ביאור:עץ חיים/שער כה/דרוש א

נתבאר שמוחין דעיבור הם מזיווג או"א בכלים חיצוניים והמוחין שלו נמשכו מאורות הנפש. ומוחין דיניקה הם מכלים אמצעיים דאו"א ומאורות הרוח.

ועתה בגדלות חוזרים או"א להזדווג בבחי' כלים פנימיים ומולידים מוחין דגדלות דז"א עם אורות נשמה ונקרא צל"ם נשמת ז"א. ומוחין אלו דגדלות הם הנחשבים מוחין אמיתיים כמובא בשער המוחין פ"א דף צ"ו ע"ב שכן האורות כבר אינם גשמיים אלא רוחניים שנמשכים לו עסמ"ב קס"א קס"א קמ"ג קנ"א מאו"א ונמשכים לו מוחין גם מא"א ועתיק אלא שאינם עולים בשם.

המוחין הנמשכים מטיפה זו הנולדת מזיווג או"א יש בהם בחי' פרצוף שלם העומד מעל ראש ז"א טרם היכנסו. ומבשרי אחזה אלוה כמו שמטיפת זכר נולד וולד שלם כן טיפה זו טרם כניסתה בז"א אף שהיא מנה"י דתבונה לבד אותם נה"י מתפרטים לחח"ן בג"ה דת"י דוגמת פרצוף שלם. ולמעשה טיפה זו כלולה מזו"ן ולכן יש בה נה"י דאימא ונה"י דאבא.

מבנה הבינה והתבונה

פרצוף בינה שיש בו י"ס נחלק לשנים עד החזה ומהחזה ולמטה ו' ספירות עליונות נקראים בינה וד' ספירות התחתונות שבה מחזה ולמטה נקראים תבונה. יחד הם נקראים מ"ס שמ' היא התבונה שיש בה ד' ספירות תחתונות, וס' היא הבינה שיש בה שש ספירות עליונות.

ותבונה אף היא נחלקת לשנים עד החזה ומהחזה שש ספירות עליונות שבה הם תבונה וד' ספירות תחתונות שבה הם תבונה ב' שהיא שלישית לבינה.

ותבונה זו השנייה שהיא שלישית לבינה היא נעשית צל"ם ומוחין לז"א שנה"י שבה יהיו צ' דצל"ם וחג"ת שבה יהיו ל' דצל"ם וחב"ד שבה יהיו מ' דצל"ם. והצלמים הנכנסים בז"א באים גם מתבונה זו וגם מיש"ס שכן גם פרצופי יש"ס ואבא בנויים באותו אופן שתיארנו לעיל את פרצוף הבינה והתבונה השנייה שהיא השלישית שבו היא הנותנת את הצל"ם מאבא ומאימא.

בעת הזיווג

בעת הזיווג להוציא טיפת הצל"ם דז"א הרי שפרצופי אבא ויש"ס מתאחדים לאחד וכן פרצופי אימא ותבונה כפי שראינו בשער או"א פ"ח שכשיש זיווג באו"א לצורך מוחין דז"א דעיבור או דגדלות נכללים אבא ויש"ס בפרצוף אחד ואימא ותבונה בפרצוף אחד לפי שיסוד דעתיק נסדק ולא נשאר עוד חילוק בין האורות הסתומים למגולים, ולכן נכללים בפרצוף אחד. ויש בזה שתי צורות של התאחדות הפרצופים אחד שתעלה תבונה ונכללת בבינה בעת הזיווג לצורך מוחין דעיבור. השני שיורדת הבינה ונכללת בתבונה בעת זיווג לצורך מוחין דגדלות הנקרא עיבור ב'. ובפרקנו מדבר על עיבור לצורך מוחין דגדלות שעיקר יצירת הטיפה הוא מאו"א עילאין ובהתלבשותם בישסו"ת ועיבור הטיפה נעשה ברחם התבונה זו אותה תבונה דשם ס"ג שאמרנו שיש בה י"ס ה' פרצופים. וד' ספירות תחתונות של פרצוף בינה שבה הוא תבונה שבה נעשה העיבור כאשר פרצוף בינה העליון ממנה כלול בה. ובעת הלידה יוצא הצלם מרחם התבונה הראשונה ומתלבש תוך התבונה השנייה (שהיא שלישית בערך הבינה) ושם נקראת צל"ם דז"א [ובדרוש ז' יבאר יותר שלושה שלבים ביציאת מוחין דז"א].

מקור טיפת המוחין

והנה מוחין דז"א עשויים מחו"ב חו"ג כאשר החכמה שלו באה מבינה דאבא והבינה שלו באה מבינה דאימא.

אמנם בשער הנסירה פ"ו כתב שחכמה דז"א נעשית מחכמה דאבא ובינה דז"א מחכמה דאימא ולכאורה לפי דבריו בהמשך לא קשיא מידי על פי דבריו בהמשך "וצלם אבא נעשית נשמה אל צלם דאמא ומתלבש בתוכו ונעלם שם לכן תמיד אין אנו מדברים אלא בצלם דאמא וממנו יתבאר צלם אבא וזכור ואל תשכח". שהחו"ב דז"א הוא כפול גם מאבא וגם מאימא אלא שעדיין קשה שכן אם נחבר את שני המקורות יוצא שחכמה דז"א יש בו מחכמה דאבא ומבינה דאבא ולא שהוא כפול מאו"א. וכן בינה דז"א יש בה מחכמה דאימא ומבינה דאימא ויוצא שאף הבינה אינה כפולה מאו"א ועיין בתורת חכם סוף דף ק"ס ותחילת קס"א שמתרץ שמב' פרקים עליונים של ידי א"א נעשו חכמה דאבא מיד ימין וחכמה דאימא מיד שמאל. ואילו מב' פרקים אמצעיים דא"א נעשו ישסו"ת (שהם בינות דאו"א) והמוחין שנמשכים לז"א מאו"א הם לזו"ן דמ"ה הנקראים ז"א ולאה או יעקב ולאה. ואילו המוחין הנמשכים מישסו"ת הם לזו"ן דב"ן שהם יעקב ורחל שזה מה כתב בשער השבירה (דף מ"ב ע"א) שכשזו"ן שווים בקומתם אז הנה"י דאו"א הם מוחין לז"א כוונתו לזו"ן דמ"ה והנה"י דישסו"ת הם מוחין לנוק' כוונתו ליעו"ר.

אמנם בבית לחם יהודה לא נכנס בכל זה אלא כתב שיש לשנות כאן את הגירסה על פי מה שכתב השמש ספ"ב דשכ"ו ולגרוס שחכמה (דז"א) ממוח האב והוא מחכמה שלו [ולא מבינה שכן אינו מדבר על זמן החורבן שנשבע שלא יבוא בירושלים שהוא זיווג חכמה עם בינה]

וממוחא דאו"א נמשכים אל ב' יסודותיהם החסדים בעטרת יסוד דאבא והגבורות בעטרת יסוד דאימא. ואילו החו"ג היו תחילה בתרין כתפין דא"א ונמשכו אל ב' העטרות של או"א שהם גבורות דאו"א ומשם נמשכו להיות תרין עטרין בדעת דז"א. נמצא כי מוחי החו"ב בין באבא בין באימא הם זכרים שכן באים מיסודות או"א ואילו מוחי החו"ג שבאו מעטרות היסוד שלהם הם נקבות. ובזה מוסבר הפסוק המובא בזוהר ויצא דף קס"ב ע"ב "ברכות לראש צדיק" ברכות לשון ברכיים לפי שמקומו בין הברכיים והם בראש צדיק לפי שהם בעטרה שבראש היסוד. וגם מובן מדוע לאחר נתינת הה"ג מז"א לנוק' נותן לה גם הה"ח לפי שאף הם מבחי' המלכות. נמצא שטרם לידת המוחין הם מתלבשים ביסודות דאבא ודאימא וכן בעטרות היסדות. אמנם לאחר הלידה הם יתלבשו בכל הי"ס של התבונה השלישית שהצ' דצל"ם יתלבש בנה"י שלה והל' דצל"ם בחג"ת שלה והמ' דצל"ם בחב"ד שלה.

מבאר כיצד אלו המוחין נקראים צל"ם

קודם יציאת מוחין דגדלות היה ז"א בעל ו"ק והיה לו צל"ם דו"ק שעל אותו צל"ם נאמר 'אך בצלם יתהלך איש' שעדיין אינו נקרא אדם רק איש ובבוא לו צלם דגדלות נקרא אדם כמ"ש 'ויברא אלהים את האדם בצלמו' וכן 'כי בצלם אלהים עשה את האדם'. וטיפת הצל"ם נקרא הויה שחו"ב שבו הם י"ה ודעת הכולל חו"ג הוא ו' וה' אחרונה נקראת דמות בסוד 'נעשה אדם בצלמנו כדמותנו'.

מ' דצל"ם

והנה הי' היא בחי' המ' דצל"ם והוא חכמה הכלולה בעצמה מד' מוחין חו"ב חו"ג. ויוצאים המוחין מרחם של תבונה א' שהיא הב' ומתלבשים בתבונה הב' שהיא הג' בחב"ד שבה (כפי מה שכתב ברפ"ד ובהגה בסמוך ולא כפי שכתב כאן שמתלבשים בו"ס עליונות דתבונה – רש"ש) ומבנה היש"ס כמבנה התבונה וגם מוחין שמצדו מתלבשים ביש"ס השני שהוא השלישי. לא שיש עיבור באבא אלא ששני צלמים נולדו מאימא עילאה ונפרדים ב' הצלמים זה זכר בחי' חיה וזו נוק' בחי' נשמה זה להתלבש בתבונה וזה להתלבש ביש"ס. וצלם אבא מתלבש בצלם אימא ונעלם בה והוא בחי' נשמה לה, ולכן תמיד מדברים בצלם אימא הגלוי יותר.

וכן הביטוי של צלם דאבא הוא הויה דיודין וצלם אימא הוא שם אקי"ק דיודין ולפי שהויה נעלם בתוכו ואינו נגלה רק שם אהי"ה לכן הצל"ם נקרא על שם אהי"ה שגימט' צל"ם קס"א. וד' מוחין שבזה המ' דצלם הם סוד ד' יודין שנמשכו מאבא שהוא שם ע"ב דיודין. ונקראת בחי' זו גם אויר כיון שעומדים בסוד אור מקיף ועוד שחו"ב וחסד כל אחד הוא ע"ב והגבורה כוללת שלושתם שיחד הם רי"ו בסוד ויעבור – ע"ב רי"ו שכן הגבורה היא לצורך מלכות וצריכה לכלול את כולם את כל היה"ו שהם שלוש ע"ב ולכן יהיה בה בחי' הכוללת רי"ו ולכן נקראת בחי' זו אויר שהוא בגימט' רי"ו.

נמצא שבחי' המ' דצלם היא י' ראשונה דהויה הכולל כל התפשטות המוחין ונקרא חכמה וכן אויר והם מ' חב"ד דתבונה השלישית שגם הל"מ נכלל שורשם בה ולכן נקראת בחי' זו של מ' צל"ם לפי שכוללת ב' בחי' צ"ל שתחתיה.

ל' דצל"ם

הבחי' השנייה היא בחי' הל' דצל"ם שהיא ה' ראשונה דהויה שכוללת ג' בחי' שלמטה ממנה ונקראת צ"ל וחסר ממנה רק המ' דצלם. והעניין שאותם הד' מוחין הראשונים שהתפשטו בתבונה הב' שהיא הג' בחב"ד שלה יורדים ומתפשטים גם לחג"ת שלה בשלוש ספירות לכן נקרא ל' שבכל ספירה י'. והם מילוי אהי"ה דאלפין שהם גימט' קכ"ב כמניין צ"ל עם כללות ב' אותיות או כמניין בצל שדי יתלונן. והל' רומז לשלושת היודין שבשם ס"ג שבתבונה וכן לג' יודין שבקס"א דבינה (וכתב שגם רומזת לנה"י דתבונה ולפי מה שפירשנו עפ"י רש"ש צ"ל שרומז לחג"ת).

ונקראת בחי' זו אור שמאחר שבחי' המ' נקראת אויר ועתה החסרנו בחי' ראשונה של המ' שהיא הי' דהויה והוא בחי' האור דאשתאר מאויר (זוהר בראשית דף ט"ז ע"ב). גם נקרא מגדל הפורח באויר לפי שתלוי בבחי' הקודמת שהיא אויר ועדיין היא בחי' מקפת.

צ' דצל"ם

הבחי' השלישית היא בחי' הצ' דצלם שהיא ו' דהויה והיא הדעת ובה נשלמו יה"ו של הויה שיחד הם בחי' החב"ד של ז"א חיה נשמה רוח (שכן הה' דהויה שהם בחי' הה' גבורות הם דמות של הנוק'). ומוחין אלו של הצ' נכנסים בתוך ז"א עצמו בסוד מוחין פנימיים בכל י' ספירותיו בתחילה נכנסים בגולגולתא ואח"כ מתפשטים בגופא, וזו סיבה ראשונה שנקראת בחי' הזו צ' על שם תשע ספירות שמתפשטת בהם.

וכתב שבזו הבחי' השלישית נתקנים ג' מוחין תוך גולגולתא דז"א בסוד חב"ד שהם ג' בחי' הצל"ם. ובהתפשטותם תחילה באה החכמה אחריה הדעת ואחריה הבינה נמצא סדר כניסת המוחין מצ"ל חכמה דעת בינה. שז"א נקרא ארז הלבנון וסדר כניסת המוחין בו היא על דרך הפסוק יחזקאל ל"א ג' "הנה אשור ארז בלבנון יפה ענף וחרש מצל וגבה קומה וגו'" שממשיל את אשור לארז גבה קומה וענפיו מסככים את היער (חורש) שזהו חרש מצל.

וכן מובא בשער ההקדמות בדרוש מגדל הפורח באויר ריש דף ע"ח ע"א. וצ"ע שאם מדובר על ירידת המוחין הרי סדר ירידתם כפי שסדרם עד כה, היה שקודם נכנסו המ' בתבונה לאחר מכן התפשטות לל' ואח"כ גם כמוחין פנימיים צ' לז"א לכן יש רק שתי אפשרויות של כניסתם בז"א או מל"צ מלמעלה למטה או צל"ם מלמטה למעלה. לכן נראה שמדבר כאן לא על התפשטות המוחין מלמעלה למטה. אלא על סדר כניסתם בקוים (או של הצ' לבד שעליו הוא מדבר כאן או אף בסדר כניסתם של המ' וצ' שנכנסו קודם) שאמנם אנו מכירים בדרך כלל כניסה קודם בצד ימין קו החכמה ואח"כ בקו שמאל קו הבינה ואח"כ באמצע קו הדעת אבל כאן כתב סדר של חכמה דעת בינה בדומה למה שיש במטבע ברכה ואמנם צ"ע שבד"כ כניסת המוחין הוא חכמה בינה דעת. וגם לשון שער ההקדמות דף ע"ח ע"א צ"ע שכותב "כי הבחי' הראשונה, היא חכמה והיא מ' דצלם, וזו נעשת ראשונה. אח"כ נעשת הבחי' השנית, והיא ל' דצלם, והיא בינה. אח"כ נעשת הבחי' השלישית, והיא צ' דצלם, והיא הדעת". ומיד כותב "ונמצא הסדר שלהם מלמעלה למטה, הוא מצ"ל, שהם חד"ב, כסדר תקונם". והרי כתב שהסדר הוא מל"ץ!

נתבאר שהמדרגה הראשונה מ' דצל"ם נגד ד' יודין דהויה דע"ב, ול' דצל"ם נגד ג' יודין דאהי"ה דיודין שכן בחי' הצל"ם באים מאו"א ולכן שמות ע"ב וקס"א נרמזין בג' בחי' הצל"ם.

והאותיות הנשארות לאחר נטילת היודין הם ד' ווין וד' ההין ב' דלתין ואותיות א' ל' פ' משני השמות הנ"ל. וכשניקח הד' ההין והד' ווין לפי שהם האותיות השורשיות (וכל ה' יש בה ג' ווין) נמצא שסך כל הווין הוא ט"ז, מתוכם ט"ו ווין הם גימט' צ' דצלם, וזו סיבה שנייה שבחי' זו נקראת צ' דצל"ם.

הו' שנשארה עם ב' דלתין וא' ול' ופ' שהם יחד ו' אותיות מהם נעשה הדעת עליון. שהנה יש דעת עליון ודעת תחתון כשהדעת העליון הוא המכריע בין חו"ב עילאין שהם המוחין דז"א הזכרים, ודעת תחתון מכריע בין ב' עטרין שהם ב' המלכויות דאו"א. שמספר ו' אותיות אלה קכ"ו והם ג"פ מ"ב המתפשטים בט"ס דז"א שאמנם דעת עליון אינו מתפשט בז"א אך הארתו מתפשטת. וזה הדעת שיש לכוון בו באלהי יעקב כפי שמבואר בדרוש ב' מכוונות העמידה דף ל' ע"ג שאלהי אברהם הוא החכמה שהוא אלהי החסד הנקרא אברהם, ואלהי יצחק הוא הבינה שהיא אלהי הגבורה הקרויה יצחק, ואלהי יעקב הוא הדעת שהוא אלהי הת"ת הקרוי יעקב. שעתה נכנסים כל המוחין בשלמות ע"י התעלות הפרקין שמכוונים כאן. אמנם מה שכתב שהדעת הוא בחי' הג' מ"ב ש-ואלהי גימט' מ"ב התקשו המפרשים כיצד הוא מ"ב אבל אה"נ שהו' שנאמרת רק בואלהי יעקב היא בחי' דעת עליון.

סיבה שלישית לומר שבחי' זו נקראת צ' דצל"ם שכן ז"א לאחר כניסת המוחין בו נקרא מלך גימט' צ'. ובדרושי תפילת השחר הזכיר שיש לכוון בה' מלך ה' מלך וגו' לה"ג מנצפ"ך שמלך גימט' מי"ם (צ') ויש לנו בפסוק מלך ראשון גימט' מ"ן ממנצפ"ך (שהם הב' גבורות הראשונות חו"ג כביאור הרמח"ל באדיר במרום) מלך שני צ' (ת"ת) וימלך שהוא גימט' פ"ך שתי גבורות אחרונות (שהם נצח והוד). שכוונת הה"ג מנצפ"ך הנמשכים ממ"ן דבינה הם מים גימט' צ' שהם ה"פ מים שבפסוק 'יהי רקיע'.

הרי שהצ' דצל"ם נקרא מים ול' דצל"ם נקרא אור ומ' דצל"ם נקרא אויר. והמ' דצל"ם הוא חכמה בחי' שם ע"ב והל' דצל"ם היא בינה בחי' שם קס"א ואילו הצ' דצל"ם היא הדעת והיא מילוי השמות ע"ב ס"ג כשדעת עליון לוקח את הו' אותיות שהם אות ו' פעמיים אות ד' וא' ול' ופ' ודעת תחתון את הט"ו ווין.

ל"ב נתיבות חכמה ונ' שערי בינה שבצ' דצל"ם

הצ' דצל"ם שבא מנה"י דתבונה מתפשטים תחילה ט' בחינותיו בגולגולתא דז"א שהיא חיצוניות הכתר דז"א, ולאחר מכן מתפשט בכל הט"ס דז"א. כיון שהצ' מתפשטים בט"ס (שהם חב"ד חג"ת נה"י) ונודע שכולם בחכמה עשית היינו שכל הח' ספירות שתחת החכמה נכללו בחכמה כשכל אחד מהם כלול מד' מוחין הנה ד' פעמים ח' הם ל"ב שהם ל"ב נתיבות חכמה, נמצאים בחכמה.

וכן מוח הב' שבבינה כלול מז' ספירות שתחתיו וכל אחד מהשבע כלול מג' מוחין לפי שמוח חכמה כבר נכלל בחכמה. והנה ז' פעמים ג' הם מניין אהי"ה ולפי שהם בב' בחי' האחת למעלה בגולגולתא והשנייה מתפשטת בז"א לכן הם ב' אהי"ה שהם מ"ב ועם ח' אותיותיהם הם חמישים שערי בינה. והנה ז' הבחי' הכלולים במוח הבינה בהתפשטותן בז"ת דז"א צריך שכל אחד יהיה כלול גם הוא מז' הרי שהם מ"ט שערים כי שער החמישים נשאר למעלה.

דמו"ת

הבחי' הרביעית שהיא ה' דהויה היא בחי' הדמות שהיא נוק' לאה היוצאת מאחורי המוחין כנגד הדעת. וזה פירוש וצדיק יסוד עולם' שהמוחין בהיותם בז"א נקראים צ' שהיא הבחי' השלישית ו' דהויה והצ' צדיק הוא מייסד העולם שהיא לאה שאף שז"א הוא שנקרא עולם הנה גם לאה ורחל נקראות עולם כמובא בשער לאה ורחל פ"ט דף ס"ד ע"ד. שמשם יצאה לאה בסוד קשר של תפילין והיא ה' אחרונה דהויה נמצא שיה"ו הם זכרים והה' אחרונה היא נוק' ונקראת 'דמות'. וכיון שבאה מכוח המי"ם צ' דצל"ם שנמשכו ממנצפ"ך דבינה שהם ה' פעמים מים הנזכרים בפסוק 'יהי רקיע' וה"פ מים גימט' 'דמות'.

שמבחי' הצ' דצל"ם שהוא ו' דהויה שהוא מים הרי שמהמים היותר זכים נעשה הד' של קשר של תפילין וזו הד' היא ד' של דמו"ת ונשארו ג' אותיות מו"ת שנעשו משאר עכירות המים והם קלי' שז"ס הפסוק "ותקח מפריו ותאכל" שגרמה בזה המיתה. הבחי' המתפשטת בלאה היא דעת התחתון הי"ו ווין, ובחי' דעת העליון שנעשה משאר הו' אותיות דע"ב קס"א שהם גימט' קכ"ו ג' מ"ב נמשך מסופם אל המלכות כתר דרחל שהיא שם אדנ"י בריבוע גימט' קכ"ו הנ"ל.