ביאור:שני סיפורי יתרו חותן משה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

קראנו בפרשה, במדבר י':

29 ויאמר משה לחבב בן-רעואל המדיני חתן משה נסעים אנחנו אל-המקום אשר אמר יהוה אתו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך כי-יהוה דבר-טוב על-ישראל. יתרו והלכות גרים 30 ויאמר אליו לא אלך כי אם-אל-ארצי ואל-מולדתי אלך. 31 ויאמר אל-נא תעזב אתנו כי על-כן ידעת חנתנו במדבר והיית לנו לעינים. 32 והיה כי-תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב יהוה עמנו והטבנו לך.

מפרש רש"י:

והיה הטוב ההוא וגו' - מה טובה הטיבו לו אמרו כשהיו ישראל מחלקין את הארץ היה דושנה של יריחו ת"ק אמה על ת"ק אמה והניחוהו מלחלוק אמרו מי שיבנה בהמ"ק בחלקו הוא יטלנו ובין כך ובין כך נתנוהו לבני יתרו ליונדב בן רכב שנאמר ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים וגו' (שופטים א)

כלומר, יתרו החליט להמשיך עם ישראל.

ואולם, בשמות קראנו שחזר לארצו:

שמות יח כז: "וישלח משה את חתנו וילך לו אל ארצו"

מסבירים חז"ל, שהלך לארצו וחזר.

ואולם, פרשנות נוסח ביקורת המקרא תאמר, כי לפנינו שני מקורות שונים, באחד חזר לארצו ובשני, כנראה המשיך עם ישראל, אף כי זה לא נאמר בפירוש.

בנוסף, במקור בשמות יתרו מייעץ למשה למנות שופטים תחתיו.

ובמקור בבמדבר משה עצמו טוען שכבד ממנו העם וה' אוצל מרוחו על שבעים הזקנים.

וסיבת נחיצות יתרו, שנקרא חובב כאן, היא להיות מורה דרך, מעין הגשש הבדואי.

ועוד, בשני המקומות מוזכרת הטובה של ישראל בהקשרים שונים:

שמות יח ט: "ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל אשר הצילו מיד מצרים"

במדבר י לב: "והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך".

תגובות

בכלל, כל קורות יתרו הן דו משמעיות.

תחילה מובן שרעואל היה חותן משה:

שמות ב יח: "ותבאנה אל רעואל אביהן ויאמר מדוע מהרתן בא היום"

ולאחר מכן יתרו הוא החותן:

שמות ג א: "ומשה היה רעה את צאן יתרו חתנו כהן מדין וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר האלהים חרבה"

רש"י מפרש ששבעה שמות לו, אך יתרו ורעואל מופיעים כאב ובן:

במדבר י כט: "ויאמר משה לחבב בן רעואל המדיני חתן משה נסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אתו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישראל"

אפשר לפרש שגם הסב של ציפורה נקרא רעואל ואפשר לומר שיתרו היה האח של ציפורה וירש את תפקיד החותן, כך מוצע – ונדחה – באנציקלופדיה המקראית. אך אנו רואים שלבן אח רבקה תפקד ממש כחותן עצמו, כך שאולי אין לדחות פתרון זה.

וכן דו משמעי הוא הבאת ציפורה והילדים אל משה, לאחר שסופר לנו שירדו עם משה למצרים:

שמות יח ב: "ויקח יתרו חתן משה את צפרה אשת משה אחר שלוחיה"

שמות יח ה: "ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר אשר הוא חנה שם הר האלהים"

ואולם מפרשים שלאחר בואו מצרימה שלחה חזרה, כלשון הכתוב.

[ויש להוסיף לאמור למעלה שבדברים לא מוזכר יתרו כלל ותחתיו מוזכר משה כהוגה רעיון האצלת הסמכויות].

ועוד:

שופטים ד יא: "וחבר הקיני נפרד מקין מבני חבב חתן משה ויט אהלו עד אלון בצענים אשר את קדש".

באנצ' המקראית נכתב: "אין באפשרותנו לצרף את הרשימה שבשופ' ד, עם דברי התורה לתמונה אחת, ועל כרחנו שהיו שתי מסורות שונות".

שם גם נכתב שכנראה סיפור יתרו המקורי היה ארוך ומפורט יותר, ועוד: "חוקרים רבים סבורים שהנאמר בס' שמות על יתרו אינו אלא שריד דל של מסורת בדבר השפעתו המכרעת של יתרו על עיצוב דמותה של תורת משה [...אבל אין אחיזה לדעה זו...]".

נראה שבמסורת זו אוחזים הדרוזים. כידוע, תורתם סודית [בדומה לתורת הנסתר היהודית, שפרצה החוצה רק בדורות האחרונים]. אז פנייתי אליהם: אנא שתפו אותנו במסורת שלכם אודות יתרו ואולי תעזרו לנו לפתור כמה קשיים בתורה!..

-- hagai hoffer, 2013-05-25 22:26:53

מקורות

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-06-13.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0410_0