ביאור:עץ חיים/שער יב/פרק ב

חיבור זו"ן בפרצופי האצילות

אני אני הוא ואין אלהים עמדי

למדנו אם כן שגם בעתיק יש זו"ן והנוק' דעתיק נקראת רדל"א על שם שאיננו יודעים במדויק מה יש בתוכה. עוד ראינו ששם ב"ן שממנו נבנו הנקבות כלול גם מבירורי המלכים שהם דין ואם כך איך יצדק שנאמר שיש נוק' בעתיק וא"א שהם תכלית הרחמים.

אך הנה יש מאמרי זוהר חלוקים שמהאחד משמע שאין נוק' מתחלת להתגלות אלא מזו"ן ולמטה. כמובא באדר"ר דף קמ"א "בהאי דיוקנא דאדם (שהוא ז"א) שארי (התחיל) ותקין כללא דדכר ונוקבא". ואילו ממאמר אחר באדר"ז דף ר"צ "האי חכמתא אתפשט ואשתכח דכר ונוקבא שהוא חכמה אב בינה אם, ובגינייהו כולא אתקיים בדכר ונוקבא וכו' שמשמע שאף באו"א יש זו"ן.

ואף המאמר בזוהר בראשית כ"ב שעלת על כל עלאין אמר הפסוק 'ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי...' ונראה שכאן פשט כוונת המהרח"ו על פרצוף עתיק שעליו אומר הזוהר שאין נוק' עמו וכן כתב בפירוש בדף צ"ה ע"ב שעתיק נקרא עילת כל העילות ונוק' דעתיק נקראת עילת העילות. והכרם שלמה מסביר שכוונתו כאן גם לפרצוף א"א שהרי או"א לגבי זו"ן קרויים עילת העילות ולכן פרצוף א"א יקרא עילת על כל העילות, ואומר שאין עמו אלהים "דלא אית ליה תניינא ולא שותפא ולא חושבנא, דאית אחד בשתוף כגון דכר ונוקבא, ואתמר בהון כי אחד קראתיו, אבל איהו חד בלא חושבן ולא שתוף, ובגין דא אמר ואין אלהים עמדי", כוונתו שאין יחד עמו פרצוף נוק' הקרוי אלהים שהוא דין. וכן מוכח שכוונת מהרח"ו אף בפרצוף א"א שכתב (שער א"א פי"א דף ס"ז ע"א) בעניין פאת א"א שמכונים מצפ"ץ ולא אלהים משום שעל א"א נאמר 'ואין אלהים עמדי'.

ואם כך קשה האם יש נוק' בעתיק וא"א כמו שראינו עד כה או שאין נוק' בפרצופים אלה כדמשמע ממאמרי הזוהר הנ"ל! [ויש שסוברים שהקושיא מתחילה כבר קודם מאמר הזוהר מבראשית כ"ב שמפרשים שמדבר על א"ק שאין אלהים עמו וממילא מה שמתחת לא"ק יש בו זו"ן אף בפרצופי עתיק וא"א].

ומתרץ מה שאמרנו ש'אין אלהים עמדי' אין כוונתו שאין נוק' לפרצוף א"א אלא שפרצוף הנוק' בא"א לא מקבל שמות אלהים להיותם מורים על דינים אלא הנוק' בו תקבל שמות יותר מבושמים, כמו שהתבאר לדוגמא במבוא שערים (דף כח ע"ג) בעניין פאות הראש דא"א שהן מלכות דגולגולתא שהיה צריך להיות שמותם אלהים אך להיותם במקום גבוה כזה שהדינים מתכסים ונעלמים בו אי אפשר שיהיו שמות אלהים ולכן הם ב' שמות מצפ"ץ שהם חילוף אלהים במילוי יודין בגי' ש' נמצא שאינו אלהים ממש להיות בא"א ואינו רחמים ממש שהוא שם הויה (וכן פירש שנית הכרם שלמה בשער א"א עמ' א'שלו).

הרש"ש פירש מאמר הזוהר כאן לא על פרצופי האצילות כפרוש מהרח"ו אלא על הא"ק שממאמר זה נלמד שבפרצופי האצילות כולם יש נוק' שכתב "הרי מוכח בהדיא, שכל השאר חוץ מעילת על כל העילות, הם בסוד דכר ונוקבא" נראה שמסביר את דברי הזוהר שיש לחלק בין עילת העילות לבין עילת כל העילות שעילת העילות או עילה סתם הכוונה פרצופים בתוך עולם האצילות כולל עתיק וא"א שהם בסוד זכר ונוק'. אך עילת כל העילות מדבר על הא"ס שהוא הא"ק שהוא מעל עולם האצילות ולכן נקרא עילת כל העילות ואין אלהים במקום גבוה זה.

ביאור חיבור זו"ן בפרצופי האצילות

ומבאר מהרח"ו ההפרש שיש בחיבור הזו"ן בכל פרצוף שאף שגם בכתר יש זו"ן אינו דומה חיבורם בכתר לחיבורם באו"א וחיבורם באו"א אינו דומה לחיבורם בזו"ן.

ככל שעולים בפרצופים יותר למעלה הרי שהפרצופים יותר מאוחדים והנוק' פחות נגלית בהם והחסד עיקרי יותר ודיני הנוק' אינם ניכרים ולהפך ככל שיורדים למטה.

ומתחיל לבאר פרצוף הזו"ן, שבהם היה עיקר הדינים והמיתה לכן יש בהם זכר ונוק' בפרצופים נפרדים ואין בהם דבקות אלא בהיותם אחור באחור שכותל אחד משמש לשניהם, אלא שאז אינם במצב האידיאלי שלהם וכדי שיוכלו להזדווג צריכים נסירה, ונפרדים לגמרי זה מזה בפרצופים גמורים למצב של פב"פ. נמצא שבמצב האידיאלי שלהם הם נפרדים לגמרי, שכן גם במצב זה אין זיווגם תדיר ויכולים לחזור למצב של אחור באחור כפי מעשה התחתונים. (ומה שהם דבוקים בכותל אחד בהיותם אב"א לא למעלתם הוא אלא לחסרונם שעדיין אינם מתוקנים באחוריהם ויש חשש מיניקת החיצונים במקום זה).

ופרצופי או"א שהיה בהם ביטול ולא מיתה בפועל כמו בזו"ן, אף בהם בחי' הזו"ן כל אחד בפני עצמו אך התווסף בהם חיבור עצום שבהיותם פב"פ הם דבוקים יחד בכותל אחד ואין ביניהם פירוד כלל. ולכן נאמר באדרא זוטא דף ר"ץ ע"ב 'דאו"א כחדא תדיר ולא פסיק זיווגייהו לעלמין'. ולכן אין הדינים מתגלים בפרצופי או"א כמו בז"א שהנוק' נפרדת לגמרי.

והנה בפרצוף א"א שלא היה בו אלא קצת ביטול בנה"י, הזו"ן שלו שניהם בפרצוף אחד הכלול מזו"ן, הזכר לצד ימין צד המ"ה, והנוק' בצד שמאל צד הב"ן. שחכמה וזרוע ימין ושוק ימין וחצי ת"ת וחצי יסוד הוא הדכורא שבפרצוף והבינה וזרוע שמאל וכו' היא הנוק' שבפרצוף. ולכן כשאו"א הלבישו לפרצוף א"א אבא הלביש לימינו ואימא לשמאלו. ומובן שהדינים שבא"א מועטים ונכללים ונמתקים מיד בחסדי הזכר.

ומסביר מאמר הזוהר לעיל מה שנאמר ואין אלהים עמדי שהזכר הוא לחוד ללא נוק', נאמר על הכתר והיינו אף על בחי' א"א, והכוונה ללא נוק' נפרדת ממנו אלא שבחי' הזו"ן נמצאות בו יחדיו זה בימין וזו בשמאל. ומסביר הכרם שלמה עפ"י מהרח"ו 'ראו עתה כי אני אני הוא' על צד הנוק' שלי שנקרא אני וגם צד הזכר נקרא אני ושניהם פועלים יחד. ולכן נאמר אני אמית ואחיה שצד הדינים של הנוק' גורם המיתה וכשנמתק יותר ברחמי הזכר אז – ואחיה. וזה מפני שאין לנוק' דא"א שליטה בפני עצמה בבחי' דינים לבד כמו הנוק' דז"א. לכן אותו אחד שממית הוא המחיה. ולכן לעתיד שתתקן בחי' הנוק' דז"א ולא יהיו הדינים מתגלים בה בפני עצמם ויהיו הזו"ן פב"פ בתמידות, נאמר ויהיה ה' אחד ושמו אחד. ואז כתיב ובלע המות לנצח כי לא יהיה עוד מיתה כי נמתקו הדינים של הנוק', ואז ומחה ה' דמעה מעל כל פנים כי הדמעות הם להמתיק הדינים, וכאשר יכלו הדינים לא נצטרך להמתיק אותם.

ובפרצוף עתיק אין הפרש בין צד ימין לצד שמאל ששניהם כלולים ממו"ב שעליו נאמר באד"ר 'לית שמאלה בהאי עתיקא סתימאה כולא ימינא'. שבין בצד ימין ובין בצד שמאל יש בו מבחי' הפנים מ"ה ומבחינת האחור ב"ן ובצד הפנים שלו נמצא הפנים דמ"ה ובצד האחור שלו הפנים דב"ן והאחוריים של שניהם מכוסים בתוכם שאח' דמ"ה דבוק באח' דב"ן. נמצא שאין מתגלה בעתיק בחי' אחור כלל ואין מתגלים בו דינים כלל שהדינים מתייחסים לבחי' האחוריים, ובעתיק אין האחוריים נראים, ולכן כולו נקרא פנים. ומה שלעיתים כן ימצא שאנו מכנים בעתיק בחי' פנים ואחור היינו על בחי' המו"ב שבחי' הב"ן אף הפנים שלה נקראת אחור בערך המ"ה.

ומה שאומר שבצד הפנים דעתיק יש רק מ"ה יתכן שאין כוונתו מ"ה לבד (כלומר מו"ב דמ"ה) אלא כמו שמביא את האפשרות בשער שבירת הכלים דף מ"ו ע"ד שצד פנים דעתיק כלול מו"ב ושניהם זכרים כלומר מ"ה דמ"ה ומ"ה דב"ן. וכן אפשר לומר על צד האחור שהוא ב"ן שאין כוונתו למו"ב דב"ן אלא כוונתו לב"ן דמ"ה וב"ן דב"ן ששניהם נוק'.