ביאור:עץ חיים/שער יא/פרק א
עולם הנקודים ההופך לברודים
קודם מציאות האצילות יצא עולם העקודים שבו עשר אורות בכלי אחד ולכן קראו עקודים. שכל האורות היו כלולים בכלי כתר שבו. לאחר מכן נאצל ממנו עולם הנקודים שבו עשר כלים לעשר אורות וכיון שיצאו כל אחד בפני עצמו ולא היו מחוברים לכן נקרא נקודים. ובתיקון שיצאו השלמת הב"ן עם שם מ"ה והתחברו עם מלכויות דב"ן שיצאו בראשית נקראו טלואים או ברודים. על שם הפסוק בפרשת ויצא (פ"ל פס' ט"ל) "ויחמו הצאן אל המקלות ותלדן הצאן עקודים נקודים וטלואים". ופירוש טלואים היינו טלאי שהוא התחברות דבר מה עם דבר אחר כדי לתקנו מקריעתו ותסתום מקום קריעתו. ובהמשך שינה הלשון לברודים ואף שאין לנו חבר במקרא למילת ברודים אך מכאן אנו מבינים שפירושה חיבור הנעשה כדי לתקן הדבר הראשון. ניתן להוסיף שעולם הברודים הוא תיקון הנעשה משילוב שם מ"ה מצד החסד שצבעו לבן ומשם ב"ן צד הגבורה שצבעו אדום ונוצר צבע ברוד המורה על רחמים.
בנקודים יצאו הנקודות זה למטה מזה (מלבד החו"ב שהיו זה כנגד זה) ואורך [גובה] שיעור קומתם היה כמו אורך האצילות בתיקון. והנה בתיקון אף שכל נקודה נכללה מעשרה והיו צרכים יותר מקום המקום הנוסף בא ע"י התרחבות בעובי ולא שירדו למטה מגבול האצילות.
שינוי היה בנקודים שבאו הכלים קודם ביאת האורות שלא כמו בעקודים שיצאו האורות תחילה והם שיצרו את הכלי. וגם השבירה הייתה בז"ת דכלים ולא באורות שהדינים נשרשין בכלים ולא באורות. שלמעלה מזה שורשי הדין היו נעלמים בתכלית ולא נתגלו כי אם מעולם הנקודים ולמטה, ולכן משם התחילו הכלים להתגלות.
וסוד הכלי של ז"מ תחתונים הוא שכ"ה ניצוצין, שהם סוד ז' פעמים אדם, שכל מלך הוא מבחי' ז"א שם מ"ה ושבע מלכים הם שט"ו. יחד עם שורשם ה' גבורות מנצפ"ך ששורשם באימא שיש בה שורש הדינים בסוד בוצינא דקרדינותא שגנוז במעוי דאימא כנזכר בשי"ח פ"ה, ויחד עם ה' מנצפ"ך הם ש"ך ניצוצין. וכיון שאלו הה' גבורות מנצפ"ך הם כפולות (ששורש ה' אחרונה דשם הויה הוא מה' ראשונה מהבינה) ולכן יחד הם שכ"ה ניצוצין. [ויש דרך נוספת שהם שכ"ה שהבאנו בשער השבירה סוף פ"ז שמוסיפים ה"ח מצד אבא שהש"ך לבד הם דינים ועל ידי ה"ח דאבא נתקנים ונעשים שכ"ה, אבל מה שכתב אצלנו שכ"ה הם כולם דינים שה"ג כפולות הם]. אך הג' כלים הראשונים הם רחמים ואינם מאלו הש"ך ניצוצין.
מה שכתב דף נ' ע"ג "אור אלו י' נקודים היה רב מאוד וגם התווסף בהם אור העליון ולא היה בהם כח לקבל ואז אותם הכלים מתו"
מסביר הבית לחם יהודה בשם הרשב"א שמלבד אורות (העסמ"ב דב"ן ראה דף כ"א ע"ב) שיצאו דרך העיניים ובמעברם באח"פ נוצרו מהם גם כלים שירדו עם האורות לעולם הנקודים. הנה לא רק אור זה ירד אלא הגיע אור נוסף כמו שכתב "וגם התווסף בהם אור העליון" וכוונתו לאור החדש שבא מייחוד ע"ב עם ס"ג וירד ובקע הפרסא וירד למטה מטיבורה דא"ק ובקע דופני הגוף ומאיר לנקודים דרך הנקבים והעור [דף ל"ז ע"א דרך הטבור דרך פי היסוד [ודרך ציפורני רגליו יצאו הבלים]]. ודווקא הז"ת שהם מגבורות שיש בהם אור השכ"ה ניצוצין הם שנשברו מעוצמת האור שהתווסף בנקודים ואילו הג"ר שלא היה בהם אור השכ"ה ניצוצין שהיו רחמים יותר לא נשברו.
ואותם השבעה מלכים שיצאו בנקודים היו יוצאים ומתים תכף כמבואר באדרא "כהני זיקין דאכתש אומנא בפרזלא, ונפקי זיקין ודעכין לאלתר". ונשארו אורותיהם באצילות ללא לבוש. מה שאין כן בג"ר שנשארו האורות בכליהם. ואותם ז"ת שנפלו לבי"ע ירדו עמהם כוח חיות המחיה אותם כדמיון הדורמיטא אשר באדם שהוא בחי' הרפ"ח ניצוצין שירדו עם הכלים.
מה נעשה עם ג' אורות דג"ר שלא נשברו כליהם (שני דרושים)
מג' נקודות ראשונות שכליהם לא נשברו ונשארו האורות בכליהם התהווה מהם ראש אחד ובתוכו ג' מוחין וזהו הנקרא רישא דלא אתיידע, כללומר התהווה מהם ראש עתיק. ואותם ג' נקודות ראשונות מתפשטים לבחי' עשר ספירות דעתיק. והשבעה אורות שכליהם נשברו התהוו מהם פרצופי א"א או"א וזו"ן.
אמנם דרוש זה לא מתאים עם הנאמר לאורך השמונה שערים על מבנה עתיק ואכן הרש"ש כאן מביא דברי המהרח"ו במבו"ש (ש"ג ח"א פ"ה) שלאחר שסיכם כי עתיק ונוק' נתקנו מכתר דמ"ה החדש וכן מחצי עליון דכתר דב"ן, ויש ספק מה לקח מבחי' ג"ר דחכמה דב"ן וד"ר דבינה דב"ן ומז' כתרים דז"ת דב"ן. וכן מובא בשער עתיק, ואכן דרוש זה הוא עיקרי בעניין עתיק ואם כך איך כתב כאן שעתיק נעשה מכל הג"ר נקודות וידוע שמהג"ר נעשו גם א"א ואו"א ולא עתיק לבד ואיך אומר כאן שא"א ואו"א נעשו מן הז"ת שנפלו. אלא שסיים שם מהרח"ו שבתחילת לימודו עם האר"י היה מעלים ומכסה ומלביש הדברים לסיבה שלא היו לו למהרח"ו הקדמות בעניינים אלה. ועם כל זה רצונו לכותבו כאן ואולי המעיין יוכל לקשרו עם הדרוש אצלנו.
כלומר אף שידוע לנו מבנה הפרצופים באצילות ממקומות רבים שעתיק נעשה מכתר דמ"ה וחצי כתר דב"ן ועוד חלקים מג"ר דחכמה דב"ן וד"ר דבינה דב"ן ומז' כתרים דז"ת דב"ן. וא"א מחכמה במ"ה וכו' שמובן מזה שגם עתיק נבנה לפחות חלקו מהז"ת. הנה כאן הדרוש אינו מתאים ואף שאינו מתאים עם המובא בשמונה שערים על עתיק היה חשוב לאר"י ללמד דרוש זה למהרח"ו בתחילת לימודיו. וכאן נאמר שעתיק נעשה מג' נקודות ראשונות שכליהם לא נשברו. ואותם ג' נקודות מתפשטים לבחי' עשר ספירות דעתיק. והשבעה אורות שכליהם נשברו התהוו מהם פרצופי א"א או"א וזו"ן, [ולא רק הם אלא אפילו עתיק אף הוא נתקן ונעשה מבירורי השבעה מלכים כמובא בהקדמת רחובות הנהר דף ה ע"ב ומסתמך על מבו"ש ש"ה ח"ב פ"א, ששם אמנם לא נזכר בפירוש גם עתיק אבל בשער מ"ן ומ"ד דרוש ד' ע"ח ח"ב דף ס"ח ע"ג מזכיר גם עתיק בפירוש]. ומשמע שמבין מהרח"ו ששני הדרושים אמת אלא שצ"ע איך לקושרם.
ובכרם שלמה מנסה לחבר שני הדרושים שאותם ג"ר שלא נשברו נעשו עתיק לכל הפרצופים היינו עתיק לעתיק ועתיק לא"א ועתיק לפרצופי דאו"א וזו"ן דאצילות ודבי"ע בסוד התכללות והתפשטות, הנזכר בשמ"ב פי"ב. וצ"ע מה כוונת השמ"ש בהביאו ההערה כאן.
רישא דלא אתיידע
ונחזור לדבריו כאן מה שאמר שמג' נקודות נעשה רישא חדא ובתוכו ג' מוחין שכל הג"ר דעתיק מרוב התחברותם והיעלמם נקרא רישא חדא מה שאין כן בא"א שיש לנו תרין או תלת ראשין. וגם נקרא רישא דלא אתיידע.
ואותם הג' נקודות שלא נשברו ונעשו רישא דעתיק הם מתפשטים מטה ומשלים לי"ס את פרצוף עתיק. ואותם אורות מז"ת שהיו תחתיהם נדחות לצדדים ומלבישות לבחי' הז"ת דעתיק שהתפשטו מטה. ובפרק ב' ירחיב יותר ויסביר מדוע נקרא הרישא דעתיק רדל"א. נמצא שלמעלה בג"ר דעתיק אין לנו אלא מעתיק לבד אך למטה בז"ת יש לנו גם מעתיק וגם משאר הבחינות.