ביאור:עץ חיים/שער כד/פרק א

מ"ב [מ"ב קצרה שמובאת לפני תחילת הפרק] וזה לשונה: "הג' מוחין בין בצלם דאבא בין בצלם דאמא יש בכולן עלייה וירידה, אור ישר ואור חוזר, בין בעיבור יניקה וגדלות כנזכר במ"א וזהו בכל הפרצופים דז"א ויעקב ולאה ודור המדבר ורחל".

עלייה וירידה אור ישר ואור חוזר

עלייה וירידה כותב השמ"ש לעיין בשער כ"א ספ"ב ובשכ"ג סוף פ"ג שבשניהם מדובר על קו אמצעי דז"א שיכול לעלות או לרדת בעוד שקוי חח"ן בג"ה ישארו במקומם. וצ"ע משכ"ב ספ"ג כמו שמביא הבל"י שהרי עלייה וירידה שייכת בכל שלושת הקוים שכשיש רוגז בעולם מחמת פגם העבירות אז מסתלקים המוחין דגדלות ועולין מוחין דקטנות למעלה.

ומה שכתב אור ישר ואור חוזר השמ"ש מפנה לדרושי הצלם שער כ"ה פ"ו ששם מדבר הן על חזרת החסדים באור חוזר לאחר התפשטותם והן על מוחי צ' דצל"ם שאף בהם מוכרח שיהיה אור חוזר כמו שכותב בדף י"ב ע"ב "והנה דע כי כל אלו המוחין הנכנסים תוך ז"א שהוא צ' דצל"ם כולן הם חוזרין לעלות ממטה למעלה בסוד אור חוזר כי כן הוא בכל מקום שאור ישר יורד מוכרח הוא שיהיה לו אור חוזר בכל המקומות והבן זה"

התחלת הפרק

התהוות פרצוף העיבור

כבר נודע שכל ספירה כלולה מי' וי מי' עד אין קץ. בתחילה לאחר הזיווג שנכנסת טיפת הזרע לעיבור היה בז"א שש מלכויות בלבד דשש קצוות חג"ת נה"י שזה נקרא בחי' י' [ובהמשך הפרק מבאר יותר שיש בכל טיפה י' מלכויות], ובעיבור מתגלים בו הנה"י שהתווסף נה"י לכל קצה שיש בו מלכות בלבד.

ומה שאנו אומרים שהתווסף בו נה"י אין הכוונה נה"י של הכללות אלא נה"י פרטי של כל בחי' כללית. כדוגמא ניקח צד ימין שבו מתפתח נצח שנבנה עתה מחח"ן ולמעשה חח"ן זה אינו חח"ן של נצח כללי (שאז כביכול היה לעובר רק החלק התחתון שבו והרי תמיד גם בעיבור יש בו מוחא וגופא) אלא חכמה שבו היא מה שיהיה חלק הנצח של חכמה בגדלות, וחסד שבו הוא מה שיהיה חלק הנצח של חסד בגדלות, ונצח שבו הוא מה שיהיה נצח של נצח בגדלות. נמצא שכבר בעיבור יש בו י' ספירות באופן שי' ספירותיו הם נצח דחח"ן דגדלות והוד דבג"ה דגדלות ויסוד דדת"י דגדלות. כך שאף שאנו אומרים שבעיבור מתבררים בחי' הנה"י שבו הכוונה לנה"י פרטיים די"ס.

שברגע שיש בו י"ס הוא מתפקד כאדם ברמ"ח אברים. באופן שגדילתו היא בין באורך (גובה) ובין בעובי (רוחב). שאותה י' קטנה שהייתה טיפת הזרע התרחבה לבחי' י' שיש בה ג' קוצין ראש תוך סוף (רת"ס), שהם קו העליון שבו, קו תחתון שבו, והתווך שביניהם. וכל אחד מהקווים יש בו גם רת"ס, נמצא שהוא בן י"ס שהם רמ"ח אברים, כפי שיבואר בהמשך פרקנו בעניין פרצוף העיבור ובפ"ב העוסק בהתפתחות פרצוף היניקה ובפ"ג העוסק בפרצוף המוחין. שכן בכל מצב כולל בעיבור יש לז"א רמ"ח אברים הנפרטים בי"ס וכל אבר כלול מעור בשר גידין ועצמות. כך שאין מדובר על תוספת אברים אלא על גדילת האברים עצמם הן בגובה והן בעובי.

וכל בחי' מהנה"י דעיבור שחילקנו לשלוש היינו נצח דחח"ן והוד דבג"ה ויסוד דדת"י נחלקת אף היא לשלוש בהתאם לקו שלה כגון פרק הנצח דחכמה מתפרט אף הוא לחח"ן. וכן פרק הנצח דחסד ופרק הנצח דנצח, נמצא שיש לנו בצד ימין ט' בחי' וכן בשמאל וכן באמצע, יחד הם כ"ז בחי' כנגד כ"ז אותיות התורה בעת העיבור.

וגדילתו נעשית בצורה שחג"ת נה"י שבו מתבררים מהמלכים ואילו מוחין שבו היינו הפרקים העליונים שבכל ספירה מי"ס שבו באים בדרך מוחין מאו"א כדרך שהתבאר בגדלות בפ"ו משער מוחין דצלם, ולסיבה זו הבן חייב בכבוד אביו ואימו וז"ס מה שאמרו חז"ל בן כרעא דאבוה ועובר ירך אימו.

ומה שנאמר בשער אנ"ך פ"ו שבעת הזיווג נתבררו תחילה ו' מלכויות דב"ן ונשתתפו עם ו' מלכויות דמ"ה. ובהמשך ימי העיבור נתבררו נה"י שבכל קצה מו"ק דב"ן וו"ק דמ"ה והיו ג' כלילן בג' שנגדל נה"י דכל קצה מהם. ואם כך אז היכן נכנסים הנה"י שמעבים את ג' מלכויות החג"ת. מפרש רבי יצחק ג'וזף שהם נכנסים בפרצוף העיבור ונשארים בפרצוף העיבור. וכמו שאמרנו שהנה"י שהתווספו בפרצוף העיבור, כל אחד מהם בנוי משלוש היינו שנצח בנוי מחח"ן והוד מבג"ה ויסוד מדת"י אז אותם פרקים אמצעיים שבהם שהם יהיו הנה"י דחג"ת דגדלות (בפרצוף העיבור) הם הצטרפו למלכויות שלהם ומשמשים כפרקים אמצעיים לפרצוף העיבור אך יושבים בעובי מולבשים לפרקים התחתונים דנה"י ולא באורך. ולמעשה באו גם פרקים עליונים היינו מה שיהיה נה"י דחב"ד דגדלות (בפרצוף העיבור) ואף הם יושבים בעובי מולבשים לחג"ת. ובזה נוכל להבין מה שאומר בפסקה הבאה שהם לא רק ג' כלילן בג' אלא יש עוד ג' פנימיים נה"י דחב"ד אלא שלא הזכירם כיון שאינם מתגלים שנמצאים בהלבשה בתוך הלבשה מולבשים בחג"ת המולבש בנה"י.

ובהיותו בעיבור מה שמתגלה כלפי חוץ זה הפרקים התחתונים דנה"י שבו שכן ג' בחי' הנצחים (נצחים דחח"ן) שבו מלובשים זה תוך זה כך שרק פרק תחתון נצח דנצח גלוי. וכן בהוד וביסוד כך שבעת העיבור לא נתגלה מז"א אלא פרקים תחתונים דנה"י והוא ג' כליל בג' כך שבחי' הנה"י שבו מלבישה לבחי' החג"ת שבו שהיא פרקים אמצעיים נה"י דחג"ת ומכ"ש שג' פרקים פנימיים נה"י דחב"ד המלבישים לנה"י דחג"ת אינם מתגלים כלל. נמצא שאף חג"ת שבו הוא בכוח ולא בפועל כי אף שנקרא חג"ת אינו אלא נה"י.