ביאור:עצמיות וביטולה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

"אֲנִי, פִּי-מֶלֶךְ שְׁמֹר, וְעַל, דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים" (קהלת, ח', 2).

מהו אני זה? לא ברור.

ואולי נקרא כך: אני?! פי מלך שמור! כפי שמפרש רש"י - המלך זה ה'. ואז המשפט אומר - בטל את עצמך לעומת ה'. זו כמובן פרשנות מרחיקת-לכת, אך איזוהי טובה ממנה? ובכלל, גישה זו ידועה ביהדות - וכן בבודהיזם. והאם היא נכונה?

מצד שני אפשר לטעון - בטא את עצמך, וכן - שחרר את עצמך. אל תפחד מביקורת.

ובכלל - צריך לחשוב על זה - מהי כל ההיתלות הזו ב'כתבי הקודש', בתנ"ך, שאנו מפרשים אותו? האם יש לנו שאיפה להוציא ממנו אמת מוחלטת? האם בכלל קיימת אמת מוחלטת שכזו? החיים בדרך-כלל מראים, שכל האמיתות הן יחסיות, וכן - אישיות. והאם אני בא לגדוע את העץ עליו אני יושב? אולי. ואולי זו השתחררות מהכבלים, או אולי אחרת - זה מאיר על אופי הפרשנות שאנו נותנים לכתובים. ובכל-אופן עומדת השאלה - האם יש להתיחס אליהם כאל דברים מקודשים?

אם נחזור לדברנו בהתחלה ולפסוק למעלה הרי שהפסוק אומר - ציית לאשר אומרים לך! ויש גם מי שיטען שאלוהים מתגלה באישיותו של כל אחד ואחד מאיתנו. מה דעתכם?

מקורות

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה בhoffer1 @ netvision.net.il וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2010-01-18.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t3108_3