ביאור:רחיצת רגלי האורחים
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
בתקופת התנ"ך היה מנהג מקובל, שכאשר מגיע אורח, נותנים לו מים לרחוץ את רגליו:
- (בראשית יח ד): "יקח נא מעט מים, ורחצו רגליכם, והשענו תחת העץ"- אברהם אמר לשלושת המלאכים שנדמו בעיניו כנוודים;
- בראשית מג כד: " "ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף, ויתן מים, וירחצו רגליהם , ויתן מספוא" "לחמריהם" "
- (שופטים יט כא): "ויביאהו לביתו, ויבול לחמורים, וירחצו רגליהם, ויאכלו, וישתו"- האיש הזקן מהגבעה אמר לנער הלוי ופילגשו.
אולם, במקום אחד הסדר שונה:
- (בראשית יט ב): "ויאמר 'הנה נא אדני סורו נא אל בית עבדכם, ולינו , ורחצו רגליכם , והשכמתם, והלכתם לדרככם'; ויאמרו 'לא, כי ברחוב נלין'"- לוט אמר לשני המלאכים שבאו לסדום, קודם כל ללכת לישון, ורק אחר-כך - למחרת בבוקר - לרחוץ את רגליהם!
רש"י (נדמה לי) הסביר את הסיבה לשינוי:
בסדום היה חוק נגד הכנסת אורחים (ע"ע כמעט כסדום ); לוט דווקא רצה להכניס אורחים, אבל הוא לא רצה שאנשי סדום יידעו על כך, ולכן היה חייב להסתיר את העובדה שהוא מארח את המלאכים; הוא העדיף שהם יישארו עם רגליים מלוכלכות ומאובקות, כך שייראו כאילו שרק עכשיו הגיעו; כך שאם, באמצע הלילה, יבואו שוטרים וישאלו אותו "באיזו זכות אתה מארח כאן זרים?!" הוא יוכל להגיד להם "הם הגיעו רק עכשיו, זה לא באשמתי, לא הספקתי לסלק אותם..."
מקורות עריכה
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-02-22.
קיצור דרך: tnk1/kma/hvdlim1/rxcrgl