ביאור:פרשת אחרי מות - שני שעירים, שני גורלות - כיצד?

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

פרשת אחרי מות-שני שעירים, שני גורלות - כיצד?

/ אהובה קליין.

פרשה זו מתארת את עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים בתקופה שבית המקדש היה עדיין קיים.

לאחר חורבן המקדש- חז"ל קבעו :כי יש לקרוא פרק ראשון מתוך הפרשה ביום הכיפורים בין תפילת שחרית לתפילת מוסף- וזאת כזיכרון לעבודת הקודש.[מגילה ג, ה]

וכך התורה פותחת את הנושא:"וידבר ה' אל- משה אחרי מות שני בני אהרון, בקרבתם לפני ה' וימותו ויאמר ה' אל משה: דבר אל אהרון אחיך, ואל יבוא בכל עת אל הקודש מבית לפרוכת אל פני הכפורת אשר על הארון ולא ימות- כי בענן אראה על הכפורת... ומאת עדת בני ישראל ייקח שני שעירי עיזים לחטאת ואיל אחד לעולה והקריב אהרון את פר החטאת אשר לו וכיפר בעדו ובעד ביתו ולקח שני השעירים והעמיד אותם לפני ה' פתח אוהל מועד ונתן אהרון על שני השעירים גורלות: גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל והקריב אהרון את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת והשעיר אשר עלה עליו הגורל- לעזאזל יעמד חי לפני ה' לכפר עליו לשלח אותו המדברה.."[ויקרא ט"ז,א-י]

בקוראנו את הפסוקים הנ"ל מתעוררות כמה שאלות:

א] מדוע התורה מזכירה בפתיחת הפרשה את מות בני אהרון?

ב] מה פשר הענן המוזכר עם הופעתו של ה'?

ג] מה תפקידם של שני השעירים בעבודתו של הכהן?

התשובה לשאלה א]

רש"י מביא את משלו של רבי אליעזר בן עזריה: מעשה בחולה שלא חש בטוב והלך לרופא, הציע לו הרופא לא לאכול דברים קרים ולא לשכב במקום לח.

אחריו בא חולה אחר- אליו האזהרה הייתה יותר תקיפה : לא לאכול דברים צוננים ולא לשכב במקום לח – כדי שלא ימות כפלוני שלא הקשיב להוראות אלה.

כמובן שההוראות של הרופא- אל החולה השני הפחידו יותר וגרמו לאיש

לקיים את עצות הרופא ביתר זהירות.

והנמשל: לכן נאמר:"אחר מות שני בני אהרון" כדי להזהיר את אהרון שלא יכנס אל הקודש בכל עת, מפני שסיבת מותם של בני אהרון הייתה: "בקרבתם לפני ה' " וזאת כדי- להודיעו מה התוצאה של אי ציות לאיסור הכניסה לקודש.

התשובה לשאלה ב]

רש"י מציע שני פירושים:

1] לפי פשוטו- אהרון מוזהר שלא יבוא אל הקודש בכל עת- לפי שגילוי השכינה שם- שהרי ה' מדבר מעל הכפורת, כמו שכתוב:"ודיברתי איתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים" [שמות כ"ה, כ"ב]

2] אהרון אינו רשאי לבוא לקודש הקודשים- אלא רק בשעה שמקטיר הקטורת ביום הכיפורים וקב"ה יראה אליו רק בענן.

רבי מאיר שפירא, ראש ישיבת חכמי לובלין מציע רעיון מעניין ויפה: ישנם אנשים שדווקא בשעות קשות וקשיים הבאים עליהם- נחלשים באמונה בקב"ה

ונשברים.לכן הכתוב פונה אליהם:"כי בענן אראה על הכפורת" מכאן שאסור להתייאש גם במשברים וצרות ויהודי חייב להתחזק באמונה ,דווקא כשהכול נראה אבוד וחסר תקווה מעונן וחשוך- יש לדעת כי אלוקים אינו נוטש אף יהודי ולכן יש להמשיך להתפלל אל הבורא ובע"ה :"ישועת ה' כהרף עין" כדברי דוד המלך. [תהלים]

לפתע תזרח הישועה והכול יבוא על מקומו בשלום.

תשובה לשאלה ג]

לפי דברי רש"י: אהרון הכהן לוקח איתו את שני השעירים, אחד מימנו והשני משמאלו ונוטל ידיו לתוך הקלפי ומניח על שעיר אחד משמאלו את הפתק שעלה ביד שמאלו, שעליו כתוב את הגורל.

ועל השעיר מימינו מניח את הפתק השני שעלה בגורל ביד ימינו .

השעיר שעלה בגורלו:"לשם" מיועד להקרבה לה' לקורבן חטאת ,ואילו השעיר שנועד לעזאזל- יושלך למדבר על הר קשה וצוק גבוה.[דברי רש"י]

לפי דברי חז"ל: היה דוחף את השעיר מן הצוק "לאחוריו והוא מתגלגל ויורד ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה איברים, איברים" [יומא פ"ו מ"ו]

ומפסוקינו ניתן ללמוד כי דייקו בהמתת השעיר שנאמר:"יעמוד חי לפני ה' " שכל עוד הוא במקדש- הוא חי ו"לשלח אותו"- הכוונה לשלח אותו למיתה.

לפי הרשב"ם:"לפי פשוטו לשלח אותו חי- אל ההרים כמו שמצינו ציפורי המצורע [ויקרא י"ד,ז] :"ושלח את הציפור החיה על פני השדה לטהרו מטומאתו- אף כאן לטהר את ישראל מעוונותיהם, משלחו אל המדבר- והוא מקום מרעה לבהמות"

מכאן , שביום הכיפורים היה מתוודה הכוהן הגדול שלוש פעמים: פעמיים על פר חטאת ופעם שלישית על השעיר המשתלח לעזאזל.

בפעם ראשונה היה הכהן מתוודה :על חטאיו וחטאי בני ביתו.

בפעם השנייה גם על הכוהנים.

ואילו בפעם שלישית על כל עם ישראל.

מעניין מדוע שעיר אחד יוקרב לה' והשני נועד למדבר – להריגה?

על כך עונה ספורנו: לדעתו , השעיר הנושא את עוונות עם ישראל –אינו ראוי לזבח, מגודל טומאתו.

מעניינת במיוחד דעתו של אברבנאל: הוא רואה בשני השעירים את מאבקם הנצחי של יעקב ועשיו- שנולדו תאומים ושווים מבחינה פיסית בקומה ובמראה, אך מבחינה רוחנית הבדל גדול ביניהם- עשיו פנה לדיראון ואילו יעקב לחיי עולם,באופן טבעי נועדו האחים לגדול באופן שווה,אולם בהשגחה עליונה נפל בגורלו של שעיר אחד להיות עמו ונחלתו של ה' ולהתקרב לבורא עולם, ואילו השעיר השני הורחק מנחלת אלוקים לארץ של מדבר ושיממון.

עבודת הכהן ביום הכיפורים- מטרתה תפילה לה' שסוף, סוף יגמר מאבק זה, על ידי שהכהן הגדול מתוודה על השעיר לעזאזל- בכך הוא מצביע כי רק את עשיו הרשע הולמים החטאים וכל העוונות האחרים ואילו בני יעקב חייבים להתנקות מהחטאים – בהיותם העם הנבחר.

לסכום: היום באין מקדש, ביום כיפורים מרבים בתפילה ובתענית ומבקשים מהקב"ה שימחק את חטאנו ברחמים, אך לא על ידי מחלות וצער.

יהי רצון ועם ישראל ישוב אל חיק הקב"ה :"ייתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם, ברכי נפשי את ה' הללויה"[תהלים ק"ד,ל"ה].ובע"ה גאולה קרבה לבוא.אמן ואמן.

מקורות

על-פי מאמר של אהובה קליין שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-04-30.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/forums_276