ביאור הלכה על אורח חיים תרלג

סעיף אעריכה

(*) למעלה מעשרים אמה:    עיין במ"ב ובשער הציון ומצאתי לנכון להעתיק מה שכתב בספר מעשה רוקח בפ"ד מהלכות סוכה בשם הר"א בנו של הרמב"ם וז"ל והאצבע הנזכר הוא הגודל מאיש בינוני ביצירה לא ננס האיברים ולא גדול האיברים ולא רך בשנים אלא ממוצע היצירה שהגיע לתכלית הגידול והוא בן ל"ה שנה או יותר עכ"ל והוא נ"מ לכמה דברים:

(*) אפילו כל סככה למעלה מכ':    עיין בד"מ בסימן שס"ג אות זיי"ן שכתב ונראה מדברי הרי"ף והר"י ריש עירובין דאם היה בתחלה למעלה מעשרים ובא למעטו יניח הקורה שיהא מכלל עשרים וכו' ונ"מ גם לענינינו אכן כל הפוסקים לא חילקו בזה וכן ממה דסיים בעצמו כי היכי דהוי חלליה עשרים לא משמע הכי ובספר גאון יעקב כתב דטפי ניחא למימר דאשתבש ספרי וצריך לומר ברי"ף משפת כ' ולמעלה:

סעיף בעריכה

(*) ואם לאו פסול:    ואע"ג דפסקינן לעיל דהיכי שאין בחללה יותר מכ' אפילו כל סככה למעלה מעשרים כשר ומשמע דאפילו אין בסכך התחתונה לחודה שיעור כדי שתהיה צילתה מרובה מחמתה כשר ומשום דמצרפינן כל דרי דסכך המונחים זה על זה ובין כולם צלתה מרובה מחמתה וא"כ ה"נ נצרף סכך הגמור להוציא עיין בר"ן שתירץ דהוצין יורדין לא חשיבי כסכך הלכך כל שאין צלתן מרובה מחמתן מחמת עצמן כמאן דליתנהו דמי [ונמצא שחללה יותר מעשרים] משא"כ בסכך דחשיב וכ"כ הרא"ש ג"כ דכשאין צלתן מרובה מחמתן כמאן דליתנהו דמי. ונ"ל פשוט דבאופן זה אפילו ההוצין יורדין לתוך חלל כ' ג"כ פסול כל שהסכך שלמעלה מן ההוצין הוא יותר מעשרים אמה מן הארץ ולפ"ז אפשר לומר דמה דנקט הגמרא והוצין יורדין לתוך כ' הוא לאשמועינן רבותא דסיפא דאם אין צלתן מרובה מחמתן אפילו באופן זה פסול:

סעיף געריכה

(*) ותלה בה דברים נאים וכו' לא הוי מיעוט:    עיין מ"ב שהעתקתי דלאו מין סכך הוא והוא ממ"א בשם רש"י ועיין בפמ"ג שכתב דמרש"י משמע דאם עיטרה בעשבים ופרחים ממעטין וכתב דמלבוש משמע איפכא אכן באמת כדברי רש"י מבואר ג"כ בכמה ראשונים בשב"ל ובאו"ז וכן הוא בהדיא בירושלמי פ"א ה"א וז"ל היתה למעלה מכ' אמה ותולה בה עיטורין שהן ראויין לסכך בה ממעטין בה לכושר [ר"ל להכשירה] וכו' עי"ש במפרשיו אכן אפשר דגם רש"י מודה דאם תלה אותם לנוי בלבד ולא לצל דאין יכולין למעט כיון דאין שם סכך עליהן באופן זה כדמוכח לקמן בסימן תרל"ה והירושלמי לא מיירי באופן זה:

(*) לא הוי מיעוט:    עיין מ"ב מש"כ שאין שום אדם וכו' ומניח כריו בעפר ואבנים. הוא מר"ח ומאירי ולכאורה באותן מצעות שמציעין ע"ג ריצפה בבתי עשירים שפיר אפשר למעט בהו כשמציען בשטח ז' על ז' ומבטלן דהא לא שייכא טעם הנ"ל וביותר לפי מה שכתב הר"ן בטעמא דלא מהני בטול בכרים משום דמשתמש הוא בהם תדיר וזה לא שייכא באותם מצעות ואדרבה הלא הן עומדין לזה אכן מדברי הרב המאירי מבואר לכאורה שלא כדברינו דז"ל ואף בכרים פחותים שדרכן של ב"א לבטלן בישיבה שם מ"מ לא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין עכ"ל ולכאורה היינו מצעות שכתבנו ואף אם נחלק בזה מ"מ כ"ז הוא דוקא למאן דסבר שבטול שבעה ימים סגי אמנם למאן דבעי בטול לעולם אפשר דלא מהני מדאין דרך של ב"א להניחם שם לעולם (ואף בסוכה המשומרת משנה לשנה) אלא נוטלים אותם כשמתלכלכים ומכבסים אותם או אפשר דלא קפדינן בזה שהרי נוטלה ע"מ להניחה שם וצ"ע:

סעיף דעריכה

(*) אבל סתם אינו מיעוט וכו' עד שיבטלנו בפה:    הנה יש מאחרונים דמפרשי דדעת המחבר בעפר ואין עתיד לפנות אותו דהוי מיעוט [עיין בבגדי ישע וביד אפרים] אכן מלשון שיבטלנו בפה לא משמע כן ובאמת יש בזה דיעות בראשונים דדעת העיטור והריטב"א דהוי מיעוט ודעת רש"י ותוס' והר"ן דלא הוי מיעוט ומן הרא"ש ליכא לאוכוחי מידי ועיין בהה"מ פ"ה מהלכות סוכה שכתב דדעת הרמב"ם דלא הוי מיעוט וכ"ז דלא כעט"ז: