ביאור:צורת המנורה ודרך חדשה לחישוב האמה

צורת המנורה ודרך חדשה לחישוב האמה

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת מועד קטן פרק א הלכה א:

אלו הן מי תמציות, כל זמן שהגשמים יורדין וההרים בוצצין. פסקו גשמים, אף על פי שהרים בוצצין הרי הן כמי תמציות. פסקו מלהיות בוצצין, הרי הן כמי גביים. עד איכן? אמר חייה בר בון בשם ר' יוחנן, עד כדי שתפרח הכרית. אמר רבי אלעזר בי יוסי בשם רבי תנחום בי ר' חייה, עד כדי שיעשו כרגלי האווז. רבי ירמיה בעי, פרחה הכרית ולא פסקה, למפריעו הוא נעשה כמעיין? או מיכן ולבא?. ליידה מילה? הטביל בו מחטים וצינורות קדם שפרחה הכרית. אין תימר למפריעו הוא נעשה מעיין, טהרו. אין תימר מיכאן ולבא, לא טהרו. פרשנים מסורתיים: קרבן העדה מסכת מועד קטן פרק א הלכה א:

כדי שתפרח חברית. שיגדלו החפירות שהמים נקוין לתוכן: כרגלי האווז. שהם הולכים ומתרחבים:

עלי תמר מועד קטן פרק א הלכה א:

וכן מהבבלי משמע אם לא ירדו גשמים שנה ועדין המים זורמים נקרא מעין . נחל אכזב כזה נקרא כרית לכן הנחל אליו ברח אליהו שבו אחרי שלא ירדו גשמים פסקה הנביעה נקרא נחל כרית ועד כדי שתפוח הכרית שנתמלא הרבה גשם וע"י כן הנביעה שבו כבר שם מעיין עליו ומלת כרית ברור שביאורה חפירה, כמו בצפניה ב', נות כרת רועים שהוא שת"נ לחפירה שחופרים הרועים, ראה ברד"ק ומצודות דוד שם, וכן במלכים א' י"ז ג' נחל כרית, שנראה שקרא כן ע"ש החפירה, והנה חפירה לא זכר כלל ברישא גבי מי תמצית, א"ו שמוסב אסיפא. ולפי"ז בעיאת רבי ירמיה מבוארת בלי כל קשיי, דבעי, פרחה הכרית ולא פסקה, היינו מה ששנינו בסיפא, החופר בצד המעיין כ"ז שהן באין מחמת המעיין אעפ"י שפוסקין וחוזרין הרי הן כמעיין,

פני משה מסכת מועד קטן פרק א הלכה א:

כלומר שתפרח על פני המים כמין תפוחים כדרך שנראה בירידת גשמים מרובים וזהו כשלא פסקו הגשמים ויורדין בטיפות גדולות זו אחר זו ונזכר זה למעלה במס' תרומות בפ"ח בהלכה ו' ושם כתוב עד כדי תפוח הכרית והנכון כדי שתפרח כמו שכתוב כאן: עד כדי שיעשו כרגלי האווז. כשהטיפות גשמים תוכפין זו אחר זו נעשו כמין רגלי האווז על פני המים:

נראה לי שהפני משה התכוון לומר שאם יוצאים מים רבים זה ודאי מעיין כל הדיון הוא כאשר המים בוצצים היינו שיוצאים טיפין טיפין במקרה כזה אם הטיפין יוצאים בקצב טיפה אחר טיפה עד שעל גבי השלולית נעשים עיגולים שתאבכים בעיגולים הרי זה מעיין

הסבר מקורי:

חשבתי להציע פירוש פשוט: כרית הינו צמח שצומח בסוף החורף כך שאם המים ממשיכים לנבוע אחר שצמח זה גדל ודאי מדובר במעיין רבי אלעזר בי יוסי בשם רבי תנחום בי רבי חייה מסכים לדין רק מבהיר שהזמן מעט יותר מאוחר לכן הצמח הזה יכול לשמש סימן רק בשלב הגידול הסופי שלו שאז עליו מזכירים רגלי אווז מה שנותן פתח לשער על איזה צמח מדובר המחשבה שלי הייתה כמובן לצמח החלמית המכונה חובזה בפי העם אבל ליתר ביטחון חיפשתי בגוגל צמח שגדל בסוף הקיץ ועליו מזכירים רגלי אווז וקיבלתי

מעוג הכרית

מעוג הכרית


צמח ממשפחת החלמית שאפילו שמר על השם המקורי ומתאים לכל התנאים הצמח גדל בתחילת הקיץ

העלים בשלב האחרון של הגידול דומים לרגלי אווז(כך מתארים את הצמח באחד המגדירים באינטרנט)

אבל אם הזיהוי נכון זה פותח פתח לזיהויים חשובים אחרים כמו למשל את מיקומו של נחל כרית אליו ברח אליהו אבל גם לקביעות בעלי השלכות הלכתיות מרחיקות לכת לדוגמא צורת מנחת המרחשת

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף סג עמוד א:

וב"ה אומרים: כלי היה במקדש ומרחשת שמה, ודומה כמין כלבוס עמוק, וכשבצק מונח בתוכו דומה כמין תפוחי הכרתים וכמין בלוטי היוונים,

נראה לי שבלוטי היוונים הכוונה לערמונים שעל פי החוקרים הופצו בעולם על ידי צבאו של אלכסנדר מקדון כך שבמבט על, הצורה עגולה ושטוחה כמו פרי החובזה (חלמית). ובמבט מהצד זה חצי עיגול פחוס לכן היה צורך בשני התאורים כי פרי הערמון אינו עגול מצד שני פרי החובזה ישר גם מלמטה התאור באחת האנציקלופדיות

עַרְמוֹן הערמונים הם פרי עץ הערמון שהוא עץ נשיר בעל פרי אכיל. מקורם של הערמונים בטורקיה ומשם הגיעו ע"י צבאו של אלכסנדר מוקדון, לאזורים ההריים של צרפת, הידועים בערמונים האיכותיים כך שצורת מנחת המרחשת היתה כזו ולא בצורת סופגניה עגולה כפי שמתארים רוב הפרשנים

מרחשת


תלמוד בבלי מסכת מנחות דף כח עמוד ב:

כפתורי המנורה למה הן דומין? כמין תפוחי הכרתיים

אם כך הכפתורים צריכים להיות דומים לפירות של החלמית כפתורים פחוסים ולא נפוחים בצורת תפוח כפי שחשבו חלק גדול מהפרשנים

 מעוג הכרית
מעוג הכרית

ראיות ממצאים ארכיאולוגיים


בביה"כ באום קנטיר


חלקי המנורה באום קנטיר

,מעל המנורה לדעתי חרוטים כפתור שלושה גביעים ופרח כאשר מצד שמאל ומצד ימין רואים תיאור של הגביע המשוקד בתלת מימד


אף שמדובר במבנה מאד מושקע למעלה ממאה שנות אדם הם בחרו לחרות משני צדי ההיכל בצורה לא סימטרית יתכן וצד אחד מתאר את הסדר במנורה היינו העמוד האמצעי והשני את הסדר בשאר ששת הקנים בצד ניתן לראות בבירור את צורת הגביע המשוקד




האבן במגדלא

חלקי המנורה באבן ממגדלא






על פי זה נוכל להסביר את מה שרואים על גבי האבן ממגדלא .ההשערה של החוקרים הייתה שמדובר בצורת המקדש שנחרטה על גבי אבן מקדימה רואים את פתח ההיכל שמשני הצדדים העמודים יכין ובועז ובאמצע המנורה .מאחור שם נמצא קדש הקדשים ציירו את גלגלי המרכבה שמתחתיה אש לרמוז על השכינה, ומהצד ציירו את הסטיו לאבן ארבע רגלים והיא מונחת על הריצפה הסברה העקרית של החוקרים היא שהאבן שימשה בסיס לקריאה בתורה ובכל פעם שרצו לקרא בתורה הרימו את האבן מהרצפה והניחו אותה על התיבה ועליה הניחו את ספר התורה כפי שמקובל גם היום , אלא שהאבן שוקלת קרוב לחצי טון ולהרים אותה כדי להניחה בזמן הקריאה זה לא פשוט . מלבד זאת התורה כתובה בצורת מגילה לקרא ספר תורה על אבן בארך קטן שכזה קיימת סכנה ודאית שהספר יתגלגל ויפול לפי ההשערה שלנו כל מה שמצויר על האבן זה המנורה. בכל צד בחרו אחד ממרכיביה וקישטו אותו .מלפנים המנורה מאחור הכפתורים מלמעלה הפרחים מהצד שלושה גביעים כך שיתכן ולפנינו אבן שעליה הניחו את החנוכיה או את המנורה של בית הכנסת


אם נקבל את ההשערה הזו אפשר להסביר את מה שרואים בשער טיטוס כך מה שרואים במנורה בשער טיטוס זה פרח + כפתור פחוס כפי ששערנו משורשר בשלושה גביעים הפוכים

המנורה בשער טיטוס





לצערינו במשך מאה השנים האחרונות גדולי ישראל יצאו נגד הדעה הרווחת בעם לפיה המנורה בשער טיטוס היא מנורת המקדש ההתנגדות הראשונה היתה בגלל ציור שציר הרמב"ם בו מתוארת מנורה עם קנים ישרים

המנורה שציר הרמבם





ואף שהרמב"ם עצמו כתב שלא צייר את הציור אלא כדי שנדע את מספרם של הכפתורים הפרחים והגביעים במנורה בספרית חב"ד ישנו כתב יד מרבי אברהם הבן של הרמב"ם שכותב שזו הצורה של המנורה על פי הרמב"ם

הרב הרצוג טען אף הוא לזיוף בגלל שלמנורת המקדש היו שלושה רגלים ולמנורה בשער טיטוס ישנם מדרגות בנוסף על המדרגות מצוירים דרקונים דבר שנחשב לעבודה זרה ולא הגיוני שיכיניסו צלם להיכל הרב הרצוג טען שיתכן שמדובר במנורה או לפחות חלק ממנה שנלקח ממקדש אלילי רמז לכך מצא הרב במדרש שמספר שכאשר טיטוס הפליג עם כל אוצרות המקדש בדרכו לרומא התרחשה סערה לא מן הנמנע טען הרב הרצוג שהמנורה טבעה באותה סערה וטיטוס שכבר הודיע לרומא שהוא מגיע עם כלי המקדש ובראשם מנורת הזהב התביש להגיע בידים ריקות ולכן הוא סטה מעט מהמסלול נכנס לאחד המקדשים האלילים ושדד מנורת זהב שבאורח פלא דמתה למנורת המקדש

הוכחות שאכן המנורה בשער טיטוס היא מנורת המקדש מאז החלו החפירות הארכיאולוגיות בארץ נמצאו עשרות מנורות כולן עגולות ניתן להסביר שגם אם המנורה שעשה משה היתה משולשת כמו בציור של הרמבם במקדש עשו מנורה עגולה

למרות שבציורים מופיעים מנורות בעלי רגלים נמצאו שני מטבעות מתקופת החשמונאים ורואים בבירור שלמנורת המקדש יש מדרגות אחד מהם מוטבע על מטבע של עשר אגורות של ימינו

המנורה על מטבע חשמונאית






את עניין הדרקונים ניתן להסביר בפשטות או שהרומאים הטביעו את הדרקונים לפני שהכניסו אותם למקדש האלילי שלהם או שכפי שמופיעה בירושלמי עבודה זרה שמוטבעת על מקום שמשמש לבזיון כגון מדרגות לדריכה מותר

קשה גם לקבל שטיטוס מצא מנורה שעליה היו שלושה גביעם משוקדים כפתור ופרח במיוחד שכפי שמופיע בציור של הרמבם הגביעים במנורה היו הפוכים לסמן שהשפע בא מלמעלה

אבל הראיה הברורה ביותר היא שיוסף בן מתתיהו שהיה כהן במקדש מתאר את התהלוכה ואומר שהוא רואה את מנורת המקדש קשה לקבל שבמקדש היתה מנורה משולשת ואילו בתהלוכה הציגו מנורה עגולה והוא לא שם לב

וכך מתאר יוסף בן מתתיהו את התהלוכה:

"השלל בכללו נישא בערימות עצומות; אך מעל לכולם בלטו אותם הדברים שנתפסו במקדש ירושלים. בהם היו: שולחן זהב שמשקלו היה כמה טלנטים, ומנורה שאף היא היתה זהב, אך היתה עשויה באופן שונה מאלו שאנו משתמשים בהם בכל יום. קנה מרכזי היה מחובר לתושבת שנסתעפו ממנו ענפים עדינים, והיו מסודרים בצורת קלשון משולש. בקצהו של כל ענף היו נותנים נר; והיו שבעה כאלו, והיו רומזים לחשיבות המספר הזה בקרב היהודים. אחריהם, ואחרי כל השלל הובא העתק של ספר התורה, ואחריהם הלכה חבורה גדולה שנשאו סמלי ניצחון כולם עשויים שן וזהב. ואחריהם נסע אספסיינוס ואחריו טיטוס, ודומיטינוס רכב לצידם לבוש בתלבושת נהדרת, והיה רכוב על סוסה שהיא עצמה הייתה חזיון". (מלחמות, ז, 5).

הסכמה שאכן המנורה בשער טיטוס היא מנורת המקדש יכולה לפתור את אחד התעלומות היותר גדולות ביהדות והיא גודל האמה ומכאן נגזר גם מידות הנפח ביצה ורביעית שסביבם סובבת ההלכה

אם חז"ל היו מדברים על מידות אורך כגון אצבע אמה ומיל בנפרד ועל מידות נפח כמו ביצה לוג קב וסאה בניפרד לא היתה מתעוררת כל בעיה אלא שחז"ל שיתפו יחידות אורך ונפח במידת המקווה על פי חז"ל שיעור מקוה אמה על אמה ברום שלוש אמות על פי חז"ל נפח המקוה ארבעים סאה על פי הכלל היחס בין הנפחים אסקלב = יגודו איפה סאה קב לוג ביצה = עשר שלוש שש ארבע שש כך ישנם שש ביצים בלוג ארבע לוגים בקב שש קבין בסאה ואם כך במקוה של ארבעים סאה ישנם 5760 ביצים הנודע ביהודה בדק על פי גודל האמות של ידו שהיו בשיעור של שישים ס"מ וקיבל שנפח ביצה 112 סמ"ק פי שנים מנפח הביצים של ימינו מסקנתו היתה שהביצים קטנו

בדור הקדם ניסו שני גדולי ישראל לישב את הבעיה אותי לימדו שהגר"ח נאה מדד אלפי ידים והגיע לממוצע של 48 ס"מ ואילו החזון איש קיבל את ההנחה של הנודע ביהודה שהביצים קטנו רק שלטענתו הנודע ביהודה השתמש באמה שלו שהיתה גדולה במיוחד אבל באמת גודל האמה הממוצעת היא 58 ס"מ אבל מהסבר שונה לגמרי גם הגר"ח נאה וגם החזון איש יצאו מתוך פסקי הרמב"ם

הרמב"ם כתב. רביעית היא נפח של מים במשקל כ"ז דרהם. רביעית היא ביצה וחצי, ולכן ביצה היא קרוב ל-18 דרהם. הגרא"ח נאה טען שמטבע הדרהם שהיה בזמנו ומשקלו 3.205 גרם לא השתנה, ואם כך ביצה היא נפח של כמות מים שמשקלה 57.6 גרם, היינו - 57.6 סמ"ק. מכאן הוא הגיע למסקנה שהאמה 48 ס"מ הרב ביניש הסתמך על שיטת הגר"ח נאה אבל בהסתמך על מחקרים שהראו שהדרהם בזמן הרמב"ם היה רק 2.9 גרם עדכן את הערכים כך שהביצה קטנה ל50 סמ"ק והאמה ל46 ס"מ

החזון איש הגיע למסקנה ששיעור האמה 58 ס"מ

כיוון שהרמב"ם כתב. שעובי אצבע רחב שבע שעורות בינוניות זו בצד זו בדוחק והן כאורך שתי שעורות בריוח" (הל' ס"ת פ"ט ה"ט). על סמך זה החזו"א מדד 7 שעורים בדוחק וקיבל 2.4 ס"מ ואם זה כך האמה בגודל 57.6 ס"מ והביצה 100 סמ"ק ורביעית 150 סמ"ק

כמובן לא ברור האם השעורים של ימינו הם השעורים איתם מדד הרמב"ם ולא ברור באיזה דרהם השתמש הרמב"ם לצערינו חז"ל לא השאירו לנו איזה אמה תקנית שנוכל למדוד בעזרת מטר ולדעת בדיוק מה שיעור האמה אך בשנים האחרונות חכמי ישראל ניסו למצא דרכים שחז"ל גילו לנו את ארכם באמות שבעזרת מדידתם נוכל סוף סוף לדעת מה שיעור האמה כגון שמטבריה לחמתן מהלך מיל וממודיעין לירושלים חמישה עשר מיל אלא שקשה לדעת בבירור מהיכן להיכן בדיוק צריך למדוד וגם באיזה דרך

ניקבת השילוח 533 מטר 1200 אמה לכאורה מתאים לאמה המצרית 44 ס"מ אלא שמתברר שחלק מהנקבה נהרס שער ברקלי 56 ס"מ גם כאן הדעות חלוקות


אבל אם ההשערה שלנו נכונה והמנורה בשער טיטוס היא מנורת המקדש אפשר לחשב לפי זה את מידת הטפח עד כמה שראיתי גודל המנורה 150 ס"מ והמנורה 18 טפחים כך שטפח יוצא 8.333 ואמה יצא בדיוק 50 ס"מ כך שאצבע = 2.083333


ומתוך חישוב של 7.2 אצבעות מעוקבות לביצה נקבל שנפח ביצה 65.1סמ"ק ומתוך חישוב של 10.9 אצבעות לרביעית נקבל 98 סמ"ק לרביעית כמובן צריך למצא את המידה המדויקת אפשר למדוד גם את גובה המזבח.שלחן ואם ידוע אורך החצוצרות אפשר להתייחס גם אליהם

ראיה נוספת תלמוד בבלי מסכת חולין דף נ עמוד ב

קדרה כסלע - טרפה, שאם תמתח תעמוד על הטפח


פלביוס מלמד שהאיסר זה המטבע שנקרא טטרא דרכמון מטבע ידוע שהיה גם בשימוש משני בימי מרד בר כוכבא קוטר המטבע 28 מ"מ טפח 84 מ"מ ואמה 50.4 ס"מ


על סמך הנתונים חשבתי להציע פיתרון לבעיה של חוסר ההתאמה בין מה שנאמר שמקווה אמה על אמה ברום שלוש אמות לבין המידה 40 סאה ששוה ל5760 ביצים אם גודל האמה 58 ס"מ כשיטת החזון איש יצא שגודל ביצה 100 סמ"ק ואם גודל האמה 48 ס"מ יצא שגודל ביצה 57.6 לפי גובה המנורה בשער טיטוס אמה 50 ס"מ וגודל ביצה 65 סמ"ק אף לא אחת מהשיטות מתאימה למידות של ביצים בימי חז"ל ~40 סמ"ק

אבל אם נניח שגודל ביצה נקבע על פי הגליל שסוגר אותה אז אם הקוטר 41 והגובה 51 נקבל נפח של 65 סמק


אפשרות נוספת אם נניח שמדובר באמה בת חמישה טפחים יתכן ואמה בת חמישה היא האמה המקורית וכשנכנסו לארץ הגדילו אותה בשישית מאמה בת 48 ס"מ נקבל אמה בת 40 ס"מ ונפח ביצה 33.333 סמ"ק ונפח רביעית 50 סמ"ק מאמה בת 58 ס"מ נקבל אמה בת 48.3 ס"מ ונפח ביצה 58.7 סמ"ק ונפח רביעית 88 סמ"ק מאמה בת 50 ס"מ נקבל אמה בת 41.6 ס"מ ונפח ביצה 37.5 סמ"ק ונפח רביעית 56.25 סמ"ק

מקור נוסף שאולי יכול לשפוך אור על הבעיה נמצא תרומה פרק י הלכה ה:

כל גרב שמחזיק סאתים. כמה סאתה עבדא? עשרים וארבע לוגין. וכמה לוגא עביד? תרתין ליטרין. וכמה ליטרא עבדא? מאה זינין 

אם רק נוכל לדעת מהם אותם זינין נוכל לדעת בדיוק את שיעור הביצה ומכאן את שאר המידות