פתיחת התפריט הראשי

ביאור:שורש מלכות ישראל

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



<title> בחג שבועות הקרוב נקרא בבית הכנסת את מגילת רות</title> <style> </style>

בחג שבועות הקרוב נקרא בבית הכנסת את מגילת רות.

רות היא אחת הדמויות המפליאות במקרא. זאת משום שבדמותה נקשרות פרשיות יסוד באמונה הישראלית בה', וכן בשל היותה שורש השושלת של מלכות בית דוד.

שורשה הביולוגי (ואף הרוחני, כפי שנראה בהמשך) של רות הוא במואב:

"וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט. וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר וַיֵּשֶׁב בַּמְּעָרָה הוּא וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו. וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ, לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע. וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ...וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב הוּא אֲבִי מוֹאָב עַד הַיּוֹם,וְהַצְּעִירָה גַם הִוא יָלְדָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן עַמִּי הוּא אֲבִי בְנֵי עַמּוֹן עַד הַיּוֹם "(בראשית יט)

כאן אנו נתקלים בתמיהה.

כיצד יתכן ששורש בית דוד ,אביה הקדמון של רות, הוא תוצאה של חטא גילוי עריות?

זאת ועוד. ראשון המתנגדים לישראל בצאתם ממצרים היה העם המואבי.

שהרי בלק בן ציפור מלך מואב שכר את שרותיו המאגיים של בלעם בן בעור לקלל את ישראל בשהותם במדבר. אמנם ה' סיכל את עצתו, אך בלק לא נח, ואף יזם את אחד החטאים החמורים שהיו לישראל בנדודיהם במדבר סיני, הוא חטא 'השיטים', בו פיתו בנות מואב את בני ישראל לזנות מינית ודתית.

חז"ל אף החריפו את האפסורד באמרם:"אמר רבי יוסי בן חוני: רות בתו של עגלון בנו של בלק היתה" (תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מז עמוד א)

עקב מעשי מואב, המקרא מצווה על איסור חיתון עם בני מואב:

"לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם,עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ... לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם" (דברים פרק כג)

אך התמיהה אף מתעצמת לאור העובדה שה' כרת עימנו שתי בריתות בלבד, אחת בסיני, ואחת בארץ מואב:"אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב"! (דברים פרק כח)

האם אין מקום אחר לכרות ברית שורשית בין ישראל לה' ערב כניסתם לארץ, מאשר ארץ מואב, ששורשו בחטא גילוי עריות, ואף הכשיל את ישראל בכך?

ניתן לומר, כי מעיון באשיותה של רות, אשר שייכת לאידיאה המואבית מחד, ולקדושת ישראל מאידך, טמון פשר הדבר.

חז"ל הדגישו את יופיה של רות (עיין רות רבה פ"ד ד).

היא היתה יפה כל כך, עד שאפילו בעז, ראש הסנהדרין בדורו (רות רבה פ"ה י), כמעט ואינו יכול להתמודד מול יופיה: "ר' יהודה אומר כל אותו הלילה היה יצרו מקטרגו ואומר את פנוי ומבקש אשה והיא פנויה ומבקשת איש עמוד ובועלה ותהיה לך לאשה ונשבע ליצרו ואמר חי ה' שאיני נוגע בה" (רות רבה פ"ו ד).

כמו כן, חז"ל הדגישו את כשרונה הגסטרונומי:"נראין הדברים שהברכה שרתה במעיה של אותה צדקת" (רות רבה פ"ה ו).

מדברים אלו עולה כי רות מביאה עימה משדה מואב את סערת החיים הגשמיים ואת הססגוניות שלהם.

וכדברי המדרש :"'כשושנה בין החוחים' , כריח השושנה היוצאה בין החוחים ונותנת ריח טוב, כך רות יצאה כשושנה מבין זרע האומות" (מדרש זהר חדש רות צו:)

הוי אומר, מה שייחד את רות היא היכולת להפיק ריח טוב מקוצים. דהיינו, לקחת את סערת החיים החומריים המיניים ולטהר אותם בקדושה.

כרות, אף בעלה בועז נקט בגישה זו, אל מול הפריצות שבדורו שהרי :"אמר ר' פנחס בר חמא, אותו הדור שטופין בזימה היו", ועל אף עובדה זו, לא בחר בועז לתקן תקנות האוסרות לחיות חיים חומריים, אלא לחיות חיים ססגוניים וחומרים בטהרה, כפי שאומר המדרש:"בעז ובית דינו התקינו לשאול שלום בשם", דהיינו, כן לצאת למרחבי החיים החומריים, אך להזכיר שם את שם ה', דוקא בתוך החיים עצמם.

גישה זו, הטוענת כי שורשה של מלכות דוד היא בקידוש החיים החומריים מופיעה עוד בימי אברהם, וכדברי הגמרא:"אמר ליה הקב"ה לאברהם: שתי ברכות טובות יש לי להבריך בך, רות המואביה ונעמה העמונית" (תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סג עמוד א), דהיינו, שתי בחינות רוחניות זקוקות לזיקוק והפריה ע"י זרעך, ואחת מהן היא רות המואביה.

רות טומנת באשיותה את היכולת והביצוע של טיהור החיים.

כך גם פירשו חז"ל את הקשר הפנימי שבין בלק לבין רות:"בשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק הרשע, זכה ויצתה ממנו רות" (תלמוד בבלי מסכת הוריות דף י עמוד ב). הוי אומר, נקודת עבודת האלהים של בלק, אותה נקודה שורשית טובה, נתבררה וטוהרה ע"י רות. רות הופיעה באשיותה את האידיאה המואבית של הטבעיות והמניות, בטהרה ותוך יראת שמים.

גישתה של רות, המקדשת באישיותה את זוהמת מואב, ומעלה את החיים בעולם לחיי קודש, היא הגישה המסוגלת להתמודד עם אתגרי החיים בעידן המודרני ואף הפוסט-מודרני.

כדברי המדרש:" כמה פרושים ותקיפים היו מתכנסים לעשות מלחמה עם הנחש הקדמוני, ואין בהם אחד שיכול לנצחו" (מדרש תקוני הזהר קנה). אין מי שיכול להתמודד לחלוטין עם ה'יצר הרע' הלא הוא ה'נחש' מגן העדן.

רק אחד יכול :"מאותו יום שפיתה הנחש את אדם הראשון הוא שולט על האדם ועל בני העולם... אי אפשר להנצל ממנו עד שיבוא המלך המשיח" (מדרש זהר ח"א קיד) .

ה'משיח' הוא נצר למשפחת בית דוד.

אותו משיח יצא מגישתם ומזרעם של רות ובעז, אשר דרך התמודדותם עם הרוע בעולם אינה לערוך מלחמה ישירה עימו,מלחמה אשר לא תצלח, כי אם לקחת את החיים, ולקדשם.

לא תוך ויתור על הנאות החיים, אלא דוקא תוך כדי הנאה מהחיים. לא תוך ניגוד טוטאלי בין החומר והרוח כי אם תוך ההבנה כי החומר אמור להגשים את הרוח, ועל הרוח לקדש את החומר ולא ללחום כנגדו.

דומה כי אין מתאים יותר מחג השבועות לשמש כ'חג מתן תורה'.

שהרי אין תורת ישראל תורת הרוח, כי אם דרך חיים, של שזירת הרוח בחומר, וגישה זו היא נחלת רות המואביה, שורש מלכות ישראל.

מקורותעריכה

על-פי מאמר של הרב ברוך אפרתי שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-05-17.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/sofrim/efrati/rut