ביאור הגר"א על אורח חיים נח
סעיף א עריכה
ס"א זמן ק"ש כו'. כמ"ש התוס' ביומא ל"ז ב' דאביי מודה לר"ה דהלכה כאחרים אלא דמצוה מן המובחר כותיקין כדי לסמוך כו' וקודם לכן א"א לסמוך וכ"כ תר"י והרא"ש דלא כהרמב"ם שפסק לגמרי כאביי וכ"מ ברי"ף:
הרגיל כו'. ירושלמי והובא בתוס' ברכות שם וש"פ:
ונמשך כו'. אפסיק בגמרא שם הלכה כר"י ואף ותיקין מודין לר"י כמש"ש כ"ה ב' תוס' שם ושם וש"פ כמ"ש בירושלמי שם מ"ד כדי שיהא רחוק ד"א כמ"ד בין תכלת ללבן אבל אמרו מצותה עם הנץ החמה כדי כו' וכן בתוספתא פ"א אחרים אומרים כדי שיהא חבירו ברחוק ד"א ומכירו מצותה עם הנץ החמה כדי שיהא סומך לה כו':
סוף ג"ש כו'. רמב"ם והג"מ וש"פ דלשון שלש שעות משמע כל השלש שעות דאל"כ הל"ל עד שעה שלישית ובירושלמי פ"ק ר"ז בשם ר' אמי ביומי דר"י הוינן נפקין לתעניתא וקרינן שמע בתר תלת שעין ולא הוי ממחי בידן ר' יוסי ור' אחא נפקין לתעניתא אתו ציבורא ומקרי ק"ש בתר ג' שעין בעי ר' אחא ממחי בידיהון א"ל ר' יוסי והלא כבר קראו בעונתה כלום קורין אותה אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת א"ל מפני ההדיוטות שלא יהו אומרים בעונתה הן קורין אותה ובפ"ד שם ר' יוסי מצלי בתלת שעות ר"ח בר בא מצלי בתלת שעות ר' ברכיה חמוניה קרא ק"ש ומצלי בתר ג' שעין והא תנינן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כו' כבר קיבל מ"ש בעונתה ובגמ' ז' א' בהנך ג' שעי קמייתא כו' דלא כרא"מ ורש"י שכ' עד תחילת שעה ג' ממש"ש ג' ב' ותרתי דיממא ועי' תוס' דע"ז ד' ב' ד"ה בתלת כו' ובזה נסתר ראייתם דקיימין כל שעה ג' ובהג"מ תי' בד"א ע"ש:
שהוא כו'. וכ' האגור דאיתא במדרש דיום שהעמיד יהושע החמה תקופת תמוז היתה ואמרינן במס' ע"ז כ"ה א' וכמה כ"ד כו' ועמ"ש סי' תמ"ג ס"א:
לקרותה מעט כו'. כן פי' הרמב"ם ותר"י שזה מ"ש גומרין כו' דלא כר"ח שפי' גומרין ר"ל קורין אחר הנץ החמה ממ"ש ייראוך עם שמש כמ"ש תוס' בשמו ביומא שם וסתרו דבריו דיראוך קאי אתפלה כמ"ש בפ"ד דברכות וז"ש כדי שיסמוך כו' ועוד דספ"ג תנן אם יכול לעלות כו' עד כו' וגם דלא כר"ת שפ' דלא כותיקין ע"ש:
ומי כו'. עתוס' שם ד"ה כל כו':
שיעור כו'. ט"ס הוא כאן וצ"ל שיעור שליש עישור שעה:
סעיף ב עריכה
ס"ב אם לא כו'. ממ"ש ביומא שם נשאר כו' אע"ג דאביי עצמו אמר לק"ש כותיקין ותי' תוס' שם ושם דההיא לציבור שלא היו יכולין לעשות כותיקין וכ"כ תר"י וש"פ:
סעיף ג עריכה
ס"ג ומי כו'. ממש"ש ח' ב' הלכה כר' שמעון ב"י והקשו דהא קי"ל כאחרים וכותיקין ופי' הרי"ף וש"פ דשם מיירי בדיעבד א"נ בשעת הדחק כגון שהיה משכים לצאת לדרך וכיוצא וכמש"ש באידך דרשב"י כי אתא כו' בשעת הדחק והקשו ע"ז ממ"ש למ"ד א' השכים כו' כשמגיע כו' ותירץ הרשב"א דההיא דפ"ק שיוצא במקום כו' והר"י תי' שבני השיירא כו' וכמ"שו והא דאמרינן ביומא שם הקורא עם כו' ר"ל לכתחלה ולא יצא מצוה מן המובחר ב"י ועתוס' י"ב א' ד"ה משום כו' וט"ס שם וצ"ל כדאמר ביומא הקורא כו' וכמ"ש ברש"י שם דשם ויכול הברייתא כו' ר"ל הברייתא דיומא הנ"ל ר"ל ולא ס"ל הא דרשב"י וכן מוכח להדיא בפ"ק דירושלמי דברכות דפליגא ברייתא הנ"ל עלה דרשב"י דקאמר שם עלה דר"ג אתי' ר"ג כר"ש דתני בשם ר"ש כו' א' לפני ע"ה כו' הא ר"ג כר"ש בערבית אף בשחרית כן או יהא כי מה דאר"ז אחוא דרב חנה כו' הקורא עם אנשי משמר כו' ומתורץ השגת הרז"ה על הרי"ף מברייתא הנ"ל דטעמו של הרי"ף דפסק כר' שמעון בן יוחאי דפליג על ברייתא הנ"ל וכן מוכח בגמ' שם דאריב"ל הלכה כר' שמעון בן יוחאי ולכאורה מאן פליג עליה דרשב"י דקאמר הלכה כמ"ש בכ"מ הלכה מכלל כו' אע"כ ברייתא הנ"ל פליגא עליה כנ"ל ופסק' ריב"ל כרשב"י ולכן פסק הרי"ף כוותיה אבל הטור מפרש דהא דרשב"י באקראי אבל ברגיל לא יצא אף בדעבד ובכה"ג איירי ההיא דיומא וז"ש הטור וכן אם קראה בדיעבד יצא וא"צ לקריתה פעם שניי' והוא שלא יהא רגיל לעשות כן וכן נראה מדברי הרשב"א וש"ע:
וגם שפיר כו'. ויליף מאנשי משמר ר"ל מר"ל דאמר יוצר אור וצ"ע דהא מסקנא דגמ' שם דאהבה רבה הוו אמרי ולא יוצר אור משום דלא מטי זימניה וכ"ה בירושלמי וכן פסק הרמב"ם ולפי' התוס' הוי דלא כהלכתא:
סעיף ד עריכה
ס"ד אם כו'. כנ"ל:
ואם כו'. יתבאר בסי' ס' סעיף ב':
סעיף ה עריכה
אם נאנס כו'. כמ"ש שם בגמ' להדיא כי אתא כו' בשעת הדחק וכ' הרא"ש והשתא לא פליגי הא דרשב"י אהדדי וכן הא דפסק שם כר"ג דבלא אונס עד ע"ה ובאונס עד הנץ החמה וכן בק"ש של שחרית בלא אונס כנ"ל ובאונס מע"ה והקשה תוס' שם בד"ה לעולם כו' וביומא דהא קי"ל כאחרים ור"ע עצמו אמר בין חמור לערוד וכאן אמר בלא אונס מנץ החמה ותי' שם ושם דהקמ"ל דבלילה אינו יוצא אחר הנץ החמה אפילו באונס וז"ש כיון שעדיין כו' וכ"כ הרא"ש ועוד תי' דקמ"ל דאינו יכול לקרות שניהם וכ' ברמזים וב"י שקורא של ערבית דשחרית אפשר לקרות אח"כ וז"ש ואם היה כו' ובטור השמיטו דס"ל כתי' ראשון וב"י ס"ל דשניהם אמת לדינא:
סעיף ו עריכה
ס"ו ואם עברה כו'. דטעם מש"ש לא הפסיד הברכות דברכות לא שייכי לק"ש כמ"ש הרשב"א וה"ה כמו תפלה ולפיכך דינס כמו בתפלה:
סעיף ז עריכה
ס"ז אם לא כו' י"א כו'. מדמחתינהו בחדא מחתא שם כ"ו א' ותי' דבמזיד ס"ל דקאי אתרווייהו:
ויש חולקים כו'. דבשלמא תפלה כמש"ש כיון דרחמי כו'. ומ"מ צ"ע דמאי תשלומין שייך כאן ומאי איסור הוא כיון שאינו אלא כקורא בתורה: