור מ"ש ואפילו אם לא כינס צ"ל אם לא כינס וי"ל הטור ס"ל כסברא זו ולא כהרא"ש דאוסר אפילו בכונס לפ"ז שפיר הסוגיא בפ"ק דהקשה אפילו כנס ולבסוף גירש ורמינהו וכו' טעמא גירש ואח"כ כנס אבל כנס ואח"כ גירש לא משום כאן כנס ג"כ מותר לכן הקשה ל"ל שגירש קודם שמת אחיו וכנס אח"כ ת"ל אפילו אם מת אחיו וכנס וגירש או בגירשה וכנס מותר מיהו המגיד כתב בשם הראב"ד והרשב"א ורמב"ן וכן הוא מפרש דברי הרמב"ם בכנס פשיטא דאסור' והסוגיא י"ל באמת לפי סברת רב אשי במת הנשוי נכרית ואח"כ גירש א' מבעלי אחיות אסורה וס"ל דהכא גרע מטעמים שכתב הרי"ף תו א"צ התירוצים של ר' ירמיה ורבא בפ"ק דף י"ג ואפשר לדחוק ולפרש מ"ש הטור והמחבר בסמוך אבל אם כנס בעל האחיות וכו' לא קאי על ד"ז אם מייבם הנכרית אלא דין בעלמא קאמר אם ב"א יש להם ב"א וכנס א' נכרית וגירש את אחות א"א מותר הנכרית והיינו כקושי' הרי"ף ומחלק בין דין שכונס דרך יבום ובין הכונס שלא דרך יבום וגירש מותרת הנכרית ולכאורה נראה דמוכח כן דכנס אסור דאי אמרת כנס עדיף א"כ למה לש"ס למימר אליבא דרב' זו היא למעוטי מת בלא גירש דלמא מודה רבא אם מת וגירש אסור אף על גב דס"ל מית' מפלת מ"מ איכא למגזר כהנ"ל משא"כ בשאר ערוה שכנס עם נכרית והא דצריך לתרץ בפ"ק לא זו אף זו ולא תירץ כאן גרע טפי משום גזירה משום קושיית המקשן היא בכנס אז גם כאן מותר למה תנא גירש ואח"כ מת וכנס הא מת ואח"כ כנס וגירש ג"כ מותר:


(ט) אסורה לו וכו':    נראה דס"ל הטעם דאסורה הנכרית לאחי' אף על גב דהיא צרת אחות אשתו בזיקה ואינה אסורה אלא אחר מיתת אחיו השני משום בחייהם אמרינן דאינה זקוקה להם אלא מחמת אחיו הראשון ומותרת אבל אחר מיתת השני והיתה זקוקה לו מחזי כאלו אח השלישי נושא אותה מחמת אח השני והיא היתה בזיקת צרת אחות אשתו כן ה"נ דמחזי כאלו היה נושא אשת אחיו דיש לו בנים:

סעיף יאעריכה


(י) מלמדין את הקטנה שתמאן:    ואם לא מיאנה והגדילה ל"ש בא עליה לאחר שהגדילה ל"ש לא בא עליה מוציא את אשתו ואת א"א בחליצה דקי"ל יש זיקה כ"כ רי"ו בשם הרמ"ה וא"ל הא דאית' פד"א דף כ"ט למעוטי דר"י דאמר בדין זה דמוציא את אשתו ואת יבמתו משום דאתי' למ"ד אין זיקה אבל למה דקי"ל יש זיקה הלכתא כר"י אם היא אינה רוצה למאן, ומ"ש אפילו בא עליה לאחר שהגדילה לא פקעה זיקה של יבמתו עיין מ"ש בש"ס קנ"ט בשם תוס' דלא ס"ל כן ועיין ב"ח מאריך בזה והביא פרש"י דף י"ח דדין של ר"ג שאמר בפלוגתא זו תמתין עד שתגדיל ותצא הגדולה משום אחות אשתו אתי אפילו למ"ד יש זיקה, ופסק אם אין רצונה למאן עבדינן כר"ג, מיהו נראה לכאורה אף אם אתי' דין של ר"ג אפי' למ"ד יש זיקה מ"מ הא אוקמא בפרק ב"ש דף ק"ט דר"ג סבר המקדש אחות זקוקה נפטרת היבמה ואנן קי"ל דלא נפטרה והנ"י כתב בשם כמה פוסקים אפילו נשא אותה לא מהני לכן עיקר כפסק רי"ו ולא מטעמי' משום יש זיקה אלא מטעם דלא נפטרה היבמה ומכ"ש דאסור לומר לכתחלה שיעשה מעשה בקטנה כדי לדחות את הגדולה, וא"ל אף אם תמאן הקטנ' איך מותרת הגדול' הא בעת הנפילה היתה נראית כאחות ומ"ש מצרת בתו ממאנת דלא מהני מיאון בתו כיון שהיתה נראית בעת הנפילה כצרת בתו עיין תוס' פד"א שם שתירצו כיון שהיא ממאנת בעוד בעלה חי עוקרת לגמרי הנשואין ועדיף ממאנת לאחר שמת בעלה: