ביאור:עץ חיים/שער יא/פרק ה

הקדמה כוללת בעניין המלכים

כל העשר ספירות שיצאו בתחילה נקראים מלכים (גם אלה שלא נשברו) שכולם יצאו מלכויות בלבד וכולם צריכות תיקון.

כתר נקודה הראשונה שיצאה בראשית, לאחר התיקון נהייתה בג' בחינות שהם ג' רישין דא לעילא מן דא הנזכר בתחילת האדר"ז. שכתר נחלק לב' ראשים עתיק וא"א ובא"א יש מלבד הגולגולתא יש ראש נוסף הקרוי מוחא סתימאה שהוא בחי' החכמה שבא"א. והם זה למעלה מזה וגם מתלבשים זה בתוך זה שעתיק מלובש הז"ת שלו בא"א ומו"ס בתוך כתר דא"א, שהיא הגולגותא. ומנקודות ב' וג' נעשו או"א המלבישים לחג"ת דא"א. ומנקודות ד' עד ט' שהם חג"ת נה"י נעשה פרצוף ז"א המלביש לנה"י דא"א. ומנקודה עשירית נעשית נוק' דז"א המלבישה לנה"י דז"א. (אופן נוסף להלבשתם מובא בשער א"א פ"ב שז"א מלביש לנצח דא"א ולאה מלבישה להוד דא"א ויעקב מלביש ליסוד דא"א ורחל למלכות דא"א).

[דף נ"ב ע"א] דרוש שכר ועונש

ובעת יציאתן הראשונה היו הכלים קטנים ומעורבים בהם סיגים ולכן לא יכלו הכלים לסבול האורות שלהם. וכאן שואל שוב את השאלה שנשאלה בשער שבירת הכלים פ"ח, מדוע יצאו בצורה זו ובידוע שיישברו מדוע לא יצאו מתוקנים כבר בהתחלה ולא יצטרכו שבירה ותיקון. ובשאלה זו כתב כאן הכרם שלמה שהכל תלוי בזה דהיינו מבריאת העולם ועד עת סוף האלף השישי כל מה שהעולם יגעים בימים ובנהרות ובעיירות וביבשה ובמדברות ובמלאכות ובסחורות ובמשא ומתן ובתלמוד תורה ובתפילות ובמצוות החיים והמתים בשמים ובארץ החסידים והצדיקים והבינונים והרשעים האנשים והנשים והטף והילדים והעוברים שבמעי אימם והחיות והבהמות והעופות הטהורים והטמאים והצמחים והרומשים וכל מין מזה כלול כמה אלפים ורבבות מינים ממינים שונים של ברורים אשר אין בריה דומה לחברתה, כל היגיעה הזאת במשך הזמן הזה של ששת אלפים שנה של בריאת העולם הכל הוא כדי לברר ולתקן אלו המלכים שנשברו, אם כן יאות הוא להקשות למה לי כל היגיעה הזאת!

ועונה (ראה הרחבה בעניין במה שכתבנו בשער שבירת הכלים פ"ח בתשובות הי"ג והי"ד לשאלה הזאת) שנעשה כך בכוונה שיהיה שכר ועונש. שיש באלו המלכים בחי' סיגים שהם הקלי' וכדי לברר הקלי' מהקדושה יש לשברם קודם ואח"כ להעלות הקדושה ולהפרידה מהקלי', בכך תתעלה הקדושה שזה השכר, והקלי' יאבדו שזה העונש. נמצא ששבירתם זו טהרתן כי על ידי השבירה מתעלים המלכים מהזוהמא והסיגים שבהם. ובהמשך כאן כתב "הטעם הוא לפי שכפי גודל שיעור הפגם שיפגמו הרשעים כך יגרעו במאמרות האלו ויפרע אז מהם כפי הערך ההוא וכן להיפך זה אצל הצדיקים".

כמובא בשער מאמרי רשב"י - פרשת פקודי שכתב "דע כי כל בחינת מ"ן הם דינים וגבורות וסודם הוא אותם המלכים של ארץ אדום שמלכו ומתו אשר הם מבוארים אצלנו במקומות רבים ואמנם בחינת המלכים ההם רצה המאציל העליון לברוא אותם בתחילה באופן ההוא שיהיו כוללים בחינת קדושה אלא שהיא דינים וגבורות ובהם מעורבים השמרים והקלי' ובכוונה גמורה בראם כך כדי שיהיה בעולם שכר ועונש להפרע מן הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים ואין זה מקום להאריך בו אמנם בכוונה גמורה בראם כך כדי לבטלם ולהמיתם כדי שיתבררו מהם ניצוצות קדושות ויעלו למעלה והקלי' המעורבת בהם יישארו למטה בסוד סיגי הזהב ושמרי היין" היינו שבירתן זו היא טהרתן.

[דף נ"ב ע"א טרם שנבאר ענין היות הנקודות ללא תיקון צריך שנעורר קצת שאלות]

לאחר שנתברר כי מעשר נקודות נעשו חמישה פרצופים בלבד שהם א"א או"א וזו"ן נשאלת השאלה מדוע לא יצאו בתחילה בחמש נקודות בלבד. ואם יצאו בעשר נקודות מדוע לא נעשו מהם עשרה פרצופים. ומדוע נשתנה ז"א שצריך לבנייתו שש נקודות! ואם תאמר שאי אפשר לבניית פרצוף פחות משש נקודות ואף הג"ר כל נקודה שלהם כלולה מעשר נקודות. אם כן נשאל מדוע לא הסתפקו בג"ר בשש נקודות כמו הז"א לבניית הפרצוף. ואם נאמר שאכן אנו זקוקים לעשר נקודות כדי לבנות פרצוף שהרי אף הז"א גדל לעשר נקודות לבסוף אם כן מה השתנה הז"א שיצא בשש בלבד ועוד השתנה שרק אצלו אנו מוצאים בחי' עיבור יניקה ומוחין מה שאין כן שאר הפרצופים!

[דף נ"ב ע"א והתשובה בזה כי ודאי]

אכן כדי לבנות פרצוף אחד אנו זקוקים לנקודה שיש בה עשר ספירות [שהם המלכויות דב"ן וכל מלכות מהם כוללת אף היא עשר מלכויות כדברי הרש"ש דף ב ע"ג]. וכדי לבנות חמש פרצופים אנו צריכים חמש נקודות שכל אחת כוללת עשר ספירות. אלא שיש שינוי בין מה שיצא בג"ר למה שיצא בז"ת בג"ר אכן יצאו שלוש נקודות שכל אחת כלולה מעשר ספירות. והנקודה הראשונה שהיא כתר הייתה גדולה מכל הנקודות שתחתיה ונוצר ממנה פרצוף א"א וכן נקודות ב' וג' שנוצרו מהם או"א היו גדולות ממה שלמטה מהן.

אך הז"ת יצאו חסרים שמה שנאמר שיצא הז"א בשש נקודות הכוונה לשש חלקים מנקודה אחת האמורה לכלול עשר ספירות ולא כללה אלא שש מהם. וגם הנקודה החמישית חסרה שיצאה נקודה אחת אבל לא נקודה הכלולה מעשר כמו בג"ר אלא אף פחות מהז"א שהוא יצא בשש חלקי הנקודה והיא יצאה רק בחלק אחד מעשר דנקודה, שיצאה בה ספירת כתר בלבד, נמצא שאכן רק חמש נקודות יצאו שהרי הז"א אינו שש נקודות אלא שש חלקים מנקודה אחת. כך ששלושת הנקודות הראשונות יצאו בנקודות כוללות ואילו שתי הנקודות האחרונות הזו"ן יצאו בנקודות פרטיות שבהם (מהרח"ו לשיטתו בשער השבירה פ"ו). עוד מעלה הייתה לג"ר שיצאו מחוברות הנקודות הפרטיות שבהם בתוך הנקודה הכוללת מה שאין כן בז"ת יצאו נפרדות.

[דף נ"ב ע"ב בהגהה מ"ב]

[בהבנת מהרח"ו שיצאו הז"א בשש נקודות בלבד] שואל היכן הג"ר שלהם נשארו וכן בנוק' שיצאה בנקודה אחת בלבד היכן נשארו הט"ס האחרות. האם נשאר שורשם במלכות דעקודים או שנשארו באמא כוונתו בינה דנקודה שלישית כמו שכותב בפ"ו משער ט' דף מ"ו ע"א למעלה. וכן ממשיך לשאול איך אנו אומרים שהמלכים דז"א יצאו מבינה דידיה הנקרא אדום וכן המלכים דנוק' יצאו מבינה דידה הנקרא ארץ אדום הרי הבינה שלהם כלל לא יצאה!

והשמ"ש כאן מעיר שהרי עפ"י שיטתו שביארנו בארוכה בשער השבירה פ"ו כל השש נקודות כולל נקודות הזו"ן יצאו בהם ג"ר שלמים בי"ס כל אחד וז"ת חסרים שז"א פרטי של כל אחד מהם יצא בשש ספירות בלבד ונוק' פרטית בספירה אחת וממילא אין מקום לקושיות מהרח"ו שהרי גם ז"א הכללי יצא שלם והז"א הפרטי שבו חסר כמו בכל שאר הנקודות. וודאי שיצא בכל אחד מהפרצופים גם בינה פרטית הכוללת י"ס וכשיצא הז"א הפרטי רק בשש נקודות או המלכות הפרטית בנקודה אחת הרי שהג"ר הפרטיים שלהם נשארו בבינה הפרטית שבאותו פרצוף.

עוד שאל בהגהה הנ"ל בעניין העיבור שנאמר בשער רפ"ח פ"ה שזמן העיבור של ז"א הוא תשעה חודשים כדי לברר ט"ס שמכתר ועד יסוד והלא יצא ז"א רק בו' ספירות! ולכך אמר שיש שתי אפשרויות או שמדובר בט"ס דקטנות דז"א שהרי אף בקטנות כשיש בו שש ספירות בלבד עדיין נחשב לפרצוף שלם בעל עשר ספירות. או שמדבר על עשר ספירות הפרטיות שבכל נקודה ונקודה מהשש שכל אחת נפרטת גם היא לעשר ספירות ואל תתמה שהרי אפילו פרצוף גמור בבריאה אינו אלא נקודה קטנה באצילות.

[דף נ"ב ע"ב ד"ה עוד שינוי אחר היה בהם] הבדל במבנה הפרצופים שיצאו בכל נקודה

בתחילת יציאתם היו הנקודות שיצאו במבנה הדומה לפרצוף אם כי לא היו פרצוף ממש, שנקודת הכתר יצאה באמצע ונקודות החו"ב משני צידיה למטה, היינו בשלוש קווים. וו' הנקודות שיצאו חסרות, יצאו זה למטה מזה בקו אמצעי למטה מהם. בשלושת הנקודות הראשונות שיצאו, הג"ר שבהם יצאו בי"ס שהיו מקושרות זה בזה אך לא בדמיון קווים (ראה גם מבו"ש ש"ב ח"ב פ"א דף ה' ע"ג שכתב "באופן שהשלש נקודות ראשונות עם היותן כל אחת כלולה מעשר לא היו עשרה חלקים של כל נקודה ונקודה בפרטיותם בדמיון קוים אמנם הג' נקודות בכללותם היו בדמיון קוים".

הנקודה הראשונה שבהם היא נקודת הכתר שנכללים בה ג' ראשים (שנעשו אח"כ עתיק גולגולתא ומו"ס) בסוד כללות ולא מתוקנות בתיקון פרצוף. והיו מתפשטים מטה תוך ט' הנקודות שתחתיה שהיו מלבישות להם כך שנוצר דמיון לשלושה קוים שהכתר היה מתפשט באמצע והחו"ב מלביש לו מצדדיו. וכן בנקודת החכמה והבינה שיצאו למטה משני צדדי א"א היו הי"ס שבהם מקושרות זה בזה בדמיון קווים. אבל ו' חלקי הז"א יצאו נפרדות זו מזו זה על גב זה, ונקראות רה"ר כי לא היה בהם התקשרות ואחדות כמו ברה"י.

נמצא הבדל נוסף מלבד שלא יצאו הז"ת בי"ס כמו הג"ר הרי שיצאו מפורדים בניגוד לג"ר שיצאו מקושרים זה בזה. לפי שבז"ת שהם רחוקים יותר מהמאציל יש בהם סיגים הרי שעל ידי שיצאו מפורדים זה מזה ולא היה ביניהם אהבה וחיבה לכן הייתה בהם השבירה שתאפשר את היפרדות הסיגים מה שאין כן אם היו יוצאים מקושרים באהבה וחיבה הרי ש'חבור עצבים אפרים הנח לו'. (כאמור הרש"ש חולק על המבנה המבואר כאן כמו שכתבנו לעיל וסובר שכל הנקודות יצאו שלמות בי"ס והז"ת הפרטיים שבהם הם שיצאו חסרים ואכן יצאו זה על גבי זה ללא חיבור ביניהם).