ביאור:עץ חיים/שער כא/פרק ב

כתרים דזו"ן

על דרך ששיעור ז"א הוא מן הת"ת דאימא ולמטה [משליש תחתון שבת"ת] כן גם נוק' דז"א היא מן הת"ת דז"א ולמטה אלא שנוק' דז"א היא ממקום סיום החזה כלומר משני שלישים תחתונים דת"ת דז"א ולמטה.

נמצא ששיעור כתר דנוק' רחל הוא שני שליש ת"ת (ולאה לוקחת שליש ת"ת העליון) ולפי שה"ח מתפשטים מהחסד ועד ההוד דז"א נמצא שיש בת"ת חסד שלם שהוא ע"ב ובשני שליש ת"ת שהוא שיעור כתר דנוק' הם שני שלישי ע"ב שהם פעמיים כ"ד. וז"ס הפסוק "ושמתי כדכד שמשותיך" (ישעיהו נ"ד). [שכל חסד נקרא אור בסוד האור שנברא ביום הראשון]

כתר דז"א הוא כמניין ג' פעמים אור כמניין כתר. ואילו כתר דנוק' הוא פעמיים אור כמניין בית, שהם כנגד שני שלישי ת"ת שלקחה נוק' מת"ת דז"א שהם ב' כ"ד וז"ס "ותמלא כדה ותעל" (בראשית כ"ד) וכן סוד כ"ד אותיות בשכלמ"ו, וכן כ"ד ספרי התנ"ך. ולכן נקראת הנוק' ד"ך וענייה לפי שהיא ענייה מכ"ד.

וז"ס מה שאמרו חז"ל משחרב בית המקדש אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה (ברכות דף לא.) "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר: אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, אימתי - בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה. אמרו עליו על ריש לקיש, שמימיו לא מלא שחוק פיו בעולם הזה מכי שמעה מרבי יוחנן רביה".

שכן שחוק הוא פעמיים אור וכיון שנסתלקו ב' אורות (כתר דנוק') אין שחוק בעולם עד לבניית בית המקדש שנאמר 'וְשַׂמְתִּ֤י כַּֽדְכֹד֙ שִׁמְשֹׁתַ֔יִךְ' שהפעמיים כ"ד שהם ב' פעמים אור דנוק' יחזרו להאיר מכוח השמש הוא ת"ת דז"א.

כתר דנוק' כנגד ב' שלישים תחתונים דת"ת דז"א שכן בסיום השליש העליון דז"א מסתיים היסוד דאימא ומשם מתגלים אורות החסדים. ולכן יוצא שם הכתר דנוק', שהוא ב' פעמים אור כמניין שחוק וב' אלפין דאור אור הם שרשים שלהם ונשארים בז"א ונשארים אותיות ו"ר ו"ר מאירין בנוק' ונעשה בה בחי' בי"ת ולכן משחרב הבית אסור שימלא שחוק פיו אבל כשמחזירה לעצמה הב' כ"ד כ"ד נקראת 'אשת חיל עטרת בעלה' שחיל הוא ב' פעמים כ"ד. ולעתיד לבא שתיקחם כתיב 'באלהים נעשה חיל' שהיא רחל 'והוא יבוס צרינו' שעל ידי כן נבוס צרינו בעת שיבנה בית המקדש וזה עניין הפסוק 'וישראל עשה חיל' כי ז"א הנק' ישראל עושה חי"ל שנותן לנוק' שתי אורותיה. אמנם מה שאנו מכוונים בק"ש ב'ואהבת' להמשיך ב' פעמים אור שהם שני שלישי ת"ת דז"א לכתר דנוק' רחל הנק' 'את' כמובא בשער הכוונות דף כ"ד סע"ד מפרש הש"ש שהוא דווקא בעת התפילה.

ומקשה הבית לחם יהודה וכי רק חזרת ב' פעמים כ"ד לכתר דנוק' יהיה לעתיד לבוא, הרי לכשיבנה המקדש יהיו זו"ן ב' מלכים משתמשים בכתר אחד כמבואר בשל"ו פ"ב ובחי' הנזכרת היא רק כשעומדים אב"א מחזה ולמטה. אלא שקבלת ב' האורות הנ"ל יהיו כבר שתחזור ארץ ישראל לעם ישראל יחזרו ב' האורות לנוק' אף שלא בעת התפילה. וזה מדויק בפסוק בשוב ה' את שיבת ציון וכו' אז ימלא שחוק פינו – עוד קודם בניין הבית, ואח"כ נבוס צרינו בשעת בניין בית המקדש. ועיין היטב בדברים אלה שיש להם נ"מ מפליגות בעניין תהליך גאולת ישראל כגון בסוגיית בשיר לא ישתו יין.

הבדלי הכתר והדעת בזו"ן

שני הבדלים בין כתר דז"א לכתר דנוק', הראשון כתר דז"א גופו קטן ואורו גדול לעומת כתר דנוק' שגופו גדול ואורו קטן. שכן כתר דז"א הוא שליש אחד בלבד מת"ת דאימא אך לקח את כל אור (נראה כוונתו שליש) הת"ת דאימא. לעומת זאת כתר דנוק' הוא שני שלישי ת"ת דז"א (בממדיו הוא אמנם קטן מכתר דז"א אך בערכין לקח שני שלישי ת"ת ולא שליש אחד כמו שלקח ז"א מאימא) אך אורו הוא רק חצי שליש ת"ת דז"א. הבדל שני שמה שמקבל כתר דנוק' ב' אורות מכתר דז"א הוא הארה בלבד לעומת הז"א שלוקח ממשות האורות של אימא.

גם בדעות שלהם יש הבדלים הנובעים מהעוצמה שיש בכתר. שדעת דז"א שעצמת הכתר שבו גדולה כולל ד' מוחין חו"ב חו"ג אך דעת דנוק' כלולה משלושה מוחין בלבד חו"ב וגבורות דדעת. ורק חו"ב שבה נמצאים בראשה ואילו מוח הדעת שבה הכלול מגבורות בלבד נמצא בשליש עליון דת"ת שלה בין הכתפיים בסוד תפילין של יד, שלא היה בכוח כתרה להעלות את כל הדעת בראשה.

שכן מוחי חו"ב דזו"ן הם בחי' טיפות הנמשכים ממוחין דאו"א מחו"ב של כל אחד מהם. אבל מוחי הדעת אינם נמשכים מדעת דאו"א אלא מהחו"ג המתפשטים בו"ק דאו"א. ולכן דעת גבורות דנוק' נמצא בשליש עליון דת"ת בסוד תפילין של יד כדרך שהיה באו"א. ומן הראוי היה שאף מוחי ז"א יהיו מוחי דעת שבו מתפשטים בו"ק כדרך שהיו באו"א. אלא שכח כתרו של הז"א גדול לכן אוצר את מוחי החו"ג במוח הדעת שתחת הכתר בראשו.