ביאור:ריפוי בידי קטני עולם

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

פרשת תַזְרִיעַ : ריפוי בידי קטני עולם / מוטי לקסמן

הקשר בין ההפטרה לפרשת השבוע הוא ממינים שונים; השבוע ניתן להצביע על יותר מקשר אחד.

בפרשת השבוע, פרשת תַזְרִיעַ, הנושא המרכזי הוא טָהֳרָה כדרך לריפוי פגעים שונים.

ה"פגע" הראשון הנדון בפרשה הוא זה המתהווה בתהליך הלידה. תהליך הלידה לעיתים כואב, אפילו כואב מאוד. אבל, אם הלידה תקינה, והמשפחה אוהבת הרי זה פצע שנסגר ונעלם.

בבחינת "ויש פצע בוכה / מטפטף דמעות של דם / פתאום נרפא ונעלם" (1).

בכל-אופן, בתורה רואים לידה כתהליך שמחייב טיפול ופיקוח מיוחדים. תהליך הלידה, הכרוך בזרימת דם מגוף היולדת, נתפס כתהליך שמביא טומאה על היולדת. לכן, לאחר הלידה עליה להיות במעין ניתוק של שבוע (בלידת בן) או שבועיים (בלידת בת) ובתהליך של טהור שנמשך שלושים או ששים יום (לאחר לידת בן או בת, בהתאם). הטהור השלם מתבצע על ידי הבאת מנחה לכוהן המעלה קרבן "עֹלָה" וקרבן "חַטָּאת" (ויקרא יב, ד–ו).

בהמשך הפרשה מפורטים מפגעי עור שונים: "אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים" (ויקרא יג, ב).

החולה נתפס כטמא ולכן והתייחסות אליהן כוללת, ראשית-כל, בידוד החולה: "וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא יג, ה). תהליך שיכול לחזור שבעה ימים נוספים, אם לא חלה הטבה ניכרת. לאחר שנראית הטבה "וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן [...] וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵר".

תהליך דומה, בשינויים מסוימים, מתואר גם לגבי הנגעים האחרים שמפורטים בפרשה.

במלים אחרות, המחוקק המקראי מכיר הפרשות מהאדם וגם מפגעי עור שונים, ומתאר תהליך של ריפוי.

המאפיין המרכזי בתהליך הריפוי הוא משולש: א. ניקיון מיוחד. ב. יצירת תנאים לגוף לרפא את עצמו. ג. תהליך הריפוי כולל יסודות רוחניים-נפשיים.

ההפטרה לפרשת השבוע מספרת את סיפורו של נעמן שהיה "שַׂר צְבָא מֶלֶךְ אֲרָם" ו"אִישׁ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו וּנְשֻׂא פָנִים כִּי בוֹ נָתַן ה' תְּשׁוּעָה לַאֲרָם וְהָאִישׁ הָיָה גִּבּוֹר חַיִל" (מל"ב כ, א).

נעמן סבל מצרעת.

בעצה של נַעֲרָה קְטַנָּה שנשבתה, מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, והמשמשת לִפְנֵי אֵשֶׁת נַעֲמָן, פונה מלך ארם אל מלך ישראל בבקשה לעזור בריפויו של נעמן (2).

מלך ישראל אינו מבין מה רוצים ממנו וחושש ממלכודת (3). הנביא בא לעזרתו ומציע טבילה בירדן (4). נעמן נפגע מן ההצעה ומזלזל בה (5). עבדיו משכנעים אותו להקשיב לדבר הנביא, הוא טובל ונרפא מן הצרעת (6).

האם מי הירדן ריפאו את נעמן? לא, גם נעמן מבין שיד אלוהים בדבר, והוא מודה על כך (7).

במלים אחרות, גם נעמן מבין שלא החומר ריפא אותו, אלא רוח אלוהים, שהוא החל להאמין בה.

כלומר, גם בסיפור נעמן מובן שתהליך הריפוי כולל יסודות רוחניים-נפשיים, כמו בתהליך הריפוי המתואר בפרשת השבוע.

אכן, קשר ברור בין פרשת השבוע להפטרה הצמודה לה. מסקנה זו עשויה לסיים את דיוננו, אבל לא היא.

רצוננו להאיר היבט נוסף.

מי שמניע את תהליך הריפוי של נעמן היא אותה נַעֲרָה קְטַנָּה שנשבתה, מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וגם עֲבָדָיו של נַעֲמָן. לא המלכים הגדולים עטויי כתר זהב, ולא המצביאים הדוהרים בראש צבאות מאיימים, מזהים את הדרך לריפוי אלא נַעֲרָה קְטַנָּה ועבדים.

האם זה מקרה חריג שלא השליט הגדול רואה את הפתרון?

שאול טשרניחובסקי שר על כך: "הָעוֹלָם בִּזְכוּתוֹ שֶל מִי קַיָּם ?" / – בִּזְכוּתָם שֶל קְטַנְטַנִּים /

בְּכָל מָקוֹם, בְּכָל הַזְמַנִּים, – / וּבִזְכוּת קְטַנֵּי עוֹלָם / הָעוֹלָם קַיָּם !".

ומי זעק בקול? – "יה, המלך ערום! אימא, הוא רק לובש תחתונים." זעקה שסוחפת את כל הקהל. כולם אומרים כי המלך ערום ואז "הקהל התפזר והמלך צועד, / שריו מסביב - מקור הוא רועד, / כי אסור לו, כמו לכל אנשי המלוכה, / להודות כי טעה / להודות כי טעה / וממשיך הוא / לצעוד... / עוד ועוד / עוד ועוד, / כי למלכים יש כבוד, למלכים יש כבוד?" [

איני יודע אם זו הייתה כוונת העורך המקראי. אבל צירוף הלידה לסקירת מחלות ונגעים מעלה בי את המחשבה, שאולי גם המקרא משדר, באופן עקיף, שהריפוי למחלות ולנגעים אישיים וחברתיים הוא בידי אותם שעיניהם לא טחו מראיית הפשוט והמועיל והמרפא; בידי אותם שמוחם וחושיהם אינם חסומים, בגלל אידיאולוגיות שונות שמטילה מסך על עיניהם מראיית הטוב הפשוט לכל אדם; בידי אותם קְטַנֵּי עוֹלָם שבזכותם הָעוֹלָם קַיָּם...

<><><><><>

(1) מתוך פצעים, שלומית כהן-אסיף.

(2) מל"ב ה, ד–ו.

(3) "וַיְהִי כִּקְרֹא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַסֵּפֶר וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיֹּאמֶר: הַאֱלֹהִים אָנִי לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת כִּי זֶה שֹׁלֵחַ אֵלַי לֶאֱסֹף אִישׁ מִצָּרַעְתּוֹ? כִּי אַךְ דְּעוּ נָא וּרְאוּ כִּי מִתְאַנֶּה הוּא לִי" (מל"ב ה, ז).

(4) "וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֱלִישָׁע אִישׁ הָאֱלֹהִים כִּי קָרַע מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת בְּגָדָיו וַיִּשְׁלַח אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר לָמָּה קָרַעְתָּ בְּגָדֶיךָ יָבֹא נָא אֵלַי וְיֵדַע כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל. וַיָּבֹא נַעֲמָן בְּסוּסָיו וּבְרִכְבּוֹ וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַבַּיִת לֶאֱלִישָׁע. וַיִּשְׁלַח אֵלָיו אֱלִישָׁע מַלְאָךְ לֵאמֹר הָלוֹךְ וְרָחַצְתָּ שֶׁבַע פְּעָמִים בַּיַּרְדֵּן וְיָשֹׁב בְּשָׂרְךָ לְךָ וּטְהָר" (שם, ח–י).

(5) "וַיִּקְצֹף נַעֲמָן וַיֵּלַךְ וַיֹּאמֶר: הִנֵּה אָמַרְתִּי אֵלַי יֵצֵא יָצוֹא וְעָמַד וְקָרָא בְּשֵׁם ה' אֱלֹהָיו וְהֵנִיף יָדוֹ אֶל הַמָּקוֹם וְאָסַף הַמְּצֹרָע. הֲלֹא טוֹב אֲמָנָה וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל הֲלֹא אֶרְחַץ בָּהֶם וְטָהָרְתִּי וַיִּפֶן וַיֵּלֶךְ בְּחֵמָה" (שם, יא–יב).

(6) "וַיִּגְּשׁוּ עֲבָדָיו וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ אָבִי דָּבָר גָּדוֹל הַנָּבִיא דִּבֶּר אֵלֶיךָ הֲלוֹא תַעֲשֶׂה וְאַף כִּי אָמַר אֵלֶיךָ רְחַץ וּטְהָר. וַיֵּרֶד וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים כִּדְבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן וַיִּטְהָר" (שם, יג–יד).

(7) "וַיָּשָׁב אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים הוּא וְכָל מַחֲנֵהוּ וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אֵין אֱלֹהִים בְּכָל הָאָרֶץ כִּי אִם בְּיִשְׂרָאֵל וְעַתָּה קַח נָא בְרָכָה מֵאֵת עַבְדֶּךָ" (שם, טו).

(8) מתוך בגדי המלך החדשים על-פי חרוזיו של אפרים סידון.

מקורות

על-פי מאמר של motinue שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-04-03.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0312_1