ביאור:עץ חיים/שער ז/פרק א
סדר התפשטות האורות בעולם העקודים בפעם הראשונה
בשערים הקודמים התבאר שמפנימיות אדם קדמון יוצאים אורות אל סביבותיו כאשר עיקר האורות יוצאים דרך פניו. אורות אוזן חוטם פה יצאו מס"ג מ"ה ב"ן דטעמים דס"ג והלבישו מאזן עד הטבור. [אנו מדברים במקום מאוד גבוה שלא שייך בו כינויים כמו אוזן חוטם וכו' ולא באו הכינויים כאן אלא לשבר האזן להבנת הדברים]. עולם העקודים שבו אנו עסוקים מתהווה מאורות הפה שמחוץ לא"ק ונמשך כנגד פה דא"ק ועד כנגד טבור דא"ק. בעולמות אח"פ שכנגד הפנים דא"ק יש רק אורות ללא מציאות כלים, שכן להיות האורות עליונים אינם יכולים להתלבש בכלים, ואין כלים שיש להם יכולת לסובלם. מציאות כלי מתהווה לראשונה בעולם העקודים הנמשך מאורות פה דא"ק. וגם בו מדובר בכלי אחד בלבד ולכן עולם העקודים נקרא כך כיון שכל האורות שבו קשורים ומלובשים בכלי אחד בלבד ובכלי זה יש עשר בחינות כנגד עשר ספירות. (שלא כמו בעולמות תחתונים יותר שם יש לנו ריבוי כלים). הבדל נוסף בין אורות עולם העקודים לבין עולמות עליונים יותר שבעולם העקודים יש חמש בחינות אורות פנימיים נרנח"י ורק שתי בחינות אורות מקיפים חיה יחידה שלא כמו באורות אח"פ ולמעלה מהם שם יש מלבד חמש בחינות אורות פנימיים גם חמש בחינות אורות מקיפים.
כיצד התהווה עולם העקודים, הנה כאשר רצה המאציל העליון להוציא בחינת הכלי דעקודים. המשיך האור שלו למטה עד סיום שיעור הראוי להיות עולם העקודים, שהוא עד כנגד טבור דא"ק. וכשהסתלק למעלה במקורו בפה דא"ק לצורך השלמת האורות בנרנח"י פנימיים וח"י מקיפים דנפש, וכן לצורך הווית הכלים, השאיר אחריו בחינת רשימו. שאותו רשימו הנשאר, החלקים היותר עבים ממנו יתהוו להיות בחינת הכלי. שכן ראינו בשער עקודים (פ"ג דף כ"ה ע"ד) שכבר ביציאת האורות מפה דא"ק היו בהם ב' בחינות עב וזך, והעב הוא לצורך הכלי אלא שכל עוד הוא מחובר בזך לא יכול להתעבות. אך כשנסתלק החלק הזך מהאור כלפי מעלה ונשאר החלק היותר נמוך שבו לרשימו וחלק מהרשימו התעבה יותר להיות בחינת הכלי. ואל זה רמזו החברים בשער המלכים סוף פרק ד' כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה, (אמנם יש הבדל בזה בין הג"ר לז"ת כפי שנראה בהמשך). בהסתלקות האור מהספירה מתחילה להתהוות בחינת הכלי שהרשימו הנשאר הוא אותו אור שמחמת עוביו היחסי לא הסתלק למעלה ונשאר בספירה התחתונה ולאחר שמסתלק עיקר האור הרי שהוא מתעבה יותר.
בשלב זה שהוא השלב הראשון שבו יורדים עשר אורות מלמעלה האורות יורדים בדרך זו שאור מלכות יורד ראשון למקום כתר. ואח"כ אור יסוד יורד למקום כתר, ואור מלכות יורד למקום חכמה. ואח"כ אור מלכות יורד מחכמה לבינה ואור יסוד יורד מכתר לחכמה ואור הוד יורד למקום הכתר, וכן על זה הדרך, עד שמגיעים האורות כל אור למקומו אור מלכות למקום מלכות ואור כתר למקום כתר. ושוב חוזרים האורות ומסתלקים שלב אחר שלב כשאור כתר מסתלק ראשון ואחריו אור חכמה וכן על זה הדרך, עד שמסתלק גם אור מלכות. בסיום הסתלקות האורות פעם ראשונה נגמרו להתהוות כלים לז' תחתונות מחסד עד מלכות. שלב זה יבואר בהמשך הפרק על ידי השלמות משער עקודים.
השלב השני של ירידת האורות הוא הקרוי מטי ולא מטי ומבואר היטב בפרק ב' כאן באים האורות על דרך מטי ולא מטי היינו באים כל האורות ומסתלק חזרה העליון שבהם ומאפשר לשאר האורות לרדת עוד מדרגה כפי שיבואר בהמשך עד שמגיעה אור לכל הכלים בדרך זו של מטי ולא מטי. [ולכן דווקא כאן נקרא מטי ולא מטי אף שגם בשלב הראשון הייתה ביאה והסתלקות של האור אלא שבשלב הראשון ביאת האור והסתלקותו נעשתה בפעם אחת] בסיום שלב זה מסתיימת מלאכת עשיית הכלים גם לג"ר וגם כל כלי מקבל אור הראוי לו אף שאור כתר נשאר במאציל.
בשני השלבים שתוארו יש לנו ארבעה בחינות המקבילות לשם הויה בחינת ביאת האור בראשונה כנגד י' הסתלקות ראשונה כנגד ה' ראשונה. התפשטות שנייה כנגד ו' והסתלקות שנייה כנגד ה' שנייה. התפשטות האור בחינת זכרים שמשפיעים ומורידים השפע והמוחין בסוד מ"ד מלמעלה למטה לכן נרמזים באותיות י"ו שהם אבא וז"א. ושתי בחינות הסתלקות האור הם נקבות בינה ומלכות המעלים מ"ן ולכן נרמזים בב' ההין.
באור אין סוף להיותו ללא קצבה אין נופל עליו שם. אך בעשר ספירות להיות בהם חשבון וקצבה הרי שהאותיות מורות על קצבת האורות וחסרונם שאינם בחי' אין סוף. ולכן מחכמה ולמטה שיש בהם ארבעה חסרונות שתי הסתלקויות האור ועוד פעמיים שנתפשט האור בכתר ולא בט' ספירות [הרי שזה חיסרון לט' ספירות תחתונות שבכתר נתפשט האור ובהם לא] לכן יש לנו ארבע אותיות הויה. אך בכתר שבו יש רק שני חסרונות בלבד, שהם פעמיים הסתלקות האור, אין בו אלא ב' אותיות שהם י"ה. ולכן על עולם העקודים נאמר כי בי"ה הויה צור עולמים, לפי שבהם החל לצייר ולברוא העולם.
לאחר שני השלבים הראשונים ממשיכים האורות לבוא לעשר בחינות הכלי בעקודים בדרך מטי ולא מטי. שכן אם האור היה נשאר בהתמדה היה גורם לביטול הכלי בגלל חוזק האורות בעולם זה. לכן האורות חוזרים ומסתלקים לעולם בדרך מטי ולא מטי.
שלב ראשון בביאת האורות בעולם העקודים
השלב הראשון של ביאת האורות התבאר בשער עקודים וכדי להשלים את תיאור עולם העקודים נביא את המבואר שם כאן. הנה כשהחל האור להתפשט בעקודים ירדה תחילה נפש דמלכות במקום כתר (היינו הראוי בהמשך להיות חלק כתר דכלי העקודים אמנם מקום זה כבר קיים בפועל שהרי הרשימו של הכלים של כל העולמות, כבר נאצלו בעת הצמצום הראשון וכן נמשך רשימו נוסף ע"י אורות העיניים).
לאחר מכן התפשטו אורות הנפש דו"ק בשש שלבים מיסוד עד חסד, כך שעם כניסת אור נפש דיסוד במקום כתר, נפש דמלכות ירדה עוד למקום חכמה הרי שאור המלכות מתחיל לקבל את בחינת הרוח דנפש, את אותו חלק השייך ליסוד שכן בחינת הרוח בשלמות נמצאת בכל הו"ק. ולכן בחינת הרוח תמשיך ותשתלם בה כאשר יכנס אור נפש דחסד בכלי כתר ואור נפש דגבורה בכלי חכמה וכן על זה הדרך יכנס אור נפש דיסוד בכלי ת"ת אזי תשתלם בחי' הנפש דרוח להיכנס במלכות שתגיע בשלב זה למקום נצח.
ואח"כ יצאה הבינה במקום כתר בבחי' נפש לבד לעצמה ובחי' רוח דנפש לז"א ובחי' נשמה דנפש למלכות ואח"כ יצאה החכמה בבחי' נפש לעצמה ובחי' רוח דנפש לבינה ובחי' נשמה דנפש לז"א ובחי' חיה דנפש למלכות אח"כ יצאה הכתר בחי' נפש לעצמה ובחי' רוח דנפש לאבא ובחי' נשמה דנפש לאימא ובחי' חיה דנפש לז"א ובחי' יחידה דנפש למלכות. הרי כשבא אור הכתר באחרונה יצא בבחינת נפש בלבד.
ובכוונה תחילה לא יצאו האורות שלימים כדי שירצו לחזור למקורם כדי להשתלם בכל בחינותיהם ועל ידי חזרתם יוכל הכלי דעקודים להתהוות בעשר בחינותיו. כתר שיצא אחרון בחי' נפש חזר לעלות למאציל ראשון. ועלה אור חכמה במקום הכתר ובינה במקום חכמה וכן על דרך זה כולם עד שנמצא שהמלכות עלתה במקום היסוד וע"י עלייה זו ניתוסף במלכות אור לאחר שכבר היה בה חמש אורות פנימיים דנפש ניתוסף בה עתה על ידי עלייה זו מקיף ראשון דנפש שהוא כנגד בחי' חיה הפנימי. גם ז"א עלה במדרגה א' (אור חסד עלה בבינה ואור יסוד עלה בהוד) וניתוסף בו בחי' יחידה דנפש מאורות פנימיים ועתה נשלם לו ה' אורות פנימיים. ובינה ניתוסף בה בחי' חיה דנפש הפנימי וחכמה ניתוסף בה בחי' נשמה דנפש הפנימי.
ואח"כ עלתה החכמה במאציל ועלתה בינה במקום הכתר וניתוסף בה בחי' יחידה דנפש הפנימי ונשלמה בה' אורות פנימיים. וז"א שעלו מדרגה נוספת שאור חסד עלה במקום חכמה ואור יסוד במקום נצח. ניתוסף בהם מקיף א' דנפש שהוא מקיף חיה ומלכות שעלתה למקום הוד ניתוסף בה מקיף ב' דנפש שהוא מקיף יחידה.
ואח"כ עלתה בינה במאציל וחסד במקום כתר עד שאור היסוד עלה במקום ת"ת וניתוסף לז"א מקיף דיחידה. ואור מלכות אף שעלה עתה למקום נצח לא הוסיף לקבל בחי' אור מקיף לפי שכבר השלים עצמו בחמש אורות פנימיים ושניים מקיפים. וכן כשיעלה חסד במאציל וכל בחינות ז"א יעלו מדרגה לא יוסיפו לקבל עוד אורות מקיפים מכיוון שהשלימו בחינותיהם.
ואף שזו"ן השלימו כל בחינותיהם ולכאורה אין סיבה שימשיכו לעלות במאציל אעפ"כ המשיכו ועלו שכל חיותם מאו"א ולא רצו להיפרד מהם. ועל ידי שהמשיכו חזרתם מעלה המשיך הכלי דעקודים להתהוות בעשר בחינותיו. שכשחזרו לעלות לא יכול כל האור לעלות והחלק העבה של האור שלא יכול לעלות ממנו נהווה תחילת מציאות הכלים.
בשלב זה שהאורות מסתלקים וחוזרים אל המאציל יש לנו ביטוש באורות שכן כל אור בעלותו משאיר רשימו ממנו במקומו על מנת להאיר לספירה שתחתיו לכן כשעלה הכתר השאיר רשימו בכתר להאיר לחכמה וחכמה השאירה רשימו בכלי חכמה להאיר לבינה מלבד אור המלכות שלא השאיר רשימו בכלי מלכות כיון שאין לה למי להאיר. אור הרשימו וכן האור הראשון שירד שניהם נקראים אור ישר ונקראים זכר לפי שבאים בדרך התפשטות האור מטה.
מלבד זאת כל אור בהסתלקותו אף שכוונתו לקבל אור עבור עצמו מן המאציל אינו מפסיק להאיר בתחתון (שלא יחרב העולם) אלא שמאיר דרך אחורי הספירה שכן הספירה הפכה פניה למעלה, לכן נקרא אור אחוריים זה אור חוזר והוא אור של דין ונקרא נקבה.
וכיון שאור זה מאיר לספירה ואילו אור הרשימו חשקו לעלות למעלה הרי שכיווניהם מנוגדים ואור הרשימו זכר ואור החוזר נקבה מה שיוצר בטישו ביניהם דהיינו זיווג. כדברי מהרח"ו "והוא אור הרשימו אע"פ שאינו עולה ממש עם כל זה חשקו וחפצו הוא להדבק ולקבל ממנו והאור חוזר הוא חפץ לירד נמצא ששניהם אינם שווים בטבעם לכן מכים זה בזה".
ומביטוש זה נופלים ניצוצות מאור היורד שהוא דין וזהו אור רביעי בחי' אותיות. ואם כך יש לנו בחינת טנת"א באורות. טעמים הוא האור הראשון שירד, נקודות הוא אור חוזר שהוא בחי' דין, לכן גם נקרא נקודות שכל נקודות הוא דין. תגים הוא אור הרשימו ואותיות הוא האור שנולד מהביטוש של שני האחרונים. ואור זה האחרון הוא המחזק את בחינת הכלים שהתהוותה. ומצד אחד הוא נשאר להיות קרוי אור ומצד שני הוא מחזק את הכלי ונמצא כאחד עם הכלי, וזה בדומה לרפ"ח ניצוצין שנשארו בכלים של עולם הנקודים (כמובא בעקודים פ"ה דף כ"ז ע"ב). ומה שאמרנו שנקודות הוא אור החוזר והוא שני במעלתו זה נכון אף שהוא שלישי בזמן שכן הרשימו קדם לו.
אמנם בכלי המלכות שלא השאיר רשימו הרי שאור זה הרביעי המחזק את בניין הכלים נעשה מעליית אור המלכות אל היסוד שם היה מאיר בה אור היסוד דרך אחוריו ומהבטישו נפלו ניצוצין אל המלכות כדי לעשות בה כלי. אך שאר הכלים הרי שהתחזקו כדרך שאמרנו שאור החוזר הכה ברשימו שלהם. ובכל עליה אל המאציל יש ביטוש נוסף שמביא ניצוצות נוספים לכלים לכן כלי מלכות קיבל פעם אחת ניצוצות. אבל יסוד כבר קיבל פעמיים וכן על זה הדרך שאר הספירות עד שכלי בינה קיבל שבע פעמים וחכמה שמונה חיזוקים לכלי שלה. מכאן גם ניתן ללמוד שאכן כלי מלכות שקיבל חיזוק רק פעם אחת וגם כאן לא בדרך הרגילה שהרי אין לו רשימו שלו אלא בביטוש אור מלכות מאור מהיסוד לכן גם הכלי היה חלש יותר מכולם.
אלא שבכתר כותב מהרח"ו אין מי שיכה ברשימו שלו. אמנם קשה (הגהת השמ"ש כ"ז ע"א) שהרי גם בו יש אור חוזר של כתר בזמן עלייתו למאציל, וגם בו יש רשימו במקומו, ולמה שלא ייווצר בטישו! מסביר הכרם שלמה לפי שאין ספירה אחרת מעל הכתר שיעבור האור החוזר דרכה לכן האור החוזר כאן אין לו בחינה מספקת של דין שיהיה לו כוח להכות באור הרשימו של הכתר. ולכן עדיין אין לנו בחי' כלי בכתר.
והנה לאחר שנאצל האור והסתלק הרי שאותו כלי בהיפרדו משורש האור שלו אין בו כוח להסתכל בו פנים בפנים ולכן הופך פניו. ויהיה עם האור המסתלק ממנו בחי' אחור באחור. כך קורה במלכות שבעת הסתלקות האור ממנה הופכת פניה למטה. והנה כשהאור ממשיך ומסתלק גם מהיסוד הרי שהיסוד יהיה אתו אב"א אך המלכות שהאור כבר נתרחק ממנה והגיעה להוד, תוכל להפוך פניה אל היסוד ותהיה פב"פ עם היסוד. וכן כאשר יסתלק האור מההוד אז ההוד יהיה אב"א עם האור העליון ואילו היסוד הפך פניו אל ההוד ויהיה ההוד עם היסוד פב"פ ומלכות תהיה פנים באחור, פני המלכות באחורי יסוד כי תאוות וחשק הספירות להחזיר פניהם אל האור. ולכן רק כשהאור עדיין קרוב שמעוצמתו אין הכלי יכול להפוך פניו כלפי האור יהיה אב"א עם האור אך כשמסתלק האור שיעור ספירה אחת יכול אותו כלי לשוב ולהחזיר פניו אל האור. וכן כשיסתלק האור מבחי' הנצח אז כלי הנצח יהיה אב"א עם אור העליון ופב"פ עם ההוד, ויסוד יהיה פנים באחור עם ההוד, ומלכות ג"כ פנים באחור עם היסוד וכן על זה הדרך עד שיסתלק האור מכל י' חלקי הכלי ואז יהיו כל הספירות פנים באחור פני תחתונה באחור עליונה אך הכתר עם החכמה יהיו פב"פ כי הכתר עם האור [העליון] הם אחור באחור.