ביאור:תזכורת לפסח - אהבת הגר

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תזכורת לפסח - אהבת הגר

שמות כב כ: "וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים".

מצוות האהבה לגר - כמוך! - והנגזרות ממנה היא מהחוזרות על עצמן ביותר בתנ"ך כולו. דא עקה, הפרשנות האורתודוכסית המסורתית מפרשת גר כגר צדק, כלומר - מי שהתגייר, שהתייהד. ואולם, יש לשים לב כי באף מקום בתנ"ך! - ותקנו אותי אם אני טועה - לא מקושרת המילה גר ליהוד. זו המצאה רבנית. ולהפך, מהפסוק המצוטט למעלה נלמד כי הגר הוא תושב זר, שהרי בני ישראל במצרים ודאי לא היו גרים במובן מתייהדים ואותם מזכיר הכתוב. אגב, המילה מתייהדים כן תנ"כית - היא מופיעה במגילת אסתר. ולואי ונדע לאהוב את הגר כמתבקש.


תגובותעריכה

ומהו שכיר לדעתם? כתוב על קורבן פסח -

שמות יב מה: "תושב ושכיר לא יאכל בו"

וכותב ספר החינוך מצווה יד -

"ושכיר הוא גר שמל ולא טבל, שכן פרשו חכמינו ז"ל".

נו באמת, עשו בלבול שלם.

-- hagai hoffer, 2011-04-17 17:42:12

"שכיר" הוא אדם שבא לעבוד אצלנו בשכר באופן זמני. בימינו - "עובד זר".

"גר" הוא אדם שבא לגור - להשתקע - בינינו באופן קבוע. בימינו - "מהגר", "עולה חדש".

עם ישראל, כמו כל עם אחר, רשאי לקבוע את מדיניות ההגירה שלו - למי בדיוק הוא מאפשר להגר ולהשתקע בארצו.

חז"ל קבעו שהתנאי הוא - קבלה של כל מצוות היהדות, ולכן פירשו ש"גר" הוא אדם שהתייהד.

-- אראל, 2011-04-20 07:02:33

מהגר זו גם מילה לא תנ"כית - כפי שציינת - אף כי די עתיקה.

וכן בערבית - הג'ר, ואולי גם באנגלית אימיגרנט - יש 'גר' במילה.

גר בתנ"ך הוא פשוט מי שגר, תושב, אך אינו נמנה עם האוכלוסייה השלטת.

כך ישראל במצרים למשל. וכאן קצרה הדרך להגירה במובן המודרני.

לדעתי כיום הערבים והעובדים הזרים הם גרים.

יש הבדל עצום בהבנת המצווה אם היא מתייחסת רק לדומה לך, רק למי שבמחנה שלך, או שהיא מתייחסת גם לזרים.

גר דומה למילה זר ולא בכדי.

לצערי, אם כן, יש להעמיד את הדברים החשובים האלה על דיוקם.

-- hagai hoffer, 2011-04-20 12:11:08

ועוד, תחת זאת מדגישים את הציווי של "לא תחנם" והגמרא אומרת:

מסכת עבודה זרה (כ.):

"תניא, לא תחנם- לא תיתן להם חניה בקרקע, דבר אחר ולא תחנם ולא תיתן להם חן, דבר אחר ולא תחנם לא תיתן להם מתנת חינם".

אכן, השנאה מקלקלת את השורה, כי שלושת הפירושים האלה לא נכונים ולא תחנם משמעו לא תתן להם חנינה (ואמנם אונקלוס הגר פירש כך - לא תרחמם).

ולמותר לציין שהציווי נאמר רק על שבעת העממים של הזמן ההוא בלבד.

-- hagai hoffer, 2011-04-20 12:29:05

ודוגמא טרייה:

הלכתי לסינמטק בירושלים ובעודי מחכה בחוץ הגיעה אישה ערבייה עם ילדיה ורצתה להיכנס, אך השומר לא אישר לילדיה להיכנס. ליבי נחמץ בקרבי, אף כי לא אזרתי עוז להתערב באותו הרגע. ליהודייה אין סיכוי שהיו עושים דבר כזה. והערבייה קיבלה זאת בהשלמה. זהו בדיוק הציווי לאהוב את הגר כמוך, במשמעות הפרקטית של הביטוי - לא לעשות אפלייה. ולא מדובר פה על נסיבות בטחוניות. עמנו שבע הגלות צריך לדעת יותר טוב מזה, לפי דעתי.

-- hagai hoffer, 2011-04-20 12:36:51

"גר בתנ"ך הוא פשוט מי שגר, תושב, אך אינו נמנה עם האוכלוסייה השלטת"

אני לא מסכים. דווקא בפרשה המדברת על חוקת הפסח רואים בבירור שיש הבדל בין סוגים שונים של זרים, ראה שמות יב מג-מט:

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח:

  • כָּל-בֶּן-נֵכָר - לֹא-יֹאכַל בּוֹ.
  • וְכָל-עֶבֶד אִישׁ, מִקְנַת-כָּסֶף--וּמַלְתָּה אֹתוֹ, אָז יֹאכַל בּוֹ.
  • תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר, לֹא-יֹאכַל בּוֹ.
  • בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל, לֹא-תוֹצִיא מִן-הַבַּיִת מִן-הַבָּשָׂר חוּצָה; וְעֶצֶם, לֹא תִשְׁבְּרוּ-בוֹ.
  • כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל, יַעֲשׂוּ אֹתוֹ.
  • וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לה' - הִמּוֹל לוֹ כָל-זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ, וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ;
  • וְכָל-עָרֵל, לֹא-יֹאכַל בּוֹ.
  • תּוֹרָה אַחַת, יִהְיֶה לָאֶזְרָח, וְלַגֵּר, הַגָּר בְּתוֹכְכֶם.

כל בני ישראל חייבים לעשות את הפסח, אבל לגבי זרים יש הבדל - יש זרים שחייבים לעשות את הפסח, ויש זרים שאסור להם לעשות את הפסח.

מכאן, שלא כל זר הוא "גר".

בפרט, מכאן ברור ש"גר" הוא לא "תושב", שהרי "תושב ושכיר - לא יאכל בו", ומצד שני "וכי יגור אתך גר - ועשה פסח לה'".

-- אראל, 2011-04-21 08:19:52

אני מסכים איתך שצריך לרחם על החלשים והנרדפים, [1] אבל זה לא קשור דווקא למושג של "גר".

-- אראל, 2011-04-21 08:47:59

אתה צודק, השתמשתי במילה תושב לא במשמעות התנ"כית המדויקת.

מצד שני, לא טענתי כי כל זר הוא גר רק כי גר הוא זר.

וזה נתמך בפסוקים המצויינים שהבאת - הגר נקרא כך עוד לפני שהוא מל!

אולי ההבדל הוא שתושב הוא תושב זמני וגר הוא 'תושב' קבוע, אפשר משהו אחר.

צריך לעשות סדר בכל המונחים האלה! - אבל על-פי פשט הכתובים. (אני רואה שכבר עשית זאת, ישר כוח!)

וכן יש אזרח והוא כנראה תושב מבני ישראל.

בכל מקרה בטוח שגר הוא מלשון לגור - כך גם במילון אבן שושן.

ועוד (וזיהוי תושב עם 'גר תושב' בעיקר) ראה:

תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר, לֹא-יֹאכַל בּוֹ.

רש"י

תושב - זה גר תושב

ושכיר - זה הנכרי ומה ת"ל והלא ערלים הם ונאמר וכל ערל לא יאכל בו אלא כגון ערבי מהול וגבעוני מהול והוא תושב או שכיר

רמב"ן

תושב - זה גר תושב. שכיר, זה הגוי. ומה תלמוד לומר והלא ערלים הם, אלא כגון ערבי מהול וגבעוני מהול. לשון רש"י. ולא ידעתי למה יכתוב הרב הדברים הנדחים בגמרא, שהרי הקשו על זה (יבמות עא.) והני מולין נינהו והתנן (נדרים ג יא) הנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות העולם, שנאמר (ירמיה ט כה) כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב, והעמידו הכתוב בגר שמל ולא טבל

-- hagai hoffer, 2011-04-21 11:51:59

וכן יש זיהוי של גר ותושב בפסוק המדבר על אברהם -

בראשית כג ד: "גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפני"

ואף מתקופה מאוחרת יותר -

ויקרא כה לה: "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך"

ויקרא כה מז: "וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר"

מכאן גזרו חכמים את המושג גר-תושב, אך מהמקור הראשון לפחות עולה זיהוי בין השניים.

אולי במקור של פסח תחילה מדברים על הכלל - לא יאכל בו, ואחר-כך על הפרט - יאכל אם ימול והוא הדין גם בעבדו, אף כי דחוק שישתמשו במונחים שונים באותו קטע לדבר אחד.

-- hagai hoffer, 2011-04-21 12:15:13

מקורותעריכה

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-04-30.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0222_1