פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) שמין כל בגדיה:    היינו מה שעש' לה הבעל והטעם הוא דלא קניא לה אלא למיקם קמי' אבל למשקל ולמיפק לא אקני לה:


(ב) שגרשה בעלה בלא טענה:    אבל סרחה עליו אדעת' דהכי לא אקני לה כ"כ הטור בשם בעל העיטור ונרא' דאין חילוק בדין זה אפי' בזה"ז דאיכ' חר"ג דאין מגרשי' בע"כ מ"מ אף על גב דהי' מרוצה מ"מ אם הוא לא היה רוצה לגרש' אין רצונה לגרשו תו לא שייך הטעם למשקל ולמיפק לא אקני לה והמגיד פ"ז מה"א כתב אם היא יוצא' בע"כ כגון אלו שכופין אותם לצאת ודאי שמין וכתב בח"מ דפליג על העיטור ואפשר העיטור איירי אף אם הוא מגרש אותה מ"מ כיון דהיא גרמה שמין והמגיד איירי אפילו כשהוא הגורם כגון שהוא מא' שכופין אותו לגרש והיא מבקש' הגט שמין:


(ג) של רגל ושבת שמין:    והרא"ש והטור כתבו דאין שמין אלא הריב"ש כתב בשם הרמב"ם דשמין וכ"פ הריטב"א וכ"כ הבעל המאור והרשב"א הביא פלוגת' אם שמין והמחבר פוסק דשמין משום דאין מוציאין מיורשים במקום פלוגת' ואם היא מוחזקת י"ל קים לי כהני פוסקים דאין שמין וכ"ה בח"מ, ובאמת ברמב"ם אינו מבואר דשמין אלא הריב"ש מדמה דין זה לגביות ב"ח דגובה בגדי שבת מיהו בטור משמע דס"ל דיש לחלק ביניהם דהא בסי' זה פסק דאין שמין ולענין ב"ח הביא פלוגת' בחושן המשפט סי' צ"ז ובמהרי"ק שורש י' מבואר דס"ל כריב"ש וכתב דין גרושה וב"ח והקדש אם גובה מבגדי אשתו וכן אם יכול למכור בגדי אשתו דין ארבעה אלו שוין:


(ד) וא"י לסלקה מבגדים במעות:    נראה אפילו אם בגדיה שוין יותר מסך הכתובה אין מוציאין ממנה בגדים רק היא תשלם המותיר וכן מצינו לענין שבח בית אביה בסוף פ"ח:


(ה) היא נוטלת אותן בשוין:    כמו שהיה נמכר בשוק אף אם היה בימים שעברו יותר ביוקר מ"מ השת' אינו שוה יותר אלא כמו שימצ' לו קונים עכ"ל הרא"ש בתשו':

סעיף בעריכה


(ו) אפ"ה מתנתו שלה:    הטעם בשלמ' בגדים ותכשיטים שהם עשוים להתנאות בהם אין דעתו למתנ' גמורה אלא להתקשט בהם כל זמן שהיא תחתיו אבל שאר מתנות שאין עשוי' להתקשטו' נתן לה במתנה כשהיא אינה מורדת ועיין תשובת ריב"ש סי' ש"א:


(ז) אבל אחרים שנתנו לה וכו':    ואין חילוק בין קודם נישואין לבין אחר הנישואין וכן מתנות מה שנותנים לדרש' קרובי הכלה הוי מתנה גמור' ט"ז משמע מה שנותנים מצד החתן לא הוי מתנה לה אלא לו ועיין סי' קי"ח לענין מתנו' שנותנים להחתן וכתב בח"מ אף על גב לענין מכירה לצורך פרנסה יפה כחו במתנו' שנתנו לה אחרים שיכול למכור המתנו' ומה שעשה הוא א"י למכור כמ"ש בסי' צ' הטעם הוא כל זמן שהיא תחתיו א"י למכור מה שעשה הוא אבל כשתצא ממנו אז יפה כח האשה במה שנתנו לה אחרים ממה שנתן לה בעלה כי מה שנתן לה הוא אמרי' אדעת' למיפק ממנו לא נתן לה אבל מה שנתנו לה אחרים הוי נ"מ שלה: