ביאור הגר"א על אורח חיים לו
סעיף א
עריכהס"א שלא כו'. כ"ט א':
ולא כו'. שם ב' ושבת ק"ג ב':
ולכתחלה כו'. והוא מבואר בגמ' בכמה מקומות עב"י:
מיהו כו'. דל"ק אלא שלא יכתוב אלפין עיינין כנ"ל:
סעיף ב
עריכהס"ב כל אות כו'. מדלא חשיב בגמ' אלא ה"א וקו"ף ופריך מ"ט כרעיה כו':
לכך כו'. וכאן לא מהני קריאת התינוק כמש"ל סי' ל"ב סט"ז והטעם דכל שנפסק כמאן דליתא כנ"ל מע"ש איפסקי' ליה כו' וא"כ נשתנה צורת האות:
ובאחת כו'. כמש"ש כ"ט ב' איפסיק' ליה כרעיה כו':
סעיף ג
עריכהס"ג והסופרים כו'. כמ"ש ברמב"ם ובפוסקים בשם ש"ר:
ואם כו'. כ"נ מדברי הרמב"ם וכ"כ רי"ו בשם ר"ה גאון אבל ר"ח פוסל וכ"ד הרבה פוסקים ממ"ש בשבת ק"ה א' ל"ק הא כו' וע' תוס' שם ד"ה והתניא כו' ושם ק"ד ב' ד"ה נתכוין כו' וכ' מרדכי ריש גיטין בשם ריב"א דצריך ג"כ בגט דבלא"ה לא מיקרי אות מהנ"ל וסה"ת חלק עליו ופי' הא דבעי זיוני בסת"מ או נתכוין לכתוב כמו בס"ת ומ"ש הא דבעי ר"ל שרוצה לזיין והא דלא בעי זיוני בגט וכיוצא ואידי ואידי מיירי שלא עשו זיוני וראייתו כמ"ש למטה מ"מ דעתם דבסת"מ פסול בלא זיוני אבל הג"מ בשם רא"מ כ' פי' זיונין שלא יעשה ראשו עגול אלא משוך שיהא לכל ראש שלשה פנים וראיתי ב"א שעושין תגין מלמעלה וטעות הוא בידם כו' וכ"כ במרדכי וראייתו ממ"ש בשבת ק"ד ב' כגון שנטלו לגגו כו' ובחי"ת ליכא זיוניין אלא דמש"ש דבעי זיוני בתיקון גוף האות כנ"ל והוא דעת המכשירין אבל סה"ת פי' בגיטין שם כגון שנטלו כו' במקום שא"צ זיוני כנ"ל והנה הרמב"ם לא כ' אף לכתחלה שצריך זיונין שהוא מפ' מ"ש שבעה אותיות כו' לא קאי אלא אמזוזה כמ"ש בגמרא אפיסקא דמזוזה ולא כל האותיות שבה אלא מקצתן וסימנא יהיב וע"ש בפ"ה הלכה ב' ג' וצריך להזהר בתגין שבה כו' על כל אות מהן שלשה זייני"ן ואלו הן כו' ופרשה שנייה כו' וכ"כ בהג"מ שם ובפ"א ואף בזה כ' ואם לא עשה תגין או הוסיף בהן או גרע בהן לא פסל ומה שלא אמרו בגמ' ג"כ על תפילין כמה אותיות צריכין לזיין ס"ל מפני שאותן שבתפילין הן ג"כ מזויין בס"ת כמ"ש בפ"ב הלכה ח' וצריך להזהר בתגין כו' כמ"ש כתובות בס"ת ואלו הן כו' ואם לא עשה התגין או הוסיף וגרע לא פסל וע"ש פ"ז הלכה ח' משא"כ במזוזה: