פתיחת התפריט הראשי

ביאור:קריאת שמע - התמצית של דברים ה-יא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



תגובה ל: ביאור:דברים ו שנכתבה ב22:14:10  19.01.2005

עיקר פרשיות שמע – דברים ו' ו – י"א. שלב ראשון הוא השוואה בין הפרשיות הנ"ל. פרק י"א מתחיל מפרק י' יב. חציו הראשון של פרק י' קשור לפרק ט'. כל הביטויים המקבילים מסומנים בדף מקורות.

פרק ו': "ושננתם לבניך ודברת בם" – מדובר במורה

פרק י"א: "ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם" – דור הבנים

פרק ו': "השמר לך תשכח את ה'",

פרק י"א: "השמרו לכם פן יפתה לבבכם".

ו' יג

י"א כ (תוספת של תדבק).

פרק יא מרחיב את פרק ו'.

איך ניתן לדבוק בה' והלוא הוא "אש אכלה"? אין תיאור של אהבת ה' אלא רק בספר דברים, בתורה מוזכרת יראת אלוקים. בעשרת הדברות יש ארבעה לאווים ב"לא יהיה". אונקלוס: לא תקבלו, במחשבה. הימשכות בתודעה/במחשבה.

יש הבדל בין "וילך ויעבוד" (-אחאב) לבין "ללכת אחרי" (-שלמה). אין השתחוות ועבודה ממש, לכן זה פחות חמור. אולם ניתן לטעון שהליכה אחרי אלוהים אחרים בתודעה אין ללקות כי זה לאו שאין בו מעשה. לפי חז"ל חמור יותר עבודה בפועל (-ייהרג ובל יעבור).

"ועשית הישר והטוב בעיני ה'", רמב"ן הכניס מה שלא כתוב – שלא יהיה נבל ברשות התורה.

הקבלה בין פרשיות שמע היא הקבלה בין כל פרק ו' לכל פרק י"א.

פרק י"א מקביל, מפרש ומסביר את פרק ו'.

פרשיית שמע   היא תמצית.

" הקטעים הקטנים " :  

בפרק ח' ישנה הרחבה של ו' וי"א. פרק ח' עוסק בשבעת המינים, הכניסה לארץ.

" פסוקים כא – כג " : תיאור יציאת מצרים. יציאת מצרים והכניסה לארץ הולכים יחדו.

" פרק י"א " : פרק ו' הסדר הפוך קודם יציאת מצרים ולאחר מכן הכניסה לארץ.

" יד – טו " : תמצית של ספר בראשית. בריאת העולם והבחירה באבות.

" כא – כב " : ירידה למצרים.

" י"א ב-ז " : מכות מצרים, יציאת מצרים, דור המדבר.

" י-יב +כג-כה " : הכניסה לארץ והורשת הגויים.  

סיפור בהמשכים שמשתלב במצוות, כמו בפרק י'. בא לבאר את המצווה להסביר לבן, קישור בין הסיפור למצוות.

מילה קשורה לאבות (י' טו-טז). מילת הלב ולא הבשר (יחזקאל ל"ו, דברים ל'). ישנו קשר להכרה בא-ל.   האבות הכירו בא-ל - התפילה הולכת בעקבות המדרש שחבוי בדברים י"א יז. התגלות מיוחדת כהתגלות ה' לאבות: לא ישא פנים, לא יקח שוחד, עושה משפט יתום ואלמנה, אהבת הגר. כלומר עשיית צדקה ומשפט, כאשר הצדקה מיוסדת בתורת האבות (למשל בר' י"ח יט:   "למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו את דרך ה' לעשות צדקה ומשפט").

דרך האבות מחייבת את הבנים. הגדולות והנפלאות מחייבות לשמור את המצוות.

ישנו שילוב יותר נרחב ומעניין של הסיפור שנמצא פה מאשר בפרק ו'. ק"ש עפ"י חז"ל היא המתומצתת. בלתי אפשרי לשים במוקד שתי פרשיות בתורה. במעמד "זכר להקהל" – אחרי 10 דקות מפסיקים להקשיב. חז"ל קראו רק ברכות וקללות. גם יאשיהו קרא את הברכות והקללות (אחרת אין לו סיבה לקרוע את בגדיו). בהקהל קראו ספרי תמצית (בדיוק כמו הסידור שלנו). בייחוד אצל אסר חדון בתקופה האשורית נהגו לעשות חוזה ארוך וחוזה קצר. תמצית בשביל שכל אחד ידע, שכל ילד   ידע.

קמע – היחיד שיודע מה כתוב שם, מי שעושה את הקמע. למרות שהתפילין סגורות, כל אחד יודע מה כתוב שם (ואהבת, והיה אם שמוע, קדש, והיה כי יביאך).

ברכת המזון, ותפילת העמידה – יודעים פחות מק"ש, שאר הדברים יודעים אפילו פחות. כאשר לומדים צריך ללמוד את הספר העבה, צריך ללמוד את התורה במלואה ולא בתקציר.

מטרת השיעור לקרוא קריאת שמע מורחבת ולא רק את התקציר.

עשרת הדברים פותחים את היחידה. רווחת התפיסה כי א' –י"א הם מבוא רעיוני לכל הספר, רוב הפרשנים וגם רבים מאנשי ביקורת המקרא אינם מסכימים איתה.

פרקים א-ד: מבוא היסטורי, כאשר בסוף ד' ישנה חתימה ברורה.

בפרק ה': ישנה פתיחה והתחלה של נאום המצוות. בפרק י"ב – לא מתחיל נאום אלא חטיבה שניה בנאום המצוות. אין פתיחה בפרק י"ב.

פרק ו': "וזאת המצווה והחוקים והמשפטים..." – לפני ירושת הארץ.

פרק י"ב: "אלה החוקים והמשפטים..." – לאחר ירושת הארץ.

כמחצית המילים משורש "מצווה" מופיעים בין פרק ו' ל - י"א. המקומות בהם היא מופיעה בהמשך ספר דברים היא באותם מקומות שמדובר באהבת/יראת/עבודת ה'.

פרק י"ג: נביא לע"ז (עיר הנידחת). איך ידעו מיהו נביא אמת? מצווה מיוחדת לאהבת ה', יראת ה' ועבודת ה'. יש הנרתעים ואומרים כי יראת ה' ועבודת ה' הן מבוא למצוות. רמב"ם – מונה אותן כמצוות.

תפיסת "יד החזקה" בנויה על ספר דברים ("משנה תורה"). בעל "הלכות גדולות" אומר כי הן רק מבוא למצוות.   סדר "יד חזקה" מתחיל במצוות האמונה עפ"י דברים. הלכות שפיטה ומלכים (סוף "יד החזקה") בנוי אף הוא על ספר דברים. ספר המצוות פותח ב – 14 מצוות מתוך ו' – י"א.

ישעיהו לייבוביץ' – העיקר הע"ז (אומר זאת על הרמב"ם). הרמב"ם אומר כי "אנכי" זוהי מצוות עשה. הדעה השניה אומרת כי זהו חיוב. בבית 2 – עשרת הדברות +קריאת שמע (הראשונה).

הרב בן-נון מציע סדר: פרק ו' +תחילת ז' (מצווה על התודעה). פרק ז' – איסורי ע"ז (איסורי נישואי 7 העמים). לאחר מכן מגיע עד סוף פרק ח' שזהו נאום תוכחה. מטעה לחשוב שזה לא מצוות אמנם זהו נאום תוכחה אבל יש מעט מצוות בעקב (לפי ספר החינוך) וכל המצוות מופיעות בואתחנן (יש הרבה). פשוט כי ספר החינוך לא מזכיר אותן פעמיים.

תוכחת דור המדבר (פרק ט'): "ועתה ישראל..." (י' יב) ו – "והיה אם שמוע..." (י"א יג). ה"שמע ישראל" של פרק ט' הוא תוכחה (להבדיל מ"שמע ישראל" של פרק י'), בעיקר תוכחה על חטא העגל כי עוסקים בחטאי ע"ז. ואז מגיע הקטע המקביל לפרק ו' כפי שאמרנו. "והיה אם שמוע" – תוכחה על המופע בטור הימני. ו'/ח-יא: תוכחה על ברכת המזון. ז', ט – מאבק נגד ע"ז. זוהי יחידה שלמה. זוהי יחידה המכוונת נגד "אנכי" ו – "לא יהיה לך". שתי הדברות הראשונות מהוות יחידה עצמאית. לאחר מבן יבואו חוקים הקשורים בדיבר השלישי (פרק י"ב). בפרשת ראה יש עוד פרקים על ע"ז, אבל זה שלב אחר. קריאת שמע -   תמצית של יחידה זו. ולכן בבית שני קראו את עשרת הדברות וק"ש.

מן הראוי ללמד את כל היחידה, לא ללמד את א' – י"א כיחידה אחת. וכן במחשבת ישראל. א' – ד' יחידה. ומעשרת הדברות עד סוף י"א: יחידה. כלומר יש שתי יחידות. ללמד את שירת האזינו (חשוב שידעו את סוף הספר) – גם אם לא שואלים על זה.

מקורותעריכה

על-פי מאמר של הרב יואל בן-נון [סיכמה: פרידה נובוגרודסקי] שפורסם לראשונה ביום עיון ישיבת הר עציון וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-01-30.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/dvrim/dm-bnnun