ביאור:עץ חיים/שער י/פרק ד

חיבור מו"ב

שם מ"ה שהוא סוד הטעמים יוצא מהמצח ועמו יוצאים ההשלמה דשם ב"ן מהעיניים. ומתחברים ב"ן ישן [שהוא המלכויות שלהם בין מז"ת שנשברו ובין מג"ר שנשארו בבינה ולא נשברו] ומושלמים על ידי ט"ס עליונות דב"ן שיוצא לראשונה. היינו שמלכויות דשם ב"ן הישן יהיו מלכויות דכל ספירה וספירה שיוצאת עכשיו מב"ן. ויתחברו י"ס דב"ן עם י"ס דמ"ה החדש. וזה שאומר הכתוב עקודים נקודים וברודים על סדר אצילותם. שנקודים הם הב"ן שיצא בראשונה ובבוא שם מ"ה החדש עם השלמת שם ב"ן שמתקנים את הנקודים נקרא ברודים.

כיצד נעשה החיבור שם מ"ה החדש יש בו טנת"א המתחבר עם הטנת"א דב"ן שעתיק נעשה מטעמים דמ"ה ונוק' דעתיק מטעמים דב"ן וא"א מנקודות דמ"ה ונוק' דא"א מנקודות דב"ן. ומתגין דמ"ה נעשו או"א ומאותיות דמ"ה נעשו זו"ן ולא פירש מה נעשה מתגין ואותיות דב"ן.

הגוב"י אות ט' טוען שהחלוקה כאן היא אותה חלוקה המופיעה בשער ההקדמות דרוש ב' בתיקון המלכים דף כט ע"ב. שחלוקה זו היא אכן נפוצה בעץ חיים כמו שראינו בדף כ"א ע"ג וכן בפ"י משער המוחין דף ק"א ע"א, והוא אינו דעת יחיד בזה. אך עדיין דוחק לומר כן לפי שבחיבור שם עתיק נעשה מטעמים דמ"ה כמו אצלנו אך נוק' דעתיק נעשית מחצי כתר עליון דב"ן (בצירוף ג"ר ד"ר ז"ך) ואילו אצלנו נוק' דעתיק נבנית לכאורה מכל הטעמים דב"ן כלומר מכתר דב"ן וללא תוספות, שכן יש מקומות נוספים שלא נקט תוספת ג"ר ד"ר ז"ך כגון בדף צ"ב ע"ב .

וכן בא"א יש שינוי שאמנם א"א דכורא בשני המקומות נבנה מנקודות דמ"ה אך נוק' דא"א לפי החיבור שם נעשית מחצי תחתון דכתר דב"ן ואילו אצלנו היא נעשית מנקודות דמ"ה. ושוב קשה לדחוק שלא דק שכן מה שנוק' דא"א נעשית מנקודות דב"ן חוזר גם בסוף פ"ב דף מ"ח ע"ג. אמנם בשער ההקדמות הנ"ל דף כ"ט ע"ב כותב כמו כאן שנוק' דא"א לוקחת חמש אחרונות דכתר דב"ן, וקורא להם נקודות דב"ן! לכן יתכן שגם כאן כוונתו לחמש תחתונות דכתר דב"ן וצ"ע.

ומה שכתב ומתגין דמ"ה נעשה או"א ומאותיות דמ"ה זו"ן ולא פירש מה נעשה מתגין ואותיות דב"ן. כבר מקשה מהרח"ו כאן בהמשך על דבריו ואומר שהרי כתבתי למטה, שכל בחי' המ"ה הם דכורא וכל בחי' הב"ן הם נוק' (יתכן שכוונתו למובא בשער ההקדמות דף כט ע"ב למטה ע"ש), ואיך אנו אומרים כאן שגם אבא וגם אמא נעשו מתגין דמ"ה והרי אמרנו שבחי' הב"ן הן נוק' וכן מה שנאמר שזו"ן נעשו מאותיות דמ"ה איך יתכן שנוק' נעשית אף היא מאותיות דמ"ה והרי צריכה להיעשות מב"ן ומתרץ כאן שאפשר שלא דק. אמנם בשער ההקדמות הנ"ל יש לו תירוץ נוסף שיש לחלק בין הפרצופים העליונים עתיק וא"א שאכן אצלהם הדכורא משם מ"ה והנוק' משם ב"ן לעומת הפרצופים התחתונים או"א וזו"ן שבהם כל פרצוף נכלל ממו"ב.

ונראה שאמנם החלוקה הנ"ל שהפרצופים התחתונים כלולה ממו"ה היא אכן נכונה בשאר מקומות אך כאן נראה שדעת הרש"ש לומר שיש כאן חיבור פשוט של טנת"א דמ"ה עם טנת"א דב"ן ואין קושיא ממה שכתב או"א נעשו מתגין דמ"ה כוונתו לאבא ויש"ס [ולפי זה ניתן להשלים שאמא ותבונה נעשו מתגין דב"ן] ומה שכתב שזו"ן נעשו מאותיות דמ"ה כוונתו לז"א ויעקב [וניתן להשלים שנוק' דז"א ורחל נעשו מאותיות דב"ן].

לסיכום נראה שבהסתמך על פירוש השמ"ש חיבור מו"ב שכתב כאן הוא חיבור פשוט:

חיבור מו"ב

עתיק	טעמים דמ"ה	טעמים דב"ן	נוק' דעתיק
א"א	נקודות דמ"ה	נקודות דב"ן	נוק' דא"א
אבא ויש"ס	תגין דמ"ה	תגין דב"ן	אמא ותבונה
ז"א ויעקב	אותיות דמ"ה	אותיות דב"ן	נוק' דז"א ורחל

ואילו מה שכתב בשער ההקדמות הוא חיבור שונה של מו"ב קצת יותר מורכב ויובא בהרחבה בע"ה (עם דברי רש"ש בדף ז') בפירוש לשער עתיק פ"א.

ומה שכתבנו שטנת"א דמ"ה מתחבר עם טנת"א דב"ן להבנת מהרח"ו כמו שכבר ראינו בפ"ג וגם כאן הוא חוזר על העניין אין מדובר בב"ן אלא בנקודות דס"ג.

שהנקודות דס"ג יש בהם טנת"א שלם שכל חלק בו מתחבר עם החלק המקביל לו בשם מ"ה. כלומר טעמים דנקודות דס"ג עם טעמים דמ"ה ונקודות דנקודות דס"ג עם נקודות דמ"ה וכן תגין דנקודות דס"ג עם תגין דמ"ה וכן אותיות דנקודות דס"ג עם אותיות דמ"ה.

בראשית היה הא"ק מאורות ע"ב וס"ג בלבד

בד"ה "גם מלע"ד כי שרשם אינם זולת ב' בחינות שהם ע"ב ס"ג" ומקביל בין ע"ב לס"ג שאף שם מ"ה מקורו בנקודות דע"ב כמו ששם ב"ן הוא מנקודות דס"ג ולפי דבריו בזה יוצא שאף שם מ"ה צריך לומר שהוא לא מ"ה אלא נקודות דע"ב. וכל עולם האצילות שורשו בנקודות דע"ב שהם קרויים מ"ה ונקודות דס"ג הקרויים ב"ן, והם שורש החסד והדין.

מקביל למה שאומר כאן מצאנו גם בשער ההקדמות דף כ"א ע"א "והמוחין דא"ק, הם בחי' הוי"ה דע"ב. ומן מקום האזנים ולמטה עד סיום כל א"ק, הוא בחי' הוי"ה דס"ג בלבד. אבל אין זה אלא בתחלה, בזמן שנאצלו המלכים, הנקראים עולם הנקודים. אבל אח"ז תקונם, והוא הנקרא עולם הברודים, ונקרא עולם האצילות, אז נתהוו בחי' שני הויו"ת דמ"ה וב"ן, ממקום הטבור של זה הא"ק ולמטה עד סיום רגליו".

וכן מצאנו בראשית דרושי הנקודים דף ל"ד ע"א "אמנם ענין זה היה בתחלה קודם מיתת מלכים בעולם הנקודים ואח"כ היה בחי' מ"ה וב"ן ממקום טיבור שלו עד למטה בסיום הרגלים כמ"ש בע"ה". וכן מסתפק שם שיצאו האורות להאציל עולם הנקודים מה' ראשונה שהיא ס"ג דס"ג.

ולפיכך יוצא שהא"ק המדובר כאן בראשיתו יש בו רק ב' אורות ע"ב ס"ג שבכל אחד מהם יש התחלקות שוב רק לשתי אורות שהם ע"ב ס"ג ושמע"ב דע"ב יצאו שערות הראש דא"ק ומס"ג דע"ב יצא שם מ"ה מהמצח. ומע"ב דס"ג יצאו אורות אח"פ ומנקודות דס"ג יצאו אורות ב"ן מן העיניים. כלומר מ"ה וב"ן דע"ב ודס"ג לא היו בבריאת העולם. ווודאי שעסמ"ב דמ"ה ועסמ"ב דב"ן גם לא היו בבריאת העולם.

ומה שאומר שמס"ג דע"ב יוצאים אורות מ"ה וכן מאורות ס"ג דס"ג יוצאים אורות הב"ן אין הכוונה עתה אלא רק לאחר שכבר יצאו אורות מס"ג דס"ג ונאצלו עולמות מחוץ לא"ק שהם עולמות אח"פ וכן גם עולם הנקודים. רק לאחר מכן יש ייחוד נוסף בתוך הא"ק שממנו יווצרו אורות מו"ב הפנימיים לע"ב ס"ג וכן עסמ"ב דמו"ב וגם יתקנו את עולם הנקודים שבחוץ ויקרא עולם האצילות.

נמצא שבא"ק המבואר כאן יש שני שינויים חשובים מהא"ק המבואר בדף כ"א ששם מבואר שיש בא"ק ארבע אורות עסמ"ב שכל אחד מהם בנוי אף הוא מעסמ"ב בסה"כ שש עשרה אורות. ואילו כאן מדובר על שני אורות ע"ב ס"ג שכל אחד מהם בנוי מע"ב ס"ג סה"כ ארבע אורות בלבד.

הבדל נוסף ששם עולם הנקודים נוצר משם ב"ן ואילו כאן נוצר מס"ג דס"ג שכן שם ב"ן עדיין לא נוצר.

ומסתפק מהרח"ו מה יצא מתגין ואותיות דע"ב וס"ג. כמו שכתבנו בפ"א משער דרושי הנקודים, שבחינות אלה עדיין לא יצאו לפי שהם מכוסים בבחינות אחרות ותלויים ביציאתן של הבחינות המלבישות עליהן ועתה שיצאו בחינות אלה, מוכרח שאף הם יתגלו שהרי נעשו לגלות הארתם לחוץ לצורך התחתונים. (כשם שנתגלתה עתה בחינת נקודות דע"ב). ומסתפק אם מה שנעשה מהם היה עולמות בי"ע או כלים חדשים לאצילות ומשמע שלא שמע בבירור עניין זה מהאר"י.

אמנם נראה שגם כאן חולק השמ"ש על דברי מהרח"ו ומחלק בין המובא כאן שיוצאים לחוץ גם בחי' נת"א דע"ב ודס"ג לעומת מה שכתב בשער טנת"א פרק א' דף כ"א שבחי' אלו לא התגלו לחוץ כלל להיותם מלובשים במו"ב.

נמצא שיש כמה חלוקות בין המובא בדף כ"א למובא כאן

א. האם הס"ג דס"ג יצא או כלל לא יצא ומה שיצא זה מלכויות דעסמ"ב דב"ן.

ב. חיבור מו"ב האם הוא חיבור פשוט או חיבור מורכב.

ג. מה שנראה בפ"ה מה יצא בראשית שזה שונה לגמרי מהמובא בשער השבירה

מה יצא בראשית ומה יוצא בתיקון

הנה התבאר כי בראשית יצאו עיגולים בחי הנפש שלא החזיקה מעמד ובתיקון ניתוסף היושר בחי' הרוח ונתקן העולם. הנה מה יצא בתחילה ומה בא בתיקון המהרח"ו נסתפק בזה. (וכבר כתבנו כל זה בשער דרושי הנקודים פ"א אלא לפי שכאן מקומו נכתוב העניין שוב).

בתחילה כתב שלוש אפשרויות לסדר הדברים:

הראשון:	שבתחילה יצאו עיגולים דס"ג	ובתיקון יושר דמ"ה.
השני:	שבתחילה יצאו עיגולים דס"ג	ובתיקון יצאו יושר דס"ג ויושר דמ"ה.
השלישי:	שבתחילה יצאו עיגולים דס"ג	ובתיקון יצאו יושר דס"ג ועיגולים ויושר דמ"ה.

הצד השווה בשלושת האפשרויות הוא שבתחילה יצאו עגולים דס"ג בלבד, אך כתב שזה נסתר מהקונטרס הגדול דא"ק (הכוונה לשער עיגולים ויושר בדף י"ג ע"ד) שמשם משמע בהדיא שבתחילה יצאו הן עיגולים והן יושר דס"ג שנכתב שם: "אמנם כאשר נאצלו אח"כ גם הי"ס דיושר דעולם הנקודים שהוא בחי' רוח (אז רוח) שלהם הלבישו הי"ס דיושר דנקודים" ראיה נוספת לכך משער השבירה ששם נאמר שרק הז"ת נשבר לפי שהיה בקו אחד אבל הג"ר לא נשברו לפי שהיו בשלוש קוים כצורת אדם והרי אין קוים אלא ביושר וכן אין פנים ואחור אלא ביושר ושם הרי מדובר שז"ת נשברו פנים ואחור ואילו או"א רק אחוריים שלהם נפלו!

וכן נראה מקונטרס הקיצור (הכוונה למהדורה תניינא המובאת בשער עיגולים ויושר דף י"ב ע"ג) שכתב "כי באח"פ לא יש רק יושר אך בעין ומצח שהם הנקודים יש יושר ועיגולים". משמע שגם באורות העין שבאו משם ס"ג שיצא בתחילה היו עיגולים ויושר!

ולכן מכריע מהרח"ו שיש לגרוס כאפשרות רביעית והיא שבתחילה יצאו עיגולים ויושר דס"ג אך שניהם יצאו בבחינת נפש ובשניהם הייתה שבירה. ובתיקון יצאו עיגולים ויושר דמ"ה בבחינת רוח. וממילא עיגולים שבאו בתיקון בחי' רוח התחברו בעיגולים שיצאו בתחילה בבחי' נפש, וכן יושר דרוח ביושר דנפש.

אמנם עיקר העסק בכל עץ החיים הוא ביושר כמו שכתב (בדף י"ב ע"א) "והנה בחי' זאת הב' (יושר) נקרא צלם אלוהים ועליה רמז הכתוב באומרו ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים וכמעט כל ס' הזוהר והתיקונים רוב דבריהם כולם מתעסקים בבחי' ב' הזאת בלבד" וכן בהמשך דבריו (שם י"ב ע"ד). וזה מה שמסיים כאן לאחר שהביא ספקותיו "ואמנם לפי שנכתב בראש הקונטרס (מה שהבאנו מדף י"ב) שלא היה רצוננו לדבר כלל בעגולים אלא ביושר לכן לא נתבאר שם ענין מיתת המלכים העגולים אלא דיושר לבד ולכן לא נזכר בתיקונים אלא דיושר.