ביאור:עץ חיים/שער י/פרק א

העלאת מ"ן בסב"ר

והנה כאשר עלה ברצון המאציל להחיות את המתים ולתקן את המלכים כך שגם כשיכנס האור בתוכם לא ישברו שנית. גזר והעלה מ"ן מתתא לעילא ועל ידי כך היה ייחוד ע"ב עם ס"ג דא"ק, והוציא מ"ה החדש. וייחוד זה נקרא סליק ברעותא שהרי בדרך כלל ייחוד עליון נעשה בעליית מ"ן וכאן לא עלו מ"ן אלא שהמאציל גזר והעלה מ"ן.

בתחילה היו אורות שמונה המלכים שנשברו כליהם, בשלושת הכלים שהתרחבו כלי כתר בינה וחכמה כמבואר בשער השבירה פרק ג'. שמבואר שם שעם שבירת הכלים האורות שנשארו באצילות עברו מספר שלבים. בתחילה עם שבירת הכלים העליונים אור דעת ירד למקום כלי מלכות, אור חסד ירד למקום כלי יסוד, אור גבורה למקום כלי נצח הוד, אור ת"ת נשאר בחצי עליון של מקום ת"ת שכן כלי כתר שלא נשבר הרחיב עצמו מטה בקו אמצעי עד מקום חצי ת"ת, ועלה אליו גם אור הדעת. וכשעלה אור הדעת התרחב הכלי לכל מקום הת"ת וחזר אור ת"ת לתפוס כל מקומו. בהמשך כלי בינה שלא נשבר הרחיב מקומו בקו שמאל עד מקום גבורה ועלה בו אור הגבורה וכן אורות נצח הוד ובהמשך אור נצח יעבור לקו ימין. וכן גם כלי חכמה הרחיב עצמו מטה בקו ימין עד מקום החסד ועלה בו אור חסד. ולאחר שאף אור יסוד עלה למקום דעת עליון בכלי כתר שהתרחב, ואור מלכות עלה למקום דעת שבתוך כלי כתר שהתרחב. חזר אור נצח שהיה בקו שמאל לחזור לקו ימין במקום חסד בכלי חכמה שהתרחב.

נמצא לבסוף שכל האורות נמצאים בשלושה קוים כל אור בקו המתאים לו, שבקו אמצעי אור הת"ת במקומו בתוך כלי כתר שהתרחב עד שם. ומעליו אור הדעת ועמו נמצאים אורות יסוד ומלכות. ובקו ימין יש את אור החסד שעלה למקומו לפי שעד אליו נתרחב כלי החכמה ועמו אור נצח. ובקו שמאל אור הגבורה במקומו לפי שעד שם נתרחב כלי הבינה ועמו אור הוד.

אותם כלי ג"ר שהתרחבו ועלו לתוכם אורות הז"ת הם יצאו שלמים כל אחד בעשר ספירות והם עצמם הרחיבו כליהם מטה עד מקום חג"ת דפרצוף ז"א כדי לאפשר לאורות הז"ת להתלבש בכלים. אמנם עתה שעלה ברצון המאציל להחיות המתים חזרו אותם כלי ג"ר להיאסף מעלה אל מקומם הראשון.

ואורות הז"ת עלו כמ"ן למקום בינה מסביר הכרם שלמה שעלו האורות לבינה הפרטית שבאצילות (שכליה התרחבו קודם למקום גבורה ועתה חזרו והתקצרו למקום בינה). ואף שהזיווג הוא בע"ב ס"ג דא"ק כל מדרגה המשיכה והעלתה מ"ן למדרגה שמעליה עד ע"ב ס"ג דא"ק. אך הרש"ש כותב כאן שהעיבור עצמו נעשה בבינה דא"ק והאורות עלו כמ"ן לבינה דא"ק ואם תשאל בשלמא לדעת הכרם שלמה אין מקום פנוי יותר משלוש ספירות בין האורות שבבינה לבין כליהם שבנה"י, אבל להסבר הרש"ש בדברי מהרח"ו שעלו לבינה דא"ק, הרי האורות עלו בא"ק ונמצא מרחק גדול בין אורות לכלים! לא קשיא לפי שהקפידא שלא יהיו שלוש קומות של ספירות ריקניות מאור לגמרי.

עליית הכלים

בעת עליית האורות למעלה עלו מהבי"ע גם הכלים שלהם שעליית האורות נתנה בהם כוח לעלות או שרצון המאציל היה שיעלו כדי שלא יהיו רחוקים מהאורות יותר מג"ס ריקניות אף שעדיין לא הגיע זמנם להתחבר עם האורות שלהם. וכשעולים הכלים מסתדרים בשלושה קוים (שהרי זה תחילת התיקון) על דרך האורות שלהם שכבר בשבירה הסתדרו בשלושה קוים. וכדרך שהאורות שלהם עולים בעיבור תלת כלילן בתלת, שכל ב' אורות נכללים יחד והמלכות בסוד פסיעה לבר ואור הדעת נעשה להם בחי' נשמה דו"ק. הרי שבדומה יסתדרו גם הכלים, שכלי חג"ת כלולים בנה"י שבכל אחד ממקום הנה"י יהיה בו שני כלים שחסד ונצח במקום הנצח גבורה והוד במקום ההוד דעת ות"ת במקום היסוד וכלי יסוד ומלכות במקום המלכות.

עליית הכלים דזו"ן בארבעים יום

הכלים לא עלו בבת אחת אלא לקח להם ארבעים יום כשיעור ארבעים יום של יצירת הוולד. שבעשרה ימים ראשונים עלו חסד ונצח בי' ימים שניים עלו דעת ות"ת ובי' שלישיים עלו גבורה והוד ובי' רביעיים עלו יסוד ומלכות. וקשה הרי אמרנו שהמלכים נתקנים בשבעת ימי בראשית כפי שלמדנו בסוד ב' שבתות בסוף שער השבירה. ואיך אומר כאן שכל שני מלכים עולים בי' ימים!

ועוד קשה שבפירוש אמר בשער כ"ה דרוש ג' "ודע כלל זה כי כל מה שאנו מדברים בו שצריך זמנים לגדלות דז"א כל זה היה בעת אצילות הראשון אך משם ואילך אחר שנאצל ז"א בעת אצילות ונתקן הנה אע"פ שבכל יום ויום חוזר לקבל מוחין חדשים כבתחילה כמ"ש בדרושים אחרים שאין פה מקומם הנה אין צריך להמתין זמן כי ברגע אחד נעשה ולא בזמנים ארוכים הללו ושמור כלל זה בידך". הנה משמע מדברי מוהרח"ו שמה שדובר על גדלות ז"א בי"ג שנים, זה בעת אצילות הראשון אך לאחר מכן הכל נעשה ברגע אחד (מלבד הימים שמר"ה עד שמיני עצרת ומ"ט ימי העומר כפי שמעיר הרש"ש שם) אך הנה באצילות ראשון גדלות ז"א לקחה זמן ארוך של י"ג שנים ואיך אנו מדברים בסוד ב' שבתות דב"ן ודמ"ה על שבועיים בלבד!

מסביר הכרם שלמה שאין מדובר בימים כמו שלנו אלא במדרגות רוחניות שנקראים ימים ושבעה ימי בראשית מבחינה רוחנית היו ימים ארוכים מאוד והראיה שימים אלה הם ימים רוחניים שהרי אדם הראשון כשנברא היה גופו רוחני והיה מקומו בגן עדן ורק לאחר שחטא ירדו העולמות ונעשה עפר מעוה"ז ולכן כשנזכר י"ג שנים דגדלות ז"א או עיבור דז' או דט' או די"ב חודש, מדובר על מדרגות רוחניות שהם כנגד ימים ושנים בזמן הגשמי אך היו כולם בתוך ימי בראשית בסוד שתי השבתות.

לעומת זאת יש הסוברים שמה שמובא ברחובות הנהר דף ל"ז ע"ג עניין ב' השבתות מפורש כתוב שם שזה מהרב חיים פינסו שחי לאחר פטירת הרש"ש ואינו מדברי הרש"ש ואכן כפשט העץ חיים לפני בריאת העולם היה לוח זמנים ארוך הרבה יותר משבועיים. (שכזכור שער עיגולים ויושר ענף א' מובא שמאצילות א"ק וכ"ש עולמות שתחתיו היה להם זמן התחלת הווייתם ואצילותן מה שאין כן בא"ס).

כאן אנו ממשיכים בביאור הפרק אך נראה שקשה לחבר את הנאמר כאן לנאמר בראשית הפרק והסיבה העיקרית שכאן ידבר על יצירת י"ב פרצופים כוללים באצילות שבתוכם י"ב פרצופים פרטיים ובתוכם שש פרצופים. והרי בשער השבירה וכן בתחילת פרק זה דובר על שש נקודות שבכל אחת יש רק שש פרצופים! יש אמנם חוסר התאמה נוסף שלעיל דיברנו על שמונה אורות שנשארו באצילות לאחר שנשברו שמונה כלים מדעת עד מלכות וכאן מדבר רק על שבע אורות שעולים למ"ן.

עליית מ"ן ותיקון האצילות

אמרנו בתחילה שכשעלה ברצון המאציל להחיות המתים ולתקן המלכים העלה מ"ן בסליק ברעותא. ואם כך יש לנו זיווג עליון בע"ב ס"ג דא"ק, כדי להוציא את מ"ה החדש, בדומה לשם ב"ן שיצא תחילה.

המ"ן הם הז' אורות שכבר נמצאים באצילות, ואם קטע זה הוא המשך לנאמר קודם הרי שהם שמונה אורות מדעת ועד מלכות שנמצאים בכלי ג"ר שהתארכו לצורך כך (וקשיא מדוע נוקט כאן רק שבע אורות). לאן עלו כותב כאן "למעלה בבינה" וכוונתו לבינה דא"ק כפי שכותב מיד ש"מ"ן אלו היו למעלה בע"ב ס"ג דא"ק" [לכן גם הרש"ש עפ"י הכתוב כאן מגיה בתחילת הפרק שכוונת מהרח"ו לבינה דא"ק] וכתב שבעיבור זה נתקנו כל הי"ס מכתר עד מלכות. שגם הג"ר אף של נשברו יש בהם תיקון (כמו שכתב בסוף פ"ו משער השבירה דף מ"ו ע"א), וכן שנשלמים בט' ספירות נוספות משם ב"ן ובי"ס משם מ"ה. ואל תקשה שאם עלו האורות לע"ב ס"ג דא"ק איך מחזיקים הכלים כשהם במרחק רב משלוש כלים, שכן כבר נאמר שלא יהיה מרחק של ג' ספירות ריקניות מאור לגמרי.

וקצת קשה לשון מהרח"ו שאמר שבזיווג זה נתקן כל עולם האצילות משמע שבזיווג ע"ב ס"ג דא"ק נתקנו כל הפרצופים ומיד כותב שבתחילה נתקן עתיק ואח"כ היה זיווג בעתיק והיה תיקון לא"א ואח"כ זיווג בא"א ותיקון לאו"א ואח"כ זיווג לאו"א ותיקון לזו"ן ואח"כ זיווג בזו"ן ותיקון לכל העולמות האחרים. משמע אם כן שבזיווג ע"ב ס"ג דא"ק נתקן רק עתיק.

וכן בהמשך דבריו שנמשך עיבור זה י"ב חודש כנזכר במאמר קו המדה [לא מצאתי דבריו בזוהר לכן נעזר בדבריו משער כ"ח פ"ב שכותב שם "וז"ס במאמר קו המדה דבתיקונים וכן בזוהר פ' בראשית דל"ה כי הנטיעות כקרני חגבים היו ואתנטעו ואשתהו י"ב ירחי שתא. ואח"כ נולדו זו"נ..."]. ומסביר הטעם שהעיבור נמשך י"ב חודש הוא כדי לתקן כל האצילות שיש בה י"ב בחי' עי"ו או"נ או"א ישסו"ת זו"ן יעו"ל. ומסתפק האם י"ב חודש היה לצורך עתיק לבדו או שעתיק נגמר בחודש אחד ובחודש ב' נגמר נוק' דעתיק עד שבי"ב חודש נגמרו י"ב הפרצופים. ופושט שפירוש ראשון נראה עיקר שכן אם בזיווג או"א לצורך זו"ן היו ג' עיבורים אחד די"ב אח' דט' ואחד דז' חודשים הרי שלצורך עתיק לבד היה צורך בי"ב חודש ולפי זה לאחריו עוד י"ב חודש לצורך נוק' דעתיק וכו' עד שבי"ב שנים נתקנה כל האצילות, ושוב צ"ע בדברי מהרח"ו למה התכוון שהזיווג של כל הפרצופים היה למעלה בע"ב ס"ג דא"ק או שנתקנו הפרצופים האחד מהשני וגם אם נמשך עיבור כולם י"ב חודש או שרק לצורך עתיק היה צריך י"ב חודש, ומסקנתו שרק לצורך עתיק נדרש י"ב חודש. ע"כ ההסבר בדברי מהרח"ו. אמנם הרש"ש מסדר יותר המאמרים כך שלא יסתרו זה את זה.

וזה לשונו "באופן שבפירוש קיבל מפי הרב ז"ל שבעיבור זה נשתהו י"ב חודשים. והשכחה היתה אם בעיבור זה שנשתהה י"ב חודשים נתקנו כל הי"ב פרצופים או אם עתיק לבדו. והפשיטה ממה שמצאנו בז"א שלושה עיבורים: אחד דז' ואחד דט' ואחד די"ב". באופן שבעיבור זה נתקנו כל הי"ב פרצופים הכוללים "שיצאו מהעיניים דא"ק, מהבינה עצמה דא"ק, ולא יצאו זה מזה אלא מהבינה עצמה דא"ק כי היא אם הבנים, ולכן הוצרכו לחזור להתעבר בתוכה להתתקן על ידה. ומה שמבואר במקום אחר כי עתיק תיקן לא"א וא"א לאו"א ואו"א לזו"ן הוא בפרטות הי"ב פרצופים הפרטיים דכל פרצוף מהי"ב פרצופים הכוללים הנז"ל". עד כאן לשונו.

נתחיל בסיפא של דברי הרש"ש שכתב "ומה שמבואר במקום אחר כי עתיק תיקן לא"א וא"א לאו"א ואו"א לזו"ן הוא בפרטות הי"ב פרצופים הפרטיים דכל פרצוף מהי"ב פרצופים הכוללים" נמצא שיש "ב פרצופים כוללים שבהם י"ב פרצופים פרטיים ובכל פרצוף פרטי יש שישה פרצופים. שישה הפרצופים הפרטיים נתקן כל אחד מהם בי"ב חודש שהרי הזוהר מדבר על עיבור י"ב ירחי שתא בפרצופים הפרטיים ולא בע"ב ס"ג דא"ק. ולגבי עיבור בע"ב ד"ג דא"ק נראה שדברי הרש"ש מובילים להבנה שכל הי"ב פרצופים הכוללים נתקנו בעיבור אחד כמו שכותב "באופן שבעיבור זה נתקנו כל הי"ב פרצופים הכוללים "שיצאו מהעיניים דא"ק, מהבינה עצמה דא"ק".

נמצא לדבריו שנתקנו י"ב פרצופים כוללים כולם בעיבור אחד בי"ב חודש בכל אחד מהם יש י"ב פרצופים פרטיים (שלא כתב זמן עיבורם) ובתוך כל פרצוף מהי"ב פרצופים הפרטיים יש שישה פרצופים (פרטי פרטים) שבהם העיבור הוא מפרצוף לפרצוף היינו שעתיק נתקן ראשון ע"י הא"ק ואח"כ עתיק תיקן לא"א וא"א לאו"א ואו"א לזו"ן ושם יתכן לומר עפ"י הזוהר הנ"ל שכל עיבור בפרטי פרטיים אכן היה י"ב חודש לכל אחד.