ביאור:עץ חיים/שער יב/פרק א

תיקון מ"ה וב"ן בפרצוף עתיק

בשער זה מבאר כיצד נתקן עולם האצילות על ידי שמות מ"ה וב"ן. ומתחיל לבאר העניין בבחי' פרצוף עתיק. והנה שם מ"ה שהוא סוד הטעמים יוצא מהמצח ועמו יוצאים ההשלמה דשם ב"ן מהעיניים ומתחברים ב"ן ישן [שהוא המלכויות שלהם בין מז"ת שנשברו ובין מג"ר שנשארו בבינה ולא נשברו] ומושלמים על ידי ט"ס עליונות דב"ן שיוצאים לראשונה [ראה להלן]. היינו שמלכויות דשם ב"ן הישן יהיו מלכויות דכל ספירה וספירה שיוצאת עכשיו מב"ן. ויתחברו י"ס דב"ן עם י"ס דמ"ה החדש.

ובשער זה החל לבאר פרצוף עתיק בשער הבא שער י"ג מבאר את פרצוף א"א. ואחריו בשער י"ד מבאר את פרצופי או"א ובחינות הקשורות להם. ואח"כ בשער י"ז מבאר את פרצוף ז"א ואת הבחינות הקשורות אליו כגון מוחין דרושי הצלם ועוד. ובשער ל"ד ואחריו מבאר את פרצוף נוק' דז"א והבחי' הקשורות לה. וכאן מתחיל בביאור פרצוף עתיק!

הנה בזוהר מבואר, נראה שכוונתו לזוהר בתיקונים כמובא במבוא שערים דף י"ב ע"ג, שמובא בתיקון ה' דף י"ט ע"ב "יו"ד בכל אתר קוצא דילה לעילא וגיו דילה באמצעיתא וסופא דילה לתתא כללא דאתוון דשמא מפרש רישא דיליה ברזא דטעמי וכו'" ומפרש הפרדס רימונים (שער כ"ז פי"ג) שכוונתו שג' ראשונות נכללות ביו"ד שהם טעמים בכתר ונקודות בחכמה ואותיות בבינה. ועל זה כותב במבוא שערים שיש מקומות חלוקים שלעיתים נמצא שטעמים בכתר כלעיל, וכן ראינו בשערים הקודמים שער טנת"א פ"א (דפים כ'-כ"א וראה מה שכתבנו בתחילת מ"ב שם) ובשער עקודים פ"ב דף כ"ה ע"א שכתב שטעמים בכתר. אך לעיתים נמצא שגם הנקודות בכתר כמו שמובא לקמן שכשמגיע זמן תיקון האצילות הרי שבעתיק וא"א הסדר שונה שאף שמנקודת הכתר (שהיא הטעמים דמלכויות דב"ן) שהיא הנקודה הראשונה נעשו בתוהו פרצופי עתיק וא"א. הנה בתיקון, עתיק לקח לחלקו כתר דמ"ה. וא"א לקח לחלקו נקודות דמ"ה נמצא שלא רק הטעמים אלא גם הנקודות בכתר (אמנם נוק' דא"א לקחה חלקה מכתר).

ואילו התגין יתחלקו בין או"א דאצילות שהרי אבא לקח חצי בינה דמ"ה ואימא לקחה גם היא חצי בינה דמ"ה. והאותיות הם הזו"ן דאצילות (וכן בשער התיקון דף מ"ח ע"ב). ובשער טנת"א דף כ"ג ע"א כתב טעמים כתר נקודות חכמה תגין ג"ר דבינה אותיות ז"ת דבינה וזו"ן וכן הובא בכללי הרש"ש דף מ"ה ע"א.

ואף שמדובר בתיקון והיה אם כן צריך להיות שחיבור מו"ב יהיה שלם כתר עם כתר חכמה עם חכמה וכן על זה הדרך באופן דטעמים בכתר נקודות בחכמה תגין ג"ר דבינה אותיות ז"ת דבינה וזו"ן כמובא בכללי הרש"ש אלא שתיקון זה אינו התיקון הסופי דלעתיד לבוא כמבואר בשער שבירת הכלים סוף פרק ו' "ואמנם לא יכלו להתתקן לגמרי עד ביאת המשיח כי אלו נתקנין לגמרי היו מתתקנים י"ס דמ"ה עם י"ס דב"ן... כי לא יכלו בחי' ב"ן להתברר לגמרי כל חלוקותיהן שבכל בחי' ובחי' מהם ע"כ לא נשתוו י"ס דב"ן עם י"ס דמ"ה כנ"ל וזה יושלם לעתיד לבא". וכן מצאנו שאף הפרצופים לא הלבישו לא"א כמצופה שהיינו מצפים שאו"א ילבישו לחכמה ובינה דא"א ולא הלבישו אלא למטה כנגד חג"ת (כמובא בשער או"א פ"א שאו"א וישסו"ת הלבישו מהגרון ועד הטיבור) וכן זו"ן לא הלבישו לחג"ת נה"י אלא מטבור ולמטה (כמובא בשער ז"א סוף פ"א).

ומפרש מה לקחו עתיק ונוק' שעתיק לקח י"ס דכתר דמ"ה לחלקו ואילו נוק' דעתיק לקחה רק חצי עליון דכתר דב"ן שכן חצי תחתון דכתר דב"ן נלקחו ע"י נוק' דא"א. ונוק' דעתיק כדי להשלים מה שחסר לה שהרי לקחה רק חצי כתר, לקחה לחלקה ג"ר דחכמה דב"ן, וארבע ראשונות דבינה דב"ן, ושבעה כתרים דז"ת דב"ן, וכל זה כדי להשלים י"ס דכתר לבד ולוואי ויספיק! שהרי נוק' דעתיק עומדת כנגד עתיק דכורא והוא הרי לקח י"ס שלמות דכתר דמ"ה.

תוספת ט"ס ומחצה בשם ב"ן

ואף שמהרח"ו לא כותב כאן תוספת ט"ס ומחצה כבר מבואר ממה שמובא בשער התיקון פ"ה (דף נ ע"א) שעתיק קיבל תוספת של ט' ספירות וחצי ומשמע שהכוונה בשם ב"ן מלבד מה שקיבל תוספת י"ס דמ"ה. ומקור נוסף בדף כ"א ע"ג וע"ד שהראני רבי יוסף טבול הערת מהרח"ו שם שכתב "אפשר כי ב"ן דעסמ"ב דב"ן נעשה עיגולים לעס"מ דעסמ"ב דב"ן. ועס"מ שיש בכל בחי' מעסמ"ב דב"ן זה נשאר ביושר עם שם מ"ה החדש וכ"ז בא בסוד תוספת וכ"ז נעשה נקבה דיושר ומ"ה נעשה זכר". וכן כתב הבית לחם יהודה (בפ"ד משער עתיק ד"ה לפי שאין).

ואמנם מהרח"ו עצמו (מלבד המקומות הנ"ל) אינו חוזר להזכיר עניין תוספת ט"ס ומחצה. ובולט הדבר במיוחד כאן בשער עתיק ובשערים הבאים שמסביר כיצד נבנים הפרצופים ואינו כותב עניין התוספת בשם ב"ן, ובפרט בשערנו שער עתיק שמפורשים הספקות של מה לקח עתיק בעניין הג"ר ד"ר ז"ך וכן בשער התיקון פ"ב, ובשער אנ"ך פ"ה, לא כותב תוספת זו. ואפשר שדעתו שאכן לא יצאו ט"ס עליונות בב"ן ורק במ"ה יצאו כל הי' ספירות.

אמנם הרש"ש ודאי סובר שישנה לתוספת זו כמפורש בדבריו דף ז' ע"ב כל מה שלקח עתיק ג"ר ד"ר ז"ך היינו דווקא מאותם ט"ס שיצאו מחדש, וכן בהמשך דבריו שם ז' ע"ד "ומאלו הט"ס העליונות שניתווספו לכל מלכות הוא שלקח העתיק אותם השבעה כתרים דז"ת דב"ן וכו'" [ראה גם בש"ש]. ואילו לפי הבנת מהרח"ו צ"ל שהג"ר ד"ר ז"ך באו מהב"ן שיצא בראשית.

נמצאנו למדים שיש מח' בין מהרח"ו לרש"ש בעניין הג"ר ד"ר ז"ך שלקח עתיק, מניין נלקחו שלדעת הרש"ש נלקחו מהט"ס שניתווספו. ואילו לדעת מהרח"ו כלל לא ניתווספו ט"ס וודאי שנלקחו מב"ן שיצא בראשית. וכדברי מהרח"ו נראה שסובר מהר"י צמח שאותם ג"ר ד"ר ז"ך באים מהב"ן שיצא בראשית שהרי כתב בשער השבירה דף מ"ז ע"א על אותם הז' מלכים שיצאו בתחילה שכל נקודה מהם כלולה מי' שאם לא כן כיצד לקח עתיק הכתרים דז"ת. ואמנם הרש"ש מעיר במקום על דבריו "לא של המלכויות האלו אלא של כללות הט"ס עליונות של הז"ת דב"ן אותם שיצאו עם שם מ"ה אשר לא הייתה בהם שבירה שהם הבחינות היותר עליונות שבז"ת דב"ן". ואמנם בגוב"י נכתב שחזר בו מהר"י צמח במקום אחר אך לא מצאתי היכן. דעת היפה שעה מופיעה בדף ס"ה ע"ג וכן אצלנו דף נ"ז ע"א הערה ב' שסובר כמהר"י צמח שהג"ר ד"ר ז"ך באו משם ב"ן שיצא בתחילה ואם כן כיצד אנו אומרים שבעתיק לא הגיע עניין הפגם אלא שאותם בחינות בטלים בעתיק ונחשבים כאין נגדו. אמנם לדעת הרש"ש אין כאן שאלה כלל שלא לקח עתיק הג"ר ד"ר ז"ך מהשבירה אלא מאותם אלה שיצאו מחדש.

האם יש מז' מלכים בעתיק שיטת מהרח"ו

מהרח"ו נראה שסובר שדווקא ברישא דעתיק אין מז"מ אבל למטה בגופה דעתיק אכן יש, שבדף ס"ה ע"ג כתב "ואמנם [ברישא] עתיק לא היה בו שום בחי' מלכים שמתו כמבואר אצלנו אך מא"א ולמטה היה בו בירור ז' מלכים". וכן בשער הכוונות דף מ"ד סוף ע"א כותב שוב בפשטות "והנה ברישא דעתיק לא היה שם שום בירור ניצוצות מאותם המלכים.

וכן בריש פ"ד משער מ"ד ומ"ן כתב שאף בעתיק יש מז' מלכים שכתב "ונתחיל מעולם האצי׳ ונאמר כי היותר משובח מכל בירורי האצי׳ שהוברר מז״מ כנ"ל הנה אז הוברר ועלה בעתיק". ובבית לחם יהודה הביא הנ"ל ומקור נוסף להוכיח שדעת מהרח"ו שיש בגופא דעתיק בירורים מז"מ, ממה שכתב מהרח"ו דעתו בעניין ווי העמודים המובא במבוא שערים דף כ"ה ע"ב "ונ"ל חיים כי אלו השערות הם סוד זקן התחתון דעל תרין ביעין דעתיק" ואין שערות אלא מז"מ. [ועפ"י דברי הכרם שלמה בשער או"א סוף פ"ד אפשר לומר שמה שמדבר על שערות בעתיק היינו על אורות שיוצאים באור חוזר והיה ראוי שיהיה שערות אך למעשה אין שערות בעתיק], ועיין דברי שערי ששון כאן עמ' קי"ח שהרחיב בעניין, וגם הפנה לשמן ששון בשער מ"ד ומ"ן פ"ד (ע"ח ח"ב דף ס"ח ע"ג) הובאו הדברים בגוב"י שם אות ב' שהרי נאמר שהשבירה הייתה בפרטות הפרצופים היינו בז"ת דעתיק בז"ת דא"א בז"ת דאו"א ובז"ת דזו"ן נמצא שאף בעתיק יש שבירה וכשהוא נבנה מחדש הרי שייבנה גם מהשבירה אך דווקא גופו ולא ראשו.

אמנם קשה לשיטת מהרח"ו שסובר שעתיק נעשה מג"ר ד"ר ז"ך הישן איך לא יהיו מז' מלכים אפילו ברישא דעתיק. שהרי לפי הספקות המובאות לקמן בעניין מה לקח הג"ר דעתיק מאו"א הרי שמגיע גם ברישא דעתיק ממה שהיה בו ביטול מאחורי או"א, כגון בספק 'בג"ד' בניית חכמה דכתר דמ"ה דעתיק נעשית מחכמה דכתר דמ"ה אור וכלי וגם מאח' דכתר דחכמה דב"ן והרי באח' דכתר דחכמה היה ביטול, ויתכן שיש לחלק בין ז' מלכים שהיה בהם שבירה שאין ברישא דעתיק לבין אחורי או"א שלא היה בהם שבירה אלא ביטול בלבד! נמצא לסיכום בהבנת מהרח"ו שאכן נבנה עתיק מהז' אך דווקא הז"ת שבו ולא הג"ר שבו.

שיטת הרש"ש בזה

ולכאורה רק בדברי מהרח"ו היה מקום לעיין האם אכן יש מז' מלכים בעתיק אבל לסברת הרש"ש שאותם ג"ר ד"ר ז"ך שלוקח עתיק זה מאותם ט"ס דב"ן שיצאו מחדש כמו שכותב בדף ז' ע"ב "וגם לקח ג"ר דחכמה דב"ן וד' ראשונות דבינה דב"ן וז' כתרים דז"ת דב"ן וכל אלו שלקח הם מאותן הט"ס דב"ן דכל פרצוף שיצאו מחדש" ומדגיש "אשר לא היתה בהם שבירה". למה מדגיש עניין שלא הייתה בהם שבירה אם לא שסובר שאכן עתיק לא היה בו מהשבירה!

ולכן מה שכתוב בתחילת דברי הרש"ש שם "הנה עתיק נתקן ונעשה מי"ס דכתר דמ"ה ומבירור חצי עליון דכתר דב"ן" כוונתו כשאומר 'בירור' שאמנם נלקחו מהז"מ אבל נלקחו מהמובחרים שבהם שנשארו באצילות ולא נפלו לבי"ע. וכן צריך לומר בדברי רש"ש גם בדף ה' ע"ב שכתב "וזה שביארנו אפי' פרצוף עתיק וא"א ואו"א וישסו"ת נתקנו ונעשו מבירורי הז' מלכים מפורש בהדיא במבוא שערים ש"ה ח"ב פ"א וכו'" הרי שסובר שאף בפרצוף עתיק יש מבירורי ז"מ אלא שיש בעתיק מאותם חלקים שכלל לא נפלו לבי"ע.

(אמנם צ"ע עפ"י מה שהביא השמ"ש בדף נ"ה ע"ב משער מ"ד ומ"ן "כי כשנתקן עתיק, עדיין כל הבחי' שלמטה ממנו לא הוברר, ולא נתקן מהם כלום, עד שנשלם עתיק להתברר ולהתקן לגמרי, ואז התחיל הוא עצמו לברר ולתקן פרצוף א"א, עד שהשלים לבררו ולתקנו לגמרי, ואז א"א התחיל לברר ולתקן פרצופי או"א, עד שהשלים לבררם ולתקנם לגמרי, ואז או"א התחילו לברר ולתקן פרצופי זו"ן, וע"ד זה בפרטי פרטים. והטעם הוא, כי הברורים והתיקונים הנזכר, היו ע"י שהיה הפרצוף העליון מזדווג עם נוקביה, היה מברר חלקי הפרצוף אשר למטה ממנו, ומתקנו בסוד פרצוף, ואם לא יהיה הפרצוף העליון מתוקן לגמרי, איך יוכל להזדווג". ואם כן כיצד לקחה נוק' דעתיק לתיקונה ג"ר ד"ר ז"ך והרי עדיין לא באו לעולם (כשם שהקשה הבית לחם יהודה בסוף פ"א כאן) באופן פשוט ניתן לומר שכשעתיק נבנה ולוקח החלקים השייכים לו הבאים מייחוד ע"ב ס"ג דא"ק הרי שלוקח גם את הג"ר ד"ר ז"ך אף שלא הגיע זמן או"א וזו"ן להיווצר).

ומה שנאמר שנוק' דעתיק לקחה מג"ר דאבא וד"ר דאימא אין הכוונה שלקחה את כל הג"ר ד"ר אלא לקחה הבחינות שביררה לעצמה מהן. אמנם כיון שלקחה את הג"ר דחכמה נמצא מה שנשאר לאבא הוא מחסד ולמטה ולכן נאמר בזוהר 'אבא אחיד ותליא בחסד' ואילו על אימא נאמר 'אימא אחיד ותליא בגבורה' לפי שלקחה מגבורה ולמטה לאחר שהד"ר שלה עלו לנוק' דעתיק. ומעיר הבית לחם יהודה שעניין זה מופיעה באד"ז דרצ"ב ע"ב בנוסח שונה.

ומה שנוקט לשון לקח לחלקו מסביר מהרח"ו שאין הכוונה שיש עתיק דכורא והוא לוקח לחלקו כתר דמ"ה אלא כוונתו שעתיק דכורא נעשה כולו מכתר דמ"ה וכן על זה הדרך בשאר הפרצופים.

שאר פרצופים מה לקחו

א"א לקח לחלקו חכמה דמ"ה. ונוק' דא"א לקחה חצי תחתון דכתר דב"ן והיתוספו לה מחדש חצי עליון דכתר, ותשע ספירות אחרות, להשלים עשר ספירות לכתר דב"ן.

ואבא שהוא חכמה דאצילות לוקח משם מ"ה חצי בינה שהם תגין ומשם ב"ן לוקח ז"ת דחכמה דב"ן (שהרי ג"ר נלקחו ע"י נוק' דעתיק). ואימא שהיא בינה דאצילות לוקחת משם מ"ה חצי בינה שהם תגין. ומשם ב"ן לוקחת ו"ת דבינה (שהרי ד"ר נלקחו ע"י נוק' דעתיק). וברש"ש פירט יותר שהרי אבא מתפרט לאבא ויש"ס ואימא לאימא ותבונה. ואבא לקח כתר וחכמה דבינה דמ"ה (מ"ה דמ"ה) וו"ק דחכמה דב"ן (מ"ה דב"ן). ואימא לקחה בינה דבינה דמ"ה (ב"ן דמ"ה) וה"ק דבינה דב"ן (ב"ן דב"ן). יש"ס לקח ו"ק דבינה דמ"ה (מ"ה דמ"ה) ומלכות דחכמה דב"ן (מ"ה דב"ן). ותבונה לקחה מלכות דבינה דמ"ה (ב"ן דמ"ה) ומלכות דבינה דב"ן (ב"ן דב"ן).

וזו"ן לקחו ז"ת דמ"ה וב"ן שהם אותיות, לפי הפירוט הבא ז"א לקח ו"ק דמ"ה ונוק' לקחה ו"ק דב"ן (וספק אם לקחה גם כתרים דו"ק או שנלקחו ע"י נוק' דעתיק). יעקב מלכות דמ"ה. ורחל מלכות דב"ן (וספק אם כתר דמלכות גם הוא נלקח ע"י המלכות או שנלקח ע"י נוק' דעתיק).

ואל תתמה כיצד אבא לוקח משם ב"ן ו"ק דחכמה ואימא לוקחת משם מ"ה בינה דבינה וכן יש"ס לוקח משם ב"ן מלכות דחכמה ותבונה לוקחת משם מ"ה מלכות דבינה. שמה שנאמר לקמן שמשם מ"ה הזכרים ומשם ב"ן הנוק'. הכוונה למו"ב הפרטיים שבהם שהרי אף במ"ה יש מו"ב ואף בב"ן יש מו"ב ופרצופי הזכרים ייקחו שם המ"ה הן שבמ"ה והן שבב"ן ופרצופי הנוק' ייקחו שם הב"ן הן שבמ"ה והן שבב"ן.

כלל העולה שבעולם האצילות ישנם י"ב פרצופים שהם י"ס, הכתר הם פרצופי עתיק וא"א, החכמה הוא פרצוף אבא, הבינה היא פרצוף אימא, ו"ק, שהוא חג"ת נה"י, הוא פרצוף ז"א, ומלכות היא נוק'. וכולם נעשו ממו"ב, הדכורין משם מ"ה והנוק' משם ב"ן. וכל זה בדרך כלל ועוד יתבארו דרושים אלה יותר בהמשך.

תלת רישין אתגלפן

באד"ז דרפ"ח ע"א מובא "האי עתיקא קדישא... תלת רישין אתגלפן דא לגו מן דא, ודא לעילא מן דא, רישא חדא חכמתא סתימאה, דאתכסייא ולא מתפתחא, וחכמתא דא סתימאה, רישא לכל רישי דשאר חכמות. רישא עלאה, עתיקא קדישא סתימא דכל סתימין, רישא דכל רישא, רישא דלאו רישא, ולא ידע, ולא אתידע, מה דהוי ברישא דא".

עתיקא קדישא המובא בזה המאמר מבאר מהרח"ו שהן בחינות הנוק' דעתיק ודא"א בבחינות הב"ן שלהם. שכן אף נוק' דא"א נעשתה מנקודת הכתר, ולכן שתי הבחינות נקראות עתיק על שם שנעשו מהספירה הראשונה והזקנה מכל י"ס דאצילות, מה שאין כן בשם מ"ה שרק בחי' עתיק דכורא נעשה מכתר ואילו א"א דכורא נעשה מחכמה ולכן לא שייך לקרוא לו עתיקא.

ומדבר על הבחינות היותר גבוהות שבנוק' דעתיק ודא"א, הנמצאות בראש. בראש נוק' דא"א יש רק שני ראשים כתר וחכמה שכן בינה ירדה בגרון. שני ראשים אלה הם דא לגו מן דא, אחד בתוך השני הראש התחתון שבהם הוא חכמה הנקרא מוחא סתימאה על שם שהוא מכוסה ע"י הראש השני שמעליו שהוא רישא עלאה, עתיקא קדישא סתימא דכל סתימין שהוא הגולגולת כתר דנוק' דא"א. והראש הראשון העליון, שעל שם שהוא למעלה מכולם נאמר בו, ודא לעילא מן דא, הוא הג"ר של נוק' דעתיק ואף שיש בו שלושה ראשים שהם כתר חכמה בינה כיון שיש בו ספקות ואיננו יודעים כיצד הוא בנוי לכן אנו מתייחסים אליו כראש אחד שהוא רישא עלאה, סתימא דכל סתימין, רישא דכל רישא, רישא דלאו רישא, ולא ידע, ולא אתידע, מה דהוי ברישא דא, דלא אתדבק בחכמתא ולא בסוכלתנו.

ומה שמפרש שראש העליון הוא בחי' הנוק' דעתיק ולא עתיק דכורא זה לפי שנאמר רישא דלא אתיידע שדווקא בנוק' דעתיק אין אנו יודעים מה יש בה מפני הספקות אבל בעתיק דכורא הרי ידוע שלקח כתר דמ"ה ולא שייך בו לשון לא אתיידע.