ביאור:עץ חיים/שער ח/פרק ד

יציאת המלכים

ביצירת עולם הנקודים נבנו הכלים בתחילה, על ידי הסתכלות אור העין באח"פ נוצרו עשרה כלים שיצאו בעולם הנקודים כסדרם, זה תחת זה.

ולאחר מכן נכנסו בהם האורות שאור כתר נכנס בכלי כתר וכל האורות היו כלולים בו. ויש ביכולת כלי הכתר לקבל את כל האורות לפי ששאר האורות בטלים באור הכתר. ואח"כ נזדווג הכתר מיניה וביה שהוא כלול מזו"ן ומכוח הזיווג יצאו אור חכמה עם ח' אורות כלולים בה לכלי חכמה, וגם כלי החכמה יש בו היכולת לקבל את שאר האורות שתחתיו לפי שהם בטלים אליו וגם הכלי שלו קיבל מאור האזן. ואור כתר נשאר בכתר. ולאחר מכן הוציא אור החכמה את אור הבינה ונראה שמתחילה יצאה הבינה מחכמה ללא הז"מ והייתה עם החכמה אח' באח' ונזדווג הכתר מינה וביה בסליק ברעותא כדי לתת להם מוחין להחזירם פנים בפנים וכשחזרו פנים בפנים נזדווגו חו"ב ונתן החכמה בבינה את הז"מ. והיו כלולים בה וטפלים אליה כדמיון העובר במעי אמו ולכן אף היא יש בכוחה להכיל את שאר האורות. ובזמן שהז"ת היו בבינה העלו מ"ן לאו"א המעמידים בחי' המוחין דאו"א על עמדם פנים בפנים.

וממ"ן זה נזדווגו או"א והוציאו ז' מלכים והם שבעת מלכי אדום. שיצאו מפרצוף מלכות דא"ק וקרויים אדום על שם אימם הבינה שהיא שורש הדינים, שיצאו לפני מלך מלך לישראל הוא הדר המלך השמיני שיצא מיסוד דא"ק. שהוא טיפת לובן בסוד פרי עץ הדר ויש לו היכולת לתקן.

ושבירת המלכים רמוזה במבול שריבוי המים רומז לריבוי האורות ולא יכלה הארץ לעמוד 'ויכסו כל ההרים הגבוהים' רמז לחג"ת הנקראים הרים, ונה"י רמוזים בכלל החג"ת. כל ההרים מרבה את אחורי או"א שהתבטלו בשבירת הז"ת. שעם שבירת המלכים התבטלו אחורי או"א ובתוכם כלול גם אחורי נה"י דא"א. חמש עשרה אמה רמז לאור ששיבר הכלים שמקורו מי"ק דס"ג והכוונה שי' רמז לנקודים חכמה והיא סוד ה' שהיא ס"ג דס"ג בערך העקודים. ונקרא אמה שהוא רמז למילוי ס"ג שהוא ל"ז יחד עם ט' ספירות שנפגמו. שכן הדעת כוללת שלוש ספירות ג"ר (כעניין שבעה היכלות שהיכל ראשון הוא היכל קודש קודשים כולל ג"ר) שכוללת פגם הכתר וביטול חו"ב. ונכתב 'גברו' ולא גבהו לרמוז על קו הבינה שממנה דינים מתערים.

ונשברו כלי הז"ת לפי שלא היה בכוחם להחזיק מספר אורות שאינם בנויים כמו הג"ר אלא בנויים להחזיק כל אחד אורו בלבד. וגם כליהם לא היו חזקים מספיק שלא קיבלו מאור האוזן, וגם האורות באו בריבוי עצום ולא יכלו הכילם. ויש הפרש בין המלכים דפרשת וישלח למלכים הנזכרים בדברי הימים שהראשונים שייכים לפרצוף ז"א הכללי והאחרונים לפרצוף מלכות הכללית.


שמות המלכים

ואלה שמותם בלע בן בעור הוא דעת וכן בקליפה יש מלך כזה ולכן בלעם שלקח נשמתו מדעת דקליפה היה שמו כשמה בלעם בן בעור שנשמה זו התגלגלה אצל לבן ולכן גם נקרא בן בעור אף שכמה שנים מפרידים ביניהם. ולא הרגו פנחס בשם (כמו שהרג משה את המצרי שבכך מעלה נפשו אל הקדושה) אלא בחרב, וכיצד נתקיים בו 'מיתת ישרים' שנתגלגל בנבל הכרמלי שמת על מיתתו במוצאי יום כיפור שהמת במוצאי כיפור סימן יפה הוא לו. ונצרפו ניצוצות הקדושה שבנשמתו על ידי ברזילי הגלעדי וכמהם בנו 'ותהי אחריתי כמהו' אותיות כמהם.

ולכן אמרו 'ולא קם נביא עוד בישראל כמשה' בישראל לא קם אבל בגויים קם ומנו בלעם (שבלעם מצד הסיגים שבנשמת הבל). שנשמת מרע"ה מצד דעת דקדושה כי זה לעומת זה עשה אלהים. שמן הסיגים של הקדושה יוצא כנגדם בקליפה וכן נשמת בלעם מסיגי נשמת משה שמשה מצד דעת עליון דאבא שבז"א (שיש דעת מצד אבא ודעת מצד אימא עליון ותחתון) ולכן כתיב בבלעם יודע דעת עליון משום שיצא מסיגי דעת עליון דקדושה. ונקרא בלע לפי שדעת הוא נשמת הו"ק והוא בלוע בתוכם ועוד שהוא בלוע בין שתי ספירות חסד וגבורה.

יובב בן זרח הוא בחינת חסד לשון זריחת אור 'זרח בחשך אור לישרים' כדרך החסד שמתפשט ללא קצבה. שכל המידות מתפשטות במידה וקצבה הגבורה עד המדרגה שעל ידה יתגבר. הת"ת עד המדרגה המתאימה לה שהיא תפארת לעושיה. הנצח עד המדרגה אשר תנצח. הוד עד המדרגה שעושה הוד וכבוד. היסוד עד המדרגה העושה כללות המידות הקודמות אליה והמלכות עד המדרגה העושה מלכות וממשלה. אבל החסד מתפשט כזריחת אור כפי ראות העין ללא קצבה ולכן נקרא חסד ולא ספירת חסד.

חשם מארץ התמני - הוא גבורה הוא סוד חמש (חשם) גבורות ואף שגם החסדים חמש התייחס בחשם לגבורות לפי שיצאו בתחילה גבורות דינים ללא חסדים ולכן נשברו. חשם מארץ התמני ר"ת חמה (חמאה) וסופי תיבות מי"ץ על פי הפסוק במשלי 'כי מיץ חלב יוציא חמאה' לפי שסוף אלה הגבורות להתבשם כדרך הדם שנהפך לחלב וחמאה בדדי האישה ומניקה את הולד. שזאת החמאה ראשיתה הייתה חמה מלשון חימה דין ועל ידי התיקון נתבשם ונעשה חמאה.

הדד בן בדד הוא הת"ת ונקרא כך על שם הדדים שהם בשליש עליון דת"ת. שבזמן נתינת המוחין לזו"ן יש התכללות בפרצופי או"א שאבא נעשה אחד עם יש"ס ואימא אחת עם תבונה. והדדים נעשים מן היסוד דפרצוף עליון שיסוד דבינה הוא עתה החזה של פרצוף הכללי כשנכללה עם תבונה. ולכן נקרא בן בדד היינו ב' דד. ובנפילת הת"ת דז"א בעת התפשטות הה' גבורות מן הת"ת דבינה ליסוד שלה היינו אל החזה דהפרצוף הכללי, נפלו גם אחורי הת"ת דבינה ותבונה ואזי חזרו והצטמקו דדי הבינה שחזרו להיות דם כבראשונה ללא מיתוק.

שמלה ממשרקה הם תרי פלגי גופא נצח והוד. ג' עדרי הצאן הם נה"י וזהו ממשרקה לשמוע שריקות העדרים. [ויתכן שממשרקה רומז על ניקוד היסוד – שורוק שהיסוד מגיע יחד עם נ"ה ג' עדרי הצאן]. [ובליקוטים פ' וישלח כתב ששמלה הוא מלכות וזהו 'אני מלאה הלכתי' מצד מלכות דקדושה אך זו מצד מלכי אדום ריקה. ונקראת שלמה בסוד הרחמים כשמקבלת מיסוד של"ם ה' ובסוד הדין נקראת שמלה שמאל ה'].

שאול מרחובות הנהר הוא בחי' היסוד כי יסוד דבינה הואיל והיא נקבה יסודה רחב ואף שאנו עסוקים כאן בספירות הז"א הרי שנשמת יסוד דאימא מתלבשת ביסוד דז"א. אמנם בפועל אין יסוד דאימא מלביש ליסוד דז"א שספירה זו היחידה שאין אימא מלבישה אותה ולכן נאמר על יוסף יפה תואר ויפה מראה ר"ת יתו"ם שאין לו על מה לסמוך בבינה אך מ"מ יורד רשימו מיסוד דבינה ונעשה בחי' נשמה בתוך יסוד דז"א ועל בחי' זו רומז הכתוב שאול מרחובות הנהר. ואם נשאל מדוע לא נרמז גם יסוד דאבא שמלביש בפועל ליסוד דז"א עד סופו. אלא שעיקר בניין הז"א נסמך על הבינה שנאמר בצלם אלהים ברא אותו, אלהים שהיא הבינה. ואילו צלם דאבא הוא לצורך נוק' בסוד 'ה' בחכמה יסד ארץ'. לכן כעת בעת חסרונו מונה אותו על יסוד דאימא ושמה הוא הנזכר בנפילת המלכים ואילו יסוד דאבא רק נרמז בר"ת שאול מרחובות הנהר ר"ת משה שהוא יסוד אבא.

ושאול המלך הוא מבחינה זו דיסוד ולכן נאמר עליו והוא נחבא אל הכלים שבעת שבירת הכלים ירדו הכלים לבי"ע והסתלקו האורות מתוכם שנשארו האורות באצילות. אך בתוך הכלים נשארו רפ"ח ניצוצות להחיות הכלים עד עת התחיה ולעזור לחיותם לעתיד לבוא. והנה ביסוד נשאר בו מלבד הרפ"ח ניצוצין גם אור נוסף שהם ל"ב נתיבות חכמה שנחבא בו, ויחד עם רפ"ח הם ש"ך ניצוצין. וזה לצורך המלכות לפי דלית לה מגרמה כלום ולכן זכה שאול למלוכה.

ולפי שנמשך שאול למעלה מן הבינה שהיא למעלה מהבניין לזה היה ארוך משכמו ומעלה גבוה מכל העם. ולא היה במלכותו כל דופי שאין מגיע פגם בבינה ולא נתקיימה מלכותו לפי שלא המתין שבעה ימים שרצה שמואל להעלותו למעלה למקום הבינה שתתקיים מלכותו ולא עשה כן, לכן נקרעה מלכותו. ולפי שהוא בסוד הדינים לכן רצה ה' שבתחילת מלכותו יחרים את עמלק כדי שתתבסס בחינתו ויעלה לינק מהבינה ולהיותו נמשך מהוד שבבינה לכן הייתה משיחתו על ידי שמואל שתיקן ההוד שנפגם בצליעת ירך יעקב.

בעל חנן בן עכבור מפרש הכרם שלמה שהוא כנגד ספירת המלכות [אמנם יש בכך כמה גרסאות בכתבי מהרח"ו ויש שכתבו שהוא חלק תחתון דיסוד שהוא חונן ונותן תמיד ליסוד בן עכבור שעיכב אור למלכות] הוא המלך היחיד שהוזכר עם שם אביו גם במיתתו. אף שאין ראוי להזכיר שם האב שהרי או"א נשארו באצילות ולא נשברו אלא הסביר היפה שעה שהמלכות לא נשברה מחמת שנכנסו בה יותר אורות ממה שהייתה צריכה להכיל שהרי רק אור המלכות נכנס בה. אלא שהכלי שלה היה חלש וזה לה עוד משורשה בעולם העקודים דלית לה מגרמה כלום ולכן נקראה על שם אביה שהוא הגורם לה.

ותכלית כל מעשה המצוות שלנו הוא לברר אלו הבירורים שכשנפלו המלכים נפלו בכל בחינות הדומם צומח חי מדבר לכן יש שבע מיני מתכות בדומם כסף זהב חו"ג נחושת ת"ת בדיל ועופרת נו"ה כספית יסוד ברזל מלכות וכן יש לנו כמה בחינות במיני הצומח בחי ובמדבר וצריך לברר את כולם גם גלויות ישראל נועדו להרים ניצוצות הקדושה שנפלו לבין האומות ועל כן על מצרים נאמר לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם משום שהתבררה כל הקדושה בצאת ישראל ממצרים וכשיושלמו אלו כל הברורים יבוא משיח.