ביאור:שבירת הלוחות - אין דבר קדוש כאשר אין התכוונות פנימית

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

"ויחר אף משה וישלך מידו את הלחת וישבר אותם תחת ההר" (שמות, לב', 19).

רש"י - "וישלך מידיו וגו'. (שבת פז) אמר מה פסח שהוא אחד מן המצות אמרה תורה כל בן נכר לא יאכל בו התורה כולה כאן וכל ישראל מומרים ואתננה להם?".

נקודה שיש לשים לב אליה ונראית מצד אחד מובנת מאליה ומצד שני מפתיעה היא, שבעוד לוחות הברית מסמלים עיקרים, יסודות, אמיתות כלליות שאין בלתן, באה התורה כאן ומראה לנו שאין דבר קדוש כאשר אין התכוונות פנימית אמיתית אליו, כך שגם לוחות הברית האלה נשברים. מנין היה למשה העוז לעשות זאת? אלא, כאמור, לאחר שראה את העם ברעה, עובדים לעגל הזהב, לעבודה זרה, הוא הבין שבמצב כזה אין הם בשלים לקבל את דבר ה' חקוק על אבן, שהרי הדבר לא יכנס לליבותיהם. יש משהו שקודם לדיברות עצמן, ולו יהא זה כמאמר חכמים - 'דרך ארץ קדמה לתורה', וביחוד - ההכנה העצמית הפנימית קודמת לה.


מקורותעריכה

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-08-02.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0232_2