ביאור:קנאותו של פינחס - עבירה לשמה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי.
(במדבר כה, יא)
איך פינחס, יחסית צעיר, מרשה לעצמו, כאשר כל הזקנים יושבים ובוכים, לקום ולהרוג נשיא שבט בישראל?
המדרש מתאר שמשה שכח את ההלכה "הבועל ארמית, קנאים פוגעים בו" שלמד בהר סיני. פינחס נזכר בהלכה ועשה את המעשה.
איך יתכן שמשה שכח הלכה מסויימת? מה המשמעות של "קנאים" אם זאת הלכה המיועדת לכל אדם? האם באמת קיימת הלכה שכזאת?
- יש לכך כל מיני הסברים, ונלך לפי ההסבר של "עבירה לשמה".
לא כתוב בשולחן ערוך את ההלכה "הבועל ארמית..." - זה לא משהו ליום יום - המצב המיוחד הצריך את הפעולה הזאת. פנחס הרגיש שבמקרה זה יש לסטות מההלכה הכתובה ולהרוג את זימרי וכוזבי ללא משפט, ושרק זו הדרך היחידה להפסיק את המגיפה.
המושג "עבירה לשמה" מוזכר במסכת נזיר (שהיא גדולה ממצוה שלא לשמה), ורעיון זה היתפתח בעיקר על ידי החסידות (נפש החיים ועוד).
[על פי המתנגדים, התורה היא המטרה. "לשמה" - לשם התורה. החסידים ראו בתורה אמצעי להידבק בה'. לכן ראו אפשרות לסטות ממה שכתוב בתורה ולפנות לדרכים חילופיות.]
יש מקרים בהם ברור שצריך לסטות ממהלכה הכתובה (למשל שמעתי סיפור על שליח מרוסיה, שהגיע אליו רוסיה זקנה ממרחקים, ובקשתה היתה לגעת במישהו מארץ ישראל - האם ימנע מנגיעה?) וצריך אמנם לבחון היטב אם המקרה הוא אכן כל כך יוצא דופן, אם ההלכה לא יכלה לכסות את כל המקרים האפשריים בעולם.
פנחס אמר למשה: "לא כך למדתני כשירדתה מהר סיני שהבועל ארמית קנאים פוגעים בו?" - האם זה מה שלימד כשירד מהר סיני?
- כשמשה ירד מהר סיני, וראה את חטא העגל, הוא שבר את הלוחות שניתנו לו ישירות מהשכינה.
הדיבר הראשון שנשבר היה "לא תרצח", ואכן משה הלך והרג 3000 איש ללא משפט, כדי לעצור את חטא העגל. פנחס עמד בצד וראה את משה עושה מעשה, וכך למד שיש מקרים בהם אין ברירה ויש לעבור גם על "לא תרצח".
לנו אין דרך לבדוק אם מעשה שלנו הוא נכון או לא, ואם ה' לא היה אומר "הנני נותן לו את בריתי שלום" היינו צריכים להרוג אותו. וכן הדין לכל מי שעושה מעשה גבורה שכזה - הוא צריך לקחת בחשבון שאולי הוא טועה, ולעשות את המעשה רק אם הוא בטוח בעצמו במאת האחוזים.
מקורות
עריכהשיחה של הרב מידן
תגובות
עריכה- יש מקרים בהם האדם נמצא במצב שלילי (טומאה, חטאים) והוא עושה משהו הדומה ל"עבירה לשמה". במקרים אלו הוא צריך לכפר על אותה "עבירה לשמה" ובכך הוא גם מכפר על הסיבה המקורית. דוגמאות: 1. לשבת תענית לתעניתו שעשה אותה ביום שבת. 2. להביא קורבן חטאת על נזירותו.
- ראה דף השיחה