ביאור:קימה בפני זקן לעומת עמידה בפני רב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הגמרא במסכת קידושין (לג א) בדיונה אודות חיוב הקימה הנדרשת בפני זקן או חכם, אומרת:

(קידושין לג א): "תנא: איזוהי קימה שיש בה הידור? הוי אומר: זה ד' אמות. אמר אביי: לא אמרן אלא ברבו שאינו מובהק, אבל ברבו המובהק - מלא עיניו. אביי מכי הוה חזי ליה לאודניה דחמרא דרב יוסף דאתי, הוה קאים."

הצגת התמיהה בסוגיה

יש לשים לב, שבאותה סוגיה הגמרא מציינת לגבי עניין אחר, שהרואה את החכם מתקרב והולך ומעצים עיניו - יש להגדירו לולא דרשה מפורשת כמי שמפקיע את עצמו מן המצווה קודם שבא זמן חיובה. הרי לנו, כי כאשר החכם נמצא בריחוק ד' אמות אשר כפי המבואר בברייתא לא שייך לקום בפניו באופן שייחשב כהידור, עדיין אין חלות המצווה עליו.

אם כן, תמוהה קביעת אביי שברבו המובהק על התלמיד לקום מפניו מלוא עיניו, הוראה החוזרת ונשנית גם לגבי אב בית דין ונשיא כמבואר בהמשך הסוגיה. מאחר ואין הידור בקימה מוקדמת ומרוחקת - למה זה ישתנה הדין ברבו מובהק?

הצעת ביאור

יתכן להגדיר את מצוות הקימה כהוראה לעמוד בעת מעבר החכם על פניו, ולא כדרישה להתרומם ולעבור ממצב ישיבה לעמידה, ואז נוכל לקבוע כי בכל מקרה שהעומד ממשיך לעמוד על מנת לכבד את רבו - מתקיימת המצווה על ידו, גם אם לא קם בעת התקרבות החכם למקום ישיבתו.

ולפי זה, שיעור ד' אמות שניתן לכל חכם אינו מוחלט, כי אם קובע בצורה מינימלית אימתי הקימה מחויבת משום הידור הואיל והישיבה מבטאת זלזול.

הצעת ביאור נוסף

אלא שעיון בלשון הרמב"ם בספר המצוות (עשה רט) מעניק לנו כיוון נוסף להסביר את גדר מצוות קימה לפני רבו, השונה ממצוות הידור החכמים בכללות. וזה לשונו:

(ספר המצוות עשה רט): "והמצוה הר"ט היא שצונו לכבד החכמים ולקום מפניהם ולגדל אותם והוא אמרו ית' (שם לב) מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ולשון ספרא תקום והדרת קימה שיש בה הידור. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפרק ראשון מקדושין (לב ב, לג א). ודע שעם היות מצוה זו מחוייבת לאנשים כלם בכלל, כלומר לכבד החכמים, ואפילו חכם לחכם השוה לו בחכמה כמו שבארו באמרם (ב"מ לג א) תלמידי חכמים שבבבל עומדים זה מפני זה, דע שיש בכבוד דברים מיוחדים ונוספים על התלמיד וזה כי כבוד התלמיד את רבו יש בו תוספת גדולה על הכבוד שהוא חייב לכל חכם ויתחייב לו עם הכבוד המורא. שהם כבר בארו שחוק רבו עליו יותר גדול מחוק אביו שחייבו הכתוב לכבדו ולירא ממנו."

הרי לנו שמלבד החוב לכבד כל חכם, מצא הרמב"ם לנכון לכלול במצווה זו סעיף נוסף הדורש מן התלמיד לירא מרבו.

מעניין, כי חז"ל דורשים במסכת פסחים (כב ב) מן הפסוק (בדברים י כ) את ה' אלהיך תירא — חובת מורא ביחס לכל חכם. נראה כי הרמב"ם הבין כי אין לדרוש זאת כי אם מתלמיד ביחס לרבו.

מכך, ניתן להניח כי הקימה בפני הרב שונה מהותית מן הקימה הנדרשת בפני חכם סתם. את החכם צריך לכבד ולהדר, זאת על ידי קימה מנומסת בעת התקרבותו למקום מושב המצוּוֶה. ואילו מן הרב צריך לירא, מה שמוצא ביטוי בהעדר ישיבה מוחלטת בנוכחות הרב העומד, גם כאשר הוא מרוחק.

ניתן להיווכח, שגם חובת הקימה בפני הורים המבוססת על התיאור בגמרא בקידושין (לא, ב) אודות רב יוסף שהיה קם כאשר שמע קול פסיעות אמו - מהותה ביטוי מורא, ואין מטרתה לכבד, אשר כפי המבואר בברייתא אינו שייך אלא בהתקרבותו לד' אמותיו.