ביאור:פתרון לסוגית משקל הנחושת במלאכת המשכן

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

קטע מתוך סיה"ק "אשר על המשכ" השלם - הוצאה רביעית

פתרון לסוגית משקל הנחושת במלאכת המשכן:

לצורך מלאכת המשכן נעשו 105 אדני נחושת, וכן רש"י פירש (שמות, כ"ז, י"ח): 'ואדניהם נחשת' - להביא אדני המסך, שלא תאמר לא נאמרו אדני נחשת אלא לעמודי הקלעים, אבל אדני המסך של מין אחר היו. כך נראה בעיני, שלכך חזר ושנאן". לפיכך לאור משקלם הרב של אדני הנחושת האמור לעיל, נלענ"ד לשאול: האם בפועל ניתן לעשות את אדני הנחושת (ע"פ המידות הנ"ל, אשר מהם נובע כי משקל חמש אדנים בלבד היה 4,186 ק"ג), במשקל הכללי של הנחושת האמור בסיכום משקל הנחושת, ככתוב בתורה (שמות, ל"ח, כ"ט- ל"א): "וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה שִׁבְעִים כִּכָּר וְאַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁקֶל (4,078 ק"ג, דהיינו, כנפח קובית נחושת בעלת צלעות של 77 ס"מ). וַיַּעַשׂ בָּהּ אֶת אַדְנֵי פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד (4,186 ק"ג) וְאֵת מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת וְאֶת מִכְבַּר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לוֹ וְאֵת כָּל כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ (2,574 ק"ג). וְאֶת אַדְנֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאֶת אַדְנֵי שַׁעַר הֶחָצֵר וְאֵת כָּל יִתְדֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל יִתְדֹת הֶחָצֵר סָבִיב" (79,090 ק"ג)?. ועוד, הלא גם הכיור וכנו היו עשויים מנחושת, שנאמר: "וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת" (שמות, ל"ח, ח'), א"כ מדוע משקל הנחושת של הכיור וכנו (46.5 ק"ג) לא נכלל בסיכומי התורה?, ועוד, היכן סוכם משקלם של כלי עבודת המשכן "שהיו צריכין להקמתו ולהורדתו, כגון מקבות לתקוע יתדות ועמודים" (רש"י-שמות, כ"ז, י"ט)?.

בתשובה לשאלות אלה החזקוני (שמות, ל"ח, ל') כתב: "אל יעלה על לבב אנוש לומר שלא התנדבו זהב וכסף ונחושת, אלא מה שכתוב כאן, כי הרבה יותר ממה שכתוב כאן נדבו. אלא כתב לך מן הזהב את שהוצרך למלאכת הזהב, והמותר נתנו באוצר לכל צרכי קדש וצבור, וכן עשו מן הכסף ומן הנחושת. ואי אפשר לומר שנדבו בצימצום מה שהוצרכו, וגם אי אפשר לומר שמנה בני תשע עשרה, ובני ששים ואחת, ובני שבעים ובני שמונים שנה, שלא היו במנין ששים רבוא ולא נדבו, שהרי כתיב: 'כָּל מֵרִים תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת', דמשמע כל הרוצה לתרום היה תורם, אפילו אינם בני עשרים או יתרים על ששים. דמאי איכא למימר שלא הביאו אלא בקע לגולגולת?, אלא ודאי נדבו והותירו הרבה, כדכתיב: "וְהוֹתֵר" (שמות, ל"ו, ז').

נלענ"ד להשיב כי סיכום המקרא מתיחס למיעוט התורמים בגלוי ובגאוה. כלומר, משה רע"ה לא כלל בסיכום הפומבי של משקל הנחושת, את רוב עם ישראל אשר הם תרמו בסתר, ע"מ להגיד שבחם של עם ישראל. כמו כן, משה רע"ה לא מנה את הנחושת של "מראות הצובאות", משום ש"היה מואס משה בהן, מפני שעשויים ליצר הרע" (רש"י- שמות, ל"ח, ח'). וכן מצאנו כי היו בעם ישראל שני סוגי תורמים: סוג אחד של תורמים אשר הביאו את תרומתם בסתר, וסוג שני של תורמים אשר הביאו את תרומתם בהנפה ובגלוי, כמוכח מן המקרא, בתרומת הזהב נאמר: "וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ (בסתר) חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף (בגלוי) תְּנוּפַת זָהָב לַה'" (שמות, ל"ה, כ"ב). גם בתרומות הכסף והנחושת נאמר: "כָּל מֵרִים (בגלוי) תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת הֵבִיאוּ אֵת תְּרוּמַת ה'" (שמות, ל"ה, כ"ד), ונאמר: "כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא (בסתר) לְכָל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂוֹת בְּיַד מֹשֶׁה הֵבִיאוּ (בסתר) בְנֵי יִשְׂרָאֵל נְדָבָה לַה'" (שמות, ל"ה, כ"ט). וכן נאמר: "וַיִּקְחוּ מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה אֵת כָּל הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִמְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לַעֲשֹׂת אֹתָהּ וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר" (שמות ל"ה, כ"ט), וה"אבן עזרא" פירש: "והם' ישראל היו עוד מביאים נדבה אל משה בכל בקר" (א"ע, שמות, ל"ו, ג'), דהיינו, בסתר. וכן הרמב"ן פירש: "וכל איש אשר הניף תנופת זהב' - לא היו רבים כמרימי הכסף והנחשת, ולא היתה הבאת הזהב מרובה ככסף והנחשת, על כן תקרא זו תנופה וזו תרומה. כי המביא זהב ינופף ידו לחשיבות הנדבה, או הלוקחים יניפו הזהב להראותו, לשבח המביא על נדבתו. ובפרשת אלה פקודי (שמות, ל"ח - כ"ד, כ"ט) יקרא הזהב גם הנחשת תנופה, כי לא הזכיר שם בפסוקים (כ"ה – כ"ח) תרומה כלל, רק כסף פקודי העדה. ויתכן שיקרא גם הנחשת תנופה, שהיה חשוב להם יותר מן הכסף, מפני שלא היה נמצא בידם ממנו. או שהיה חשוב מאד, כענין שנאמר (עזרא, ח', כ"ז): 'וּכְלֵי נְחֹשֶׁת מֻצְהָב טוֹבָה שְׁנַיִם חֲמוּדֹת כַּזָּהָב" (הרמב"ן שמות, ל"ה, כ"ב). וכן כתב רבינו בחיי (פר' ויקהל): "כי הזהב לא היה מצוי כי אם אצל הנשים בתכשיטיהן, והכסף והנחושת מצוי הרבה אצל רוב האנשים בכלים ובמטבע, ועל כן הזכיר בכסף ובנחושת לשון תרומה, והזכיר בזהב לשון תנופה, כי המתנדב זהב ינופף ידו לעלוי נדבתו, גם המקבלים יפרסמוה לפרסם על מעלת המתנדב... 'ונחושת התנופה שבעים כיכר', הזכיר בו הכתוב לשון תנופה, לחשיבות הנחושת ההוא, כי היה הנחושת ממורט ומזהיר מאוד, והנה הוא יקר הרבה, כי הזהב מצוי יותר ממנו". כלומר, בתרומות הזהב והנחושת נאמרה המילה "תנופה", משום שהגברים אשר הביאו את תרומות הזהב והנחושת הממורט, הם היו מנופפים בידם להראות את עילוי נדבתם, "גם המקבלים יפרסמוה לפרסם על מעלת המתנדב", דהיינו, תרומתם היתה בגלוי ובפירסום.

לפיכך המקרא דייק לומר בסיכומי הזהב והנחושת, כי זהו מנין התרומות אשר הן הובאו בתנופה, דהיינו, בגלוי. כדכתיב: "וַיְהִי זְהַב הַתְּנוּפָה תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים כִּכָּר וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ" (שמות, ל"ח, כ"ד), "וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה שִׁבְעִים כִּכָּר וְאַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁקֶל" (שמות, ל"ח, כ"ט), ורש"י פירש: "וכיור וכנו לא הוזכרו שם, למדת שלא היה נחשת של כיור מנחשת התנופה" (שמות, ל"ח, ח'), וכן ה"אבן עזרא" כתב: "והנה לא נזכר הכיור, כי לא נעשה מנדבת כל ישראל, רק מנדבת הנשים לבדם" (א"ע, שמות, כ"ז, ח').

וכן מצאנו כי מנין הכסף מתייחס לתרומת הגברים מגיל עשרים עד גיל ששים, אשר היא היתה תרומה גלויה של מחצית השקל, שנאמר: "וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ" (שמות ל"ח, כ"ה), דהיינו, משה רע"ה מנה בסיכומו הפומבי את תרומת הכסף לאדני קרשי המשכן, משום שהיא ניתנה בגלוי, ע"מ למנות את יוצאי הצבא בעם ישראל. ואילו את הכסף אשר ניתן בתרומות הסתר משה רע"ה לא מנה. מטעם זה לא נמנו גם יתר תרומות המשכן, דהיינו, התכלת, הארגמן, וכו'. וראיה לכך היא מן הנשיאים אשר הם התנשאו באומרם: "יתנדבו צבור מה שיתנדבו, ומה שמחסרין אנו משלימין, כיון שראו שהשלימו צבור את הכל, שנאמר: 'והמלאכה היתה דים' (שמות, ל"ו, ז'), אמרו: מעתה מה לנו לעשות, הביאו את אבני השוהם והמלואים לאפוד ולחשן" (רש"י-במדבר, ז', ג'), לפיכך הכתוב פירט את נדבתם בסוף, משום שנדבתם היתה בגלוי, שנאמר: "והנשאם הביאו את אבני השוהם" (שמות ל"ה, כ"ז).

על כן התורה לא ציינה גם את תרומתן של הקבוצות אחרות, כגון: הכהנים, שבעים זקנים, הלוים, וכו', משום שהם הביאו את תרומתם בסתר. וכן מצאנו כי התורה פרטה בהרחבה רבה מאד גם את תרומתם הפומבית של כל אחד משנים עשר הנשיאים (במדבר, ז', ג'- פ"ח), ואף את סיכום תרומותיהם, בכדי להבהיר כי תרומותיהם של שנים עשר הנשיאים היתה זהה, וכן מובא במדרש: "שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה הַקְּעָרָה הָאַחַת כֶּסֶף וְשִׁבְעִים הַמִּזְרָק הָאֶחָד כֹּל כֶּסֶף הַכֵּלִים אַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ" (במדבר, ז', ג'- פ"ה), וכי אין ידוע שאלפים וארבע מאות בשקל הקדש?, יכול בזמן שהוא שוקלן כולן כאחת היו יתירים ובזמן שהוא שוקלן אחת אחת היו חסרים, אמר: "כֹּל כֶּסֶף הַכֵּלִים אַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ", בין שוקלן כולן כאחת בין שוקלן אחד אחד" (ספרי זוטא, פיסקא ז).

כמו כן מבואר בגמ' כי הסתירה הקיימת בתורה בסיכום משקליהם המפורט של הכסף והנחושת, נועד ללמד את ההלכה כי "מנה של קודש כפול היה" (בכורות, ה.), כמובא בגמ': "ועוד שאלו: בגיבוי כסף אתה מוצא מאתים ואחת ככר ואחת עשרה מנה, דכתיב: "בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ" וגו' (שמות, ל"ח, כ"ה), ובנתינת הכסף אתה מוצא מאת ככר, דכתיב: "וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ" וגו' (שמות, ל"ח, כ"ז, משה רבכם גנב היה?, או קוביוסטוס (גונב נפשות) היה?, או אינו בקי בחשבונות?!, נתן מחצה ונטל מחצה, ומחצה שלם לא החזיר!, אמר לו: משה רבינו גיזבר נאמן היה, ובקי בחשבונות היה, ומנה של קודש כפול היה" (בכורות, ה.).

נמצאנו למדים כי סיכומי המשקלים האמורים במקרא, הם אינם כפשט הכתוב בתורה שבכתב, אלא המקרא בא ללמד מתוכם עניינים נסתרים, "ועל ענין זה רמז שלמה באמרו: 'לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם' (משלי, א', ו'), ומשום כך דברו חכמים ע"ה בענינים האלהיים ברמז" (הקדמת הרמב"ם למשנה, ד"ה והרביעי). לפיכך נלענ"ד כי סיכומי המשקל של הזהב, הכסף, והנחושת, נועדו למדנו כי כי מיעוט של כ- 5.6% מעם ישראל תרמו בגלוי, לכן תרומתם נמנתה בגלוי, ואילו תרומות הרוב של עם ישראל אשר הם תרמו בסתר, תרומתם לא נמנתה בגלוי, לפי שאין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין. וכן מצאנו כי משה רע"ה לא נצטוה לתת דין וחשבון לעם ישראל על מכלול התרומות, אלא שמשה רע"ה רצה להיות נקי מחשדות ליצני הדור (תנחומא, פקודי, ז'), משום שהם ראו את התרומות הגלויות של עם ישראל. לפיכך סיכום כל התרומות אשר נתרמו למלאכת למשכן, כמובא בסיום החיבור "אשר על המשכן", הוא כולל את כל התרומות של עם ישראל הן של התורמים בסתר והן של התורמים בגלוי.

לצורך הרחבה בנושא הנ"ל, עיין בפירוט הפתרונות לסוגית הסתירה שבין משקלי התרומות, המבואר להלן בעמודים 255-266. כמו כן, לצורך הבהרת יתר של האמור לעיל כנלענ"ד, ראה פירוט גרפי ומילולי של הנ"ל, בתכ' מס' ר-5, חש-9, חש-10, חש-11, וחש-13.

מקורות

על-פי מאמר של חגי רפי שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2012-07-04.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/sofrim_hagay_index_12