ביאור:תרגום מגילת רות בעברית - פרק ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

א. ובועז עלה לשער בית דין של הסנהדרין, וישב שם עם הזקנים. והנה הגואל עובר אשר דבר בועז לרות, ויאמר סורה שבה פה איש שצנועים אורחותיו. ויסר וישב.

ב. ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו.

ג. ויאמר לגואל חלקת השדה אשר לאחינו אלימלך מכרה נעמי השבה משדה מואב.

ד. ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר, קנה נגד היושבים בשער בית דין של הסנהדרין ונגד זקני עמי. אם ברצונך לגאול גאל, ואם אין ברצונך לגאול הגידה לי ואדעה, כיון שאין אדם חוץ ממך שיכול לגאול לפניך, ושהוא קרוב למת כמותך. ואני בדרגה פחותה ממך, וגואל אהיה אחריך. ויאמר אנכי אגאל.

ה. ויאמר בועז ביום קנותך השדה מיד נעמי ומיד רות המואביה אשת המת, חייב אתה לגאול, וצריך לייבם אותה, ולקחתה לאשה, כדי להקים שם המת על נחלתו.

ו. ויאמר הגואל במקרה כזה אני לא יכול לגאול. כיון שיש לי אשה אין לי רשות לישא אחרת עליה, שמא יהיה מריבה בבית, ואזיק את נחלתי . גאל לך אתה את גאולתי כיון שלך אין אשה, כי לא אוכל לגאול.

ז. וכך המנהג: בזמן שלפנינו התנהג בישראל, בזמן שנושאים ונותנים, וגואלים, ומחליפים אחד מחבירו ומקיימים כל דבר. שלף איש נרתיק יד ימינו , והושיט בו קנין לחבירו. וכך נוהגים לקנות בית ישראל מחבירו בפני עדים.

ח. ויאמר הגואל לבועז הושט ידך לקנין וקנה לך. וישלוף בועז את נרתיק יד ימינו, וקנה לעצמו.

ט. ויאמר בועז לזקנים וכל העם, תהיו עדים עלי היום הזה כי קניתי את כל אשר לאלימלך ואת כל אשר לכליון ומחלון מיד נעמי.

י. וגם את רות המואביה אשת מחלון קניתי לי לאשה להקים שם המת על נחלתו, ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומפתח הסנהדרין שבמקומו, עדים אתם עלי היום הזה.

יא. ויאמרו כל העם אשר בפתח הסנהדרין והזקנים עדים, יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל בשנים עשר שבטים. ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם.

יב. ויהי ביתך מצליח כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה, מן הזרע אשר יתן ה' לך מן הנערה הזאת. יג. וירח בועז את רות ותהי לו לאשה ויבא אליה, ויתן ה' לה הריון ותלד בן.

יד. ותאמרנה הנשים אל נעמי ברוך שמו של ה', שלא השבית לך גואל היום הזה. ויקרא שמו מהצדיקים שבישראל.

טו. והיה לך למשיב נפש, ולכלכל את שבתיך במעדנים. כי כלתך אשר אהבתך ילדתו, אשר היא טובה לך מהרבה בנים.

טז. ותקח נעמי את הילד ותשתיהו בחיקה ותהי לו אומנת.

יז. ותקראנה לו השכנות שם לאמר ילד בן לנעמי, ותקראנה שמו עובד. הוא אבי ישי אבי דוד.

יח. ואלה תולדות פרץ: פרץ הוליד את חצרון.

יט. וחצרון הוליד את רם, ורם הוליד את עמינדב.

כ. ועמינדב הוליד את נחשון, ונחשון ראש בית אב לבית יהודה. ונחשון הוליד את שלמון הצדיק. הוא שלמה מבית לחם. ובניו בטלו את השומרים שהושיב ירבעם החייב על הדרך. והיו מעשי האב והבנים נאים כשמן משובח.

כא. ושלמון הוליד את אבצן השופט הוא בועז הצדיק. שבזכותו נצלו עם ישראל מאויביהם. ובזכות תפילתו הוסר הרעב מארץ ישראל. ובועז הוליד את עובד, שעבד את אדון העולם בלב שלם.

כב. ועובד הוליד את ישי שנקרא נחש, כיון שלא נמצא בו סיבה להמסר בידי מלאך המות לקחת את נשמתו. ועברו ימים רבים עד שנזכר לפני ה' העצה שנתן הנחש לחוה אשת אדם לאכול מהאילן שהאוכלים פרותיו חכמים לדעת בין טוב לרע, ובגלל החטא הזה נתחייבו כל ברואי עולם מיתה, ומהסיבה הזאת נפטר ישי הצדיק. הוא ישי שהוליד את דוד מלך ישראל.

הערות

• (פסוק ו) "ויאמר הגואל במקרה כזה אני לא יכול לגאול. כיון שיש לי אשה אין לי רשות לישא אחרת עליה, שמא יהיה מריבה בבית, ואזיק את נחלתי . גאל לך אתה את גאולתי כיון שלך אין אשה, כי לא אוכל לגאול".

דלא כמדרש שהטעם שהגואל לא רצה לגאול את רות כיון שדרש "מואבי ולא מואבית".

• (פסוק ז) "וכך המנהג: בזמן שלפנינו התנהג בישראל, בזמן שנושאים ונותנים, וגואלים, ומחליפים אחד מחבירו ומקיימים כל דבר. שלף איש נרתיק יד ימינו , והושיט בו קנין לחבירו. וכך נוהגים לקנות בית ישראל מחבירו בפני עדים".

וכ"ה בחינוך מצווה של"ו "שלף איש נעלו כלומר בית יד שלו וזהו הכלי" וכך מסתבר שכשעשו קניין השתמשו בבית יד ולא במשהו מטונף כמו נעל. ורש"י למד את הפסוק כפשוטו נעל ממש שכותב "שלף איש נעלו, זהו קניין כמו שאנו קונים בסודר במקום נעל". הרמב"ן בשמות (פרק כ"ח פסוק מ"א) שאצל אומות העולם מתורגם "שלף איש נעלו" בית ידו, ולכן הם נוהגים שכשממנים משהו נותן לו השליט בית יד של עור.

הזוהר פרשת חוקת (דף ק"פ.) מבאר כרש"י. ומסביר את הפסוק כל "וזאת לפנים בישראל נהגו לעשות חליפין ע"י ששלף איש נעלו" אבל הדורות אח"כ בטלו את החליפין שנעשה בנעל והנהיגו לעשות חליפין בכנף המלבוש. עיי"ש שמסביר על דרך הסוד מדוע.

• (פסוק כ) "ועמינדב הוליד את נחשון, ונחשון ראש בית אב לבית יהודה. ונחשון הוליד את שלמון הצדיק. הוא שלמה מבית לחם. ובניו בטלו את השומרים שהושיב ירבעם החייב על הדרך. והיו מעשי האב והבנים נאים כשמן משובח.

תענית ל ב לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב. שואלת הגמרא מאי היא אמר עולא: יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים, שלא יעלו ישראל לרגל, ואמר, לאיזה שירצו יעלו. וצ"ע שהרי הושע בן אלה היה מלך ישראל, ובפשטות הוא לא היה משבט יהודה ולא היה מצאצאי שלמון. ואולי הוא היה מצאצאי שלמון מצד האמא.