ביאור:שאול המלך - עלייתו ונפילתו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

ע"פ "שיעור של הרב אמנון בזק. "

"הסיכום של פרידה נובוגרודסקי"

סיפורו של שאול הוא טראגי. הבטחה שהוחמצה, מלך אידיאלי, סיפתח המלכות. אבל הוא נכשל והמלוכה נלקחת ממנו ומזרעו. מה עומד מאחורי העלייה והנפילה? האם זה היה צפוי מראש, אם כן אז למה נבחר? האם יש מימד בכישלונו והאם יש נקודה צפויה מראש לכישלון? שמו"א ט': חיפוש האתונות ומציאת המלוכה. תחילת הסיפור נראה יפה ואפילו מבטיח אבל מה המקרא רוצה להגיד לנו בסיפור זה? סיפור פרוזאי, פשוט. בא להציג את שאול כדמות האידיאלית למלוכה. דברים י"ז: התורה מציבה דרישות ברורות למלך.

1. "שום תשום עליך מלך... מקרב אחיך תשים עליך... לא תוכל לתת עליך איש נכרי"
2. "לא ירבה לו סוסים"
3. "לא ירבה לו נשים"
4. "וכסף וזהב לא ירבה לו מאוד"
5. "וכתב לו את משנה התורה הזו"

לשאול יש ייחוס ("בן קיש... איש ימיני"). התנ"ך לא אוהב סוסים, מביא לחוסר אמונה בה'. למשל: ישעיה ב' ז, הושע א' ז, תהלים כ'). יהושע נצטווה לעקר את הסוסים ודוד עוקר מעצמו. מביא לגאווה שתגרום להשחתת המידות. עוצמה גורמת לתחושה של אני כל יכול (בייחוד אצל המלך).   יכול לגרום לנטישת האלוה. לשאול הייתה נטייה פרו חמורית. לאברהם, לדוד ולמשיח יש חמור (חמור בניגוד לסוס). "זכריה ט', ט " : "גילי מאוד בת ציון הריעי מאוד בת ירושלים הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות והכרתי... וסוס מירושלים". משפחת שאול, משפחה פשוטה מספיק לה אתונות ולא סוסים. שאול לא רודף אחרי הכסף – לשאול אין כסף ואילו רק לנערו יש 1/4 שקל כסף (לשאול אין רדיפה אחרי הכסף או הסוסים). גדול חטאי דוד היה באישה (בת שבע), וכן שלמה חטא בנשיו, צריך להזהר בהילוכן של נשים. בשביל זה מובא הסיפור עם השואבות (מבחן עם הנשים). השואבות – במקום להגיד 'כן' אומרות משפט בן שלושים (!) מילים. לגמרא יש שתי תשובות על כך:

• הנשים הן דברניות   *כדי שתוכלנה להסתכל ביופיו של שאול. הבאר ידועה כמקום להזדווגות (יעקב ורחל, העבד ורבקה, משה וכו').   כלומר כל נערה תוקעת מילה, כדי להסתכל ביופיו של שאול. מפח נפש נוצר עם תגובתו של שאול – "ויעלו העיר". שאול הוא האיש שלא יקרה לו מה שקרה עם דוד ועם שלמה, אדיש לעניין. "לבלתי רום לבבו מעל אחיו" – "ודאג לנו", והרי קיש ידאג באמת רק לשאול, כלומר ישנה רגישות כלפי נערו. כלומר הוא דואג לו, ורגיש לא לפגוע בו. תכונת הצניעות של שאול בולטת לכל אורך פרקי ההמלכה. כבר במפגש הראשון עם שמואל, שאול מצטנע (פס' כ – כא) שאול לא מגלה לדודו את דבר המלוכה (שוב...) {י' טז}

  בטקס בחירת המלך בפרק י', בורח מהמלוכה. כיום: "נחבא אל הכלים" = צנוע. אז – נחבא בתוך כלי המלחמה הכבדים. דוד משאיר את דבריו אצל שומר הכלים. שאול לא מתבלט עד שמביאים אותו, גם כאשר הוא מבוזה על ידי בני הבליעל הוא מחריש. ברור שהוא צריך להיות "לבלתי רום לבבו מעל אחיו", אבל יש גבול לא צריך להיות צנוע מדי, בעל אישיות חלשה (אם לת"ח צריך להיות שמינית שבשמינית של גאווה, מלך בודאי צריך יותר).   צריך למצוא את 'דרך האמצע' – לא להיות גאותן מדי ולא להיות צנוע מדי. זה שעל הנייר הוא עונה על הדרישות לא מספיקה, זה לא מבטיח שבעתיד הוא יהיה מלך טוב וזה הבסיס לנפילה בהמשך. פרק י"א מכיל אמצעים עליהם לא נעמוד בשיעור. הצלחתו הראשונה של שאול – הצלחה זו מורה על דרך האיזון. איזון בין תכונות קיצוניות. המלך היחיד ששגרת יומו הינה עבודה רגילה – "אחר הבקר". אדם עממי מהמדרגה הראשונה, הוא נוהג בפשטות. מצד שני הוא תקיף, מוציא את העם למלחמה, כלומר בעל כשרון הנהגה. העצוב שבסיפור הוא שזו הצלחה חד פעמית, המלכה נוספת בגלגל, המלכה פורמאלית שם מתחילה המלוכה ושם גם היא נגמרת. שני אירועים שבגללם שאול מאבד פעמיים את מלכותו. פעמים נאמר לו שהוא מאבד את המלוכה (מלחמה בפלשתים בפרק י"ג ומלחמת עמלק בפרק ט"ו).

"שאול חטא באחת – ועלתה לו דוד חטא בשתיים ולא עלתה לו" (יומא כ"ב:). חטאי דוד נראים חמורים יותר. שמואל: תעשה מה שאתה רוצה לאחר בוא האותות. ישנה סתירה פנימית: מה שאתה רוצה לעומת "והודעתי לך את אשר תעשה". אתה כפוף להוראתו של שמואל. ישנו ציווי לחכות שבעה ימים בגלגל. מרד בנ"י: יונתן מכה את הנציב בגבע ושאול תוקע בשופר, הכוחות לא חולקו שווה בשווה. מול 3,000 איש של שאול ישנם 30,000 רכב ו6,000 פרשים וכן עם כחול אשר על שפת הים לרוב של פלשתים. יחס עצום של רכב (לפרעה 300, לסיסרא האויב החזק ביותר בימי השופטים היה 900). שאול נמצא בגלגל שבבקעת הירדן ואילו פלשתים נמצאים בהר (מכמש). הטעות האסטרטגית הגדולה ביותר היא לרדת לתחתית ההר. לשם שאול צריך ללכת כנגד כל תכנון אסטרטגי, האם שאול ימלא את צו ה' ויבטח בו וירד לגלגל? מצב זה ממשיך להחמיר החיילים עזבו את שאול, שאול לא מצליח לעצור את העם מלברוח ממנו. האם הצניעות היא מעצור ל"בלתי רום" או שהיא מראה על חולשה? שאול היה צריך להתרומם ולשלוט כמו בפרק י"א אולם שאול נכנע לרצון העם. שאול מפספס פספוס של דקה, מספיק לעלות את העולה. שאול היה צריך לחכות עוד קצת כדי ששמואל יצא.

זה מזכיר סיפור דומה – חטא העגל. שמות ל"ב ו: "ויעלו עולות ויגישו שלמים" – הדמיון הלשוני.   זהו ביטוי יחידאי שמופיע רק בשני מקומות אלו, יוצר את הדמיון. כמו שאהרן נפל ונכשל כך גם שאול נפל ונכשל. הכישלון מתרחב - דוד מודה בחטאו ואומר חטאתי לה', ואילו שאול מתחמק בשלוש טענות: *העם אשם. *שמואל אשם *מוסרי - א"א להלחם ללא הקרבת קורבנות. שאול לא מכה על חטא. מאשים מישהו אחר או מתרץ בטעמים אידיאולוגים. כאשר אתה לא מקיים את צו ה' ומתרץ בטעמים אידיאולוגיים זה כמו להקריב לעגל הזהב. ישנו עונש מיידי. רק אחרי שנתנה הזדמנות לשוב בתשובה והוא לא מודה אזי הוא נענש (אם הוא היה מודה אולי הוא לא היה נענש). בפרק ט"ו ישנו ציווי להשמיד השמדה טוטאלית, גם שם הטעות חוזרת על עצמה. כשלון כפול: שאול חומל על אגג והעם   חומל על הצאן (הפס' בנוי בעיקרון של תקבולת – "ויחמל שאול –על אגג, והעם – ועל מיטב הצאן). חמלה = רחמים. העם קיימו את הציווי על הבזויות והנמאסות. חמלו – היה   להם חבל על הצאן הטוב (התקמצנות), כמו במשל כבשת הרש – "ויחמל לקחת מצאנו ובקרו". העם "חרב גדול" – מה שהוא לא רוצה הוא מקיים בו את צו ה'. מנהג של פעם: השארת המלך של העם המנוצח כדי להבליט ולהאדיר את ניצחון המלך המנצח – אנדרטת הניצחון הכי טובה. בדיוק אותו חטא של העם בכך שהשאיר את אגג. שוב שאול נגרר אחרי העם במקום לבצע את צו אלוקים. היגררות לאחר האווירה בעם, תאוות הבצע של שאול ואינטרס אישי שניתן להסיק מהניצחון במלחמה. מה שהעם לא מבצע שאול היה אמור לבצע והוא כ"כ נגרר אחרי התאוות והאינטרסים כך שהוא לא ביצע זאת. שוב נותן לו אפשרות לשוב בתשובה. שוב שאול מאשים את העם ושוב לשם מטרה אידיאולוגית (לזבוח לה').

תשובת שמואל מאוד מעניינת בנוגע למעשיו. מעמיד אותו על הנקודות הבעייתיות אצל שאול. די להטיל על האחרים את האחריות. אתה אומר שאתה צנוע וקטן אולם אתה בעצם מלך על ישראל. שאול טשרניחובסקי מתאר בשירו "שאול בעין דור" – מה עשית לי טוב לי עם האתונות. "הלוא אם קטון אתה בעיניך הלוא ראש שבטי ישראל אתה" – אתה אומר שאתה אמנם קטן אבל שים לב אתה בעצם ראש שבטי ישראל. בפרק י"ד כאשר הם משביעים לא לאכול והם עטים על השלל, שאול תופס יוזמה ויש לו כושר מנהיגות לעצור את תאוות הבצע של העם ובזמן. כלומר הוא יכול לעמוד בכך, אולם "ותעט על השלל" – יכולת לעמוד (בקושי) ולא עמוד ולא עמדת, ולא עשית את זה (לשאול יש פרנויה בקשר לדוד). אלא להפך שאול עובר על צו ה'. בפרק כ"ח מסופר על פרשת האוב. שמואל שואל את שאול: "למה הרגזתני לעלות אותי". שאול לא יודע מה צפוי במלחמה, לאחר סתימת כל השערים הוא פונה לבעלת האוב. מה יקרה? "מחר אתה ובניך עמי". קיבלת תשובה מה אתה תעשה עכשיו? כאשר הוא עומד במבחן האומץ הגדול ביותר, בו גורלו נחרץ מראש, דווקא במקרה זה שאול יוצא ונלחם. כלומר שאול עומד במבחן האומץ (יוסף בן מתתיהו מתייחס לכך ב"מלחמת היהודים"). ידע שהוא הולך למות ולא ברח ולא גרם להסגרת עמו בידי האויב מתוך אהבת החיים, וזהו אומץ אמיתי.  

גבורה אמיתית, מת על חניתו, ייתכן כי זהו הנער שליווהו בחיפוש האתונות. הפעם היחידה ששאול אינו מפתח תלות בעם או בנער.   הנושא כלים לא מסוגל לעשות כלום, פעם ראשונה שאינו מפתח תלות זו הוא מת (טרגיות). תיקונו האישי של שאול, בתפקיד הוא נכשל, הנהגתו נפלה ועברה לדוד. עימי – במחיצתו של שאול. לפחות בתחום האישי הוא הצליח.

"הסיכום של שי שמבה (מחוז ירושלים), מהשיעור של פרידה"

"דברים י"ז, י"ד " :

6 תנאים למלך:

• מקרב אחיך

• לא ירבה לו סוסים

• לא ירבה לו נשים

• לא ירבה לו כסף וזהב

• כתיבת ס"ת

• לבלתי ירום לבבו מאחיו " "

"שמו"א פרק ט': "

פס' א' יחוס שאול מקביל לתנאי של מקרב אחיך.

הסוס מייצג את האומה המצרית (אצל שלמה אנו רואים שהוא קונה את הסוסים ממצרים) ויש לו עוד תכונה שהוא מייצג את הטומאה.

"ישעיה ב, ז'" : בפרק מדברים על הגאווה ופרק מופיעים הסוסים שבאים לסמל את מידת הגאווה.

"תהלים כ'" : "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' … ". גם הושע יוצא נגד הסוסים (א, ז). בקיצור התנ"ך לא אוהב סוסים.

בפרקנו (ט) בפס ג' מוזכרים האתונות. נטייה פרו חמורית. נגד הסוס בעד החמור. החמור יותר נפוץ ומוצג באור יותר חיובי: ברכת יששכר, אברהם, דוד, המשיח יבוא רכוב על חמור.

לשאול לא היו סוסים אלא חמורים המייצגים ענווה ופשטות.

"פסוקים ו - ז" : מתארים את מעמדו הכלכלי של שאול - לא עשיר מופלג.

"פסוקים י"א - י"ד" : המבחן של שאול. למלך אסור שיהיו יותר מדי נשים (מדרש רש"י מלכים א': אסור יותר מ - 18 נשים). הבחורות מאריכות איתו בדברים וזה אומר שהן רצו אותו כי הוא יפה תואר (עפ"י המדרש). שאול לא מתייחס אליהן ולא מתלהב.

"פס' ה'" : תיאור הענווה, ודאג "לנו " - לו ולנער וזה לבלתי ירום לבבו מאחיו.

"פסוקים כ - כ"א:" ענוותו של שאול, מי אני "?"

"פרק י, י"ג" - שאול לא מגלה לדודו שהוא נהיה מלך

"פס' כ'" - שמבקשים אותו הוא מתחבא.

"פס' כ"ו - כ"ז" - ויהי כמחריש.

"פרק י"א " : השיא במלוכת שאול

"פס' ה" ': שאול מטפל בבקר, עבודה יומיומית. ברגע שהוא שומע מה קורה הוא מנתח בקר ומפחיד את כולם. יש פה ביטוי לשני הצדדים - ביטול עצמי והתקיפות. "אחרי שאול ואחר שמואל", יש לו קשר טוב עם הנביא והוא מתייעץ עמו כל הזמן.

""

"פרק י"ב:" ההמלכה השניה והשלישית, כאשר השניה המונית והשלישית פרטית.

2 נפילות לשאול:

• מלחמה בפלישתים, היה צריך לחכות שבוע עד ששמואל יבוא לגלגל. פלישתים מוכנים במכמש.

• מלחמה בעמלק

שמות ל"ב, ו': ביטויים נורא דומים לפרק י"ג: העולה והשלמים. הכשל של שאול מתחיל כאן והוא מרחיב את כשלונו כאשר הוא מדבר עם שמואל. שאול מסתמך ב - 3 טענות:

• ראיתי כי נפץ העם מעלי - העם אשם

• ואתה לא באת למועד הימים - שמואל אשם

• לפני ה' לא חיליתי ואתאפק ואעלה העולה - טעם מוסרי, אי אפשר לצאת למלחמה בלי הקרבת קורבנות

זה מראה שהוא לא לוקח אחריות ולא מתנהג כמו מלך. לא עמד במבחן שה' זימן לו.

מלחמת עמלק - יש ציווי להשמיד את כל עמלק והוא לא עושה זאת - "ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר"

כניעה של שאול לעם וכמו שנימוקו מופיע בפרק ט"ו, 15: "אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר" - לא לוקח אחריות על עצמו.

פס' י"ב: "והנה מציב לו יד" - מדובר על אגג. היה מנהג שהשארת המלך של האויב בחיים זה ניצחון במלחמה (כמו אדוני בזק).

שמואל שואל את שאול: "ומה קול הצאן והבקר הזה אשר אנכי שומע "?" נותן לו פתח לחזור בתשובה ושאול לא עומד גם בזה. שמואל אומר לשאול שיה צריך למצוא את האיזון בין ענווה לגאווה ותקיפות, הוא יותר מדי ענו של כיאה למלך.

"פרק כ"ח" :

המבחן הגדול ביותר של שאול. שאול פונה לבעלת האוב, לאחר שבכל הדרכים האחרות הקב"ה לא עונה לו. שמואל מבשר לו את הבשורה הנוראה: מחר אתה ובניך עימי.

איך שאול עונה "?" האם הוא למד את הלקח "?"

שאול נפל על חניתו. פעם ראשונה שהוא לא תלוי בנערו, לא תלוי בעם, לא מחכה שנערו יהרוג אותו. הנהגתו עברה לדוד. אך דווקא בנקודה שהוא עובר את מבחן האומץ ולא תלוי באף אחד הוא מת. התיקון של חייו - שאול הצליח לתקן את עצמו.

תגובות

מאת: דפנה

דפנה (81.218.244.46) ב14:29:08  04.05.2004,

בתגובה ל: שאול המלך - עלייתו ונפילתו שנשלח על-ידי פרידה נ', עפ ר' אמנון בזק בשיעור ירושלים סב-סג: רצינו לדעת מיהו נביא ומיהו מלך, מהו אורח חיהם נא לכתוב זאת בשפה מתאימה לילדים.

מקורות

על-פי מאמר של פרידה, ע"פ הרב אמנון בזק שפורסם לראשונה בשיעור נח"ת ירושלים סב-סג וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-07-11.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvir/jmuela/jaul_bzq