ביאור:שמואל א ט יג

"כְּבֹאֲכֶם הָעִיר כֵּן תִּמְצְאוּן אֹתוֹ, בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה לֶאֱכֹל. כִּי לֹא יֹאכַל הָעָם עַד בֹּאוֹ, כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח, אַחֲרֵי כֵן יֹאכְלוּ הַקְּרֻאִים. וְעַתָּה עֲלוּ, כִּי אֹתוֹ כְהַיּוֹם תִּמְצְאוּן אֹתוֹ".

כי הוא יברך הזבחעריכה

ממילים אלו, "כי הוא יברך הזבח, אחרי כן יאכלו הקרואים", למדו חז"ל (ברכות מח ב) שמצוה לברך על המזון לפני אכילתו. ונראה, שזהו אכן פשוטו של מקרא. ולא הוצרכו הנערות ללמד אותנו (או את שאול ונערו) שהיו מברכים לפני הסעודה, כי זה היה מנהג פשוט ורווח; אלא "כי הוא", שמואל, "יברך" בעצמו על "הזבח".

ונראה לענ"ד, שבוודאי לא היה נוסח קבוע לברכה, אלא כל זובח וזובח ברך את ה' כפי צחות לשונו ויכולת הבעתו, והקרואים האזינו וענו "אמן". אז בצע המברך על הלחם והמנות הוגשו לקרואים. וכן הוא גם מנהגם של המאמינים בדתות אחרות. (נ.ו.)