ביאור:תמרים והשמנה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

[ע"פ הרב מנשה וינר]

התיאור של המואבים, בשופטים פרק ג, ממש נוטף שומן.

גם עגלון מלך מואב עצמו היה, כידוע, מאד שמן (הוא היה "בריא" , היה לו הרבה "חֵלֶב" והרבה "פרשדנה" ). למעשה, זה אחד מהדברים שעזרו לאהוד להצליח במשימתו: אחרי שהוא דקר את עגלון, כל הפרשדנה (הפֶרֶש) יצא החוצה, והריח שנדף ממנו היה נורא, ולכן עבדיו חשבו ש"אך מסך הוא את רגליו" (עושה את צרכיו...) [ע"פ מלבי"ם].

גם החיילים של מלך מואב היו שמנים, כמו שכתוב (ג 29) "ויכו את מואב... כל שמן וכל איש חיל".

למה המואבים היו כל-כך שמנים? התשובה לזה כתובה בתחילת הפרשה (ג 13): ""ויירשו את עיר התמרים"" . כנראה שהמואבים כל-הזמן זללו תמרים...

מקורות

על-פי מאמר של ע"פ הרב וינר שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים 4 וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-04-01.

תגובות

מאת: אלי גרינברג

אלי גרינברג (62.0.147.64) ב23:41:19  21.01.2003, בתגובה ל: תמרים... שנשלח על-ידי עפ ר' וינר בפוס 4: שמן - בזמן העתיק, אנשים רזים הם אלו שנצרכו לעבוד. אדם שהיה שמן, היה זה סימן כבוד של אצילות, מעמד של אדם שאחרים משרתים אותו ולא הוא את האחרים. בברכה - אלי

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvir/joftim/jf-03