ביאור:עץ חיים/שער כ/פרק יב

שלבי בניית ז"א בפרצוף הבינה נשמה שבו

א. קודם העיבור היה בו בחי' נפש דנפש דז"א הנקרא הבלא דגרמי. יראה לי שמדובר באור נפש דנפש שהם טיפת הזרע שבאו"א שבעת הזיווג הם מקבלים טיפה זו ששייכת לז"א שכן היא הנפש דנפש שלו.

ב. בעיבור נעשה כלי חיצון דז"א ונכנסים בו ההבלא דגרמי שכבר קיים עוד קודם וכן רוח דנפש דז"א – כלי חיצון זה כלול מרמ"ח אברים שכל העור בשר גידין ועצמות שבעובר הם בבחי' חיצוניותם וכלי זה נעשה מן הבירורים שביררו או"א מז' מלכים שמתו, ומביא הכרם שלמה משער אנ"ך פ"ב שאפשר שזה נעשה בשלושת ימי הקליטה שגם נכנס בו מילוי מ"ה שהם י"ט ניצוצין מתוך הרפ"ח.

ג. ולאחר מכן כשמתלבשים בו כלי חיצון דאימא שהוא לבושים מבחי' הג' קרומות וג' מוחין דעיבור, ואז נכנסת בו נשמה דנפש דז"א. אפשר שזה נעשה בתום הארבעים יום שנשלמים הל"ז דרפ"ח ניצוצין להיכנס בו.

ד. וכשמתלבש בו כלי חיצון שהם לבושים מג' קרומות וג' מוחין דאבא אז נכנסת בו חיה דנפש אפשר שנעשה בתום שלושה חודשים שנכנסים גם המ"ו דרפ"ח ניצוצין להיכנס בו.

ה. וכשמתלבש בו כלי חיצון שהם לבושים מג' קרומות וג' מוחין דא"א אז נכנסת בו יחידה דנפש שנראה שנעשה עד תום העיבור.

נמצא כמו שכותב הרש"ש בדף ט' שבחי' נפש דעיבור דז"א נמשכת לז"א מלובשת בתוך מוחין דא"א מלובשים תוך מוחין דאו"א (אבא) מלובשים תוך מוחין דישסו"ת (אמא).

כותב הרש"ש בהקדמת רחובות הנהר דף ט' ע"ב: "ונמצא כפי כל הנז"ל, כי הנרנח"י דז"א אינם נמשכים ובאים לו, אלא מלובשים תוך כל צלמי המוחין, דכל הפרצופים שלמעלה ממנו, וזה בפרטי פרטות. וכן נתבאר בפרק י"ב משער המוחין, כי אפילו בחינת נפש דעיבור דז"א, אינה נמשכת ובאה לז"א, אלא מלובשת תוך מוחין דא"א, מלובשים תוך מוחין דאבא ואמא, מלובשים תוך מוחין דישסו"ת, ואז תתלבש בז"א.

ואע"פ ששם לא נזכר כי אם עד בחינת א"א, כבר נודע כי בחינת א"א המוזכר בדברי הרב ז"ל, הוא בחינת א"ק, שהוא א"א הכולל ודוק.

ועוד שכבר נת"ל, איך המוחין דפרצופי האצילות, נתקנים ונמשכים להם על ידי פרצופי א"ק, והמוחין דא"א ועתיק דאצילות, הם מלובשים בצלמי המוחין דא"א ועתיק דא"ק, וכנז"ל. ונמצא, כי הנרנח"י דז"א, באים לו מלובשים, תוך צלם מוחין דעתיק דאצילות, הנמשך ממוחין דעתיק דא"ק, שבו מלובש קו אור האין סוף וכנז"ל".

כאן מדבר הרש"ש על התלבשות אור הא"ס דרך כלצמ"א בכלים דז"א וננסה לעמוד על תוכן דבריו שכן גם בדף ל"ג ע"ג כותב: ואיני כמזהיר, אלא כמזכיר, להשתדל מאד לכוין בכל פרטי כונת שמות הספירות ומקיפיהם המבוארים בשער השמות, ושמות הנרנח"י, שהם ההויו"ת המנוקדות ומקיפיהם, להמשיכם מלובשים תוך שמות המוחין, שהם שמות בלתי ניקוד, והם מלובשים תוך הצלם, ולהמשיך הצלם לתוך אותם השמות דעשר ספירות דאותו הפרצוף, המתייחס לאותם המוחין והנרנח"י. וזאת היא הכוונה השלימה, ובלתי כוונת השמות המנוקדות שהם הנרנח"י, כי אין אור א"ס מתפשט אלא תוך התפשטות אור החכמה, שהם הנקודות, ובלעדם הם כל אותם הכוונות כגוף בלא נשמה, ויש עליהם פחד כי ימותו ולא בחכמה. וגם כי עיקר כוונת הבירור, הוא בכלים עם הרפ"ח, אשר ע"כ צריך לשמור לעשות ככל הנזכר".

נראה כוונתו בכל זה לכ"ל צמ"א:

שאור הא"ס אינו יכול להמשך לז"א אלא מלובש בתוך מוחין דא"א (שהוא א"ק) והם שמות הנרנח"י שהם ההויות המנוקדות ומקיפיהם (האקיק המנוקד) - שהם האורות.

מלובשים בתוך מוחין דאו"א (אבא) כגון עסמ"ב קס"א קמ"ג קנ"א לדוגמא המוחין דויכס הענן המובאים בדרוש ג' דציצית – שהם המוחין.

מלובשים תוך מוחין דישסו"ת (אימא) הם הצלמים שהביטוי שלהם הוא הויות ללא ניקוד.

ואז כתב הרש"ש תתלבש בז"א ומה הכוונה בז"א הנה בתחילת הפרק אמרנו שכלי חיצון דז"א כלול מרמ"ח אברים נעשה מן הבירורים שבררו או"א מז' מלכים שמתו. ועוד כתב בהמשך שקודם שנעשה כלי חיצון דז"א היה בו קודם העיבור בחי' נפש דנפש שהוא הבלא דגרמי ואח"כ בעיבור כשנעשה כלי חיצון דז"א אז נכנס בו רוח דנפש.

נמצא שיש בז"א כלי נפש דנפש עוד קודם שיש בו הכלי שנעשה מהבירורים נמצא שיש בז"א ב' מיני כלים. ואכן הכלים ששמותיהם מובאים בשער השמות הם מה שקרוי כאן הבלא דגרמי והם לא משתנים. ואילו הכלים שבאים מהבירורים שמבררים או"א מז' מלכים הם אותם הפירקין שתחילה היו ו"ק בלבד ועם הגדלת ז"א ע"י נה"י דאימא נעשו עשרה, כמובא בשער הכוונות סוף דף כ"ה תחילת דף כ"א (שע"כ לא תוכל לומר שאותם הכלים המובאים בשער השמות פתאום משתנה שני הפרקים הראשונים שבהם כשמצטרף אליהם פרק מפרקי אימא להיות שם אחר לגמרי). ואותן הפרקין הם הנקראים במערכת כל צמ"א בשם לבושים.

נמצא שבמערכת כל צמ"א הכלים והלבושים שניהם בחי' כלים ואילו הצלם שבא מאימא המוחין שבאים מאבא והאורות שבאים מא"א כולם בחי' אורות.

מה שהתבאר בתחילת הפרק הוא בניין פרצוף הנשמה דז"א שכבר יש בו פרצופי נ"ר ואנו צרכים לגדל בו פרצוף נשמה והנה בפרצוף הנשמה כבר קיימים בחי' הנפש דנרנח"י היינו ההבלא דגרמי, שיש לו הבלא דגרמי לחמשת חלקי הנפש שבו כמבואר לעיל וכן יש לו הבלא דגרמי לחלקי הרוח והבלא דגרמי לחלקי הנח"י שלו. ולאחר שבעיבור נשלמו לו כל חלקי הנפש היינו נרנח"י דנפש ביניקה נשלמים בו נרנח"י דרוח ואף כאן נפש דרוח שהיא הבלא דגרמי ניתנת בו תכף כשנולד ולאחר מכן ניתנים בו שאר חלקי הרוח וכן על זה הדרך בשאר חלקי הנפש שהם נח"י.

וכל זה מדובר בפרצוף נשמה של ז"א שבא לו מישסו"ת וכלים שבהם נכנסים ההבלא דגרמי יש רק שלוש לנר"ן דפרצוף בינה ואילו נרנח"י דחיה ויחידה ישכנו בתוך נרנח"י דנשמה שבכלי פנימי דז"א.

לאחר כל זה חוזר ז"א לקחת פרצוף חיה שהוא חכמה שהוא סוד עיבור יניקה מוחין שניים הנזכרים בכוונות ליל פסח ונקרא פרצוף או"א ונקרא פרצוף חג"ת שכן פרצוף נשמה שהוא פרצוף ישסו"ת נקרא פרצוף נה"י. וכשנשלם פרצוף חיה שבו עולה בא"א ומקבל פרצוף יחידה ואז נשלם ז"א לגמרי.