ביאור הגר"א על אורח חיים נג

סעיף א

ס"א אומר כו'. להסמיך לקדיש שאסור להפסיק ביניהן הג"מ וש"פ כנ"ל:

סעיף ב

ס"ב אין כו'. דהיא ברכה אחרונה כנ"ל:

סעיף ג

ס"ג אין כו'. כנ"ל סי' נ"א:

סעיף ד

ס"ד ש"ץ כו'. תענית ט"ז ב' היתה לי כו':

ואיזהו כו'. שם א' וס"ל לטוש"ע דה"ה בשאר ימות השנה וכן משמע מדברי הפוסקים דלא כמ"ש בכל בו בשם רב האי גאון:

שיהא כו'. והשמיט מטפל ואין לו ויש לו יגיעה בשדה דזהו דוקא לענין תענית והשמיט ולשנות כו' דליתא בגי' הרא"ש וגם ובקי בכל הברכות כולן השמיטו הרמב"ם והטור אף לענין תענית וע' לקמן סי' תקע"ט:

ושלא יצא כו'. טור וכפי' מ"ש שם וביתו ריקם וכ"כ בסי' תקע"ט וכתב שם בשם הרמב"ם שמפרש בבניו ובני ביתו וכל הנלווים אליו כו' וכ"כ בש"ע שם והוכיח שם בב"י כפי' הרמב"ם דלפי' הטור ל"ל מפרקו נאה ש"מ:

סעיף ה

ס"ה אם אין כו'. ממ"ש ויהבי ביה רבנן כו':

ואם היה כו'. ערש"י שם ד"ה אע"ג כו' וה"ה כאן:

מי שעבר כו'. ע' מ"א בשם ד"מ וכמ"ש ר"ת דעל שבא לידו עבירה במקרה ושב ע"ז אמרו במקום שב"ת עומדין כו':

אבל כו'. מתני' פ"ג דמגילה כ"ד א' וע' תוס' שם ד"ה ואינו כו' והא דקתני כו' וכ"כ ספ"ג דסוכה ובחולין שם:

סעיף ו

ס"ו ובלבד כו'. דאז הוי קבוע. הרא"ש שם:

סעיף ז

ס"ז אם אין כו'. כמ"ש ספ"ג דר"ה כל שאינו מחוייב בדבר כו' הא כה"ג מוציא. שם:

סעיף ח

ס"ח מי שאינו כו'. וכן כו' סריס כו'. פי"ד דמ"ס הלכה י"ז העובר לפני התיבה והנושא את כפיו עד שיהא בן עשרים שנה ובעל זקן ואפי' אין לו זקן והוא בן עשרים אע"פ שנראה כסריס וי"א אפי' סריס עצמו מותר אבל אם עלה זקנו אפי' מבן י"ח מותר לעבור לפני התיבה ולישא את כפיו:

סעיף י

ס"י יש ללמוד כו'. שהראב"ד פי' על הנ"ל דקטן אינו עובר כו' אע"ג דתפלה דרבנן ואתי דרבנן ומפיק דרבנן כמ"ש בפ"ג דברכות אלא משום כבוד הצבור ולפיכך כל שמוחלים על כבודם ש"ד אלא דרש"י מפרש משום שאינו מחוייב י"ל כיון דרשות היא ועוד שאין מחזירין התפלה ועב"י שכ"ז נדחק לקיים המנהג וז"ש בהג"ה ובמקומות כו' וע"ל סי' קפ"ו במ"א ס"ק ג':

אפי' הגיע כו'. ע' מ"א:

סעיף יא

סי"א ש"ץ כו' אם כו'. כמ"ש בתענית שם ויש לו נעימה ובפסיקתא פ' ראה כתיב כבד את ה' מהונך קרי ביה מחונך שאם היה קולך ערב והיית עומד בבה"כ עמוד וכבד ה' מקולך נבות היה קולו נאה כו' וע' ילקוט משלי סי' תתקל"ב וכמש"ל וקולו ערב:

והוא כו'. כמ"ש במשנה ובגמ' רפ"ה דברכות אין עומדין להתפלל כו':

אבל כו'. כמ"ש בפ"ב דתענית נתנה עלי כו':

ומ"מ כו'. כמ"ש בברכות ל"א א' כך היה מנהגו של ר"ע כשהיה מתפלל בצבור כו' וכן אמרו בכ"מ מפני טורח צבור:

סעיף יג

סי"ג והוא כו'. ז"ל הרי"ף שם והוא מי שבגדיו קרועים וכתיפיו וזרועותיו מגולים שנמצא בגדיו שעליו כעין אזור תחת אצילי ידיו ולמטה כמ"ש ופתחת השק כו' ותרגום יונתן איזיל ותיסיר שקא על חרצך וכתיב ויעש כן הלוך ערום ויחף ויאמר ה' כאשר כו' ות"י פוחח כו' אלמא שהוא החגור על מתניו וכתיפיו וזרועותיו פרועות ובירושלמי ספ"ק דמ"ק מת לו מת קורע מת לו מת אחר מרחיק שלשה אצבעות וקורע שלמו מלפניו מתחיל מאחוריו שלמו מלמעלה מתחיל מלמטה שלמו לו אלו ואלו ר"ח בר אבא דמן יפו אמר נעשה כפוחח וכן אמרי' להדיא ביומא ע"ז א' דאלת"ה כו' ומשמע מדברי הרי"ף דוקא שגם כתיפיו מגולין וכ"ה לשון הטור:

סעיף יד

סי"ד סומא כו'. ע' בה"ג ולא נקט פורס אלא משום פלוגתא דר"י וקי"ל דלא כר"י בפלוגתא דפ' החובל לענין חיובו בכל המצות ואף לר"י משמע דיכול להוציא דאמר דוקא כל שלא כו' וע' תוס' דר"ה ל"ג א' ועירובין צ"ו:

ובלבד כו'. כמ"ש לעיל סי' מ"ט:

סעיף טו

סט"ו ש"ץ כו. ע"ל סי' קל"ט סעיף ג' והוא תמוה דהא בהדיא אמרינן בערכין י"א ב' א"ר אשי מידי דהוי אשליחא דצבורא דצריך למימלך כו':

סעיף טז

סט"ז מעט כו' ולא כו'. שם שלשה כו':

ואם כו' כמ"ש בספ"ז דפסחים:

סעיף יח

סי"ח באותה תפלה כו'. רמב"ם וטור וכ"מ דקאמר אף כו' ולא קאמר אינו עובר:

ואפי' אם כו'. מדקאמר אף בלבנים כו' ול"ק רבותא יותר אף בצבועים לא יעבור אף שחוזר בו וכ"ש במעמיד דבורו אלא דמיירי בכה"ג משא"כ בחוזר בו אגלי מלתא למפרע דמינות היה בו בתחילה:

סעיף יט

סי"ט יש כו'. כמ"ש בפ"ק דביכורים וכשהוא בבהכ"נ כו':

ונדהו כו'. ע"ש בר"ש והדר קאמר תני בשם ר"י גר כו' וכ"כ בתוס' דב"ב פ"א א' ד"ה למעוטי בשם ר"י דלא כר"ת וכ"פ הפוסקים ומעשה רב:

אפי' יחיד כו'. כמ"ש בתענית ט"ז א' וערש"י שם ד"ה ומרוצה כו' ומסכימים לתפלתו והיאך יצאו אם אינן מסכימין לתפלתו וה"ה במקום הקרבן כמ"ש ברפ"ד דברכות ואמרינן בסוף תענית וכי היאך קרבנו כו' וכ"ש כשאין חפץ בהקרבתו ואמרינן בנדרים ל"ה ל"ו הכל צריכין דעת כו':

ואם הוא כו'. כנ"ל:

ומי שהוא כו'. ס"ח משום סכנה ע"ש ועמ"א ונראה כמ"ש בכנה"ג:

סעיף כ

ס"כ אם אחד כו'. מטעם הנ"ל בסעיף שקדם:

סעיף כב

סכ"ב ש"ץ כו'. עמ"א:

וכל מי כו'. כמ"ש ברפ"י דב"ק אין זה מברך כו' ואסור לענות אמן אחריו:

סעיף כג

סכ"ג שכר כו'. דכל שהוא תקנת הקהל ונעשית ע"י ממון גובין לפי ממון. רשב"א:

וי"א כו'. כמ"ש בב"ק קט"ז ב' ואם שכרו כו' ופי' הרא"ש והטור שחצי לפי ממון וחצי לפי נפשות ועיי' ח"מ סי' קס"ג סעי' ג' וה"ה כאן כי התפלה שהיא *תמידין ומוספין שהן באין ממחצית השקל דל כעשיר כמ"ש בפ"ד דשקלים וכן קדיש וקדושה שהכל חייבין בה אבל בדברים אחרים שמשכירים בשבילם ג"כ החזן כגון בחופות ומועדים שהן כמו דברים הבאים מנדבה וכן שבוחרים אותו שקולו ערב יותר זהו לפי ממון וע"כ חצי וכו' ומהרי"ל סי' ס"ו כתב לפי שהיו צריכין לילך למקום אחר והיו מסתכנין נפשות וממון וס' הראשונה ס"ל דאינו אלא סכנת ממון כמ"ש בהג"מ פי"א מהל' תפלה ע"ש וכמ"ש בריש בב"ק שם וכן בפ"ק דב"ב ע"ש ובמרדכי בפ"ק דב"ב ועיין לקמן ס"ס נ"ה שכ' בש"ע כדעת הג"ה כאן:

סעיף כד

סכ"ד אם הוא כו'. כמ"ש בריש פאה וספ"ק דקדושין:

סעיף כה

סכ"ה אין מסלקין כו'. עיין בגיטין בס"פ הניזקין ס' ע"ב מערבין כו' משום חשדא:

ואין מסלקין כו'. עיין בגיטין פ"ט א' כתובות ל"ו ב':

אבל כו'. כמ"ש לעיל ס"ד:

וש"ץ שהוא כו'. כמ"ש בפ' ט"ו דשבת בגדים שבישל כו':

ואם אינו כו'. לאפוקי אם מחליף אף שאינו מחליף כל היום אע"ג שהוא בכלל משניאי כו' כמ"ש בשבת שם מ"מ אין מעבירן משום זה. שם:

וש"ץ כו'. כנ"ל:

או כו'. כמ"ש לא תקים מצבה כו' ואמרו אהובה היתה בימי אבות וכמ"ש בספרי שם ועמ"א:

וש"ץ כו' בנו קודם לכל אדם כו'. כמ"ש בת"כ פ' צו תחתיו מבניו מלמד שבנו קודם לכ"א יכול כו' ובספרי פ' שופטים הוא ובניו בקרב כל ישראל מלמד שאם מת בנו עומד תחתיו מנין שכל פרנסי ישראל בניהם עומדים תחתיהם ת"ל בקרב ישראל כל שהוא בקרב ישראל:

אם ממלא כו'. כמ"ש בת"כ הנ"ל יכול אע"פ שאין ממלא מקום אבותיו ת"ל אשר ימלא את ידו בזמן שממלא מקום אבותיו ועפי"ג דכתובות וז"ש אע"פ שאין כו' אם כו' כמ"ש בכתובות שם:

ואין כו'. כמ"ש בתוספתא פ' בתרא דב"מ מי שהיה בלן לרבים ספר לרבים נחתום לרבים שלחן לרבים ואין שם אחר אלא הוא והגיע שעת הרגל ומבקש לילך לתוך ביתו יכולין לעכב על ידו עד שיעמוד אחר תחתיו ואם התנה עמהם בב"ד או שעברו עליו את הדרך הרשות בידו אלמא אף בסתם אינו דוקא שישמש הוא ורשאי להעמיד אחר לפרקים:

סעיף כו

סכ"ו קהל כו' אפי' כו'. כמ"ש בב"מ פ"ג א' רשב"ג אומר לא היה צ"ל כו' אלמא המנהג הוא כאילו התנה בהדיא ושם בגמרא ולחזי היכי נהוג כו' ובירושלמי שם והביאו הרא"ש זאת אומרת כו' ובסוף ב"ק קי"ו ב' ורשאין החמרין כו' ולא כו' וש"מ וגם ליכא חשדא כמו בשיפורא גיטין ס"ב:

יש כו'. עט"ז: