ביאור:עץ חיים/שער יא/פרק ג

בניין א"א מהכוחות שעלו מבי"ע

לאחר שביאר שפנימיות עתיק נעשה מג' אורות ראשונים. מבאר עתה שפנימיות י"ס דא"א נעשה מז' אורות תחתונים שנשארו באצילות ללא כליהם. והנה א"א הוא בחינת כתר ואיך נעשה מז' אורות תחתונים, הנה כבר ביארנו שבכל נקודה מהעשר נקודות שיצאו בראשית, נכללים בה מבחינת כל הפרצופים כגון נקודת כתר יש בה בחי' עתיק א"א או"א וזו"ן וכן בחכמה ובשאר הנקודות. ואמנם מג' אורות הראשונים שנעשו כולם עתיק אף שהיו בהם משאר בחי' (א"א או"א וזו"ן) לא עלו בשם מפני שהתבטלו לבחי' עתיק שבהם. אך מז' אורות התחתונים (שכליהם הם שנפלו לבי"ע) שכבר התבאר שבחי' עתיק שבהם נעשו מקיפי עתיק שמקיפים לעולם האצילות. הרי שבחי' א"א שבכל אחד מהם נעשו אורות לפרצוף א"א.

והנה מבנה א"א שונה משאר הפרצופים שהבינה שלו היא בגרון תחת החכמה שבראש, ולא כמו בשאר פרצופים שהחכמה והבינה הם בראש משני צדדים והדעת היא בראש תחת החו"ב. הנה בא"א הבינה איננה בראש, וזה היות שהבינה היא שורש הדינים, הרי שלא היה בכוחה לקבל אור העתיק מקרוב לכן התרחקה. ודעת תחתון דא"א ימצא תחת הבינה בין הכתפיים ומתפשט מחסד ועד הוד שהוא נשמת הו"ק.

בניין י' אורות א"א מז"ת אורות

כיצד נעשו עשר ספירות א"א מז"ת (בין באורות בין בכלים) הנה כל נקודה יש בה ג' שלישים (פרקין) נמצא שבנקודות ד' וה' שהם חסד וגבורה [כתר חכמה בינה ג' נקודות ראשונות חסד גבורה נקודות ד' וה'] יש בהם יחד ו' שלישים. מב' שלישי חסד נעשה כתר דא"א, משליש אחרון דחסד ושליש עליון דגבורה נעשה חכמה דא"א. משני שלישים תחתונים של גבורה נעשה בינה דא"א.

משני שלישים עליונים דאור הנצח נעשה מהם חסד, ונשאר שליש לנצח דא"א. מב' שלישים עליונים דאור ת"ת נעשה ת"ת דא"א. ושליש אחרון נצטרף עם שליש אחרון דנצח וביחד נעשה מהם נצח דא"א. וז"ס הנצח שירד מת"ת. מב' שלישים עליונים דהוד נעשה גבורה דא"א ושליש אחרון נשאר להוד. ומב' שלישים עליונים דיסוד נעשה היסוד דא"א ומשליש תחתון דיסוד יחד עם שליש תחתון דהוד נעשה ההוד דא"א. וז"ס היסוד שנמשך מההוד. ואור המלכות שהיא נקודה עשירית נעשה משלושת חלקיה נעשה מלכות לא"א. והוצרך לבניינה ספירה שלימה לפי שיעשה ממנה פרצוף שלם. וכן היה תיקון כלי א"א שנתקנו י' כלים מז' כלים כמו שהיה באורות.

פרצופי הנוק' בעתיק וא"א אינם פרצופים נפרדים כמו או"א וזו"ן

אמנם נאמר שאור מלכות שבתחילה אינו אלא עטרה דיסוד דא"א הופך לפרצוף שלם בהמשך. שפרצוף זה יהיה נכלל בצד שמאל דא"א. וכן בעתיק גם שם פרצוף נוק' נעשה פרצוף שלם אלא שמקומו בצד אחור דעתיק ולא יראה בעתיק אלא פרצוף אחד (אף שבאחור יש לו נוק'). וזה לפי שהן עתיק והן א"א הם פרצופי כתר וכבר נאמר בזוהר "לית שמאלה בעתיקא" כלומר אין דין בפרצופים אלה, שהם כולם רחמים "ראו כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי" אלהים היינו פרצוף נוק' שהוא מצד הדין. לכן לא נעשו פרצופי נוק' בעתיק וא"א כדרך שנעשה פרצוף נוק' בפני עצמו לאבא שהוא פרצוף אימא וכן פרצוף נוק' נפרד לז"א, אלא פרצופי הנוק' כלולים בעתיק ובא"א, ולפי מעלת עתיק על א"א לכן אצלו כלל אין רואים את פרצוף הנוק' שבו, לפי שמקום הנוק' באחור מה שאין כן בא"א שפרצוף נוק' מחובר בצד שמאלו אך גם בו אינו חולק מקום לעצמו כמו אימא ונוק' דז"א.

והטעם שאין בעתיק וא"א פרצוף נוק' נפרד והם רחמים גמורים כיון שבתחילה נאצל מהא"ק פרצוף אחד והוא עתיק. שכשם שהא"ק אחד גם הפרצוף שהאציל אחד הוא. ומעתיק שהוא תחילת האצילות נאצל שוב רק פרצוף אחד שכשם שעתיק אחד שכולו רחמים כך הפרצוף שהאציל אחד הוא. אמנם אבא ואימא הם שניים אבא מצד עתיק ואימא מצד א"א לפי שבהכרח א"א הוא קצת יותר דין מעתיק. ומביא הכרם שלמה שזה שנאמר באדרא על בחי' אבא הנקרא בשם אוירא "והאי אוירא הוא טמיר דטמירין דעתיק יומין, ברוחא דגניז" שעל זה נאמר בכמה מקומות "והאי יו"ד נפקא מאויר ואשתאר אור" ומפרש שאותו אויר הוא דעת דעתיק (הגנוז באוירא דא"א הנמצא בין מו"ס לגולגתא). ולפי שעתיק כולו מ"ה שנעשה ממ"ה דמ"ה וממ"ה דב"ן לכן נעשה ממנו אבא וא"א שכולו ב"ן שנעשה מב"ו דמ"ה ומב"ן דב"ן נעשה ממנו אימא.

ועתה כשנתקן עתיק וא"א יכול א"א לקבל האורות על ידי עתיק בצורה מוגבלת יותר על ידי מעברים וצינורות לכן יכול א"א לעמוד באורות שהוא מקבל ולא להישבר כבתחילה.