ביאור:פרשת ניצבים - מה בין ברית אלוקית לברית בשר ודם?

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

פרשת ניצבים - מה בין ברית אלוקית לברית בשר ודם?

מאמר מאת:אהובה קליין.

ברית היא :התחייבות משני צדדים והיא חייבת להתקיים הלכה למעשה,אלא אם

אחד מהצדדים אינו מקיים אותה- הוא נחשב למפר הברית.

פרשתנו פותחת בנושא הברית בין הקב"ה לעם ישראל כאיש אחד.

וכך התורה מתארת את הדבר:

משה אוסף אליו את כל העם ואומר:"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם,

ראשיכם שבטיכם,זקניכם ושוטריכם,כל איש ישראל:טפכם,נשיכם,וגירך אשר

בקרב מחניך, מחוטב עציך עד שואב מימך: לעוברך בברית ה' אלוקיך ובאלתו,

אשר ה' אלוקיך כורת עמך היום: למען הקים אותך לו לעם והוא יהיה לך-

לאלוקים,כאשר-דיבר-לך וכאשר נשבע לאבותיך,לאברהם,ליצחק וליעקב:"

[דברים כ"ט,ט-י"ג]

השאלות הן:

א] מה ההבדל בין ברית אלוקית לבין ברית בשר ודם?

ב] היכן ניתן למצוא בתנ"ך דוגמאות לבריתות?

התשובה לשאלה א] ברית אלוקית מתקיימת לעד בכל תנאי ובכל מצב.

כדוגמת הברית שהתרחשה אחרי המבול ועד היום, אנו זוכים לראות את

אות הברית:הלוא היא: הקשת בענן.

כפי שכתוב:"ויאמר אלוקים זאת אות הברית אשר-אני נותן ביני וביניכם ובין כל

נפש חיה אשר אתכם לדורות עולם: את-קשתי נתתי בענן והייתה לאות ברית ביני

ובין הארץ: והיה בענני ענן על-הארץ ונראתה הקשת בענן:וזכרתי את בריתי-

אשר ביני וביניכם ובין כל- נפש חיה בכל בשר ולא יהיה עוד המים למבול לשחת

כל- בשר: והייתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם בין אלוקים ובין כל

נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ" [בראשית ט,י"ב-י"ח]

ואכן כבר מקטנות כל ילד זוכה להכיר את הקשת בענן-אשר היא הוכחה לקיום

הברית- עד היום הזה.

לעומת הברית האלוקית-ברית בשר ודם ,לא תמיד מתקיימת מתוך כוונה תמימה.

התשובה לשאלה ב]

בנוסף לברית המוזכרת הנ"ל פוגשים אנו בברית הנקראת: ברית בן הבתרים

בין הקב"ה לאברהם אבינו-אבי האומה.

ה' פונה אליו ואומר:"קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת ואיל משולש ותור וגוזל:

וייקח לו את כל- אלה ויבתר אותם בתווך וייתן איש בתרו לקראת רעהו ואת-

הציפור לא בתר:וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברם: ויהי השמש לבוא –

ותרדמה נפלה על-אברם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו:ויאמר לאברם-

ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות

שנה:וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנוכי אחרי כן יצאו ברכוש גדול:ואתה תבוא

אל-אבותיך בשלום תיקבר בשיבה טובה:ודור רביעי ישובו הנה.." [בראשית

ט"ו,ט-ט"ז] ובהמשך נאמר כי ה' כרת ברית:"ביום ההוא כרת ה' את אברם

ברית לאמור לזרעך נתתי את הארץ הזאת...."[שם ט"ו,י"ח-כ"א]

רש"י אומר: כי אברם בתר דווקא את הבהמות לפי שאומות העולם משולים

לפרים ואילים ושעירים,כמו שנאמר:"סבבוני פרים רבים..."[תהלים כ"ב]

וכפי שנאמר [בדניאל ח]"והאיל אשר ראית בעל הקרניים מלכי מדי ופרס"

וישראל נמשלו לבני יונה כמו שנאמר:[שיר השירים ב]:"יונתי בחגווי הסלע"

לפיכך בתר את הבהמות-רמז שאומות העולם יהיו כלים והולכים ואת הציפור לא

בתר,רמז שעם ישראל יתקיימו לנצח.

דוגמא ב] אבימלך כורת ברית עם יצחק:"ואבימלך הלך אליו מגרר ואחוזת מרעהו

ופיכול שר צבאו ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי

ותשלחוני מאתכם,ויאמרו ראו ראינו כי היה ה' עימך ונאמר תהי נא אלה בינותנו

בינינו ובינך ונכרתה ברית עימך"..ויעש להם משתה ויאכלו וישתו וישכימו בבוקר

וישבעו איש לאחיו וישלחם יצחק וילכו מאיתו בשלום" [בראשית כ"ו,כ"ו-ל"ב]

במקרה זה ניתן לראות אויב כמלך גרר- מתפייס עם יצחק וכורת איתו ברית.

דוגמא ג] המלך צדקיהו כורת ברית עם העם כדי לשלוח את העבדים והשפחות

לחופשי- בניגוד לרצון ה' והוא נענש על כך:"ותשובו אתם היום ותעשו את הישר

בעיני לקרוא דרור איש לרעהו ותכרתו ברית לפני בבית אשר נקרא שמי עליו"

[ירמיהו ל"ד,ט"ו]

העונש מידה כנגד מידה:"..הנני קורא לכם דרור נאום ה' אל החרב אל הדבר ואל

הרעב ונתתי אתכם לזוועה לכל ממלכות הארץ..." [שם ל"ד,י"ז]

חטאו של צדקיהו מלך יהודה היה בכך: שהוא כרת ברית עם כל העם בירושלים,

בניגוד לציווי התורה בה נאמר: לשלח את העבדים בתום שבע שנים- הוא שחרר את

כולם לחופש טרם הזמן .

חטא זה נובע מתוך שיקולים פוליטיים,הוא ודאי רצה לרכוש כך את נאמנות העם

אליו.

דוגמא ד] ברית שנכרתה בין חירם מלך צור -לבין שלמה המלך.

ברית זאת גם נבעה מתוך שיקולים מיוחדים כפי שהתנ"ך מביא זאת לפנינו:"וישלח

חירם מלך צור את עבדיו אל שלמה כי שמע כי אותו משחו למלך תחת אביהו כי

אוהב היה חירם לדוד כל הימים"

וסיבה נוספת: "ויהי כשמוע חירם את דברי שלמה וישמח מאד ויאמר ברוך ה' היום

אשר נתן לדוד בן חכם על העם הרב הזה "[מלכים –א,ה,כ"א]

כמו כן,חירם היה משבט דן ושלמה משבט יהודה ובניית המקדש הייתה המשך –

למשכן וגם שם התקיים שיתוף פעולה בין בצלאל בן אורי-שהיה משבט יהודה לבין

אהליהב בן אחיסמך שהשתייך לשבט דן.

דוגמא ה] אנשי גבעון נקטו בעורמה ובאו לפני יהושע כשהם מחופשים ככתוב:

"ויושבי גבעון שמעו את אשר עשה יהושע ליריחו ולעי ויעשו גם המה בעורמה

וילכו ויצטיירו וייקחו שקים בלים לחמוריהם ונאדות יין בלים ומבוקעים ומצוררים

ונעלות בלות ומטולאות ברגליהם ושלמות בלות עליהם וכול לחם צידם יבש היה

נקודים..." [יהושע ט,ג-ט]

אנשי גבעון היו גרים קרוב ליהושע והם ידעו כי יהושע עשוי להלחם גם נגדם

ופחדו ולכן באו ואמרו: כי הם מארץ רחוקה ואיתם צידה לדרך והתוצאה הייתה:

"ויעש להם יהושע שלום ויכרות להם ברית לחיותם וישבעו להם נשיאי העדה"

[שם ט,ט"ו]רק אחרי שלושה ימים האמת יצאה לאור וישראל לא יכלו להלחם נגדם

-לפי שנשיאי העדה נשבעו להם בה' שלא יפגעו בהם לרעה.

לכן יהושע הפך אותם לשואבי מים ולחוטבי עצים-כדי שישמשו גם את עם ישראל

וגם את המזבח,כפי שנאמר:"ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים –

לעדה ולמזבח ה' עד היום הזה אל המקום אשר יבחר"[יהושע ט,כ"ז]

לסיכום,לאור האמור לעיל,בתחילת פרשת ניצבים ניתן ללמוד כי משה אוסף אליו

את כל העם כאיש אחד- כולל את שואבי המים וחוטבי העצים ועל כך אומר רש"י:

כי אותם אנשים- כנענים היו והתגיירו ממש כאותם גבעונים בימי יהושע.

לאור כל הדוגמאות בנושא הברית.ניתן לראות בברור: כי בריתות הנחתמות בין

בני אדם הן נובעות מתוך שיקולים ואינטרסים ולכן לא תמיד הדבר נעשה ביושר,

אלא יש מקרים של תרמית,או ברית בניגוד לרצון ה'.

לעומת זאת ברית אלוקית עם ישראל- היא נובעת מתוך אהבה ודאגה לעם והיא גם

נצחית,העוברת מדור לדור.

כולה אהבה טהורה כדוגמת אהבת אב לבניו כמו שנאמר:

"בנים אתם לה' "[דברים י"ד,א]

מי ייתן ועם ישראל לא יפר את הברית לעד אלא יקיים את כל המצוות כראוי:

"כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא"

[דברים ל,י"א]

מקורות

על-פי מאמר של אהובה קליין שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2012-09-13.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/sofrim_ahuvak_jirim_7