ביאור:החלומות הם מסר אלהי לאדם
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
בס"ד כ"ט כסלו התשס"ו
להצלחת נכדי החמוד: אורי כוכבי
מקץ – החלומות הם מסר אלהי לאדם
מבוא:
עריכהספר בראשית משופע בחלומות נבואיים שחזו את העתיד לבוא, כגון: ברית בין הבתרים, חלום אבימלך, חלומותיו של יעקב בצאתו מבאר שבע ובצאתו מבית לבן, חלום לבן, שני חלומותיו של יוסף, חלומות שר המשקים ושר האופים, ושני חלומותיו של פרעה המפורטים בפרשת מקץ. פרשת מקץ מתארת את חלומותיו של פרעה ואת פתרונן ע"י יוסף הצדיק, פתרון חלומות אלה הביאו את הקץ לסבלו של יוסף. בהמשך הפרשה מתארת התורה את הארועים שעברו על יעקב ובניו במשך ט' שנים (החל משנת קכ"א וכלה בשנת ק"ל לחיי יעקב) עד רדתם למצרים, ואת ההתרחשיות במצרים ובעולם אשר כולם הושפעו מפתרותיו של יוסף. כלומר, דרך חלומותיו של פרעה גרמה ההשגחה העליונה לקץ סבלו של יוסף ולשינוי ההסטוריה של עם ישראל ושל העולם כולו. וכן מצאנו שברוב השנים (כ-90%) פרשת מקץ נקראת בחנוכה, ומפטירים בה את הפטרת: "רני ושמחי" (זכריה, ב', י"ד') גם אם ראש חודש טבת חל בשבת מקץ, משום שהיא מתארת את חלום הנביא זכריה על מנורת הזהב במקדש והבטחת ה' לנצחון הרוח על הכח, דהיינו, ההפטרה מקשרת בין החלומות המתוארים בפרשה שמתוכם יצא יוסף המנצח הגדול למרות כוחו הדל לבין מנורת המקדש המרמזת לנצחון האור על החושך, כשם שנס חנוכה הוא נצחון רוח החשמונאים על חשכת יון. נמצאנו למדים כי בעת ההסתר פנים ההשגחה העליונה מעבירה את מסריה בכל התחומים הן לפרט והן לכלל דרך החלומות, וכן מובא בגמ': "משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל ואף על פי כן היו משתמשין בבת קול" (סנהדרין, יא.), ופירש הזוה"ק: "בזמנא קדמאה הות נבואה שריא עלייהו דבני נשא והוו ידעין ומסתכלי למנדע ביקרא עלאה, כיון דפסקא נבואה מנייהו הוו משתמשי בבת קול, השתא פסקא נבואה ופסקא בת קול, ולא משתמשי בני נשא אלא בחלמא, וחלמא דרגא תתאה הוא לבר דהא תנינן חלמא אחד מששים לנבואה" (זוהר, בראשית, רלח.). לפיכך מתארת התורה את השפעת החלומות על עתידם של הפרט והכלל בדורות הקדומים, ואף הגמרא עוסקת בהרחבה בענין החלומות ופתרונם והדרכים להפקת תועלת מהם, ע"מ להעביר מסר לדורות הבאים כי היהדות רואה בחלומות קול פנימי בלתי נשלט שתכליתו היא העברת מסר אלהי לאדם כראוי לו, דהיינו, בעת השינה כשהאדם משוחרר מכבלי הגשמיות יכול הוא לקבל את הרוחניות הטהורה אשר היא מחכימה אותו ומתווה לו את עתידו, כפי שמבואר להלן בהרחבה:
- א. מקץ שנתים ימים - חיזוק אמונתו של יוסף בקב"ה ע"מ לעשותו ראוי לגאולה האלהית.
- ב. התגשמות החלום הנבואי – השתדלות יוסף לצאת מן הכלא נחשבה כחוסר בטחון בה'.
- ג. פתרון החלומות - קול פנימי בלתי נשלט שתכליתו היא העברת מסר אלהי לאדם.
- ד. פתרונות יוסף – יוסף ידע לפתור חלומות מכח הסברה הנכונה שעלתה מתוך נתוני החלום.
- ה. פתרונות לחלומות – הגמרא מלמדת את הדרכים להפקת תועלת מן החלום ומפתרונותיו.
- ו. הפטרת פרשת מקץ – קישור בין חלומות פרעה לחלום מנורת המקדש ולנס חנוכה.
מקץ שנתים ימים:
עריכהפרשת מקץ פותחת בתאריך ובתאור חלומותיו של פרעה מלך מצרים אשר סימלו את קץ יסוריו של יוסף בבית הסוהר, שנאמר: "ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר" (בראשית, מ"א, א'). כלומר, מילת "מקץ" נועדה לתאר את סיום סבלו של יוסף, כמובא במדרש (מד"ר, בראשית, פט, א): "קץ שם לחשך' (איוב, כ"ח, ג') זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים, כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום". ציון התאריך "שנתים ימים" מלמד כי השנתיים האחרונות למאסרו של יוסף היו עבורו חשוכים יותר מעשר השנים שכבר שהה בבית הסוהר, כמובא במדרש (מד"ר, שמות, ז): "ודבר שפתים אך למחסור', אתה מוצא לא היה יוסף ראוי לינתן בבית האסורין אלא עשר שנים מפני שהוציא דבה על עשרת אחיו, ועל ידי שאמר לשר המשקים: 'כי אם זכרתני אתך...והזכרתני אל פרעה' (בראשית, מ', י"ד) ניתוסף לו עוד שתי שנים, שנאמר: 'ויהי מקץ שנתים ימים" (בראשית, מ', י"ד). כלומר, ההשגחה העליונה קבעה ליוסף תקופת מאסר בת עשר שנים בגין דקות חטא הדבה הרעה שהביא יוסף לאביו על אחיו, אך לנוכח הפגם הדק באמונתו של יוסף שבא לידי ביטוי בבקשתו משר המשקים: "כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה" (בראשית, מ', י"ד), הוסיפה לו ההשגחה העליונה עונש נוסף של שתי שנות מאסר, כמובא במדרש (תנחומא, וישב, ט): "ולמה הוסיפו לו שם שתי שנים? אמר הקב"ה: אתה השלכת בטחוני ובטחת בשר המשקים ואמרת לו שתי זכירות, 'כי אם זכרתני' 'והזכרתני' תשתכח שתי שנים בבית הסהר, לכך כתיב: 'ויהי מקץ שנתים ימים' שתי שנים ליציאת שר המשקים מבית הסהר". לפיכך הרגשת ההסתר פנים גרמה לחשכת יתר בעיני יוסף, שנאמר: "מקץ שנתים ימים" ולא נאמר מקץ י"ב שנים שהן כל השנים שבהם שהה יוסף בבית הסוהר, משום שבאותם שנתיים ימים לא נותר ליוסף ברירה אלא לבטוח בשר המשקים, על כן היה יוסף הצדיק שרוי במצב של חושך ואפילה שהיא הרגשת "צר לי מאד...ואלהים סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאם גם בחלמות" (שמואל-א, כ"ח, ט"ו), כי בזמן שאדם מאבד את אמונתו המושלמת בחסדי ה' הדבר גורם לו לחושך ואפילה, שנאמר: "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור" (תהלים, ל"ו, י'). לפיכך ציינה התורה את הקושי של השנתיים האחרונות למאסרו של יוסף הצדיק, אשר גרמו לחיזוק אמונתו בקב"ה אשר "קץ שם לחשך" (איוב, כ"ח, ג') בעת שיוסף הגיע לשלמות מידת הבטחון בה' והיה ראוי לגאולה אלהית מיידית שהחלה בחלומת פרעה, שנאמר: "וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל פרעה" (בראשית, מ"א, י"ד).
וכן מובא במדרש (מד"ר, בראשית, פט, א): "ויהי מקץ שנתים ימים', 'קץ שם לחשך' (איוב, כ"ח, ג'), זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה, ומאי טעם 'קץ שם לחושך'? שכל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם, דכתיב: 'אבן אופל וצלמות' (איוב, כ"ח, ג'), נעקר יצר הרע מן העולם אין אופל וצלמות בעולם". כלומר, יצר הרע גורם להחשכת העולם ע"י השראת תחושה באדם כי ה' אינו משגיח עליו, לפיכך הדרך ליציאה ממצב חשוך זה היא: התגברות על יצר הרע באמצעות מידת הבטחון המושלמת בקב"ה, שנאמר: "אל תשמחי איבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי" (מיכה, ז', ח'), ונאמר: "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמני" (תהלים, כ"ג, ד'). נמצאנו למדים כי תכלית תקופת החושך ותחושת ההסתר פנים בטרם הגאולה, נועדה לחזק את האדם באמונתו בקב"ה ולעשותו ראוי לגאולה האלהית תיכף ומיד.
וכן מצאנו שכבר בבריאת העולם ה' יצר את האור וברא גם את החושך, שנאמר: "יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע אני ה' עשה כל אלה" (ישעיה, מ"ה, ז), דהיינו, החושך מסמל את הרוע וכפירה בה' יתברך, שנאמר: "העזבים ארחות ישר ללכת בדרכי חשך" (משלי, ב', י"ג), והאור מסמל את הכח להתגבר על הרע, שנאמר: "כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר" (משלי, ו', כ"ג). וכן מובא במדרש (מד"ר, בראשית, ב, ד): "וחושך' זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן, שהיתה אומרת להם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל". וכן מצאנו שחז"ל למדו מן הפסוק "יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם" (בראשית, ט', כ"ז) שמותר לתרגם את התורה רק ליונית בכדי ש"יפיותו של יפת יהא באהלי שם" (מגילה, ט:), וכן למדו מפסוק זה שבמקדש שני לא שרתה "שכינה במקדש" (יומא, ט:). כלומר, מחד גיסא חז"ל שיבחו את היופי החיצוני של תרבות יון ומאידך גיסא ראו בהדגשת היופי החיצוני את המקור להחשכת העולם והסתרת השכינה. על כן כשנצחו החשמונאים את תרבות יון המחשיכה מיד נכנסו להיכל והדליקו את נרות המנורה, כסמל לנצחון האור הרוחני על חשכת תרבות היופי החיצוני של מלכות יון. לפיכך קביעת הדלקת נרות חנוכה לדורות ישראל נועדה לסמל את קץ החושך כזכר לנס נצחון החשמונאים על היונים, ולציון האדרת התורה שאירה באורות מוגברים יותר בתקופה שלאחר מכן. על כן מטרת מצות נרות חנוכה היא לפרסם את הנסים ע"מ לחזק את אמונתם של כלל ישראל בקב"ה, וכן מובא בגמ': "נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא" (שבת, כג:).
התגשמות החלום הנבואי:
עריכההשתדלותו של יוסף הצדיק לצאת מן הכלא בעזרת שר המשקים נחשבה לו כחוסר בטחון בה', כמובא במדרש: "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו' (תהלים, מ', ה') זה יוסף, 'ולא פנה אל רהבים' על ידי שאמר לשר המשקים: 'זכרתני' 'והזכרתני' ניתוסף לו שתי שנים" (מד"ר, בראשית, פט, ג). לכאורה נשאלת השאלה מדוע נענש יוסף בעקבות השתדלותו להשתחרר מבית הסוהר בכוחות עצמו לאחר ששהה עשר שנים? הלא מצאנו שאברהם ויצחק גם עשו השתדלות באומרם לנשותיהם שישקרו ויאמרו לבריות שהן אחיותיהם? וכן יעקב עשה השתדלות ושלח דורון לפייס את עשו? וכן מובא במדרש: "וברכך ה' אלהיך' יכול בטל? תלמוד לומר: 'בכל אשר תעשה" (ספרי, פרשת ראה, פסקא קכג), דהיינו, הקב"ה דורש מן האדם לעשות השתדלות בכדי שיברך את מעשה ידיו, א"כ מדוע השתדלותו של יוסף לא זכתה לקבל את ברכת ה'?
נלענ"ד כי לרגל העובדה שיוסף חלם שני חלומות אשר ניבאו לו כי ימלוך על אחיו ע"פ רצון ה', יוסף היה בטוח שחלומותיו יתגשמו ע"י ההשגחה העליונה בבוא הזמן, עד שמתוך אמונתו ובטחונו בה' סיפר על כך לאביו ולאחיו. לפיכך יוסף קבל בהכנעה את שנת עבדותו בבית שר האופים, ואף בעשר שנות שהותו בבית הסוהר קבל עליו יוסף את דין שמים ולא השתדל למנוע את הגזרה, למרות ידיעתו כי נכלא על ללא עוול בכפו, על כך נאמר במדרש: "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו' (תהלים, מ', ה') זה יוסף". אולם טעותו של יוסף היתה בנימוק שנתן לשר המשקים, שנאמר: "כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אתי בבור" (בראשית, מ', ט"ו), דהיינו, תוספת העונש ליוסף לא היתה בגין השתדלותו לצאת מן המאסר בכוחות עצמו, משום שממילא נגזר על יוסף לשהות רק עשר שנים, כך שאף ללא בקשתו משר המשקים היה אמור יוסף לצאת מבית הסוהר מיד, כמובא במדרש (מד"ר, שמות, ז): "לא היה יוסף ראוי לינתן בבית האסורין אלא עשר שנים מפני שהוציא דבה על עשרת אחיו", אולם בנימוק "כי גנב גנבתי" שוב הוציא יוסף דבה על עשרת אחיו, ובאומרו: "כי שמו אתי בבור" רמז יוסף כי מאסרו נעשה עקב טעות אנושית ולא כתוצאה של ההשגחה העליונה. לפיכך ה' הקפיד עם יוסף הצדיק משום שה' מצפה מצדיק בדרגה רוחנית גבוהה כיוסף, להמשיך ולבטוח בה' לבדו ולא לפנות אל הרהבים. כלומר, ה' נתן ליוסף חכמה לפתור את חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים ע"מ להכשירו לפתור את חלומותיו של פרעה, ולהגשים בכך את שני חלומותיו אשר סיפרם לאביו ולאחיו. אולם יוסף סבר כי ההשגחה העליונה זימנה לו את פתרון חלומו של שר המשקים כדרך להוציאו מן הכלא, ע"י שיבקש תגמול משר המשקים לכן אמר לו: "זכרתני" "והזכרתני".
פתרון החלומות:
עריכהספר בראשית משופע בחלומות נבואיים שחזו את העתיד לבוא, כגון: ברית בין הבתרים, חלום אבימלך, חלומותיו של יעקב בצאתו מבאר שבע ובצאתו מבית לבן, חלום לבן, שני חלומותיו של יוסף, חלומות שר המשקים ושר האופים, ושני חלומותיו של פרעה. המשותף לחלומות הללו הוא: קול פנימי בלתי נשלט שתכליתו היא העברת מסר אלהי לאדם, דהיינו, החלומות מקשרים בין הרוחניות הארצית ההווה לבין הרוחניות העליונה העתידית, לפיכך כגודל רוחניותו הפנימית של האדם כך היא עוצמת גילוי העתיד בחלומותיו. כלומר, אישיותו של האדם קובעת גם את אמיתות חלומותיו וגם את הסיכוי להגשמתם, כמובא בגמ': "אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים, אמר ר' ברכיה: חלום אף על פי שמקצתו מתקיים כולו אינו מתקיים" (ברכות, נה.). לפיכך יעקב ויוסף היו בטוחים שחלומותיו של יוסף יתגשמו, שנאמר: "ואביו שמר את הדבר' היה ממתין ומצפה מתי יבוא" (רש"י-בראשית, ל"ז, י"א), ונאמר: "ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם" (בראשית, מ"ב, ט'), "אדכר לון בגין דלית נשיו קמי קודשא בריך הוא, דהא חלמא דאיהו טבא בעי בר נש לאדכרא ליה דלא יתנשי וכדין אתקיים, דהא כמה דאתנשי קמיה דבר נש הכי אתנשי עליה" (זוהר, בראשית, קצט:).
לפיכך "בראות יוסף את אחיו משתחוים לו זכר כל החלומות אשר חלם להם וידע שלא נתקיים אחד מהם בפעם הזאת, כי יודע בפתרונם כי כל אחיו ישתחוו לו בתחילה מן החלום הראשון, 'והנה אנחנו מאלמים אלומים', כי "אנחנו" ירמוז לכל אחיו אחד עשר, ופעם שנית ישתחוו לו השמש והירח ואחד עשר כוכבים מן החלום השני, וכיון שלא ראה בנימן עמהם חשב זאת התחבולה שיעליל עליהם כדי שיביאו גם בנימין אחיו אליו לקיים החלום הראשון תחילה. ועל כן לא רצה להגיד להם: 'אני יוסף אחיכם', ולאמר: 'מהרו ועלו אל אבי' וישלח העגלות כאשר עשה עמהם בפעם השניה, כי היה אביו בא מיד בלא ספק. ואחרי שנתקיים החלום הראשון הגיד להם לקיים החלום השני. ולולי כן היה יוסף חוטא חטא גדול לצער את אביו ולהעמידו ימים רבים בשכול ואבל על שמעון ועליו, ואף אם היה רצונו לצער את אחיו קצת איך לא יחמול על שיבת אביו?! אבל את הכל עשה יפה בעתו לקיים החלומות כי ידע שיתקיימו באמת...וכן אני אומר שכל הענינים האלה היו ביוסף מחכמתו בפתרון החלומות, כי יש לתמוה אחר שעמד יוסף במצרים ימים רבים והיה פקיד ונגיד בבית שר גדול במצרים, איך לא שלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנחמו, כי מצרים קרוב לחברון כששה ימים, ואילו היה מהלך שנה היה ראוי להודיעו לכבוד אביו, ויקר פדיון נפשו ויפדנו ברוב ממון?! אבל היה רואה כי השתחויית אחיו לו וגם אביו וכל זרעו אתו, אי אפשר להיות בארצם, והיה מקוה להיותו שם במצרים בראותו הצלחתו הגדולה שם, וכל שכן אחרי ששמע חלום פרעה שנתברר לו כי יבאו כלם שמה ויתקיימו כל חלומותיו" (רמב"ן-בראשית, מ"ב, ט').
נלענ"ד להוסיף כי הטעם לכך שיוסף לא גילה לאחיו ולאביו מיד כי הוא חי, משום שיוסף ציפה להתגשמות מהות חלומותיו שעיקרם הוא: הכרתם הפנימית של האחים בבחירת ההשגחה העליונה בו כמנהיגם של כל בית ישראל, לאחר שאחיו יעשו תשובה גמורה ויעפילו לדרגה מעל לדרגת הצדיק גמור, כמובא בגמ': "במקום שבעלי תשובה עומדין שם צדיקים אינן עומדין שם, שנאמר: 'שלום שלום לרחוק ולקרוב" (סנהדרין, צט.), לפיכך פעל יוסף בתחילה להחזיר את אחיו בתשובה גמורה ולאחר מכן גילה להם כי הוא יוסף. כלומר, חזרתם של אחי יוסף בתשובה שלמה לאחר שיוסף גרם להם פחד וייסורי מצפון, גרמה להתממשות החלום האלהי בשלמות ולמניעת הבושה שהיתה הצפויה להם מאביהם בעת ההתגלות המאוחרת של ענין מכירתו, וכן נמנעה הבושה מבנימין אחיו שהיה "יודע במכירתו של יוסף ואינו מגיד" (מד"ר, בראשית, עא, ה), משום שנאמר בגמ': "אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים" (ב"מ, נט.). כמו כן התאחדותם של האחים באהבה הדדית הסבה ליעקב קורת רוח יתרה, ולהתחדשות רוח הקודש מתוך שראה את הכבוד ההדדי שנהגו כל האחים זה בזה. לפיכך יעקב סלח ליוסף על עיכוב הבשורה בראותו כי למרות היותו שליט במצרים, לא רק שלא נקם נקמת דם באחיו אלא שאף חס על כבודם שלא יבושו במעשיהם הראשונים, כמובא בגמ': "א"ר יוחנן משום רשב"י נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים" (ב"מ, נט.). פתרונות יוסף:
יוסף הבין בחוכמתו כי החל מתהליך מכירתו ועד לרדת יעקב למצרים היתה תקופה של הסתר פנים, לפיכך השתמש יוסף בששת החלומות הנבואיים בכדי להבין את המסר האלהי מכח הסברה. וכן מובא במדרש: "אמר רבי יהושע בן לוי: בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, מדת בשר ודם מכה באיזמל ומרפא ברטייה, והקב"ה במה שהוא מכה הוא מרפא, שנאמר: 'כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך' (ירמיה, ל', י"ז), יוסף לא נמכר אלא על ידי חלום שנאמר: 'ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא...לכו ונמכרנו' וגו', ולא מלך אלא ע"י חלום, שנאמר: 'ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם" (תנחומא, וישב, ט). כלומר, יוסף נמכר בעקבות סברתו המוטעת שהביאה לגילוי שני חלומותיו לאחיו בטרם עת, ולאחר מכן פתר לשר המשקים ולשר האופים את חלומותיהם מתוך סברה נכונה, ובהמשך עלה למלוכה בגין פתרון שני חלומותיו של פרעה מכח סברתו הנכונה, וכן מובא במדרש: "תני בר קפרא: לית חלום שאין לו פתרון" (מד"ר, בראשית, סח, יב).
לפיכך כאשר שר האופים של פרעה סיפר ליוסף כי בחלומו העוף "אכל אתם מן הסל שעל ראשי" (בראשית, מ', י"ז) פתר לו יוסף כי הדבר מלמד שבעוד שלשה ימים יוציאו פרעה להורג וכן היה. משל למה הדבר: דומה לצייר אומן שצייר בארמונו של המלך ציור אדם שעל ראשו פירות, התגאה הצייר בפני המלך על יצירתו המושלמת, אף הביא ראיה מוחשית לכך בהראותו כי הציפורים יורדים לאכול מן הפירות שבציור מתוך מחשבתם כי הפירות הם אמיתיים. אמר לו המלך: זו גם ההוכחה שציור אינו מושלם משום שאילו דמות האדם המצויר היתה מוחשית, לא היו הציפורים יורדות לאכל את הפירות מעל ראשו, דהיינו, ציירתה אדם מת. לפיכך כשסיפר שר האופים ליוסף כי ראה בחלומו את העוף "אכל אתם מן הסל שעל ראשי" (בראשית, מ', י"ז), הבין יוסף מן הסברה כי העוף לא פחדה לאכול מן הסל שעל ראשו משום שהיא ראתה אדם מת.
גם את שני חלומותיו של פרעה פתר יוסף בעזרת הסברה הנכונה, וכן מצאנו שפרעה חלם "והנה עמד על היאר" (בראשית, מ"א, א'), וכשסיפר ליוסף את חלומו אמר פרעה: "בחלמי הנני עמד על שפת היאר", דהיינו, פרעה תיאר מצב שבו לא נדרש ממנו לעשות דבר אלא רק להתבונן מרחוק, בזמן שבחלומו נרמז לפרעה כי עליו לשלוט על מקור הכלכלה המצרית, יוסף הבין כי פרעה לא מספר לו את החלום האמיתי משום שהיאור היה אלוה בעיני המצרים ופרעה חשש לומר את אשר חלם במדויק בכדי לא להראות כי הוא רשע העומד על אלוהיו, כמובא במדרש: "אמר רבי יוחנן: הרשעים מתקיימין על אלהיהם, 'ופרעה חולם והנה עומד על היאור' (בראשית, מ"א, א'), אבל הצדיקים אלהיהם מתקיים עליהם, שנאמר: 'והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלהי אברהם" (מד"ר, בראשית, סט, ג). וכן שינה פרעה בסיפורו ליוסף את תאור מראה שבע השבלים מ"דקות ושדופות קדים" ל"צנומות דקות ושדופות קדים", דהיינו, פרעה תיאר מצב חסר סיכוי בזמן שבחלומו נרמז על סיכוי מסוים, כמובא ב"שפתי חכמים" (בראשית, מ"א, ג): "אלא על כרחך צריך לומר שפרעה היה רוצה לבדוק את יוסף אם אמת יפתור או לא, ואמר לו דבר שלא ראה מעולם, ואמר אם יבין את זה יבין החלום לפתור, ויוסף הבין את הדבר ולא פתר לו כלום על זה, כך צריך אתה לפרש פשוטו של קרא. וקשה לרש"י על זה: מהיכן ידע יוסף את זה וכי נביא היה? לכך מביא התרגום הראשון של 'צנומות' שהוא יבש כסלע, ויוסף היה מבין זה מכח סברא שזה הדבר לא היה בחלומו, כי אם היה זה לא היה קיום לעולם שיהא קללה כל כך שיהא יבש כסלע, אלא צריך להיות שיהיה לחלוחית מעט". לפיכך אמר יוסף לפרעה: "ועל השנות החלום פעמים נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו" (בראשית, מ"א, ל"ב), דהיינו, יוסף אמר לפרעה כי הוא שינה לו את מהות סיפור חלומו פעמיים, אך חלום האמיתי מלמד כי "נכון הדבר מעם האלהים", דהיינו, מכח הסברא האלהית שניתנה לו ידע יוסף את חלומותיו הנכונים של פרעה. בנוסף לכך הבין יוסף כי ממהר "האלהים לעשתו", משום שפרעה חלם את חלומו השני בבקר, ואמר "רבי יוחנן כל חלום שהוא סמוך לבקר מיד הוא בא" (מד"ר, בראשית, פט, ה). כמו כן פרעה חלם בראש השנה ביום שבו "יצא יוסף מבית האסורין" (ר"ה, י:), דהיינו, ביום שבו "העולם נדון...וכל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון" (ר"ה, פ"א, משנה טו), לפיכך הבין יוסף כי מדת הדין ממהרת להפרע ממצרים וגילה זאת לפרעה דרך פתרון החלומות, ובנוסף לכך הסביר יוסף לפרעה כי חלומותיו מלמדים כי יש סיכוי לכל מצרים להשרד מן הרעב בתנאי שפרעה ידאג להנהיג את העם בצורה נכונה הן בשנות השבע והן בשנות הרעב.
וכן מובא בגמ': "מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ראש השנה בשני בצורת והקניטתו אשתו, והלך ולן בבית הקברות ושמע שתי רוחות שמספרות זו לזו, אמרה חדא לחברתה: חברתי, בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם, אמרה לה חברתה: איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים, אלא לכי את ומה שאת שומעת אמרי לי. הלכה היא ושטה ובאה, ואמרה לה חברתה: חברתי מה שמעת מאחורי הפרגוד? אמרה לה: שמעתי שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו, הלך הוא וזרע ברביעה שניה, של כל העולם כולו לקה שלו לא לקה. לשנה האחרת הלך ולן בבית הקברות ושמע אותן שתי רוחות שמספרות זו עם זו, אמרה חדא לחברתה: בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם, אמרה לה: חברתי, לא כך אמרתי לך איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים? אלא לכי את ומה שאת שומעת בואי ואמרי לי. הלכה ושטה ובאה, ואמרה לה חברתה: חברתי, מה שמעת מאחורי הפרגוד? אמרה לה: שמעתי שכל הזורע ברביעה שניה שדפון מלקה אותו. הלך וזרע ברביעה ראשונה, של כל העולם כולו נשדף ושלו לא נשדף. אמרה לו אשתו: מפני מה אשתקד של כל העולם כולו לקה ושלך לא לקה? ועכשיו של כל העולם כולו נשדף ושלך לא נשדף? סח לה כל הדברים הללו. אמרו: לא היו ימים מועטים עד שנפלה קטטה בין אשתו של אותו חסיד ובין אמה של אותה ריבה, אמרה לה: לכי ואראך בתך שהיא קבורה במחצלת של קנים. לשנה האחרת הלך ולן בבית הקברות ושמע אותן רוחות שמספרות זו עם זו, אמרה לה: חברתי, בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם. אמרה לה: חברתי, הניחני דברים שביני לבינך כבר נשמעו בין החיים" (ברכות, י"ח:). כלומר, בר"ה נגזר גם על תבואות העתיד על כן פתר יוסף לפרעה שחלם בר"ה, כי חלומות השיבלים והפרות הם רמז עליון לעתיד התבואות בארץ מצרים. פתרונות לחלומות:
היהדות רואה בחלומות קול פנימי בלתי נשלט שתכליתו היא העברת מסר אלהי לאדם כראוי לו,
דהיינו, בעת השינה כשהאדם משוחרר מכבלי הגשמיות יכול הוא לקבל את הרוחניות הטהורה אשר מחכימה אותו ומתווה לו את עתידו, כמובא בגמ': "שינה אחד מששים למיתה, חלום אחד מששים לנבואה" (ברכות, נז:). וכן מובא בזוה"ק: "ולית לך מלה בעלמא דעד לא ייתי לעלמא דלאו איהי תלייא בחלמא או על ידא דכרוזא, דהא אתמר דכל מלה ומלה עד לא ייתי לעלמא מכרזי עליה ברקיע, ומתמן אתפשט בעלמא ואתיהיב על ידא דכרוזא, וכלא בגין דכתיב (עמוס, ג', ז'): 'כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים' בזמנא דנביאים אשתכחו בעלמא, ואי לאו אף על גב דנבואה לא שריא חכימי עדיפי מנביאים, ואי לא אתיהיב בחלמא ואי לאו בצפרי שמיא משתכחי מלה" (זוהר, בראשית, קפג:). כלומר, החלום מודיע לאדם את הצפוי לו בעתיד, ומובא בגמ': "אמר רב הונא: לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב, ולאדם רע אין מראין לו חלום רע" (ברכות, נה:), וכן פסק הרמב"ם (תעניות, פ"א, יב): "הרואה חלום רע צריך להתענות למחר כדי שישוב ויעור במעשיו ויחפש בהן ויחזור בתשובה, ומתענה ואפילו בשבת ומתפלל עננו בכל תפלה אף על פי שלא קיבלה מבעוד יום, והמתענה בשבת מתענה יום אחר מפני שביטל עונג שבת". נמצאנו למדים כי ישנן שלשה סוגי חלומות: מראה שהוא חלום נבואי הנאמר לנביאים וצופה את העתיד במדויק, חזיון שהוא חלום אמת המודיע על הצפוי עם אפשרויות לשינויים, וחלום שווא שהוא חלום סרק הנובע ממחשבותיו של האדם, וכן מובא בגמ': "רבא רמי, כתיב: 'בחלום אדבר בו' (במדבר, י"ב, ו') וכתיב: 'וחלומות השוא ידברו' (זכריה, י', ב')? לא קשיא, כאן ע"י מלאך כאן ע"י שד" (ברכות, נה:).
לפיכך הגמרא במסכת ברכות (נה:-נז.) עוסקת בהרחבה בענין החלומות והדרכים להפקת תועלת מהם, בין היתר מפרטת הגמ' גם את העקרונות לפתרון חלומות כמובא להלן בקצרה (עיין שם): "אמר רבי חנינא: הרואה באר בחלום רואה שלום, תנו רבנן: הרואה קנה בחלום יצפה לחכמה, הרואה חמור בחלום יצפה לישועה, הרואה חתול בחלום באתרא דקרו ליה שונרא נעשית לו שירה נאה, שינרא נעשה לו שינוי רע. הרואה ענבים בחלום לבנות בין בזמנן בין שלא בזמנן יפות, שחורות בזמנן יפות שלא בזמנן רעות. הרואה סוס לבן בחלום בין בנחת בין ברדוף יפה לו, אדום בנחת יפה ברדוף קשה, הרואה ישמעאל בחלום תפלתו נשמעת, הרואה גמל בחלום מיתה נקנסה לו מן השמים והצילוהו ממנה. הרואה פינחס בחלום פלא נעשה לו, הרואה פיל (עם אוכף) בחלום פלאות נעשו לו, פילים פלאי פלאות נעשו לו. הרואה הונא בחלום נס נעשה לו, חנינא חנניא יוחנן נסי נסים נעשו לו, הרואה הספד בחלום מן השמים חסו עליו ופדאוהו, המניח תפילין בחלום יצפה לגדולה, המתפלל בחלום סימן יפה לו, הבא על אמו בחלום יצפה לבינה, הבא על אחותו בחלום יצפה לחכמה, הבא על אשת איש בחלום מובטח לו שהוא בן העולם הבא וה"מ דלא ידע לה ולא הרהר בה מאורתא (מתחילת הלילה), הרואה חטים בחלום ראה שלום, הרואה שעורים בחלום סרו עונותיו, הרואה גפן טעונה בחלום אין אשתו מפלת נפלים, הרואה תאנה בחלום תורתו משתמרת בקרבו, הרואה רמונים בחלום זוטרי פרי עסקיה כרמונא רברבי רבי עסקיה כרמונא, הרואה זיתים בחלום זוטרי פרי ורבי וקאי עסקיה כזיתים וה"מ פרי אבל אילני הויין ליה בנים מרובין, איכא דאמרי: הרואה זית בחלום שם טוב יוצא לו, הרואה שמן זית בחלום יצפה למאור תורה, הרואה תמרים בחלום תמו עונותיו, הרואה עז בחלום שנה מתברכת לו, עזים שנים מתברכות לו, הרואה הדס בחלום נכסיו מצליחין לו ואם אין לו נכסים ירושה נופלת לו ממקום אחר, הרואה אתרוג בחלום הדור הוא לפני קונו, הרואה לולב בחלום אין לו אלא לב אחד לאביו שבשמים, הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה, הרואה תרנגול בחלום יצפה לבן זכר, תרנגולים יצפה לבנים זכרים, תרנגולת יצפה לתרביצה (גינה) נאה וגילה, הרואה ביצים בחלום תלויה בקשתו, נשתברו נעשית בקשתו, וכן אגוזים וכן קשואים וכן כל כלי זכוכית וכן כל הנשברים כאלו, הנכנס לכרך נעשו לו חפציו, המגלח ראשו בחלום סימן יפה לו, ראשו וזקנו לו ולכל משפחתו, היושב בעריבה (בספינה) קטנה שם טוב יוצא לו, בעריבה גדולה לו ולכל משפחתו. הנפנה בחלום סימן יפה לו, העולה לגג בחלום עולה לגדולה, ירד יורד מגדולתו. הקורע בגדיו בחלום קורעים לו גזר דינו, העומד ערום בחלום בבבל עומד בלא חטא, בארץ ישראל ערום בלא מצות, הנתפש לסרדיוט (שוטר) שמירה נעשית לו, נתנוהו בקולר הוסיפו לו שמירה על שמירתו. הנכנס לאגם בחלום נעשה ראש ישיבה, ליער נעשה ראש לבני כלה. המקיז דם בחלום עונותיו מחולין לו, הרואה נחש בחלום פרנסתו מזומנת לו, נשכו נכפלה לו, הרגו אבדה פרנסתו. כל מיני משקין יפין לחלום חוץ מן היין, יש שותהו וטוב לו ויש שותהו ורע לו. אמר רבי יוחנן: השכים ונפל פסוק לתוך פיו הרי זה נבואה קטנה, תנו רבנן שלשה מלכים הם: הרואה דוד בחלום יצפה לחסידות, שלמה יצפה לחכמה, אחאב ידאג מן הפורענות. ג' נביאים הם: הרואה ספר מלכים יצפה לגדולה, יחזקאל יצפה לחכמה, ישעיה יצפה לנחמה, ירמיה ידאג מן הפורענות. שלשה כתובים גדולים הם: הרואה ספר תהלים יצפה לחסידות, משלי יצפה לחכמה, איוב ידאג מן הפורענות. שלשה כתובים קטנים הם: הרואה שיר השירים בחלום יצפה לחסידות, קהלת יצפה לחכמה, קינות ידאג מן הפורענות, הרואה מגלת אסתר נס נעשה לו. שלשה חכמים הם: הרואה רבי בחלום יצפה לחכמה, ראב"ע יצפה לעשירות, רבי ישמעאל בן אלישע (מהרוגי מלכות) ידאג מן הפורענות. שלשה תלמידי חכמים הם: הרואה בן עזאי בחלום יצפה לחסידות, בן זומא יצפה לחכמה, אחר ידאג מן הפורענות. כל מיני חיות יפות לחלום חוץ מן הפיל (בלי אוכף) והקוף והקפוד (שמשונין במראיהן). כל מיני מתכת יפין לחלום חוץ ממר פסל וקרדום והני מילי דחזנהו בקתייהו (שראויין למלאכתן לחבל ולהשחית), כל מיני פירות יפין לחלום חוץ מפגי תמרה, כל מיני ירקות יפין לחלום חוץ מראשי לפתות, כל מיני צבעונין יפין לחלום חוץ מן התכלת, כל מיני עופות יפין לחלום חוץ מן קריא וקפופא וקורפראי (עופות מגונים)" (עיין ברכות, נו:-נז:).
הפטרת פרשת מקץ:
עריכהפרשת מקץ נקראת ברוב השנים בחנוכה משום שקיים קשר בין חלומותיו של פרעה לחנוכה, דהיינו, כשם שבחלום פרעה הפרות והשיבלים הרעות המראה ודקות הבשר בלעו לתוכם את הפרות והשיבלים יפות המראה והבריאות "ולא נודע כי באו אל קרבנה" (בראשית, מ"א, כ"א), כך גם החשמונאים שהם כפרות והשיבלים רעות המראה ודקות הבשר בחלום פרעה נצחו את תרבות יון המחשיכה שהם כפרות והשיבלים יפות המראה והבריאות, ובסופו של דבר נעלמה כלא היתה מעצמת יון כולה. כמו כן יוסף הצדיק נכנס לארמון פרעה כעבד ויצא ממנו כמשנה למלך, כך החשמונאים נכנסו למאבק חסר סיכוי עם מעצמת יון ויצאו כמנצחים, ונכנסו להיכל והדליקו את נרות המנורה, כסמל לנצחון האור הרוחני על חשכת תרבות היופי החיצוני של מלכות יון. לפיכך ברוב השנים (כ-90%) פרשת מקץ נקראת בימי חנוכה, ומפטירים בה את הפטרת: "רני ושמחי" (זכריה, ב', י"ד') גם אם ראש חודש טבת חל בשבת מקץ, משום שההפטרה מתארת את חלום הנביא זכריה על מנורת הזהב במקדש, דהיינו, ההפטרה מקשרת בין החלומות המתוארים בפרשה לבין מנורת המקדש המרמזת לנס חנוכה. בשנים שבהם פרשת מקץ היא השבת השניה של חנוכה מפטירים בה את הפטרת: "ויעש חירום..ויעש שלמה את כל הכלים...ואת המנורות" (מלכים-א, ז', ט"ו), משום שההפטרה מתארת את ביצוען של עשר מנורות המקדש שבנה שלמה, דהיינו, ההפטרת "ויעש חירום" מרמזת לנס חנוכה בלבד משום שהפטרת "רני ושמחי" נקראה כבר בפרשת וישב. בשנים (זח"א וזח"ג) שבהם חג חנוכה לא חל בפרשת מקץ מפטירים "ויקץ שלמה והנה חלום" (מלכים-א, ג', ט"ו), משום שההפטרה מתארת את החוכמה האלהית של שלמה, דהיינו, ההפטרה מקשרת בין חכמתו של יוסף המתוארת בפרשה לבין חוכמתו של שלמה. כלומר, הפטרת פרשת מקץ משתנה ע"פ מיקומו של חג החנוכה.
לסיכום:
עריכהנמצאנו למדים מן האמור לעיל כי ההשגחה העליונה מתקשרת עם נפש הצדיק דרך החלום, לפיכך יכול האדם להעזר בחלמותיו ע"מ להטיב את דרכו ולהגשים את המצופה ממנו. וכן מצאנו שיוסף הצדיק נמכר לעבד ע"י חלומותיו ועלה לגדולה בזכות פתרון חלומותיו של פרעה, דהיינו, התורה מלמדת כי יש להתיחס לחלום כנבואה ועל האדם להבין ולהשכיל מחלומו את המסר האלהי שנשלח אליו, מטעם זה מפרטת הגמרא את הדרכים להפקת התועלת מן החלום, ובנוסף לכך מלמדת הגמרא פתרונות לחלומות מסוימים. וכן מובא במדרש (תנחומא, ויגש, י): "בא וראה כל צרות שאירע ליוסף אירע לציון...ביוסף: 'ויחלום יוסף חלום', בציון: 'בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" (תהלים קכ"ו, א'), דהיינו, כשם שיוסף המתין להתגשמות חלומו שנים רבות אשר במהלכן נמכר לעבד ונכלא על ללא עוול בכפיו י"ב שנים, עד שעלה למלכות כפי שנגלה לו הדבר בחלומותיו, כך גם ישראל צריכים להמתין בבטחון לקץ הגלות והייסורים, עד לעת ביאת הגאולה המובטחת בחזיונות הנביאים, שנאמר: "כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר" (חבקוק, ב', ג').
יה"ר שנזכה למידת הבטחון המושלמת ולהתגשמותם של כל חזיונות הנביאים, ויתקיים בנו מקרא שכתוב: "בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים (ישעיה, כ"ו, ד'), "אז יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים" (ישעיה, נ"ח, ח', י').
העל"ח רפאל ב"ר אשר חגבי (חגי רפי)
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של רפאל בר אשר חגבי שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-12-17.
קיצור דרך: tnk1/messages/sofrim_hagay_mxjva_64