ביאור:עץ חיים/שער כה/דרוש ב

דרוש חסדים וגבורות

ההסבר כאן כולל גם את דרוש של סדר ירידת החו"ג שמתחיל בדף ה' ע"ג ומסתיים בדף ו' ע"ד לפי שיש דברים רבים משותפים לשני הדרושים.

נה"י דתבונה השלישית מתלבשים בז"א ממקום סיום הגרון כך שנצח מתלבש בזרוע ימין של ז"א הוד בזרוע שמאל ויסוד דתבונה בת"ת וכיון שהוא קצר יותר מסתיים בחזה דז"א שלא כמו נצח והוד המסתיימים עם סיום החסד והגבורה של ז"א. ואמנם יש מקום ביסוד דאימא להכיל החסדים והגבורות בשווה למטה [וע"י זיווג או"א גם חו"ג דאבא הושמו ביסוד דאימא בנוסף לחו"ג דאימא אלא שלא כמו ביסוד דעתיק שמכיל למטה רק את הגבורות לפי שהוא צר הרי שיסוד דאימא נקרא רחובות הנהר ויש מקום לחו"ג להיות יחד למטה (שפת אמת שער י"ד פ"א)] אלא שפי היסוד שהוא עטרת היסוד דאימא נברא צר ולא יכולים לצאת יחדיו החסדים עם הגבורות, ולכן יוצאים קודם רק החסדים לפי שהם נחלי מים ובצאתם מרחיבים הנקב כך שיוכלו לצאת גם הגבורות בסוד בידקא דמיא כיון שרווח רווח.

אמנם לפי מה שמבאר הבית לחם יהודה באות ט' (בהמשך הדרוש) שקודם חטא אדה"ר היה יסוד דאימא מלביש לדעת דז"א בגרון ורק עטרת היסוד ירדה למטה בשליש עליון של הת"ת ולכן אף שיסוד דאימא רחב הנה היותו מלובש בגרון דז"א גרם שיהיה מקום יציאה רק לחסדים לצאת תחילה.

וכשיורדים החסדים לא כל החסדים יורדים שכן הם נמצאים בתוך יסוד דאימא שמולבש בתוך ת"ת דז"א מסוף הגרון עד החזה. ופי היסוד הוא רק למטה לכיוון הת"ת דז"א שזה כבר מתחת לחיבור הזרועות לגוף ולכן אין לחסדים של חסד וגבורה דרך להגיע לחסד וגבורה של ז"א שהם זרועותיו לפי שחו"ג דז"א מלובשים בנצח והוד דאימא ויש ביניהם לבין יסוד דאימא מחיצות, לכן אינם יוצאים ממקומם ביסוד דאימא אלא מאירים מתוכו לזרועות דז"א. גם שליש עליון של חסד דת"ת נשאר במקומו נמצא שרק שני החסדים התחתונים נצח והוד ושני שלישים תחתונים של ת"ת הם שיוצאים מיסוד דאימא ומאירים בז"א בגילוי גמור. ואילו שני החסדים חסד וגבורה ושליש עליון דת"ת נשארים במקומם בתוך היסוד דאימא ונקראים חסדים הסתומים ומאירים משם את מקומותיהם שבז"א.

ולפי שטבע החסדים הוא כמים לכן החסדים שיוצאים מיסוד דאימא יורדים במרוצה באור ישר ליסוד דז"א ולפי שבאו במרוצה חוזרים משם באור חוזר חזרה כלפי מעלה אלא שבחזרתם לפי שהם באור חוזר לכן מקבלים מתכונות עשן האש (אף שהם חסדים) שכשעולה מעלה הוא מתרחב ומתפצל וכך הם מתרחבים ומתפצלים לשלוש קוים חסד הנצח לנצח חסד ההוד להוד ושני שליש ת"ת לת"ת. וקשה שהרי עתה עולים קודם חזרה לשליש עליון דת"ת להגדיל החסדים שנשארו בדעת ומבאר היפה שעה שאין הכוונה שמתפצלים ממש זה לנצח וזה להוד אלא שחוזרים בשלוש קוים דרך האמצע.

אמנם לפני שהספיקו לעלות יצאו אחריהם ה' גבורות ולא יתפשטו בגוף ז"א לפי ששם מקום התפשטות החסדים שיצאו קודם אלא, מתקבצים ביסוד של ז"א שעומד כנגד דעת דנוק' שכן פרקים עליונים של נצח הוד דז"א מלבישים לחכמה ובינה דנוק' ואילו היסוד של ז"א מלביש לדעת דנוק' כך שהה"ג יצאו מיסוד דז"א לדעת דנוק' המכוונת כנגדו מאחוריו. ולכן סידר המאציל שהגבורות ירדו ליסוד דז"א ולא תהיה להם יכולת להתפשט בגוף ז"א מפני החסדים שיצאו תחילה.

ואמנם קשה הרי הגבורות שיסודם יסוד האש יכולים להתפצל ולהתפשט בגופא דז"א ואף שהחסדים יצאו קודם הרי הם יורדים במרוצה למטה ליסוד ועדיין לא התפשטו בגופא דז"א ומתרץ היפה שעה שאף שירדו החסדים ביסוד תחילה מ"מ הארתם האירה אל מקומם שמתמלא באורם לכן אין הגבורות מוצאות מקום להתפשט שם מפני אור החסדים.

אך שלא כמו החסדים שירדו בשלוש קוים על פי סדרם הרי שהגבורות יורדים בסדר הפוך ויוצאים בקו אחד מיסוד דאימא, אך כשנכנסים ליסוד דז"א מסתדרים בשלוש קוים, כך שגבורת חסד יורדת ראשונה למטה מכולם למקום ההוד שביסוד דז"א שכבר נמצא בו חסד דהוד ומתמתקת ע"י החסד דהוד. וגבורת גבורה יורדת למקום הנצח שביסוד דז"א שכבר נמצא בו חסד דנצח ומתמתקת על ידי החסד דנצח. וגבורת הת"ת יורדת למקום הת"ת ומתמתקים ממנה שני החלקים התחתונים ע"י שני שלישי החסד דת"ת דז"א וגבורת הנצח יורדת למקום חסד דגבורה אף שאינו שם, וגבורת ההוד יורדת למקום חסד דחסד אף שאינו שם. נמצא שנמתקו באור ישר ב' גבורות העליונות שהם גבורת חסד וגבורת הגבורה וכן שני שלישי גבורת הת"ת.

ואותם חסדים דנצח הוד ושני שליש ת"ת חוזרים לעלות באור חוזר דרך קו האמצעי שביסוד דז"א שהוא מקום הת"ת וממתקים שם את השליש הנותר מגבורת הת"ת שעדיין לא התמתקה ומתפצלים חסד דנצח ממתק את גבורת ההוד שבמקום החסד דיסוד דז"א בצד ימין למעלה, וחסד דהוד ממתק את גבורת החסד שבצד שמאל במקום החסד דיסוד דז"א. נמצא שב' גבורות התחתונות וב' שלישי ת"ת התמתקו באור ישר ושליש ת"ת וב' גבורות עליונות התמתקו באור חוזר. והסיבה שסידר המאציל שיעלו החסדים דרך קו אמצעי בלבד ולא בשלוש קוים שאם היו עולים בשלוש קוים הרי שהיו ממתקים פעם נוספת את הגבורות שלמטה (היינו את גבורת החסד וגבורת הגבורה) ולא היה נשאר בהם כוח למתק את הגבורות של נצח והוד שלמעלה. כך שבסופו של דבר גם התמתקו כל הה' גבורות וגם הסתדרו בקוים.

אמנם מה שהסתדרו הגבורות בסדר הפוך שגבורות החסד והנצח בצד שמאל דז"א וגבורות הגבורה וההוד בצד ימין דז"א מסביר הבית לחם יהודה שזה כיון שנוק' שהדעת שלה מכוונת כנגד היסוד דז"א נמצאת באחורי ז"א גב אל גב ובזה היא מקבלת את גבורות הגבורה וההוד בשמאלה ואת גבורת החסד והנצח בימינה. ומה שע"י שהתהפך סדר היציאה נמצא גבורת החסד למטה וגבורת ההוד למעלה זה מסתדר בכניסה לדעת דנוק' שמתחילה יוצאת גבורת ההוד ויורדת למטה ואח"כ לפי סדר גבורת הנצח וכו' ומסתדרים בצורה שגבורת החסד למעלה וגבורת ההוד למטה בנוק'.

ומה שכתב כאן שהחסדים ירדו תחילה זה היה טרם חטא אדה"ר בתיקון העולמות אך בדרוש הציצית יתבאר שהגבורות ירדו תחילה וזה מה שגרם חטא אדה"ר ראה ביאורו בהמשך הדרוש אות ט'.

דרוש ב' סוד מנצפ"ך חמש מוצאות הפה לאותיות הדיבור היוצאות דרך הפה יש חמש מוצאות, והם לפי סדרם: הגרון, החך, הלשון, השיניים והשפתיים. אותיות אחה"ע מהגרון, גיכ"ק מהחך, דטלנ"ת מהלשון, זסשר"צ מהשיניים, בומ"פ מהשפתיים.

ג' מוצאות הם סוד ג' אהי"ה דבינה אחד דיודי"ן ואחד דההי"ן ואחד דאלפי"ן וב' מוצאות אחרים הם סוד ב' שמות אלהים שבבינה. וכל מוצא כלול באות אחת ממנצפ"ך:

חמש מוצאות הפה

מוצאות	גימט' דמוצא	סופיות	שמות	גימט' דשם
חך אחע"ה	פ"ד - שהם כ"א פעמים ד' אותיות אהי"ה.	ץ' גבו' ההוד, באצבעות.	אהי"ה דההי"ן	צורת ץ' הוא י"ן שהם ס'. וביחד ץ' וס' ע"ה קנ"א.
גרון גיכ"ק	קל"ג - נו"ן עם ג' אותיות וצורת ן' י' עם ב' ווין וג' אותיות כ"ה יחד גיכ"ק.	ן' גבו' הנצח בזרועות.	אהי"ה דיודי"ן	גיכ"ק וח"ך יחד קס"א.
לשון דטלנ"ת	צת"ג - ך' פ' ך' עם ך' ועם שני ציורי ך' ד"ו וג' ווין ועם מ"ה הרי צת"ג.	ך' גבו' הת"ת בכפות הידיים.	אהי"ה דאלפין	י"ה עם צת"ג גימט' אחוריים דאהי"ה דאלפין.
שיניים זסשר"ץ	תרנ"ז - ם' סופית שהיא ת"ר עם ציור מ' פתוחה שהוא נ"ו ע"ה.	ם' גבו' הגבורה, בחוטם.	אלהים	ש – אלהים דיודין, ר' ריבוע אלהים, ס"ץ הם ט"ו באי"ק בכ"ר ועם ס"ץ עצמו ועם אות ז' הם קע"ב פעמים אלהים.
שפתיים בומ"ף	קכ"ח שהוא מילוי עסמ"ב וכן פ' עם צורת כו"י וד' אותיות וכללותם וכללות ג' אותיות כו"י גימט' קכ"ח.	ף' גבו' החסד, בפה.	אלהים	פ"ה עם הכולל.

אחע"ה מהחך שהוא עליון שבכולם הוא כנגד אות ץ' האחרונה מכל ה' אותיות מנצפ"ך. אחה"ע בגימט' פ"ד שהם כ"א פעמים ד' אותיות אהי"ה. ושם אהי"ה זה הוא דההי"ן גימט' קנ"א שהם ץ' דמנצפ"ך תשעים וצורת ץ' פשוטה הוא י"ן שהם ס'. וביחד ץ' וס' עם הכולל הרי הם קנ"א.

גיכ"ק כנגד ן' פשוטה ממנצפ"ך ומהגרון יוצא אל החך גיכ"ק וח"ך יחד הם קס"א, והוא אהי"ה דיודי"ן. וגם ן' פשוטה היא נו"ן גימט' ק"ו ועם ג' אותיות ק"ט וכן ן' פשוטה יש בה צורת י' ואורכה שני ווין שיחד הם כ"ב ועם ג' אותיות הם כ"ה וכ"ה עם ק"ט גימט' גיכ"ק עם הכולל.

דטלנ"ת כנגד ך' ממנצפ"ך והוא גימט' צת"ג שהוא משם מ"ב (בט"ר צת"ג). ששם צת"ג כתב ברזיאל המלאך בגימט' חלונו"ת. להעלות התפילות וזהו מה שנאמר 'משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים'. משגיח נוטריקון מטטרו"ן שר הגדול פותח י"ג חלונות שבכיסא הכבוד, כדי שתיכנס תפלתן של ישראל. ובספר הפליאה כתב שצת"ג בגימט' הפות"ח שהוא הפותח כל השערים למעלה לקבל ברכותיו להשפיע בעולם השפל. ועוד צת"ג בגימ' הוא אדרירון.

כי ך' פעמים ך' גימט' ת' ועם ך' עצמו ועם שני ציורי ך' האחד ד"ו והשני ג' ווין (יחד כ"ח) ועם שם מ"ה הרי צת"ג. (ואמנם צ"ע מה שייכות מ"ה דאלפין לכאן).

והוא נגד אהי"ה דאלפין לפי שאם תצרף י"ה לצת"ג יהיה תק"ח שהוא כמניין אחוריים דאהי"ה דאלפין (מס' אלף, אלף הא, אלף הא יוד, אלף הא יוד הא, – תק"ח).

זסשר"ץ כנגד ם' דמנצפ"ך. זסשר"ץ גימט' תרנ"ז שהוא גימט' של ם' סופית שהיא ת"ר עם ציור מ' פתוחה שהוא נ"ו עם הכולל. ואם נקח את אותיות זסשר"ץ הרי שש' זה אלהים ביודין ור' אלהים בריבוע וס' באי"ק בכ"ר היא ו' ואילו צ' היא ט' יחד הם ט"ו ועם ס"צ עצמו הם גימט' קס"ה ועם ז' הם גימט' קע"ב גימט' ב' אלהים.

בומ"ף כנגד ף' בומ"ף גימט' קכ"ח שהוא מילוי דעסמ"ב ופ' עם צורתה כו"י גימט' קי"ו ועם ד' אותיות שלעיתים נקרא אות פ' פ"א ולעיתים פ"ה הרי ק"כ ועם כללות ד' אותיות וכללות ג' אותיות כו"י הרי שוב קכ"ח. והנה שם אלהים אף הוא פ"ה ע"ה.

בשער טנת"א פ"ג כתב שכל העולמות נבראו ע"י כ"ב האותיות והרב הלל בשרשי הים מבאר שם שסוד הכ"ב אותיות של האלפא ביתא הוא חמש חסדים והמנצפ"ך הם חמש הגבורות. חמש הגבורות שורשם בבינה לכן נקראים 'פתוחי חותם', פתוחי, שיוצאים דרך פה דז"א, חותם, על ידי יסוד דאימא עילאה, שהיסוד דאימא מתלבש בגרון דז"א ובוקעות הגבורות לחוץ דרך הפה דז"א בסוד אור מקיף, ולפי שבקעו מכוח הבינה לכן נקראת הבינה 'פה ממלל רברבן'. שאף שאימא עצמה רחמים אך היא שורש הדינים ונקראת גם בוצינא דקרדינותא שמשם שורש הש"ך דינים הנובעים מחמש אותיות שם אלהים שבבינה שכל אלהים הוא דין וחמש די"ן הם ש"ך. כנגדם יש חמש מוצאות הפה והם הגבורות הבוקעות לחוץ דרך הפה כמבואר בדרושי העומר דרוש י"א דף פ"ה ע"ג, והמוחין מתפשטין תחילה ברישא דז"א. וכאשר יורדים החסדים והגבורות להתפשט בגופא דז"א אזי החסדים מתפשטים מבפנים דרך הגרון ולמטה בפנימיות גופה דז"א. אבל הגבורות מחמת רוב חמימות אשם בוקעות את מקום הפה ויוצאות לחוץ בבחינת אור מקיף. חמש מוצאות הפה נוצרים מחיבור חך וגרון שהם בחי' חו"ב (דרושי ר"ה דרוש ו') שכן אותיות גיכ"ק הם אותיות החך שהם חכמה ואחע"ה הם המ"ן שבגרון ומחיבור שניהם יוצאים שאר שלושת מוצאות הפה (כמו בייחוד חוטם פה שער א"א פי"ב). שלפי שהם דינים נעשה בהם חלוקת אותיות בצליל שאף שהם חמש מוצאות עדיין בכל מוצא יש חילוק אותיות אחה"ע מהגרון, גיכ"ק מהחך, דטלנ"ת מהלשון, זסשר"צ מהשיניים, בומ"פ מהשפתיים.

וה' גבורות מנצפ"ך נאמר באד"ר דקל"ז ע"ב שנתפשטו בחוטמא בפומא בדרועין בידין באצבען. וכן שה' הגבורות, הם ה' ערוות שיש באשה, קול שער שוק רגל ויד. אמנם באדר"ז לא הזכירו את השתיים האחרונות רגל ויד שהם נו"ה בתלמוד אף שהם עיקר הגבורות שמהם נוצר פרצוף הנוק' לפי שנמתקו.

וכשיוצאות הגבורות בחוץ נעשין אור מקיף לז"ת והם סוד ז' הבלים דקהלת וכנגדם הם ה' חסדים בפנים. ואף שהחסדים מעולים מהגבורות כאן להיות הגבורות באור מקיף מאירות הן יותר מהחסדים. כבר נאמר שיציאת הגבורות סדרה מלמטה למעלה. ולכן הגבורה שיוצאת ראשונה מהגרון היא גבורת ההוד בחי' נוק' ואותיות אחע"ה בחי' אימא כי אימא עד הוד אתפשטת הרמוזות בץ' סופית והם בחי' האצבעות. הגבו' השנייה היא גבורת הנצח אותיות גיכ"ק בחך שהוא הדכורא בחי' חכמה בחי' הזרועות אות ן'. אח"כ גבורת הת"ת אותיות הלשון דטלנ"ת בחי' כפות הידיים אות ך'. הגבו' הרביעית היא גבורת הגבורה אותיות השיניים זסשר"ץ בחי' החוטם שבחי' ם' סתומה. וגבורה חמישית היא גבורת החסד אותיות השפתיים בומ"ף אות ף'.

אמנם מה שאמרנו שהגבורות הם בסוד אור מקיף ומאירים יותר זה בגופא דז"א אך ביסוד דז"א שם הגבורות נקבצות באור פנימי ואילו ההבל שיוצא מפי היסוד וחוזר ומקיף מבחוץ את היסוד דז"א הוא בחי' חסדים.

קשר בין ה' גבורות מנצפ"ך שבגרון לבין ג' שמות אלהים דקטנות

ז"א בקטנותו יש לו ג' מוחין של שמות אלהים, וכשנגדל יש לו ג' מוחין דגדלות שהם שמות הויה שדוחים את שמות אלהים דקטנות לגרון ולכן גרו"ן בגימטריא ג"פ אלהים פשוטים. ולהיותם דינים, לזה אמר נחר גרוני, לשון חרי אף. ולכן גם נח"ר, בגימטריא ג"פ אלהים, והם עצמם אותיות חרן כמו שמביא בשער הפסוקים על אברהם 'ואברהם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן'. וכשמתפשטים גם המוחין דגדלות בגופא דז"א הם יורדים בגרון ומתחברים עם ג' שמות אלהים ששם ונעשים ג' ייחודי יב"ק (הויה אלהים) ולכן נקרא הגרון מעבר יב"ק.

וכאן ראינו שיש ה' מוצאות הפה סוד מנצפ"ך שגם בהם ניתן להבחין בשמות אלהים מלבד מה שראינו בעניין השיניים בטבלה לעיל. לשון גימט' אלהים פשוט - פ"ו עם אלהים דיודין ש'. וכן שפתיים הם שפה שזה כמו לשון שיש בו אלהים פשוט ואלהים דיודין וע"ה גימט' שפ"ה. וכן הפה שכולל ה' מוצאות הוא אלהים פשוט.

והשיניים הם בעניין אחר שהוא קפ"ד קס"ו גימט' ש"ן שקפ"ד הוא אחוריים של ע"ב וקס"ו אחוריים של ס"ג שרומז על יסוד אבא שטמיר בתוך יסוד אימא ויחד שניהם ש"ן או שמ"י וכתב בקהילות יעקב ערך בי סוד 'אשגבהו כי ידע שמי' ר"ת אכי"ש על דוד שברח מאכיש מלך גת בשם בי"ט שהוא גימ' יה"ו שהוא ביסוד ומסוגל לשמירה שסופי תיבות 'אשגבהו כי' בגימט' שם בי"ט.

י"ח כללים של חו"ג

אות א' שם הויה שיוצא מחו"ג דדעת

יש שם הויה שיוצא מהחסדים וגבורות שי' הם החו"ג שבדעת, ה' ראשונה הם ה' חסדים שמתפשטים בגופא דז"א, ו' הוא יסוד דז"א שבו מתקבצים ה"ג בסוד 'והיה האוכל לפקדון לארץ' לצורך המלכות, וה' הם ה"ג עצמם.

אפשרות נוספת י' הם החו"ג שבדעת, ה' ה"ח המתפשטים, וה' שנייה הם ה"ג שנשארו בדעת בעת התפשטות החסדים, ו' הוא יסוד דז"א ששם יורדים החו"ג אח"כ. צרוף זה הוא יהה"ו היוצא מפסוק 'יתהלל המתהלל השכל וידוע'.

אותיות ב'-ג' עליית החסדים

ב' עטרין דדעת הם ב' הויות, חסדים הויה דמ"ה וגבורות הויה דב"ן. ג' גבורות (פחות שליש) חג"ת מתמתקות מג' חסדים ביסוד דרך ירידה וב' גבורות תחתונות נ"ה מתמתקות דרך עליית החסדים לגדל את ז"א. וכשחוזרים הג' חסדים שירדו למטה לעלות, כיון שמתפשטת הארתם הם נגדלים ומרחיבים היסוד דאימא שבחזה דז"א והחסדים שנשארו סתומים ביסוד דאימא מתגלה ונגדלם אורם וזה סוד הגדלת החסדים.

מביא פירוש שני שהחסדים כשחוזרים ועולים עולים מחוץ לדפנות יסוד אימא ומקיפים לנ"ה דאימא ונמצא שאורות המוחין הפנימיים שבנ"ה דאימא מאירים מבפנים וכן הארת קו אמצעי שביסוד אימא ואילו החסדים מאירים מבחוץ ומכים זה בזה ומתגדלת הארתן מאוד. ואף שכתב באות ב' להפך שהחסדים נכנסו בתוך יסוד אימא כתב הדב"ש דף נ' ע"ב (הביאו הבל"י) שאו"פ של החסדים עולה בתוך יסוד אימא ואו"מ עולה מבחוץ. ויסוד אבא שבתוך ז"א הוא שם שד"י ומכוח אורות החסדים המכים בו מבחוץ מתמלא שם שד"י במלואו תתי"ד.

אות ד' התפשטות הגבורות בנוק' 'חותם'

מהרח"ו כתב בעניין כניסת הגבורות לנוק' שבכל ימות השנה נמשכים לה מז"א לעומת ר"ה שנעשה כמו בבריאת העולם שנמשכים לה מאימא. והקשה הבית לחם יהודה שהרי בדרושי הלילה דרוש ו' כתב שכך מעשה בכל לילה שבאים לה ישירות מאימא! ותרץ שאכן לילה זמן שליטת הנוק' אך שזה יקרה גם ביום זה רק בראש השנה שנעשה בעיצומו של יום בעת תקיעת השופר.

מקביל לדרשנו מבואר ביתר הרחבה גם בשער ההקדמות דפים פ"ג ופ"ד, ניקח גם משם וגם משל"ה פ"ג. הכלי שביסוד נוק' נקרא חותם והוא כולל ב' דלתות וב' צירים. והוא נעשה מהגבורות הכוללת כל הכ"ז אותיות שהיא מקבלת בתחילה מז"א ובהמשך מאימא. ובכוחם מסוגל הרחם לצייר את הטיפה ההיא ברמ"ח אברים ולשמור על העובר בכל תקופת ההיריון עד שיהפכו ציריה עליה ותלד.

שכן הגבורות הניתנים אל הנוק' צרכים שמירה מהחיצונים שלא יאחזו בהם כי יניקתם מהגבורות. ובהיותם שמורים הם יין המשומר וכשהם גם מתמתקים הרי שהם יין המשמח אך לפעמים אותם גבורות נעשים דם שהם דינים גמורים ואז הוא דם נידות שיונקים החיצונים. לכן שומרים את הגבורות בב' חותמות חותם ראשון הוא יסוד דנוק' הנקרא ציון וחותם שני הוא עטרת היסוד מלכות דנוק' הנקראת ירושלים. שחותם הוא גם אותיות חומת, שהם סוד החומות חומת בת ציון וחומת ירושלים. וגם אותיות תחום לומר עד כאן תחום הקדושה ומשם והלאה הקלי'. גם אותיות חמות שהיא הבינה שהמלכות היא בת הבינה וז"א חתנה.

בתחילה מקבלת הנוק' הגבורות, בהיותה אח' באח' עם ז"א, דרך נקב החזה שבו לדעת שלה, ומתפשטות בגופה ומהם נעשים רמ"ח אבריה ומכללותם נעשה היסוד שבה. גבורות אלה שמקורם במוחין דב"ן דב"ן שקיבל ז"א מאימא (ראה שמ"ש כאן) והם באים דרך מסכים דיסוד אימא ודז"א ומסך דנוק' עצמה, לכן אינה מקבלת אלא תמצית מאור הגבורות. ואלה נקראים ציר ודלת ראשונה שנעשה החותם שבה הנקרא ירושלים עם מנצפ"ך שהוא המ"ן.

וע"י הנסירה נשלמת בחי' היסוד שבנוק', שכן לאחר הנסירה היא מקבלת מוחי ב"ן דמ"ה (שהיו בתחילה גבורות דאבא ועתה לאחר חילוף הם חסדים דאימא) ישירות מאימא, ואלה שוב מתפשטים בגופה ומכללותם נעשה היסוד שבה ולפי שמקבלת אותם ישירות ללא מסכים הארתם גדולה מאוד והנוק' נתקנת בתכלית גדולתה. שכן הגבורות שהתפשטו בה מז"א יורדים ביסוד שלה וכללות המלכות שקיבלה מז"א שהיה ביסוד שלה ירדה עד המלכות שבה. ועתה בקבלתה ישירות מאימא הם דלת וציר שניים שנכנסים בה ולוקחת מ"ן שניים שהם ה"ג מנצפ"ך. וע"י הדלת וציר השניים נעשה יסודה ם' סתומה ונקרא ציון והחותם הראשון שהיה בה מתפשט במלכות. והב' מנצפ"ך שביסודה הם המ"ן שמהם מצטייר הולד ואברי גופו מצטיירים מהדלתות שנעשו משאר כ"ב אותיות.

ומה שקיבלה מיסוד דז"א ירד ביסוד שלה, הה"ג הראשונים גבורות שבגבורות ב"ן דב"ן והם בחי' ה' דמים טמאים ונקראת נוק' נער וכשבאים בה ה"ג השניים שהם חסדים שבגבורות ב"ן דמ"ה והם ה' דמים טהורים ונעשה בה מנצפ"ך כפול. ומחמת שהחסדים שבגבורות יש בהם הארה עצומה ממתקים את הה' די"ן הראשונים ומוסיפים בכל אחד מהם א' מאימא ונעשה ה' פעמים שם אדנות ונעשה הנער נערה ובזה הנערה באה אל המלך לאחר הנסירה שבאה פנים בפנים.

לאחר הנסירה כשעדיין זו"ן אח' באח' שכן אין להם עדיין מוחין דפנים בפנים, לכן מעלים אותם או"א לחיקם ומקבלים מוחין בהלוואה כדי להזדווג. ובזיווג זה נותן הז"א לנוק' את מוחי המ"ה דב"ן רוחא דשדי בגווה שהם ה"ג [ואפשר לכנותם חסדים לפי] שהיו במקור חסדים דאימא ולאחר חילוף נהיו גבורות דאבא. שבנסירה קיבלה מאימא מוחי ב"ן דמ"ה וב"ן דב"ן [שכן נראה שאת הב"ן דב"ן קיבלה שוב מאימא אף שקיבלה אותם קודם מאחורי ז"א שקודם לא קיבלה אלא הארתם ועתה מקבלת עצמותם, שהרי בנסירה יוצאים מז"א המוחין דאימא שהם הב"ן דמ"ה וב"ן דב"ן וניתנים בנוק'. ולכן אפשר שאף את מוחי המ"ה דב"ן קיבלה קודם מאחורי ז"א כמובא בשער המוחין פ"ט דף ק' ע"ב אלא שקודם קיבלה הארתם בלבד ולכן כותב התו"ח דקכ"ה ע"ב (על דברי השמ"ש שהביא את הסתירה בין שער המוחין לכאן) שנקראים ב"ן דב"ן ובנסירה שמקבלת עצמות מו"ב דב"ן נקראים מ"ה דב"ן].

ונקראים מוחי המ"ה דב"ן שמקבלת עתה מז"א רוחא דשדי בגווה. ומעתה לא תצטרך להשתמש במוחי הב"ן דמ"ה שקיבלה מאימא לצורך העלאת מ"ן אלא תשתמש במוחי המ"ה דב"ן רוחא דשדי בגווה שקיבלה מז"א. וכשיחזרו פנים בפנים יתן בה הז"א החסדים דמ"ה דמ"ה [שלבים אלה של התפתחות הנוק' תוארו בהרחבה בשער המוחין פ"ט].

נמצא שבתחילה קיבלה נוק' הגבורות מאחורי ז"א שלא ע"י ביאה ונרשמו ביסוד שבה דלת אחד וציר אחד שהם כ"ב אותיות ומ"ן שהם המנצפ"ך (כ"ז אותיות התורה). לאחר מכן בנסירה מקבלת בהארה גדולה לאין קץ פעם שנייה כ"ז אותיות התורה ובזה יש לה ב' דלתות וב' צירים וב' נמצפ"ך. וכשמקבלת מוחין אלה פעם שנייה ע"י אימא אז מקבלת גם מלבושי אימא שהם ג' אהיה דאלפין דההין ודיודין, גימט' חות"ם. והנה גם המוחין הראשונים שקיבלה מז"א באו מבינה והם אותם ג' אהי"ה דיודין בנצח דההין בהוד ודאלפין ביסוד ושלשתן הם תנ"ה והוא גימטריא חותם עם הכולל. ולכן כשאדם מזדווג עם אישתו נקרא 'חתן וכלה' שתנ"ה עם ג' השמות גימט' חת"ן והיא כל"ה ה' אותיות מנצפ"ך כלולות מי' כל אחת.

אות ה' מהחו"ג נעשה הוולד ומה נעשה מלבושי החו"ג

ה"ג יש ביסוד נוק' עם לבושיהם שהם ה' דמים וקשה שהרי באות ד' כתב שה' דמים הם ה' גבורות עצמם. וכן בשער ט"ל פי"ב מובא שהדמים הם הגבורות מנצפ"ך עצמם, וכתב הבל"י שזה קושיית מהרח"ו שם שנשאר בצ"ע.

אמנם ה"ג עם לבושיהם ניתנו בנוק' בתחילה מאחורי ז"א ובהמשך בנסירה ע"י אימא ומתפשטים בגופה ומתקבצים כללותיהם ביסודה יחד עם לבושיהם הרמוזים בא' דאהי"ה. ואח"כ בעת הזיווג דפנים בפנים נותן בה הזכר גם הה"ח ביסוד שלה שמהחו"ג החדשים נעשה הולד שכן מה שכבר קיבלה היה או לצורך הרוחא דשדי בגוה שמהם יהיה לה מ"ן ומהגבורות הישנים שקיבלה היו כדי להגדיל גופה. ועתה מהחו"ג החדשים נעשה הוולד. ומהלבושים שהתקבצו אף הם ביסודה לאחר שהתבררו, נעשה מפסולת לבושי הגבורות ה' דמים טמאים שהם קלי' ממש. ואילו מלבושי החסדים שהתבררו נעשה מהם חלב מהפסולת שלהם נעשה ה' דמים טהורים שאף שהם דינים הם מצד הקדושה. כן מבואר קצת בהרחבה יותר גם במבו"ש דף מ"ח סוף ע"א.

אות ו' נש"ב כולל כתר הם מהחו"ג

נ' שערים בבינה הם ה' גבורות שכל אחד מהם כלול מי' יש גם נ' שערים שנעשים מה"ח. החסד דת"ת דז"א מתחלק לג' שלישים ושליש אחד מהם מתחלק חצי לכתר נוק' וחצי עולה לכתר ז"א ובעלייתו לכתר גורם שת"ת דאימא תרד להיעשות כתר לז"א.

לכן נאמר בתיקונים כתר עליון דא איהו שלימו דנש"ב ובאמת גם שער החמישים הוא מהחו"ג ולא מהכתר שכן כתר הוא מבחי' אימא ולא מז"א. נמצא שמה שנקרא שער הנ' אינו הכתר עצמו אלא אותו שליש חסד דת"ת מהה"ח שלפי שעל ידו נגרמת ירידת הכתר דאימא לרדת בז"א באחרונה לכן אמר שהכתר הוא השלמת נש"ב אף שכוונתו לחסד שגורם ירידת הכתר.

אות ז' החסד הנקרא יומם

נקרא יומם משום שהוא הולך עם כל ששת ימי בראשית. ומחסד זה שהוא ראשון מהו"ק מתפשטים הה"ח ומתלבשים בו ובד' ספירות שתחתיו. והנה הראשון שבהם כולו חסד שהרי נמצא בחסד ומתפשט בחסד.

והמיוחד בחסד דכולהו יומי מובא בשער הכוונות בדרוש יוה"כ דרוש ג' דף ק"א ע"ב שכמו ששפע הא"ס אינו יורד למטה בלא שמתלבש תחילה בחכמה כמו שנאמר 'כולם בחכמה עשית'. כך אין שפע הא"ס ממשיך ויורד בו"ק בלי שיתלבש תחילה באור החסד. נמצא שכשמתפשט אור החסד בו"ק דז"א מלובש בו החכמה ובה מלובש אור הא"ס. ונמצא כי החסד שבאבא הוא מתלבש ומתפשט בכל י"ס דאימא וע"י מתפשט השפע בכולה, והחסד דאימא מתפשט בכל י"ס דז"א ובאמצעותו מתפשט השפע בכולו, והחסד דז"א מתפשט בכל הי"ס דנוק' ע"ד הנז'. וטעם הדבר הוא לפי שכל מיני שפע ברדתם למטה הם משתנים משא"כ החסד שהוא נקרא אור קדמאה שהוא מאיר מסוף העולם ועד סופו ולא ניתש כחו ואינו מתעבה ומשתנה ואורו גדול למטה כמו בהיותו למעלה ולכן אין שום שפע יורד למטה עד שיתלבש בו בחסד ואז יורד למטה. וחסד זה הוא סוד הענן הנזכר וה' הולך עמהם יומם וכן וענן ה' עליהם יומם, וענן ה' על המשכן יומם, יומם יצוה ה' חסדו.

אות ח' התפשטות החסדים והגבורות על דרך התכללות

החסדים הם חמישה וכללותם ביסוד וכללות כללותם במלכות נמצא שהם ז' חסדים המתפשטים בז"א וז' גבורות המתפשטות בנוק'. בכל אחד מהחסדים המתפשטים בגופא דז"א ובכל אחד מהגבורות המתפשטים בגופא דנוק' יש כללות כולם. הנה החסדים הרי חסד הראשון מתפשט בכל גופא דז"א שחסד שבחסד מתפשט בחסד, וגבורה דחסד מתפשט בגבורה, ות"ת שבחסד מתפשט בת"ת עד במלכות שבחסד, כך שכל החסדים שבחג"ת נהי"ם כולם הם בחי' חסד אחד הנקרא חסד ראשון. וכן חסדי הגבורה נחלקים לז' בחי' ומתפשטים בכל החג"ת נהי"ם שהחסד שהוא חסד דגבורה מתפשט בחסד והחסד שהוא גבורה דגבורה נשאר בגבורה וחסד שהוא ת"ת שבגבורה מתפשט בת"ת וחסד שהוא נצח שבגבורה מתפשט בנצח, וחסד שהוא הוד שבגבורה מתפשט בהוד, וחסד שהוא יסוד שבגבורה מתפשט ביסוד, וחסד שהוא מלכות שבגבורה מתפשט במלכות. וכן שאר החסדים כל אחד נחלק לז' בחי' ומתפשטים בכל החג"ת נהי"ם.

ואותו בחי' החסד שבחסד הוא שורש לכל שאר בחי' החסדים המתפשטים בז' ספירות וכעד"ז גבורה שבחסד שורש לכל ז' בחי' דגבורה דחסד וכיוצא בזה מכולם. ואמנם חסד שבחסד הראשון הוא לבדו נקרא יומם לפי שהוא שורש לכל בחי' החסדים והם ענפים מתפשטים ממנו. וכל שאר החסדים נקראים יום והגבורות נקראים לילה.

וכן כל ז' הגבורות המתפשטות בנוק' מתפשטות בדרך דומה שגבורת החסד מתחלקת לז' בחינות כך שחסד דגבורת החסד תשאר בחסד דנוק', וגבורה דגבורת החסד תתפשט בגבורה דנוק', עד הגבורה דמלכות דחסד שתתפשט במלכות דנוק'. וכן גבורת הגבורה תתחלק לז' בחי' ותתפשט בכל החג"ת נהי"ם וכן שאר הגבורות גבורה דת"ת וגבורה דנצח עד גבורת המלכות יתחלקו כל אחת לז' בחי' יתפשטו בחג"ת נהי"ם דנוק' על הדרך הזאת.

ט. עניין חטא אדה"ר והגבורות

למעלה התבאר שהחסדים ירדו תחילה להיות שפי היסוד צר ותכונתם תכונת המים ורק לאחר שירדו הם תחילה הרחיבו הפתח בסוד בידקא דמיא כיון דרווח רווח ויכלו לרדת גם הגבורות. וכן כוונת קונה הכל בשמו"ע שהחסדים יורדים תחילה. והנה בשער נ' פ"ג מבאר בעניין חטא אדה"ר שעץ הדעת הוא סוד הדעת שבו חסדים וגבורות שכאשר הם בקדושה שניהם טובים אך כשהחיצונים יונקים אז יכול להיות טוב ורע שכן תחילה היו החסדים מקדימים להתפשט בגופא דז"א וכשהגבורות היו יורדים אחריהם היו נמתקים על ידי החסדים, אך בעקבות חטא אדה"ר ירד הדעת למטה בין תרין כתפין ואיתו ירד גם לבושו היינו יסוד דאימא (אף שנצח והוד דאימא נשארו במקומם) והיות שירד היסוד למקום חזה דז"א התרחב שוב פי היסוד דאימא כתחילת ברייתו ולכן יש מקום לחו"ג להיות יחד ומקדימים הגבורות שהם בחי' אש לצאת תחילה. והיות שירדו תחילה לא נמתקו על ידי החסדים והיו החיצונים נאחזים בגבורות ואף קצת בחסדים מה שגרם היות קלי' נוגה עץ הדעת טוב ורע.

נמצא שיש חילוק בין קודם חטא אדה"ר שיוצאים החסדים תחילה לבין אחר הפגם שיוצאים הגבורות תחילה. ובדרוש ז' מדרושי העומר כתב שבמוחין דגדלות מקדימים החסדים לצאת ולהתפשט בגופא דז"א אבל במוחין דקטנות מקדימים הגבורות לצאת שהחסדים הם יצר טוב והגבורות הוא יצר רע ובימי הקטנות של האדם מתחיל היצר רע להתפשט באדם קודם שיבוא יצר הטוב. ומקשה השמן ששון שאם כן אין העניין תלוי בפגם אדה"ר אלא זה עניין של קטנות וגדלות ותירץ על פי מה שמבאר בדרושי שלום (כאן) שהפגם הוא דווקא בחיצוניות העולמות שיורדים הגבורות תחילה כמו במצוות ציצית ומילה אך בפנימיות העולמות לא הגיע הפגם ולכן בתפילה שהיא בדיבור שהיא בפנימיות העולמות יוצאים החסדים תחילה כמובא בכוונות קונה הכל.

העלאת נשמות הצדיקים יחד עם זו"ן למ"ן לאו"א

בדרוש ו' דק"ש דף כ"ג ע"א מבואר העניין ביתר הרחבה. הנה זו"ן הם בנים לאו"א ובני ישראל הם בנים לזו"ן. והמ"ן שמעלה נוק' לז"א הם נשמות הצדיקים שהם הבנים שלהם. והמ"ן שמעלה אימא לאבא הם גם המוחין הפנימיים של זו"ן וגם נשמות הצדיקים, לכן יש לעלותם לאו"א למ"ן. שכן בנשמת האדם יש ד' בחי': נשמה לנשמה מאבא, נשמה מאימא, רוח מז"א ונפש מנוק'. והנה הנפשות והרוחות של הצדיקים הם המ"ן ומ"ד לזו"ן והנשמות והנשמה לנשמות שלהם הם מ"ן ומ"ד לאו"א כי משם נחצבו. ולכן כשמעלים מ"ן דזו"ן לאו"א לצורך זיווגם צריך להעלות גם הנשמה ונשמה דנשמה של הצדיק שאף הם מ"ן ומ"ד דאו"א.

מציאות המ"ן עניינה שבעת הבעילה הראשונה מניח בה בעלה רוח אחד שלו שנשארת בה. והילדים שנולדים לה נעשים בכוח ההוא רוחא. ולוקחים דבר מועט ואיזה ניצוץ מההיא רוחא וזה הטעם שאדם חייב בכבוד אחיו הגדול שכן היוצא ראשון לוקח עיקריות ההיא רוחא והשני נוטל מה שהשאיר השני והשלישי מה שהשאיר השני לכן הוא טפל לו וחייב בכבודו.

נמצא שנשמות הצדיקים ונשמת נשמותיהם שנחצבו אף הם מאו"א הנה הם אחים הקטנים לזו"ן בסוד 'למען אחי ורעי' שקראם הקב"ה אחים לישראל. ולכן נשמות הצדיקים גדולות לאין קץ ולפי שזו"ן הם אחים הגדולים לכן מחויבים כולנו בכבודם.

ולפי שעיקריות ההיא רוחא דשביק אבא גו אימא הוא בזו"ן לכן עיקר כוונתנו בעת התפילות והמצוות לתקן את זו"ן שיעלו למ"ן כשרוצים או"א להזדווג להוציא הנשמות שהם פנימיות העולמות. מה שאין כן לצורך חיות העולמות אין או"א צריכים עליית מ"ן מזו"ן אלא די בההוא רוחא שהשאיר אבא באימא לצורך זיווג חיצון ולכן זיווג זה אינו פוסק כמו זיווג דפנימיות העולמות שמעת החורבן יש בו הפסקים כי אין אפשרות להעלות את זו"ן תמיד למ"ן.

אות י' - התפשטות הגבורות

שורשי החסדים והגבורות נשארים בדעת, ובגופא דז"א מתפשטים הענפים של החסדים והגבורות ובנוק' מתפשטים ענפי הגבורות לבד ללא ענפי החסדים, ולכן דעתה קלה, ואמנם שורש הגבורות נשאר בדעת דז"א עם שורש החסדים ורק הענפים מתפשטים בנוק' שלא תהיה דעתו קלה.

כותב הבית לחם יהודה שמכאן משמע שאף הגבורות מתפשטות בגופא דז"א וכן משמע מתחילת אות ח' לעיל, וכן בפ"ג משכ"ו ובפ"ג דשל"ד ובסוף פי"ג דשט"ל וכן בשעה"מ ד'. ולא כך ראינו בדרוש חו"ג בריש דרוש ב' לעיל ששם ראינו שהגבורות לא מצאו מקום להתפשט ולכן ירדו ישירות ליסוד דז"א (ומשם יעברו לנוק') וכן בספ"א של"ד ובאמצע פ"ו של"ד ובפ"ב של"ה ובשה"ק דף ס"ג ע"ב.

ונראה לו לתרץ שהחסדים מתפשטים בו"ק דמ"ה דז"א ואילו הגבורות מתפשטות בו"ק דב"ן דז"א הנקרא מלכות שבגופו ולכן מה שאומר שאין הגבורות מוצאות מקום להתפשט בז"א היינו בצד המ"ה ולכן יורדות ישירות ליסוד ומה שאומר שמתפשטים בו"ק דז"א היינו בצד הב"ן שבו.

אות י"א התפשטות הגבורות בנוק' והדלקת המנורה

ב' החסדים וב"ש המגולים שירדו ליסוד חוזרים ועולים ממטה למעלה ומגדילים את ז"א דרך עלייתן. ואף ביסוד דנוק' יש אותו עניין לפי שמקבלת הגבורות מיסוד דז"א דרך דעת שבה ונרתיק יסוד דז"א מגיע עד סיום הת"ת שבה. לכן כשמתפשטים בה הגבורות יוצאים מגולים רק השניים התחתונים נצח והוד ובזה יש שינוי מהחסדים שיורדים מיסוד דאימא להתפשט בז"א לפי שיסוד דאימא מגיע רק עד החזה לכן יוצא גם חסד דשני שלישי ת"ת מה שאין כן בנוק'.

ובשער תיקון הנוק' פ"ה מבואר שינוי נוסף שיש בין החסדים לגבורות שהחסדים נופלים ממקום גבוה מהחזה דז"א במרוצה מה שאין כן הגבורות שבאות מיסוד דז"א לנוק' שהרי הוא מסתיים למטה בסוף הת"ת. לכן יורדים הגבורות במתינות כי כבר מגיעים ליסוד. ובגלל שני השינויים האלה שהחסדים גם מרובים יותר וגם ירדו במרוצה הרי שהחסדים עולים במרוצה בחזרה ועולים עד הכתר. לעומת זאת הגבורות שאינם מרובים וירדו במתינות אין בהם כוח כל כך לעלות במרוצה כמו החסדים, ולכן אף שגדלו הגבורות מכוח היותם מגולים, הנה כדי שיהיה בכוחם להגיע למעלה עד לכתר, לכן בחזרתם לא התפשטו בשלושה קוים אלה התרכזו בקו אמצעי בלבד ודרכו עלו עד הכתר דנוק'.

ומה שאנו צרכים שיעלו עד הכתר זה כיון שבחו"ב דנוק' מאירים חו"ב (דנצח הוד) דז"א המתפשטים בכל אורך ב' קווי ימין ושמאל אך בקו אמצעי אין מוח ז"א מתפשט בו אלא רק בחי' חצי שליש אור חסד של ת"ת שנכנס בכתר שלה.

עיקר הסיוע והעזר שיש לגבורות הנצח וההוד לעלות דרך קו אמצעי עד לכתר הוא ע"י יסוד דאבא המתפשט תוך ז"א עד סיום יסוד דז"א. מכוח הארתו הוא מקבץ הגבורות לעלות עד הכתר. וזה 'ה' בחכמה יסד ארץ' שע"י יסוד אבא יסד ארץ שהיא נוק'. שזה הוא סוד הדלקת המנורה 'ויעש כן אהרון אל מול פני המנורה'.

הדלקת המנורה במנורה שהייתה בהיכל היו שתי עבודות דישון והדלקת המנורה. הטבת הנרות שעניינה ניקוי הנר הכנסת שמן חדש ופתילה חדשה, עיקרה הייתה נעשית בבוקר. [כאן להוסיף כיצד נעשית ההטבה] והיו מטיבים קודם חמש נרות ואז מפסיקים לזריקת דם התמיד (לשיטת אבא שאול המובאת גם בברייתא של אביי וכך גם פסק המבי"ט), ואח"כ מטיבים את שתי נרות, וגם מדליקים אותם שנר מערבי אנו רוצים שיישאר דלוק (ולמעשה בזמן שהיו עושים רצונו של מקום כגון ארבעים שנה שהיה שמעון הצדיק כהן גדול (יומא ל"ט ע"א) לעולם הכהן היה מוצא שנר מערבי דלוק ובכל אופן היה מטיב ומדליק שנית שאין לסמוך על הנס וי"א שרק היה מוסיף שמן). ואילו הדלקת הנרות הייתה נעשית בין הערביים. ושוב היו מדלקים בתחילה חמש נרות ומפסיקים להקטרת הקטרות ומדליקים עוד שתי נרות. [אמנם לשיטת הרמב"ם אף שמהתורה עיקר המצווה בבוקר הייתה להיטיב את הנרות הנה כשהיו מטיבים את הנרות גם היו מדליקים אותם כלומר מדשן חמש נרות ומדליק אותם ואח"כ מפסיקים להקטרת הקטורת שהרמב"ם פוסק כחכמים (יומא יד:). וחוזר ומטיב שתי נרות ומדליק אותן ואח"כ בין הערביים היו מדשנים חמש נרות ומדליקים אותן, מפסיקים להקטרת הקטורת ומטיבים עוד שתי נרות ומדליקים אותן].

המנורה הייתה עומדת בדרום ההיכל נוכח השולחן שהיה בצפון, ויש שתי שיטות כיצד הייתה עומדת האם בין צפון לדרום כשיטת רבי (מנחות צח:) וכפסק הרמב"ם (בית הבחירה פ"ג הי"ב). ואז נר מערבי היה האמצעי לפי שהפיה שלו הייתה נוטה למערב לכיוון קודש הקודשים בניגוד לשאר הנרות שהיו נוטים לנר האמצעי שהוא הנקרא מערבי. או בין מזרח ומערב כרבי אלעזר בר' שמעון וכפסק הראב"ד (שם) ואז כל הנרות היה הכהן מפנה את הפיה (זרבובית) שלהם למערב לכיוון מערב לקודש הקודשים ונר מערבי היה השני לנר הכי מזרחי וזה כסברת הרמב"ן (שבת כ"ב ע"ב ד"ה וזו).

בשער המצוות פרשת בהעלותך מבואר שהמנורה היא רחל העומד אח' באח' עם ז"א ושבעת נרותיה הן שבע ספירות תחתונות וז' מאורות המאירים בהם בסוד האש הם הגבורות. והנה ירידת הגבורות מלמעלה למטה עד היסוד נקרא הדלקת הנרות והארתם "דַּבֵּר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן וְאָמַרְתָּ֖ אֵלָ֑יו בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙ אֶת־הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת". ונשאלת השאלה שמיד לאחר מכן אומר הכתוב "וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ אַהֲרֹ֔ן אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה הֶעֱלָ֖ה נֵרֹתֶ֑יהָ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה ה' אֶת־מֹשֶֽׁה", מה השבח שעשה אהרון מה שצווה. ומפרש בשער המצוות שאהרון צווה שרק בעת הדלקת הנרות בעת ירידת הגבורות מלמעלה למטה שהוא נעשה בזמן בין הערביים יקפיד שיהיו הנרות נוטים (זרבובית הנר והפתילה בתוכה) אל מול פני המנורה שהוא קו האמצעי למערב שלשם היה צריך אהרון לכוון שהפתילה תדלק כדי שיהיה לכיוון קודש הקודשים. והנה אהרון עשה כן לא רק בעת ההדלקה שבין הערביים אלא גם בעת הטבת והדלקת שתי הנרות בבוקר, בעת עליית שתי הגבורות דנצח והוד הקפיד שיעלו דרך קו האמצעי שהיה ממתין עד שתהא השלהבת עולה מאליה ומכוונת בקו האמצעי שאז יתמיד האור לעלות דרך קו האמצעי לבדו הנקרא פני המנורה ובזה יעלו עד הכתר.

י"ב – י"ג דעת דנוק'

יש הבדל בין דעת דז"א לדעת דנוק' סיבת ההבדל ביניהם היא בעוצמה שמקבלים מכתר שלהם כמו שהבאנו בסוף פ"ב משער לידת המוחין. שדעת דז"א שעצמת הכתר שבו גדולה כולל ד' מוחין חו"ב חו"ג לכן בחו"ג שבו יש ה"ח וה"ג כמניין ק"ל ק"ל כמניין 'סר לראות' שכן משם נמשכת ראיה לעיניים היושבים כנגד הדעת שבו. אך דעת דנוק' כלולה משלוש מוחין בלבד חו"ב וגבורות דדעת ולכן יש בה ה"ג בלבד כמניין ק"ל. ורק חו"ב שבה נמצאים בראשה ואילו מוח הדעת שבה הכלול מגבורות בלבד נמצא בשליש עליון דת"ת בין הכתפיים בסוד תפילין של יד, שלא היה בכוח כתרה להעלות את כל הדעת בראשה.

שכן מוחי חו"ב דזו"ן הם בחי' טיפות הנמשכים ממוחין דאו"א מחו"ב של כל אחד מהם. אבל מוחי הדעת אינם נמשכים מדעת דאו"א אלא מהחו"ג המתפשטים בו"ק דאו"א. ולכן דעת גבורות דנוק' נמצא בשליש עליון דת"ת בסוד תפילין של יד כדרך שהיה באו"א. ומן הראוי היה שאף מוחי ז"א יהיו מוחי דעת שבו מתפשטים בו"ק כדרך שהיו באו"א. אלא שכח כתרו של הז"א גדול לכן אוצר את מוחי החו"ג במוח הדעת שתחת הכתר בראשו.

ואותם ק"ל גבורות (ה' הויות של גבורות) כשמתפשטים בו"ק נשארים בכל אחד מהו"ק ו' בחי' מהם שיחד הם ל' בחי' ונקראים מגדל הפורח באויר. והק' בחי' שנשארו יורדות ביסוד שלה ואח"כ כשמזדווגין נותן בה הזכר גם ק"ל ראשון דחסדים שעם הק' בחי' שכבר בה הם כמניין יר"ך שכן היסוד נתון בין ב' ירכין.

אות י"ד הקדמה בעניין דעת עליון ודעת תחתון

מבאר הרש"ש בדרוש הדעת דף מ"ב ע"א ומקור דבריו בשער ההקדמות ריש דף ס"ו, שבאו"א יש ג' מוחי חב"ד בראשם. חכמה דאבא נמשכת מכף יד ימין של א"א וחכמה של אימא מכף יד שמאל של א"א. בינה של אבא מזרוע ימין של א"א ובינה של אימא מזרוע שמאל של א"א. ודעת שבהם נמשך מרביע עליון דת"ת דא"א דעת דאבא נמשך מימין ודעת דאימא נמשכת משמאל. ודעת זו היא דעת עליון שבהם מכריע בין חכמה ובינה. ומלבד דעת עליון שיש באו"א יש בהם גם דעת תחתון. באבא דעת תחתון הנעשה מפרק הזרוע המחובר לכתף ימין דאריך המתלבש בו ומתפשטים למטה בו"ק שבו. ובאימא יש דעת תחתון הנעשה מפרק הזרוע המחובר לכתף שמאל דאריך המתלבש בה ומתפשטים למטה בו"ק שבה.

והנה גם בז"א יש דעת עליון ודעת תחתון אך באופן שונה. שג' מוחי חב"ד שבו הם כפולים שנמשכים גם מאבא וגם מאימא כהסבר הבית לחם יהודה שנה"י דאבא מתלבשים בנה"י דאימא ושניהם מתפשטים בי"ס דז"א. וכיון שמוחין אלה נמשכים ממוחי או"א שהם החב"ד שלהם. ולכן מוכרח שגם למטה יהיו חו"ב חו"ג נמצא שיש דעת הנעשה מחו"ב דאבא ויש דעת הנעשה מחו"ב דאימא והם נקראים דעת עליון דז"א שנמשך מרביע עליון דת"ת דא"א.

ודעת תחתון שבו אף הוא כפול נמשך מב' כתפין דא"א מצד אבא נעשה מן פרק הסמוך לכתף ימיני דאריך שנתפשט בו"ק דאבא שמתפשט בעטרא דחסדים דדעת תחתון דז"א ומצד אימא נעשה מן פרק הסמוך לכתף שמאל דאריך שנתפשט בו"ק דאימא שמתפשט בעטרא דגבורות דדעת תחתון דז"א. נמצא שב' מוחין דדעת תחתון בנוי מב' עטרין (ואינם נקראים חב"ד כמו בדעת עליון אלא כולם דעת או נקראים חג"ת). ותחת ב' עטרין יש לו ו"ק הנמשך מהיסודות דאו"א שמתפשטים בו"ק דתרין עטרין. והג"ר שבו שהוא התרין עטרין הם שורשי הדעת נשארים במקומם ואינם מתפשטים ואילו ו"ק שבו שהם החו"ג הם דעת תחתון המתפשט ומתפשטים בי"ס דזו"ן.

דעת עליון לעולם יישאר בראש ז"א לעומת זאת דעת תחתון לעיתים יהיה בראש ולעיתים ירד בגוף כמו שהתבאר בעניין חטא אדה"ר (אצלנו אות ט'). ודעת זה התחתון לפי שנמשך מו"ק דאו"א ומתרין כתפין דא"א לכן יש בו ב' עטרין הנקראים חו"ב שבדעת ולמטה מהם יש דעת המכריע ביניהם.

נמצא שכמו שיש בראש ג' מוחין חו"ב ודעת עליון המכריע ביניהם הנקראים חב"ד כך גם בדעת תחתון יש ג' מוחין חו"ב ודעת המכריע ביניהם, ושלושת הבחי' שבדעת תחתון הן החו"ב והן הדעת המכריע ביניהם נקראים שלושתם יחד דעת תחתון או חג"ת. ודעת תחתון זו היא הדעת העיקרית דז"א, שכן דעת עליון המכריע בין חו"ב הוא נעלם מאוד בסוד ונהר יוצא מעדן ונכלל בחו"ב ואינו נחשב בבחי' מוח שלישי דעת. שדעת שבז"א הוא דעת תחתון והוא כפול שיש בו ג' מוחי חב"ד מצד אבא וג' מוחי חב"ד מצד אימא ומקומו בראש ז"א לבד אם יש פגם בתחתונים שיורד בין הכתפיים.

וזה הדעת התחתון נשאר שורשו שהוא ג"ר שבו במקומו והו"ק שבו מתפשטים בגופה דז"א ונעשים נשמה להם ואף שיש התפשטות של דעת מצד אבא ומצד אימא שהרי הדעת כפול מ"מ יש שינויים ביניהם.

וכאשר אנו מדברים על מבנה ז"א שיש בו דעת תחתון ודעת עליון אנו מדברים על מבנה מיוחד הנקרא תרין חד חד תרין. ומבנה זה מוסבר בהמשך דברי הרש"ש דף מ"ב ע"ג (ובשער ההקדמות דף ס"ו ע"ב) שהנה בתחילה היה הז"א בן ו"ק בלבד כשכל ספירה בו בנויה מתלת פרקין והנה שני הפירקין הראשונים של החג"ת שהתווסף אליהם שליש מאו"א הם מהווים כלים לחב"ד דז"א שהם חכמה בינה ודעת עליון שבו. והם התרין הראשון שכן נעשו מתרין פרקין ראשונים ונקראים חב"ד דנשמה. הפרק התחתון של כל ספירה מהחג"ת נעשו כלים לתרין עטרין ודעת תחתון והם החד לפי שנעשו מפרק אחד של החג"ת ונקראים חג"ת דנשמה או ת"ת. ומהפרקים העליונים של הנה"י נעשו כלים לנה"י של המוחין והם בחי' החג"ת דז"א ונקראים חד (שני) ומשני הפרקים התחתונים של הנה"י נעשו נה"י של ז"א ונקראים תרין. נמצא שיש כאן מבנה של תרין חד חד תרין.

לאחר שביארנו שדעת תחתון הוא כפול שנעשה מאימא ומאבא ומבואר שהוא אף משולש שיש בו גם מא"א. הנה כאשר צלם שהוא החו"ג (כמבואר בתחילת הדרוש השלישי שז"א שהיה בקטנותו בעל ו"ק גדל והולך עד י"ג שנה ע"י החסדים) דא"א מתלבש תוך צלם דאבא וצלם דאבא גו צלם דאימא. תחילת התפשטות הצלם שבז"א מדובר על התפשטות החסדים היא בדעת התחתון של ז"א כאשר שורשי החסדים שהם הג"ר דדעת שבו נשארים במקומם בדעת ואילו הו"ק של החסדים הם שמתפשטים.

טעם התפשטות החסדים גם בדעת (או בכחב"ד כולו)

והתפשטות הו"ק של החסדים תהיה בכל י"ס דז"א גם בו"ק וגם בג"ר שבו. וזה מבואר שהחסדים שמתפשטים בז"א בתחילה יורדים רק חסדי נצח הוד ושני שליש ת"ת ביסוד דז"א ולאחר מכן (לאחר שסיימו להמתיק ביסוד דז"א את כל הה"ג) הם עולים חזרה ומכפילים את חסדי החג"ת שנשארו ביסוד אימא שבחזה דז"א. לפי שקודם שעלו היו החסדים שם סתומים ומלובשים ביסוד תבונה ועל ידי הכפלת אורם גרמו לבקוע את יסוד התבונה ולהתפשט בחג"ת ואח"כ גם בחב"ד. שחסדי החו"ג עולים ומגדילים את החב"ד ואילו חסד הת"ת, שני שליש שלו עולים לת"ת דישסו"ת [שזה נקרא השלמת שער החמישים חסדים] כדי לעורר ולהוריד כתר לז"א מישסו"ת. ושליש ת"ת הולך לכתר דנוק' שהוא סיום נה"י החדשים שנמשכו עד כנגד אחורי ב' שלישי ת"ת דז"א. ואז חוזרים ויורדים הכפל של חסדי הנצח הוד למקומם. וחסד הנצח נמשך גם לחכמה דנוק' וממשיך הארה גם לחסד ונצח דנוק'. ואילו חסד דהוד נמשך גם לבינה דנוק' וממשיך הארה גם לגבורה והוד דנוק'. נמצא שהחסדים התפשטו בכל י"ס דז"א והגבורות בכל י"ס דנוק'.

אמנם שואל מדוע צרכים חזרת החסדים לתת דעת בכח"ב והרי יש שם אורות גדולים ומעולים. ומסביר שעל ידי ירידת החסדים למטה יכולים בדרך חזרתם לעלות הן באור מקיף והן באור פנימי. אור הפנימי עולה בפנימיות הדעת ומגדילה מאוד ואור המקיף עולה ומקיפה מחוץ למחיצת יסוד דאימא שכן רק על ידי הארה שהיא גם מחוץ ליסוד אימא יש בכוחה להגדילם כי כשהם בפנים הם סתומים ולא מאירים. וכיון שיוצאים החסדים כדי להאיר לדעת וכן לכל הג"ר מחוץ ליסוד דאימא לכן יוצאים עם לבוש דק משלהם שיגן עליהם מפני החיצונים שאינו מיסוד דאימא אלא תולדה ממנה (כמבואר בשער הארת המוחין דף ל"ט ע"ב). ועל ידי שמאירים כל כך בחוזק מבחוץ ומבפנים בזה מגלה את הדעת התחתון בגילוי גמור בגולגולתא דז"א שאף שנשאר בו דעת עליון בפנימיות שבו מבחי' אבא חיה ומבחי' אימא נשמה ואינו מתגלה, אך על ידי הארת החסדים שעלו גורם שיתגלה בו דעת תחתון שהוא בחי' רוח ונעשה לבוש מבחוץ לדעת עליון ודעת זה התחתון הוא דעת אמיתי המכריע. נמצא שמה שמגדילים החסדים בדעת הוא לעשות בו דעת בחי' רוח מבחוץ.

ועל דרך זה תפרש ג' אחרות שהם כח"ב היינו שמה שאנו צרכים עליית החסדים בג"ר הרי יש שם אורות גדולים יותר ומה נצרך עליית אלו החסדים אלא שהוא לעשות לכל אחד מהם גם כן בחי' דעת מבחוץ כן מפרש הריפ"ש (דף י ע"א) אמנם הבית לחם יהודה חולק וסובר שזה נעשה בכח"ב שבדעת בלבד ולא למעלה בג"ר (בדרוש ג' ד"ה ונל"ח וא"כ).

אות ט"ו – רוחא דשדי בגוה בנוק' ובאימא

בשער ט"ל בדרושים ז' וח' מבואר שמה שקיבלה הנוק' בהיותה אח' באח' עם ז"א כדי להתקן ולהיות פרצוף הוא רק הארת הגבורות ולא הגבורות עצמם (כוונתו שעדיין לא קיבלה ענפי הגבורות כי שורשם נשאר בדעת דז"א כמו שמבואר באות הבאה). ולכן עדיין אינה ראויה ללידה עד אשר תקבל בביאה הראשונה מז"א את הגבורות עצמם שהם מ"ה דב"ן שהוא הרי"ו התחתון ע"ב קדם. ובזה תשלים נפשה ותהיה ראויה ללדת. ומה שנותן בה ז"א בביאה ראשונה נקרא רוחא דשדי בגוה (עיין אות ד' שהם ה"ג מ"ה דב"ן שבמקור היו חסדים דאימא) לפי שזה הנפש נשאר ביסוד שלה והוא המעלה מ"ן לצורך התהוות שאר הזיווגים והוא כדמיון השאור המוכרח אל התהוות העיסה שבלעדיו לא תוכל הנוק' להתעבר, ולכן אין האישה מתעברת מביאה ראשונה שרק בה קיבלה את המ"ה דב"ן רוחא דשדי בגוה ונשלם חסרון נפשה כדאמרינן בסנהדרין דף כ"ב ע"ב "אמר רב שמואל בר אוניא משמיה דרב אשה גולם היא ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי שנאמר כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו". ובזיווגים שאחר הביאה הראשונה שכבר קיבלה את הרוחא דשדי בגוה תוכל להיווצר הנשמה מהחו"ג החדשים שז"א נותן ה"ח ביסוד דנוק' ומתחברים עם הגבורות החדשים שבה.

וכן הוא באימא שלא תלד עד שיתן בה אבא האי רוחא דשדי בגוה. ובזה מבואר בדרוש י' (דשער ט"ל הנ"ל) שהרוחא דשדי בגוה דאימא נמשך מלמעלה מהרדל"א שהוא דעת עליון דעתיק יומין המתלבש באוירא שבין גולגולתא ומוחא סתימא דא"א ומשם נמשך למזל הח' שיש בו ג' הויות דע"ב דיודין גימט' רי"ו, סוד רי"ו אותיות שבשמות ע"ב (דויסע ויבא ויט). ואח"כ למזל הי"ג דדיקנא דא"א ומשם לדעת דאבא שבו שם ע"ב ומדעת דאבא נמשך עד יסוד שבו הנק' נתיב לא ידעו עיט ומשם יצא ונכנס ביסוד אמא בביאה ראשונה ונמצא דההוא רוחא דנפקי מיסוד אבא הוא הנקרא אוירא דכיא. ואלו הג' שמות שנותן בה בביאה ראשונה שעולין רי"ו הם בחי' הכלי אשר בה. ואח"כ בביאה שנייה נותן בה אבא שם הויה דיודין בבחי' מ"ד לצורך לידה ממש.

אות ט"ז - כנפיים לז"א באצילות

כאן מדבר על דעת תחתון שממנו מתפשטים החסדים בז"א כדי להגדילו. ומבאר ששורש הה"ח נשאר בתרין עטרין דדעת וענפיהם שהם הו"ק דדעת הם המתפשטים בי"ס דז"א ומגדילין אותו הם מבחוץ ושורשם מבפנים כפי שתואר בסוף אות י"ד ומקבלין הארה משורשם דרך מחיצות שביניהן ומגדילין גופא דז"א. ובזה ניתן להבין סוד הכנפיים שיש בעולם האצילות שהחסדים הסתומים שהם חסדים דחו"ג ושליש ת"ת הם רוצים לחזור לשורשם שבדעת לקבל ההארה שלהם. ולפי שנמצאים במקום צר תוך יסוד דאימא. אינם יכולים לעלות ולכן מתנועעים וגורמים עלייה לכל הז"א עמהם וזה סוד הכנפיים שיש בעולם האצילות שהוא שם מ"ב. וכנפיים יש רק בעולם האצילות כמבואר בשער הגלגולים הקדמה ל"ה (ול"ח ובספר החזיונות ח"ד מ"ח).

אות י"ז - דעת עליון ודעת תחתון

הקדמנו באות לאות י"ד את מבנה דעת עליון ודעת תחתון שבז"א וראינו שדעת עליון דז"א הוא המכריע בין חו"ב שלו אלא שהוא נעלם מאוד בסוד ונהר יוצא מעדן ונכלל בחו"ב ואינו נחשב בבחי' מוח שלישי דעת. והדעת המשמש כמוח דעת בז"א הוא דעת תחתון שנמשך מתרין כתפין דא"א ומו"ק דאו"א ויש בו תרין עטרין ודעת המזווגים ושלושתם הם דעת האמיתי הפועל כמוח שלישי בז"א והוא נשמת הו"ק דז"א. שאמרנו ששורש הה"ח נשאר בתרין עטרין דדעת וענפיהם שהם הו"ק דדעת הם המתפשטים בי"ס דז"א. ואותם ב' עטרין דירית ז"א מאו"א אינם אחסנתא (נחלתם) של או"א שכן הם רק העבירו לז"א מתרין כתפין דא"א לעומת זאת החו"ב דדעת עליון שבז"א נקראין אחסנתיה דאו"א לפי שקיבלו מרביע ראשון דת"ת דא"א בשביל הדעת שלהם ואח"כ העבירו גם לדעת עליון דז"א.

נמצאנו למדים שיש בז"א ב' דעות 'כי אל דעות ה(שמואל א' פ"ב). שתי הדעות הם דעת עליון המכריע בין חו"ב. ודעת תחתון ו' המכריע בין ב' עטרין. ומה שנאמר בהמשך הפסוק "ולא (ולו) נתקנו עללות כתיב לא וקרי לו הלא באלף מדבר על דעת עליון שאינו מתפשט, וקרי לו בו' נגד דעת תחתון המתפשט בסוד עלילות משונות זו מזו שהרי מתפשט בחג"ת נה"י ובכל ז"א וכל בחי' שונה מחברתה. שכיון שירש שני חלקים מאבא ומאימא לכן יש בו הכוח להתנהג בשונה לפי המצב הנצרך כמו שביארו באר"ז סוף דף רצ"ב ע"ב "עם חסיד תתחסד... ועם עקש תתפל" (שמואל ב' כ"ב כ"ו) וכתיב (בראשית כט יב) "ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא, וכי בן רבקה הוא" שאחי אביה ברמאות כי לבן היה עקש ויעקב נתפתל עמו. שכן יעקב הוא בחי' דעת תחתון המתפצל ומתפשט בעלילות ימין ושמאל חסד ודין ולכן הוא גם בן רבקה בתמימות, שהוא יושב אהלים חדרים שונים אהל אברהם חסד ואהל יצחק דין.

נמצא שיעקב זכה לדעת תחתון שהיא ת"ת ומשה זכה לדעת עליון כמובא בתיקונים דף ק"א ע"א "יעקב ומשה הוו קיימי בדרגא חדא בעמודא דאמצעיתא, אבל דא בגופא ודא בנשמתא" ובשער פנימיות וחיצוניות פ"ו כתב "וז"ס דעת ות"ת מלבר ומלגאו, יעקב ומשה, זה מחיצוניות וזה מפנימיות. ודע כי הגוף החצון דז"א נקרא ת"ת כלול משית סטרין ויעקב, והגוף הפנימי של ז"א נקרא דעת ת"ת מלגאו דאתי בשית סטרין והוא סוד משה וישראל, ולכן אין הדעת בכלל י"ס כי הוא הת"ת אלא שהוא הפנימיות".

דעת עליון נמשך מתיקון ואמת

ודעת עליון מקורו נמשך מב' פנים דא"א שהם תיקון ז' מי"ג תיקוני דיקנא הנקרא ואמת. שכבר ביארנו בשער א"א פי"ד אחד האופנים של ש"ע נהורין שבכללות פרצוף הפנים דא"א עם החוטם יש ג' שמות ס"ג בפן ימין וג' בפן שמאל (ששורשם מג' ס"ג שבאוזן) וס"ג אחד בחוטם, הרי ז' פעמים ס"ג גימטרייה 'אמת', שזהו שם התיקון השביעי 'ואמת'. ומשבע שמות הס"ג מתפשטים ז' מילואים דשם ס"ג שהם גימט' ז"פ הבל והם שבע הבלים דקהלת. ולהיותם מס"ג נמשכים עד אימא עילאה ואח"כ נמשכים כנגד פיה ויוצאים משם בסוד ז' הבלים היוצאים מהפה כנזכר בסוד השופר (דרושי ר"ה) ששבע מילוי ס"ג גימט' ר"ס פעמיים ק"ל, אחד לז"א שהוא ו' ונעשה קו"ל ואחד לנוק' שהיא ה' ונעשית קל"ה, שזהו סוד קול השופר המשפיע בזו"ן וזהו עניין שופר, היופי העליון המתגלה למטה מתרין תפוחין דעתיקא.

וז"ס תורת אמת היתה בפיהו כי תורת אמת היא דעת עליון דז"א הנמשך מתיקון 'ואמת' תיקון ז' דדיקנא אותם הז' מילויי ס"ג שנמשכו לפה דאימא. ויוצאים מפה דאימא בצורת וי"ו ה"י לכן נאמר תורת אמת היתה בפיהו בפי ה"ו. שה"י וי"ו בגימט' הבל שיוצאים שבעה הבלים מפיה ומקיפים לז' תחתונות שלה. ומהם נמשך סוד דעת עליון דז"א שנכנסים ז' הבלים אלה תוך יסוד תבונה. שכן ד' מוחין לפני כניסתם בז"א מתלבשים בנה"י דאימא. החו"ב דז"א הנקראים אחסנתיה דאו"א נכנסים מנצח והוד דאימא ואילו מוח הד' הנמשך מאותם ז' הבלים נכנס מיסוד דאימא לדעת עליון דז"א ומכריע בין ב' המוחין חו"ב דז"א.

נמצא שדעת עליון נעשה מז' הבלים והם גימט' ס"ר ע"ה להיות שמשה הוא מרכבה אל הדעת עליון לכן נאמר בו "וירא ה' כי ס"ר לראות" ומוסיף הבית לחם יהודה לפי שזכה משה לדעת עליון נקרא בז' שמות כנזכר במגילה י"ג והם משה ירד גדור חבר שוכו יקותיאל זנוח וגם כללות ר"ת שמותיו הם גימט' שע"ח שהם כללות ז' תיקונים קדמאין הנכללים בתיקון השביעי. ולפי שזכה לדעת עליון המשיך המן לישראל שנאמר בו 'הנני ממטיר לכם לחם מן השמים' (שמות ט"ז ד') ונאמר עליו 'ונפשינו קצה בלחם הקלקל' קלקל גימט' ס"ר וזכה משה אף להוריד לנוק' קל אחד מדעת דז"א אליה שהמשיך הגבורות שבדעת עליון אליה ונעשה לה דעת קל. והנה גם בדעת תחתון הנמשך מב' כתפין דא"א שהם חו"ג המכריעין בין ב' עטרין יש מניין ס"ר שהם י' הויות ה"ח ה"ג.

אות י"ח

כבר התבאר לעיל היטב עניין דעת עליון ודעת תחתון דז"א. ואף שמן הראוי היה שדעת תחתון דז"א יהיו בין כתפיים שלו בגופו ולא בראשו כדרך שדעת תחתון דאו"א נמצאים בגופם ולא בראשם. הנה כבר ראינו בשער כ"א פ"ב שכח כתרו של הז"א גדול לכן אוצר את מוחי החו"ג במוח הדעת שתחת הכתר בראשו. אמנם לעיתים כשגורם החטא אזי אפשר שדעת תחתון ירד בין ב' כתפי ז"א וגם יגרם שהגבורות יצאו בראשונה ואז לא יוכלו להתמתק ע"י החסדים. אך במצב הרגיל ללא חטא נשאר גם דעת תחתון בראש ז"א ויוצאים החסדים תחילה וממתקים את הגבורות שבאים אחריהם ביסוד דז"א.