ביאור:עץ חיים/שער י/פרק ג

התרחבות הכלים בתיקון

מ"ה החדש היוצא ממצח דא"ק עובר דרך אורות אח"פ אך אינו ניכר שם ומתגלה רק מהטבור ולמטה, כדרך שהתגלו אורות הב"ן מהטבור ולמטה. ואף שהתווספו ט"ס עליונות לבחינות המלכויות שהייתה בתחילה. הנה המקום שתפסו הוא אותו מקום באורך שהוא מטבור דא"ק עד התחלת עיגולי א"א שהוא היה מקום הנקודים ועתה הוא מקום האצילות. ורגלי הא"ק יורדים קצת יותר למטה עד תחילת עיגולי עתיק. וכנגד עובי עיגולי עתיק, יהיה מקום הבי"ע שאף הם יקבלו הארה מא"ק.

ומה שהספיק להם המקום זה לפי שהתרחבו הכלים. שבתחילה הייתה נקודת כתר במקומה לבד מן הטבור דא"ק עד סוף תפארת והחו"ב היו כנגד ב' פרקין עליונים דנה"י דא"ק ולא התפשטו למטה יותר והו"ק היה בקו אמצעי תחת מקום היסוד, והיו ספירותיו זה למטה מזה.

וגם כשהתחילו להיתקן האורות בעיבור עלו הכלים דז"א חזרה לאצילות כמבואר בפרק א' הלבישו חסד ונצח למקום שכנגד פרק תחתון דנצח דא"ק. וגבורה והוד הלבישו למקום שכנגד פרק תחתון דהוד דא"ק. וכן דעת ת"ת יסוד ומלכות הלבישו למקום שכנגד תחת היסוד דא"ק ועדיין לא התפשט הז"א והפרצופים שמעליו בכל קומת האצילות.

אבל עתה בתיקון עם מ"ה החדש התווסף תיקון גדול שמנקודת הכתר נעשה פרצופי עתיק ונוק' ואו"נ והתפשטו ממקום הטבור דא"ק עד תחילת עיגולי א"א שהוא סיום מקום האצילות. שעתיק יומין דכורא הנעשה מטעמים דמ"ה מתפשט כשיעור הנ"ל והנוק' דעתיק הלבישה כל אורכו בעובי. וכן עשו כל הפרצופים א"א ונוק' ואו"א וזו"ן שהלבישו זה את זה באופן שכל רגלי הפרצופים כולם שווים בסיומם. ומשמע מדבריו שדווקא ברגליהם הם שווים אבל בראשיהם הם זה למעלה מזה שראש עתיק למעלה מראש א"א וראש א"א למעלה מראשי או"א וראשי או"א למעלה מראשי זו"ן. שכל אחד מלביש לפרצוף העליון ממנו לז"ת שלו באופן שג"ר של העליון מגולים, אך לא כתב זה מפורש ואפשר להבין שכל הפרצופים מלבישים עתה שווה בשווה.

ובזה יש כמה מעלות הראשונה שהכלים התפשטו יותר מבתחילה, ועצמות האור מתפשטת ביותר כלים, לכן לא ישברו הכלים בקבלת האור. וכן על ידי שנעשו הפרצופים נשמה זה לזה שזה מלביש לזה הרי שההארה שלהם אינה מגיעה אליהם ישירות אלא עוברת דרך הפרצופים המלבישים אותם, ומתמעט האור ע"י מסכים ולבושים באופן שיוכלו התחתונים לקבל הארה מהעליונים.

והנה הדר המלך המתקן אף שנזכר בלשון יחיד הוא כולל חג"ת נה"י דבחי' יסוד שהוא רוח שהוא יושר וגם מהיטבאל אשתו יצאה עמו כלומר הספירות העליונות שבאו להשלים משם ב"ן שהרי רק מלכויות דשם ב"ן (מלכויות דחג"ת נהי"ם) יצאו תחילה נמצא שיוצא עמו עתה ט"ס עליונות דחג"ת נה"י דשם ב"ן ומתחברים חיבור גמור. [ראה ביתר בהירות בש' השבירה פ"ח דף מ"ז ע"ד) ומה שנקראים המלכים משם ב"ן מהיבטאל בת מטרד לפי שכלולים בהם גם בחי' המלכויות דב"ן שיצאו בראשונה ונטרדו.

נמצא שהוא עתה בנוי זכר ונקבה ולכן התקיים ונקרא שמו אדם ששם אדם הוא כולל זכר ונקבה. ואף השם מ"ה לבד קרוי על שם אד"ם (אותה גימטרייה) לפי שהוא העיקרי והנוק' טפלה אליו לפי שהוא מברר משם ב"ן ומחברו אליו, והנוק' נסמכת לו ומקבלת ממנו כדרך ירושה שהבן יורש הכל ואח"כ נותן לבת מה שיוטב בעיניו. וכן הז"א כאשר מקבל מוחין מאו"א מקבל הן חסדים והן גבורות. ורק לאחר שהוא מזדווג עמה הוא מעביר אליה את הגבורות, לכן היא נחשבת טפלה אליו.

אמנם המוחין דגבורות נמצאים בו כפיקדון בלבד 'והיה האוכל לפיקדון לארץ' ועליו להעבירם אל הנוק' ולכן יש לנו שני מצבים המצב הראשון שהנוק' כלולה בו וטפלה אליו. והשני לאחר שקיבלה ממנו הגבורות היא נפרדת ממנו. שבמצב הראשון היא נקראת חוה על שם המילוי דשם מ"ה שהוא גימטרייה י"ט כמו חו"ה, וכל מילוי הוא גימטרייה אלהים שהיא בחי' הנוק' בחי' הדינים. והשני כשהיא נפרדת ובחינה בפני עצמה קרויה ב"ן. ושני השמות רמוזים יחד בשם מהיטבאל שיש בו מ"ה עם מילוי י"ט בהיותה כלולה בו וכשמקבלת עטרה דגבורה ונפרדת ממנו אז היא רמוזה באותיות יטבא"ל (על שם שהיא עכשיו טוב שנברר הטוב מן הרע) שהם גימטרייה ב"ן. שכשהנוק' כלולה בז"א והיא אח' באח' עמו, הרי שהוא נוטל מוחין כפולים חסדים וגבורות, והיא מקבלת רק הארה מהגבורות. וכשננסרת וחוזרת פנים בפנים עמו, אז מזדווג עמה ונותן לה הגבורות ממש ולא הארתם לבד כבתחילה. וכשהיא נפרדת יש והיא מקבלת מוחין ישירות מאימא בלי תיווך של ז"א.

הכיצד שם מ"ה מתקן לשם ס"ג שגדול ממנו

שואל המהרח"ו מדוע יהיה שם ס"ג טפל לשם מ"ה והרי הוא גדול ממנו. אמנם בשער טנת"א פ"א דף כ"א ע"ב כתב שלא יצאו הסמ"ב דס"ג לפי שהם מלובשים תוך מו"ב ומה שיצא לחוץ היה הב"ן. אלא שבפרק א' מדרושי הנקודים דף ל"ד ע"ב כותב כמו כאן שס"ג דס"ג הוא הבחי' שיצאה לבנות את הנקודים. ולפי מה שכותב גם כאן אצלנו שס"ג דס"ג הוא שיוצר עולם הנקודים, ומתקשה אם כן כיצד שם מ"ה שהוא טפל לס"ג, הוא שמתקן לגדול ממנו [כלומר הכיצד יתקן שם מ"ה את שם ס"ג הגדול ממנו]. וקשה לקבל את תירוץ התו"ח (קמט.) שלא יצאו נקודות דס"ג אלא מלכויות דב"ן הם שיצאו, ומה שנקראו נקודות דס"ג לפי שמו"ב הכלליים מלבישים מנקודות דס"ג ולמטה על ס"ג. שכן נראה מכאן שאכן דעת מהרח"ו שנקודות דס"ג הם שיצאו ולכן מתקשה הכיצד שם מ"ה מתקן לס"ג שגדול ממנו ונותן מספר תשובות.

הטעם הראשון שאף שמ"ה יצא מזיווג ע"ב וס"ג הנה כוחו נמשך משם ע"ב כי ברא כרעא דאבוהי. וזהו שנאמר 'מ"ה שמו ומה שם בנו' שאף ששמו ע"ב לעיתים נקרא בשם מ"ה שהחכמה אותיות כח מ"ה לפי שהחכמה והז"א הם עניין אחד (שער או"א פ"ה) ואף לעיתים ינתן לז"א שם ע"ב.

הטעם השני שבמ"ה לא היה שבירה. השלישי ששם ס"ג הוא נקודות בלבד ואילו בשם מ"ה יש את כל הטנת"א וכיון שיש בו בחי' טעמים וגם בהצטרף הטעם הראשון ששורשו מע"ב בוודאי גדול הוא מס"ג.

טעם רביעי שאף בתיקון עדיין לא מתוקן שם ס"ג לגמרי שמה שמתקן שם מ"ה לא תיקן אלא שיעור מועט לברוא ממנו עולמות אבי"ע והשאר נשארו להתברר על ידי המשך אורך הזמן. (ואף ששם מ"ה גם הוא יוצא מעט מעט כפי צורך הבירור אך מה שיוצא יוצא מתוקן מה שאין כן בשם ס"ג שכבר יצא).

אמנם לעתיד לבוא כשישתלם הבירור דששת אלפים שנה שלא יישאר כי אם טוב ו'בלע המות לנצח' שיכלו הקליפות הנקראות מוות. ולא יישאר בשם ס"ג כי אם טוב ויתבטל שליטת המ"ה ששם מ"ה יחזור להיות כלול בשם ע"ב ושם ב"ן יתכלל בשם ס"ג ויחזור שם הויה להיות י"ה.

ודווקא לאחר ששת אלפים שנה שאף לימות המשיח נמשך תשלום הבירור כמבואר בשער הגלגולים שהנשמות ישלימו תשלום תרי"ג מצוות כמו מעשה המצוות התלויות בארץ ומעשה הקרבנות. ומי שלא קיים מצווה כלשהי עליו להשלימה. שזה היה רצונו של משה רבנו להיכנס לארץ להשלים נפשו בקיום כל התרי"ג מצוות שכל זמן שלא השלים כל התרי"ג נקרא צדיק שאינו גמור (שערי קדושה א' ג') ולא די שיקיימם בדיבור אלא שעליו לקיימם גם במעשה כמו שכתב בשער הגלגולים (י"א) שצריך לקיים כל התרי"ג במעשה בדיבור ובמחשבה.

וזהו עניין שלעתיד לבוא יחזור העולם לתוהו ובוהו היינו שיתבטלו שם מו"ב וישלטו ע"ב וס"ג בסוד אשת חייל עטרת בעלה שהוא ס"ג בינה תחזור להיות עיקרית.