ביאור:פרשת שמות - "עם לבדד ישכון"

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


פרשת שמות- "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"

חומש שמות הוא הספר השני בסדרת חמישה חומשי תורה,

יש לו כמה שמות: א] שמות- ע"פ המילה השנייה בתחילת הספר: "ואלה שמות"- הוא גם כינוי לפרשה הראשונה בחומש.

ב] ספר יציאת מצרים, הוא גם שמו של הספר בתרגום השבעים.

ג] ספר הברית – לקוח מן הכתוב: "וייקח ספר הברית באוזני העם" [כ"ד, ז ]

ד] ספר הגאולה – כך קורא לחומש - הרמבן '

ה] ספר שני [ לפי רבנו הבה"ג] -

לפי שהוא ספר שני לספר ראשית הבריאה, כאן הסתיימה מלאכת הבריאה לפי שחז"ל אמרו: "בראשית למען ישראל נקראו ראשית – כי תכלית העולם – שתהיה אומה אחת – בניו של ה' והדבר הזה יושלם רק לאחר יציאת מצרים וקבלת התורה ובכך היו ראויים ישראל להשלים את הבריאה ולשמש אור לגויים.

פרשת שמות פותחת במילים: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו. ראובן, שמעון לוי ויהודה יששכר, זבולון ובנימין דן ונפתלי גד ואשר.

ויהי כל נפש יוצאי ירך—יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא: ובני ישראל פרו וישרצו וירבו במאוד ויעצימו במאוד, מאד ותמלא הארץ אותם"

השאלות המתעוררות כבר בתחילת הפרשה:

א] מדוע כתוב: "ואלה שמות בני- ישראל" מה תפקיד וו החיבור כאן?

ב] מדוע התורה מונה את מספר בני ישראל- בפרשה בזמן שהיא- עשתה כן בפרשת ויגש?

ג] מדוע כתוב: "את יעקב" ולא - "הבאים מצרימה יעקב איש וביתו"?

ד] מדוע כתוב: "הבאים"- בלשון הווה ולא בלשון עבר: "באו" ואחר כך כתוב בלשון עבר: "באו"?

ה] מדוע כתוב שיוסף היה במצרים" וכי איננו יודעים על כך?

ישנה תשובה אחת לכל השאלות שהועלו: למעשה יעקב אבינו לפני רדתו מצרימה, חשש מאד- שבניו חס ושלום יתבוללו במצרים- בתוך מ"ט שערי טומאה, לכן ציוה את יהודה להקים בית מדרש בגושן- אשר במצרים.

יוסף שהיה באותו קו מחשבה- סייע לאביו בכך.

הוא אמר לפרעה שאחיו הם עובדי אדמה ואינם ראויים לעסוק במלאכות אחרות ולכן כתוב: "וגם יוסף היה במצרים" למרות שהיה במצרים- הרי תפיסתו המדינית זהה ליעקב אביו - להרחיק את העם ממרכזה של מצרים. לכן כתוב: "ואל שמות" – הכוונה שאותם שמות

שהיו בארץ כנען הם היו בדעתו של יעקב- לשמור על הצביון היהודי-

הרוחני שלהם, לכן נאמר בוו החיבור "ואלה" – זו המשכה אותה מדניות של יעקב.

מאותה סיבה התורה מונה את בני ישראל, להדגיש שכל אחד מהאחים

הסכים לדעתו של יעקב: שמירת המסגרת הרוחנית.

מסיבה זו, כתוב בלשון הווה: "הבאים"- מעשה אבות סימן לבנים, בכל דור חייב עם ישראל לקבל את ההנחיה הרוחנית של יעקב ומסיבה זו התורה מדגישה: "איש וביתו באו".

גם בימנו צריכה להיות מדניות שמירת הצביון היהודי, לכן נאמר: "את יעקב"- שכולם היו מאוחדים סביב דעתו של אביהם שגם במצרים יש לקיים: "עם לבדד ישכון..."

לסיום: ישנם רמזים מיוחדים במילים: "ואלה שמות" = ראשי תיבות

וחייב אדם ללמוד הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום.

על ידי שאנו קוראים בשיטה זו את התורה- בדרך זאת אנחנו מחזקים

את הקשר הנצחי בינינו לשפה המקורית של אבותינו- שפת הקודש.


מקורותעריכה

על-פי מאמר של אהובה קליין שפורסם לראשונה בAhuvak @ bezeqint.net וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2010-01-12.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/forums_70