בית אלהים/הקדמה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

הקדמת המחבר

עריכה

לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי: אל תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממני: השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני:

עלינו לשבח לאדון הכל, אשר יצר את האדם בחכמה, ובהיותו יציר כפיו הוא והנמשכים עמנו, הם קרובים לנטות יותר אל השלימות מצד הצורה מנטות אל החסרון מצד החומר, כי גם החומר היה ממיטב הארץ עפר מן האדמה הידועה מזבח אדמה, ולכן יגזור השכל שיהיה נענש ואשם יותר הנוטה אל צד החומר, ממה שיהיה מושכר ומשובח הנוטה אל צד הצורה, ולהיות טוב ה' לכל הוא מיקל בטובו בעונש הנוטים אל צד החומר, שלא לחייבם מיתה בכל מה שהם ממרים את פיו כמי שימרה על פי מלך בשר ודם שחייב מיתה, ומרבה בטובו בשכר הנוטים לצד הצורה פרי המצות הידועות בעוה"ז והקרן לעוה"ב אשר אין תכלית לטובו עין לא ראתה וכו', כי תכלית היצירה היתה השגת אושר עוה"ב במעשים הטובים הבחיריים:

ולזה אינו שבח לאדם שישבח עצמו במעשיו הטובים ובלמוד התורה וקיום מצותיה, כי הוא ית' הכין טבעו לכך ביצירתו כמו שנזכר, והקדים טובותיו עמו מיום צאתו מרחם אמו בכל הצריך לו, בהיותו משולל מן הידיעה הצריכה לו עד שגדל ונתיישב בשכלו והכיר כי מה' היתה לו, והשתדל להשכיל ולהטיב דרכיו לעבודת בוראו, וע"ז שנינו בפרקי אבות (פרק ב') ריב"ז קבל מהלל ומשמאי הוא היה אומר אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת, הכוונה כי גם שאמרנו שאין ראוי לאדם להשתבח במעשיו הטובים ובלמודו, איפשר היה שישבח עצמו כשלמד ועשה הרבה יותר מחבריו, לזה אמר כי לכך נוצרת, כי מה שהרבית בלימוד התורה יותר מחבריך, הוא כי היתה לך הכנה טבעית מאת האל ית' ביצירתך יותר מהם ולכך נוצרת כך כדי שתרבה לפי כחך והכנתך ולכן אל תחזיק טובה לעצמך, וכמו שאמר בן עזאי (יבמות ס"ו) שהרבה ללמוד יותר מקצת חביריו, כי חשקה נפשו בתורה, כי נפשו היתה מוכנת ומשתוקקת ללימוד התורה יותר מהם, וכל איש כפי כחו והכנתו חייב לעסוק בתורה אל יחסר המזג, כ"א יחסר מכדי יכלתו והכנתו עתיד ליתן דין וחשבון ע"ז, גם כי למד הרבה יותר מחבריו, אם היתה הכנתו יותר ממה שלמד וחבריו לא למדו כמוהו אלא שלמדו כפי כל הכנתם, יהיה להם יותר שכר ממנו, כי השלימו את חק הכנתם והוא לא השלימו, וכמו שאמרו ז"ל (קדושין מ) כי תחילת דינו של אדם על ביטול תלמוד תורה דכתיב (משלי י"ז) פוטר מים ראשית מדון. והיותו תחלת דינו, כי תחלת כוונת בריאתו ללימוד התורה שניתנה יום ששי לסיון דכתיב (בראשית א') ויהי ערב ויהי בקר יום הששי. ואין המקרא יוצא מידי פשוטו, פוטר מים ראשית מדון אין מים אלא תורה מי שפוטר עצמו מן התורה שגורע מחק הכנתו הוא ראשית מדון, אע"פ שלמד הרבה יותר מחבריו הבלתי מוכנים לכדי מה שהוא מוכן, וכן הוא לענין קיום מצות שיגדל השכר לבלתי מוכן ועושה כדי מיעוט הכנתו מן שכר המוכן ועשה יותר אלא שגרע מחק הכנתו, משל למלך שצוה לשני עבדיו אחד חלש ואחד גבור שיעשה הגבור כפלים מן המלאכה שיעשה החלש, ולא גמר לעשותה והחלש גמר חלקו, כי יענש העבד הגבור על שנתעצל מלגמור מלאכה שנצטווה שהיה בכחו לעשותה כולה, וזאת תהיה כוונת התנא שאמר אבות פ"ב) ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, שלא ידין ולא יגזור על פלוני שהוא גדול מפלוני עד שיגיע למקום חק תכונת כל אחד ואחד, כי גודל השכר הוא לפי גודל המעשים על חק ההכנה. וגם אפשר שזאת תהיה כוונת מה שראה בן בנו של ריב"ל (רות רבה ג', פסחים נ') עליונים למטה ותחתונים למעלה, כי אותם שהם גדולים בתורה ובמע"ט בעוה"ז והיה בכח וחק הכנתם לעשות יותר ולא עשו הם בעוה"ב למטה מן מדרגת התחתונים ושפלים מהם שלא השיגו לעשות כל מה שעשו הם ולא נמנעו אלא מפני מיעוט הכנתם ובזה יהיה נרצה גם כן מה ששנינו (אבות פרק ג') כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין שהרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו. דמה החכמה לענפים והמעשה כי המעשה הוא העיקר, והלא תלמוד גדול שנמנו וגמרו תלמוד גדול שמביא לידי מעשה, הרי כתבו התוספות פ"ק דקידושין על מה שאמרו פ"ק דבבא קמא הא למיגמר הא לאגמורי, דלמגמר לעצמו מעשה גדול, וא"כ אמר התנא כי מי שחכמתו והיא הכנת טבעו ללמוד ולעשות, מרובה ממעשיו, שלא עשה כל מה שבכח טבעו בחכמתו לעשות הוא דומה לאילן שענפיו מרובים ושרשיו מועטים, כי כיון שאינו עושה כל מה שבכחו לעשות, אפילו מה שעשה נראה שלא עשהו לש"ש, וקרוב הוא ליחשב כי הוא מתחרט על הטובה שעשה, כיון שאינו משלים כל מה שבחקו לעשות נראה שאינו מחשיב מעשה הטוב, וזה הרוח שעוקר השרשים המועטים, והנמשל שהוא כמזלזל ברוחו וכוונתו לטובה שעשה ועוקר והופך קערה על פיה, וכמ"ש על מי שלמד ופירש מתלמודו עליו נאמר (משלי כ"ז) כצפור נודדת מקנה, אבל מי שמעשיו מרובים מחכמתו דומה לשרשים מרובים שאין כל הרוחות יכולים לזוז אותו ממקומו, וכמו כן הנמשל והוא ריבוי מעשה הטוב, ההתמדה בו תורה על הכוונה שהיא לשם שמים ומתקיימת בו:

ומה שהרבינו שכר המועט על המרובה כפי ההכנה כמו שכתבנו למעלה, יתכן לומר כי יצדק באופן זה, שיהיה שכר למי שלא היתה בהכנת טבעו לעשות אלא ג' מצות דרך משל בכל יום ועשאם, ומי שהיה בהכנת טבעו לעשות שש בכל יום ולא עשה אלא ג' שיהיה שכר יותר למי שעשה הג' ובם השלים חק הכנתו ממי שעשה ג' כיון שלא השלים כל חקו, אבל אם יוסיף יותר גם כי לא השלים חקו], לא יקפח השי"ת שכר ריבוי המצות כי הכל לפי רוב המעשה, וכן בענין הלימוד אם למד אחד ו' שעות ביום ובם השלים חק כל הכנתו, יהיה לו יותר שכר ממי שלמד ג"כ ו' שעות ולא השלים בהם כל חק הכנתו, אבל אם יוסיף יותר גם כי לא השלים חקו עדיין לא יקפח האל יתברך שכרו, והרי הוא כמי שנתן דינר לצדקה חומש ממה שהיה לו ועשיר נתן ג"כ דינר, ואם היה נותן חומש כמו המבזבז היה צריך לתת ה' או י' או יותר יש שכר יותר למי שנתן הדינר שהיה חומש ממונו ממי שנתן ג"כ דינר ולא הגיע לחומש, אבל אם ירבה עוד לתת דינר אחר, גם כי לא השלים לחומש יש לו שכר אחר על הדינר השני שכבר הועיל בו לעניים, כ"ש אם השלים חקו שיהיה לו שכר על הדינר האחד ועל כל דינר ודינר שנתן יותר כמו השכר שיש לו לנותן הדינר, ועם כל זה אינו ראוי שישתבח על הלימוד ועל פעולות הטובות כי מאת ה' היתה לו שהכינו ויסדו על מתכונת הזה אשר היה מוכן ומזומן בטבעו מתחלת בריאתו הנמשכת מאב הראשון אשר היה מוכן לכל טוב להיותו יציר כפיו של הקב"ה ונפוח נשמת חיים באפיו ממנו:

ומפני שיש הבדל והפרש בין פרטי בני אדם בהכנה הטובה הזאת הרב היא ואם מעט, ואינה ידועה אפילו לבעליה, לכן חייב כל אחד מישראל להשתדל לעשות כל מה שיוכל בלמידת התורה וקיום מצותיה, ויחשוב עצמו שיש בהכנת טבעו לעשות יותר ממה שעושה, וכשירגיל עצמו לכך יוסיף וירבה לעשות יותר ממה שהיה בכחו והכנתו קודם, לא לבד בהשלים נפשו אלא ג"כ בהשפיע מטובו לאחרים כל אחד כפי כחו והכנתו ורשותו ואימתו על קרוביו ושכניו ובני עירו, וגם בני עיירות אחרות הנשמעים אליו מחמת חכמתו וממשלתו כשהוא בגדר דורש או חכם או פרנס על הצבור או שלשתם ביחד, וכמו שאמרו במדרש (בראשית רבה פ' כ"ד) על זה ספר תולדות אדם מלמד שהראה הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו דור ודור ופרנסיו. דורש יקרא החכם היודע לדבר צחות בפני רבים דברי תורה ואגדה להורות להם הדרך הטובה והישרה ולהוכיחם תוכחת מגולה להפרישם ולהזהירם מכל מה שהוזהרו בתורה, חכם יקרא במקום זה הדיין העומד על המשפט לדון ולזכות ולחייב כפי דיני התורה, פרנס יקרא מלך או נשיא או ראש גלות, כפי הדור כי לא יחסר ולא יסור שבט מיהודה להוכיח במישור לענוי ארץ ולהקים דגל התורה ולומדיה כל אחד כפי כחו, שלא יהא נתפס כמי שיש בידו למחות ואינו מוחה, ומה שאמר דור דור לכל אחד ולא אמר דור דור דורשיו וחכמיו ופרנסיו, כי לפעמים יקרה באי זה דור שלא ימצא בו כ"א דורש ולא חכם ופרנס, או חכם ולא דורש ופרנס, או פרנס ולא דורש וחכם. וכן נרמז במה שאמרו זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו וכו', שכמו שעיקר תולדותיו של אדם הם תורה ומע"ט כן עיקר זרעו ותולדותיו הם תורה ומע"ט של תולדותיו, ולזה אמרו מלמד שהראהו דור דור ודורשיו וכו', כי לא יקראו תולדות אדם הראשון עמי הארץ, כ"א הדורשים והחכמים ופרנסים וכיוצא בהם הנשמעים אליהם, ומה שאמרו דור דור ולא אמרו דור ודורשיו דור וחכמיו וכו' לרמוז כי לא יטוש ה' את עמו בכל דור ודור מבלי דורשים וחכמים ופרנסים או לפחות שנים או אחד מהם בכל דור ודור זה אחר זה, לא יחסר שום דור שלא יהיו בו רועים:

ולכן בכל דור ודור חייב אדם שתורתו אומנותו להראות את עצמו כאלו הוא מספר תולדות אדם, מדורשיו חכמיו ופרנסיו, ואין בזה משום יוהרא כי בזה יקשט עצמו בתכשיטי תלמידי חכמים להשלים עצמו בתורה ובמצות, להיותו זוכה ומזכה שילמדו ממנו אחרים ויאמרו (יומא פ"ו) אשרי פלוני שלמד תורה ראיתם כמה נאים מעשיו כמה מתוקנים דרכיו וכו', ויהיה כח בידו למחות בעושי רשעה וכשם שמי שיש בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפס באותו עון (שבת נ"ד) כן המוחה יש לו זכות יותר, שמדה טובה יתירה על מדת פורענות, ועם כל זה יעשה עיקר בתלמודו כי ת"ת כנגד כולם, כי הזוכה ומזכה במעשים טובים גם כי זכות הרבים תלוי בו, וכמו ששנינו (אבות פ"ה) משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו, הלומד ומלמד זכותו יותר, וכמו ששנינו (שם פ"ד) הלומד ע"מ ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות שהם סור מרע ועשה טוב, או לשמור כנגד לומד ולעשות כנגד ללמד, על דרך מה שכתוב (ישעיה ל"ב) והיה מעשה הצדקה שלום, גדול המעשה יותר מהעושה (בבא בתרא ט').

ולא לבד שהצדיק זוכה ומזכה בחייו אלא גם לאחר פטירתו לומדים שמועותיו ושפתותיו דובבות בקבר (יבמות צ"ז) וזוכרים ג"כ מעשיו הטובים ועושים כמוהו, וזהו שאמרו צדיקים אפי' במיתתן קרויין חיים (ברכות י"ח) כי גם אחר מיתתם לומדים מתורתם וממעשיהם כמו בחייהם, כי כל מה שמחדש כל חכם בפירוש התורה ומצותיה על שרשי התורה, הוא בכלל תורה שבעל פה וכמו שאמרו (סוף פ"ב דמגילה) כל מה ששואל תלמיד לרבו נאמר למשה בסיני, ועל זה חייב כל אדם המחדש טובו מתוך לקח טוב, להודיע מה שחדש בחכמתו מחכמת התורי לתלמידיו וחביריו, ואם יזכהו האל להגדיל תורה ולהאדירה, יודיעה ג"כ בכתב לאחרים קרובים ורחוקים ממנו כדי שיהנו כלם מחכמתו, ובזה ישאיר ברכה אחריו וצדקתו תעמוד לעד שילמדו במכתבי ספריו מה שלא למדו או לא ראו בספרים אחרים:

ולכן נתעוררתי והשתדלתי בכל ימי, אני הצעיר משה בר' יוסף זלה"ה מטראני להגות בתורת השם, וחברתי זה כמה שנים קרית ספר על כל מצות התורה לדעת יסוד מקור כל הדינים מכתובי התורה, ותשובות שאלות במה שנסתפקו בדור הזה בדיני התורה, עם היותי שוקד בישיבת התלמידים והחברים מקשיבים לקול ה', ונושא טורח משא וריב בין אנשים ולנהלם בנחת, כי הם בני אברהם יצחק ויעקב אבות העולם, וזהו בלימוד התורה. ובענין מעשה הטוב בעיני אלהים ואדם, עיקרי הדת והתפלה והתשובה, נראה לי לחבר ספר זה על שלשת הענינים וקראתיו בית אלהים. ואלו השלשה הם מפתחות שער שמים לבוא לבית אלהים, שער היסודות, שער התשובה, שער התפלה, כי יסוד התשובה תפלה, כי גם שהראשונים כתבו והאריכו בדרושים אלו, עם כל זה מקום הניחו לנו להתגדר בו בעניינים ודרושים מחודשים מתישבים על הלב, לחזק ולאשר דברי הראשונים וליתן כח מן תורה נביאים כתובים לדברי חכמים, וליזהר בדבריהם ביסודי הדת והתשובה והתפלה, כי הם גדר כל אשר בשם ישראל יכנה וצריכים סיוע אלהי, וכמו שהיה דוד ע"ה מתפלל על ענינים אלו (תהלים נ"א) לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי. לב, רומז על היסודות אשר ראוי שיהיו קבועים בלב לעולם, טהור ברא, רומז לתשובה אשר היא טהרת החטאים ובתשובה נהיה כבריאה חדשה, לי אלהים, רומז לתפלה אשר עליה נאמר ויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפלה, ועל מקומה נאמר אין זה כי אם בית אלהים וגו', ואמר ורוח נכון חדש בקרבי, לחלות עוד פני אל, כי אחר שזכה להשיג אלו הג' עניינים שיהיה רוחו נכון ונח בהם, לעולם בהם יעבוד את ה', ואמר (שם) אל תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממני, כי הבעל תשובה והמתפלל צריך להעתיר דברים ולהתמיד בבקשה מדי יום ביום בכל שלש התפלות צהרים בקר וערב, ואצל בני אדם מי שמפציר ומעתיר במבוקש אחד פעמים שלש או יותר קצים בו, ולכן אמר גם כי אני אעתיר ואפציר בכל יום ויום על מחילת החטאים אל תקוץ בי ואל תשליכני מלפניך, כי אם בני אדם קצים בהפצר הבקשה ומשליכים המבקשים מלפניהם, הוא מפני שכבר השיבו בפעם ראשונה או שניה הן או לאו, השגת המבוקש או הפכו, אבל הבקשה מאת ה' אין אדם יודע אם נעשתה עצתו או בקשתו וצריך להעתיר מדי יום ביום, כי באי זה צד שיהיה לא יאשם, כ"א נתקבלה תשובתו ובקשתו שנמחלו עונותיו והוא אינו יודע, הוא מתמיד בתשובתו ותפלתו, ואם לא נתקבלה תשובתו אינו מבעט ואינו מתלונן כדרך בני אדם המבקשים אלו מאלו, אלא מעתיר ומפציר בפפלה ויהיה בטוח שתתקבל בהיות חטאתו נגדו תמיד, כי בקבלת התפלה הנראית לעין שנתקבלה כמו על הגשמים ועל הדבר ושאר מיני רעות המתרגשות לבוא בעולם, אחר שיסורו ממנו אנו יודעים ומכירים כי מאתו יתב' באה אלינו הרעה ההיא בעונותינו, וכששבנו אליו קבל תפלתנו והסיר ממנו מכת המות או המאורעות הרעות ונתננו לו הודאה על חלקנו אשר רחם עלינו כרחם אב על בנים. ואמר ורוח קדשך אל תקח ממני, כי אחר התשובה נתקדש רוחו ונשמתו אל הקדושה תאסוף ואם יחזור לחטוא תסתלק ממנו, לכן אמר אל תקח ממנו כלומר שתסיר מלפני כל מכשול עון שלא אבוא עוד לידי חטא לשתקח ממני רוח קדשך, כי מן שמיא מיהב יהבי משקל לא שקלי (תענית כ"ה, מדרש רות רבה פרשה ב'), ואמר השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני, כי גם כי החוטא בתשובתו תכופר לו חטאתו, אינו נרצה ומקובל לפני האל כבתחלה קודם שחטא, דמיון עבד מלך שעבר על דברו וממרה בו שחייב מיתה, כי גם שרבים יחלו פני נדיבותו שימחול לו ונרצה להם ומחל לו העונש, לא בשביל זה יתקבל ויתרצה לפני המלך, וכמו שנאמר באבשלום (ש"ב י"ד) ופני המלך לא ראה אחר שמחל לו אביו וצוה ליואב שיביאנו ממקום שברח לו שם. ולכן אמר על בעל התשובה השיבה לי ששון ישעך וכו', שישוב לראותו בפנים צהובות כיון שהושיעו מחטאותיו ומחל לו, וגם כי זה אינו נהוג במלכי בשר ודם רוח נדיבותו הטובה תסמכהו בתורת נדבה לא בחיוב:

ולא נמצא בכל המקרא רמז לנפש רוח נשמה בג' פסוקים זה אחר זה כמו אלו, וכנה שלשתם ברוח כמו שנרמז באדם הראשון נפשו הראשונה בשם רוח, כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים, כי לשון הפחה באפים הוא נאמר על הרוח כדכתיב (יחזקאל ל"ז) מד' רוחות בואי הרוח ופחי, וכדכתיב (שמות ט"ו) וברוח אפך נערמו מים, ולכן אמר נשמת חיים כי בלשון חיים נרמז הרוח ג"כ כמו שכתוב נשמת רוח חיים באפיו וכו' והרי הוא כאלו אמר ויפח באפיו נשמת רוח חיים, כי שם רוח הוא כולל לשלשתן נפש רוח נשמה, מהות שלשתן הוא רוח, כמו שנאמר במלאכים (תהלים ק"ד) עושה מלאכיו רוחות, לא נאמר בהם נשמות ולא נפשות אלא רוחות, כי מדרגת אלו הג' הוא נפש רוח נשמה, נפש היא מדרגה למטה משלשתן, הנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל י"ח), והרוח למעלה הימנה, כי הרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (קהלת י"ב), והנשמה היא למעלה מכולן, כי היא נזכרת בפירוש ביצירת האדם ונפיחת נשמתו, והמלאכים הוא ידוע כי הם למעלה ממדרגות האדם, ועכ"ז אמרו חז"ל (מדרש תהלים צ"א) על הצדיקים שהם גדולים ממלאכי השרת, ולכן כנה אותם ברוחות, כי הרוח היא מדרגה אמצעית באדם בין הנפש והנשמה, כי בערך רוב האנשים שהם בינונים, המלאכים הם רוחות למעלה ממדרגת הבינוניים שהם בעלי נפש ורוח, ובערך הצדיקים גמורים שהם גדולים ממלאכי השרת והם בעלי נשמות טהורות נקראו המלאכים רוחות למטה ממדרגות הצדיקים גמורים:

וא"כ נרמזו אלו השלש בבעל התשובה על מדרגת החטאים שהם שלש, חטא עון ופשע, החטא שהוא בשוגג עושה רושם בנפש, והעון שהוא במזיד עושה רושם ופגם ברוח ג"כ, והפשע שהוא במרד ובמעל עושה רושם ופגם והפסד בנשמה ג"כ. על חטא שבנפש אמר ורוח נכון חדש בקרבי, שיעביר וישחית הפגם שנהיה בנפש על דבר החטאים ותכון ותתחדש בו הנפש, ועל העון שברוח אמר ורוח קדשך אל תקח ממני, כי העון הוא גורם המיתה להיותו במזיד וכיון ששב בתשובתו לקדושת הרוח לא יקחהו ממנו, ועל הפשע שבנשמה אמר ורוח נדיבה תסמכני, כי להפלגת גודל עונש הפשע אין לו כפרה כ"א בדרך נדבה, ואין לבעל תשובת הפשע תקנה והעמדה כ"א בסמיכה, וסמיכתו למרק פשעו שיוכל לעמוד בלי סמיכה היא בהיותו מסבב שיחזרו בתשובה פושעים אחרים כמוהו, כדכתיב אלמדה פושעים דרכיך אשר יזכרוך ובהן ילכו עד הגיעם לחצרות קדשך, וחטאים שהם בגדר הראשון מן החטא אליך ועדיך ישובו ויכנסו לחצרות היכל קדשך לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, כי חטאתם היא כשוגג והם קרובים אל ה' בתשובתם:

ומפני שהתפלה היא כוללת לכל בני אדם הקדמתי השער שלה, ואח"כ התשובה שהוא לרוב האנשים החוטאים, ואח"כ טעם וראיות על העקרים אשר לא יובנו אלא ליחידי סגולה. שער התפלה עשרים פרקים, שער התשובה י"ח פרקים, ושער היסודות ס"ד פרקים, כללם ק"ב, אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים, לשונה פרקו מאה ואחת וכל שכן מאה ושתים. שהם ק"ב ונקי:

שיר הלציי על עשר ספירות

אשורר לאל שוכן בציון ארומם שמך כי גאה גאית אהלל שמך מעולם האפל אעלה שמך ממטה למעלה אנשא שמך בגלוי ובמטמן אעטר שמך בעטרת מלכותך איסד שמך ביסודך הנראה אהודה שמך ב בהודך בכל שעה אנצח שמך בנצח ישראל אפאר שמך ה' בהר זית אגבר שמך נאזר בגבורה אגדל שמך בצבאותיך ברננם אאביר שמך ואם לבינה קראתי אברך שמך ולב נתיבות חכמה אלי אכתר שמך בהיה הוה ויהיה איחד שמך מזאת עד אין סוף אקרא לאלהים עליון ועל כל אלהים נעלית סביבך ענן וערפל מגננו מאד נעלה רפידתך זהב מרכבך ארגמן ה' אדנינו מה אדיר שמך לאל חי מתי אבוא ואראה אלהים צבאות שמעה ה' צבאות אלהי ישראל בתפארת אדם לשבת בית אלהים היית לי לעזרה רוממות אל בגרונם אלהים ה' עז ישועתי עזי וזמרת יה ויהי לי אהיה אשר אהיה כלך אסוף אאסוף על שלשה עשר עקרים אאמן שמך ואקרא אליכם אישים אשכיל מציאותך בארץ ובשמים אנובב אחדותך בפה ובלב יחד אכביר עצמותך מכל עצם השמים אאדיר קדמותך בפי ברואיך אאמיר עבודתך בבטחה אשבח נבואתך בשם הקרואים אסדר נביאך כי אין כמותו אכבד תורתך ואשבות ואנפש אשגב מצותיך לא אשנה אשכח אשמח בהשגחתך מאדם ועד שרץ אצדק גמולך בכל פעולות אאמץ גאולתך בשפתי רנני אאשר תחייתך וידך המרימה אף אמונתך בקהל קדושים כי מצאי מצא חיים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד כבוד אל מספרים השמים קדם ידעתי מעדותיך ועבדת את ה' אלהיך בשמחה ודברתי על הנביאים מוליך לימין משה זרוע תפארתו תורת ה' תמימה משיבת נפש כי לא לנצח תשכח עיני ה' המה משוטטות בכל הארץ כעל ישלם בעל גמולות רוח אפינו משיח אדני לקדושים אשר בארץ המה: