פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) והטיילים עונתם בכל לילה:    היינו אדם בטל שאין לו מלאכה והוא בריא והרמב"ם /והטור/ כ' דוק' כשהוא פטור ממסים והטור /והרמב"ם/ השמיט את זאת וכל זה איירי כשאינו ת"ח אבל ת"ח אף שאין מוטל עליו שום מלאכ' והוא בריא ואינו נותן מס מ"מ התור' מתיש כוחו ומ"ש בש"ס כגון רב שמואל בר שילת לדוגמ' נקיט כגון ר"ש ולא ר"ש:

סעיף בעריכה


(ב) וי"א דאם אין לנין:    ולהר"ן יש חילוק אחר היינו אם מנהגו לעשות בקביעות במקום אחר אז עונה שלו א' לז' ימים ואם אין מנהגו לעשות בקביעו' אז עונה שלו א' לח' ימים, ויש לו רשות לשנות מנהגו אם היה רגיל לעשות מלאכתו בביתו והיה עונתו ב"פ בשבוע רשאי לעשות מלאכה חוץ לעיר ויהי' עונתו פ"א בשבוע:


(ג) החמרין פ"א בשבת:    היינו ודאי כשהם בעירם בכל הלילה:


(ד) ת"ח:    כתב הר"ן היינו כשאין מתחדש להם בלימודם ולפי שזה דבר שאינו מצוי שלא יתחדש להם בלימודם ע"כ לא נשנית במשנה:

סעיף געריכה


(ה) בד"א וכו':    קאי ע"כ עונות המבוארים בסעיף הקודם:

סעיף דעריכה


(ו) בליל טבילתה:    אפילו בשני רעבון או שאר צרות ועיין באורח חיים סימן תקע"ד וביורה דעה סימן קפ"ד:

סעיף העריכה


(ז) אין לו להתאחר:    אף על גב שנותנת לו רשות וכבר קיים מצות פו"ר מ"מ בלבה מצטער אבל אם לא קיים פו"ר אסור להתאחר אלא חייב לקיים עונתו כמ"ש בסמוך וכל זה איירי שנותנת לו רשות מחמת פיוס אבל אם בלא פיוס נתנה לו רשות מותר להתאחר יותר תוס' שם אף על גב דכ"כ בת"ח מ"מ לפי תירוץ זה אין חילוק בין ת"ח לשאר אנשים אף שתו' ושאר פוסקים מתרצים קושיות תוספות בע"א נראה דאין חולקים ע"ז מהיכא תיתי לומר דהיא מצטער' בלבה מאחר דנתנה לו רשות בלי פיוס:


(ח) כגון חמר וכו':    אם בעת הנשואין לא היה לו אומנו' מיוחד' יכול אח"כ לשנות ממלאכה למלאכה בלי רשותה מאחר בעת הנשואין לא היה לו אומנות מיוחדת ח"מ מיהו טייל דא"ל שום מלאכה י"ל דאינו רשאי להיות חמר או גמל בלי רשותה ועיין הג"ה פרישה:


(ט) שנים וג' שנים:    ולא יותר ב"ח בשם מהרש"ל:


(י) אין אשתו יכולה לעכב:    בטור מסיים וכתב כיון שהוא אצלה תמיד משמע דאין לו רשות לילך ממנ' והב"י השמיט זאת משו' שהקשה בספרו כיון דקי"ל כחכמים יוצאים בג' שנים בלא רשות א"כ אפילו אינו אצלה רשאי מיהו ב"ח ופרישה כתבו דל"ד לדין ת"ח שהיה ת"ח בעת הנישואין דאז נשאה אותו ע"מ שילך ממנה משא"כ כשהיה טייל ונעשה ת"ח דאין לו רשות לילך ממנה:


(יא) ואם נותנת לו רשות וכו':    בטור בשם הראב"ד כ' ת"ח שתורתו אומנתו לא חשו לאורחא דמילתא משמע כגון אנן צריכין לחוש מיהו הרב רמ"א סבר למה דקי"ל אפי' בלא רשות יוצאים ב' וג' שנים מ"ה אם נתנה לו רשות יכול לילך כל מה שתתן לו רשות:

סעיף זעריכה


(יב) ואין אשתו יכולה לעכב:    אף על גב דממעט עונתה מ"מ כיון דמנהג בעיר כך הוא הוי כאלו התנה עמה:


(יג) לדור בחצר א':    כדי שאל יתקנאו זו בזו וסמך לדבר באהל לאה ובאהל רחל כ"א היה לה אבל מיוחד ח"מ:


(יד) שלא ישא אדם יותר מד' נשים:    כדי שיגיע לכ"א עונה בחודש כשעונה שלו בכל שבוע פ"א שהוא וסת ברוב נשים שלשים יום נמצא מגיע לה עונה קודם הוסת שלה אבל טייל יכול לישא יותר וכל זה לא כנ"י פ' החולץ שכ' דוק' ביבמה אתמר שנוש' ד' נשים אבל בשאר נשים חייב לכל אחת עונה שלה:

סעיף טעריכה


(טו) יקיים ז' ימים:    אפי' הוא מלח הטעם מבואר בש"ס אין דומה מי שיש לו פת בסלו מי שאין לו לכן כשלא נדר אשת המלח מצפ' אולי יבא בכל עת וא"ל איך ילפינן נודר מנדה הא נדה הוי פת בסלו כמ"ש בש"ס י"ל משום נודר הוי נמי קצת פת בסלו שמא ימצ' פתח לנדרו וע' תו' דף ס"ג והר"ן שם:

סעיף יעריכה


(טז) ומותר להתיחד עמה:    הגמיי' למד מק"ו מנדה שהיא בכרת ומותר להתייחד עמה ולכאורה קשה ממ"ש ריש סוטה היא נותנ' נדה חמורה לכן מותר להתיחד עמה ולמ"ש בתו' שם ניח' וע"ש:

סעיף יאעריכה


(יז) ימתין ששה חדשים:    בש"ג כתב אם הוא חולי הראוי לרפואה צריכה להמתין עד שיתרפ' ואין דינו כמורד מתשמיש כיון שאינו עושה מחמת שנאה ע' במ' והג"א פ' אף על פי:

סעיף יבעריכה


(יח) ואמר לה ע"מ כן:    פירש הטור המתני' פ' המדיר והר"ן מפרש בנדרה היא ואסרה על עצמה הנאת תשמיש אם לא תעשה זאת והוא לא הפר אז צריך ליתן לה הגט מיד משום מסני סני והא דלא פירש הטור כדברי הר"ן עב"ח ודין זה אתי' שפיר לשיטות הפוסקים דס"ל אם לא היפר צריך לגרש אותה אבל לשיטות הרמב"ם דס"ל דאינו מחוייב לגרש אותה לא אתי' שפיר ובסימן ע"ד כתבתי דהמחבר פסק כהטור, וכל אלו דצריך ליתן לה כתובה היינו כתובה ותוספת כתובה ע' בהג"מ:

סעיף יגעריכה


(יט) האומר א"א אלא בבגדי כו':    ב"ח מדייק מל' הריטב"א שכתב יוציא ויתן כתובה משמע דהוא אינו מוריד כשאומר א"א אלא בבגדי וכן היא ג"כ אינה מורדת ויש לדחות וי"ל הריטב"א לישנ' דש"ס נקיט ובש"ס מצינו באומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה אף על גב דהוא מורד כמ"ש בש"ס דף ס"ג אליב' דר"י וכן כתב בח"מ, אלא מיהו י"ל דין זה תלי' בפלוגת' דאית' בש"ס אם שארה דכתיב באוריית' פירושו קירוב בשר או אם פירושו מזונות ולרמב"ם ושאר פוסקים דסביר' להו דפירושו מזונות יש לומר משום קירוב בשר לאו מורד היא והריטב"א אפשר דס"ל דפירושו הוא קירוב בשר: