ביאור:שליט הוא כמו אריה?

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

פרשת ויחי: שליט הוא כמו אריה? / מוטי לקסמן

פרשת ויחי חותמת את חומש בראשית גם את סיפור מסכת חייו של יעקב. לקראת פרידתו מן החיים אומר יעקב האב לבניו דברים אחדים.

מה טיבם של דברים אלה?

בפתיחה ובסיכום מבוטאים ניסוחים שונים לגבי אופיים של הדברים.

בפתיחה מגדיר יעקב עצמו את הדברים כתחזית או כדברי נבואה לעתיד: "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (ברא' מט, א).

ואילו בסיום מתאר המספר המקראי את הדברים כברכות: "כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם" (ברא' מט, כח).

ובכן, האם אלה דברי נבואה או ברכה?

נבחן שאלה זו אגב דיון בדברי יעקב ליהודה.

בדברי יעקב ליהודה הוא מתארו כשליט בשלושה פסוקים: "יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ. לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" (ברא' מט, ח–י).

הפסוק הראשון: "יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ" (פס' ח), מתאר את יעודו של שבט יהודה לשלטון. מובן זה נובע, לכאורה, מפשטו של מקרא (1). עם-זאת, במדרש מקשרים אמירה זו לתפקודו של יהודה בסיפור תמר (1): "אמר לו הקב"ה אתה הודית במעשה תמר, יודוך אחיך להיות מלך עליהם" (בר"ר צט, ח), כלומר, השלטון הוא כגמול על קבלת האחריות של יהודה בסיפור תמר. יונתן גם רש"י מאמצים קישור זה (2).

רשב"ם, בלשון בוטה טוען: "המפרש ישבחוך אחיך שטות בידו, אלא לפי שגינה את הראשונים ונטל מלכות מראובן ופיזר שמעון ולוי, אמר ליהודה, אבל אתה יתנו לך אחיך הוד מלכות" (רשב"ם על אתר).

בצורה זו או אחרת מוסכם שפסוק ח' מציין את שבט יהודה לשלטון בעתיד.

מהפסוק הבא, פסוק ט, ניתן לבדוק מה דמות לשליט. בפסוק זה מדומה יהודה לאריה, האם יש דימוי מתאים יותר לשליט?

מאות שנים אחר-כך, במאה השתים-עשרה, כונה כך מלך אנגליה שהצטרף לצלבנים, ריצ'ארד הראשון: ריצ'ארד לב-הארי.

אבל מהו תכנו של דימוי זה?

במדרש מבינים את הביטוי "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ" כהימנעות מטרף: "מטרפו של יוסף שאמרת (בראשית לז) מה בצע, ד"א מטרף מטרפה של תמר שהצלת ד' נפשות עצמך ותמר ושני בניה" (בר"ר צט, ח). יונתן, גם רש"י מבינים באופן דומה (4).

רשב"ם, בדרכו, לועג לפרשנות המקשרת ביטוי זה למכירת יוסף: "והמפרשו במכירת יוסף לא ידע בשיטה של פסוק ולא בחילוק טעמים כלל" (רשב"ם, על אתר). אבל הוא מסכים שהביטוי משקף שלטון עתידי (5).

בשלב זה, נשהה את הדיון ביהודה ונבדוק מספר הופעות של האריה במקרא.

בלעם, בברכו את עם-ישראל, אומר, בין השאר: "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר" (במד' כד, ט). כלומר, הדימוי מבטא כאן עוצמה, כוח. באופן דומה משתמש עמוס הנביא בדימוי לציון עוצמה רבה: "אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא, אֲדֹנָי ה' דִּבֶּר מִי לֹא יִנָּבֵא" (עמוס ג, ח).

אבל, עמוס מוסיף שהאריה מעורר פחד. זו תכונה נפוצה יותר, ובאופן מפורט יותר, האריה הוא בעל-חיים טורף, אפילו טורף אכזר. כך בברכת בלעם: "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה" (במד' כג, כד). ישעיהו מעצים את הדימוי באכזריותו, בתארו את נקמת ה': "שְׁאָגָה לוֹ כַּלָּבִיא יִשְׁאַג כַּכְּפִירִים וְיִנְהֹם וְיֹאחֵז טֶרֶף וְיַפְלִיט וְאֵין מַצִּיל" (ישע' ה, כט).

יתר-על-כן, האריה מתואר כשליח אלוהים המיועד לפגוע בחוטאים: "וַיֹּאמֶר לוֹ יַעַן אֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' הִנְּךָ הוֹלֵךְ מֵאִתִּי וְהִכְּךָ הָאַרְיֵה וַיֵּלֶךְ מֵאֶצְלוֹ וַיִּמְצָאֵהוּ הָאַרְיֵה וַיַּכֵּהוּ: (מל"א כ, לו) (6).

מאידך, כאשר מתארים את אחרית הימים, בהם ישכון שלום עולם, מתואר האריה כמחוסר אפיוניו המאיימים: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם: וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן" (ישע' יא, ו–ז).

כלומר, שליט המדומה לאריה אין לצפות ממנו שידאג קודם-כל לרווחת העם (7).

שליט או מלך המדומה לאריה הוא אדם העשוי אמנם ללא חת, אבל הוא מאיים, טורף, ואינו חדל עד אשר שבע.

האם יש גבול לשובע של האדם?

נחזור לדיון בברכת יעקב.

יעקב מדמה את יהודה לאריה: האם זו ברכה או שזה ביטוי להכרה במציאות האנושית בה שולטים כוח, אלימות ואכזריות?

ישאל הקורא את עצמו וישיב.

<><><><><>

מקורות והערות

(1) "זוהי הודעה לכל באי עולם בכלל ולעם ישראל לדורותיו בפרט על מלכותו של יהודה לדורות" (יהודה קיל, ספר בראשית, כרך שלישי, ירושלים תשס"ג, עמ' רצג).

(2) בראשית פרק לח.

(3) "יהודה אתה הודית על מעשה של תמר בעבור כן לך יהודון (יודו) אחיך ויקראו יהודים על שמך" (יונתן על אתר); "לפי שהוכיח את הראשונים בקנטורים התחיל יהודה לסוג לאחוריו (שלא יוכיחנו על מעשה תמר) וקראו יעקב בדברי רצוי יהודה לא אתה כמותם" (רש"י על אתר).

(4) "מדמה אני לך יהודה בני לגור בן אריה שמהריגתו של יוסף בני הְסתלקה נפשך וממשפט של תמר תהיה מציל נוח ושוכן בעוז" (יונתן על אתר); "ממה שחשדתיך (לעיל לז לג) בטרף טרף יוסף חיה רעה אכלתהו, וזהו יהודה שנמשל לאריה: [...] סלקת את עצמך, ואמרת (שם כו) מה בצע וגו'. וכן מהריגת תמר שהודה (לעיל לח כו) צדקה ממני" (רש"י).

(5) רשב"ם מציע לראות בביטוי זה תאור של השתלטות השליט על אויבים: "יהודה בני לאחר שעלית מלטרוף טרף באומות ותכרע ותשכב בעירך, לא יבא אויב להחרידך ולהקימך ממקומך. זהו עיקר פשוטו" (רשב"ם על אתר).

(6) ראה גם במל"א יג, כד–כט.

(7) דבריו של שמואל על התנהגות שלילית של מלך, שבני ישראל רוצים, מתארים שליט כזה (שמ"א פרק ח).

מקורות

על-פי מאמר של motinue שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-12-21.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0147_0