ביאור:עץ חיים/שער ו/פרק ח
אור ישר ואור חוזר
נמצא שיש לנו שלוש אורות הראשון אור שהגיע בראשונה אל הספירות אור העקודים, הרי שהוא אור שמאיר דרך פנים ונקרא רחמים. השני האור שהאיר דרך אחוריו לאחר שהספירה הפכה פניה והוא אור של דין והשלישי רשימו שאף הוא נחשב אור רחמים לפי שהניחו האור הראשון.
אור הישר מתפשט להאיר למטה ברצון המאציל להשפיע נשמות חדשות בתחתונים, כי כן דרכו ויושרו. ומטבע החסד והרחמים להיות מטיבים בעולם ונקרא אור זכר שטבע הזכר להשפיע נשמות. גם הנוק' טבעה להשפיע מזון 'ותתן טרף לביתה' שיש שני סוגי השפעה. השפעה של חיות מיוחסת אל הנוק' ואור חוזר. והשפעה של נשמות חדשות מצד זכות התחתונים שעושים רצון קוניהם להניחו להשפיע להם שרצונו להשפיע, מיוחסת אל הזכר אור ישר. אור הישר כשמאיר נקרא אור הפנים כי הוא מביט בעין יפה אל התחתונים ומושך להם מוחין מעולים יותר מהנמשכים על ידי אור החוזר.
אור חוזר נמשך אל התחתונים כשאינם ראויים להארה אך לא יחפוץ המאציל בהשחתת העולם לכן עדיין ממשיך להם מוחין דאחור לצורך חיותם, והואיל והשפעה זו היא ללא רצון, משפיע בהם מחיצוניותו בלבד בסוד 'דומה דודי לצבי' שאף שבורח ומתרחק עדיין מפנה פניו לאחוריו. כלומר מה שנקרא אור חוזר לא מפני שאינו מתפשט למטה, אלא מפני שמגמת עיקר האור היא מעלה, אבל עדיין עובר אור מהמאציל דרך אחוריו כלפי מטה. ולכן נקרא אור נוק' שאין כוונת המאציל להשפיע אלא לשמור על חיות הספירה התחתונה, בזמן שהספירה העליונה כוונתה לעלות כדי לקבל.
כיון שאור ישר הוא אור פנים ומאיר ברצון לכן גם ההוויות שלו הם הוויות פשוטות שהם בפנימיות הפרצוף להורות שההשפעה היא מלאה שכביכול כל ההוויה ירדה להאיר למטה. לעומת זאת כשמאיר באור חוזר שהאור הוא דין השמות הם שמות אלהים שהם בפנימיות דחיצוניות הפרצוף או שמות אלהים מרובעות דהיינו א אל אלה אלהי אלהים, שהם בחיצוניות דחיצוניות הפרצוף או אף הוויות מרובעות, שהם בחיצוניות דפנימיות הפרצוף, שהריבוע מורה שהם נפרדים משורשם ואין רצונם להשפיע.
הבדל נוסף בין אור ישר לאור חוזר, שבאור ישר מקבל ז"א מאו"א שהם מוחין דחיה אבא, ויש כוח במוחין אלו לעשות זיווג בזו"ן להוליד נשמות. אבל כשמקבל מוחין מישסו"ת שהם מוחין דנשמה אמא, אין כוח במוחין אלו שהם מוחין דחיות בלבד לגרום לזיווג זו"ן או להביאם פנים בפנים.
ומה שכתוב בזוהר שנשמת אדם הראשון יצאה מזיווג של אח' באח' הכוונה שעלו זו"ן למעלה במקום או"א ושם קבלו המוחין אור ישר וחזרו כליהם להיות פנים בפנים ונזדווגו (כמובא בשער המוחין פ"ט).
בכלים יש מושג של פנימיות וחיצוניות, אך אין שייכות לומר זאת באורות. באורות העניין הוא של התפשטות ואז הוא באור ישר אור פנים, והסתלקות שאז הוא באור חוזר אור אחור. ומצב הכלים תלוי במצב האורות שכשמקבלים אור ישר הם פב"פ וכשמקבלים אור חוזר הם אח' באח'.
עם מוחין דחיה יכולים הפרצופים לחזור פנים בפנים
ד"ה ואמנם מה הם ב' בחי' הללו בין באורות בין בכלים. כאן מובאת הערה של השמ"ש שלא נמצאת בכתבי הרש"ש אלא מקורה כנראה מכת"י של הרש"ש שהביאה השמן ששון. נעזר בהערה זו כדי לבאר את דברי מהרח"ו כאן.
קשה איך הובאו כאן רק שתי בחי' בכלים ושתי בחי' באורות הרי בשער פנימיות וחיצוניות מבואר שיש שלוש בחי' עיבור יניקה ומוחין הן בפנימיות העולמות והן בחיצוניות העולמות.
תרוץ ראשון שג' בחי' צלם שהם נר"ן שבמוחין דז"א הם ג' בחי' הפנימיים כלומר ששלושת בחי' הצלם הם בבחי' מוחין דפנימיות שאמנם בחיצוניות יש לנו ב' בחינות שהם עיבור ויניקה אבל הבחינה השלישית בחי' הנשמה שהיא מוחין דגדלות היא עצמה מורכבת משלוש בחי' הצלם. ולפי זה יוצא שבחי' הזיווג אפשרית כבר עם מוחין דנשמה. אלא שקשה על תרוץ זה שיש רק שתי בחי' בחיצוניות והרי כל בחי' הן בפנימיות והן בחיצוניות צריכה להתחלק לשלוש בחי' של עיבור יניקה מוחין.
תרוץ שני שבחינת הפנים הוא כשבאין לז"א מוחין מבחינת חיה כלומר שבחי' הפנימיות אינה בחי' נשמה כמו בתירוץ הראשון אלא בחי' חיה. ואכן בבחי' החיצוניות מלבד בחי' עיבור ויניקה גם בחי' המוחין דנשמה מצטרפת עמהן כך שצלם נר"ן כולו בחיצוניות ונקראים עיבור יניקה מוחין דחיצוניות. וכולם בבחי' פרצופי אח' באח'. ואח"כ באים מוחין דחיה ובהם יש שלוש בחי' חדשות של נר"ן ואז הפרצוף בחי' פנים בפנים כיון שבאה לו בחי' חיה ויכול להזדווג. ולפי תרוץ זה יוצא שכשבאין מוחין דנשמה עדיין הפרצופים הם בבחי' אח' באח'.
וראיה שצריך מוחין דחיה כדי לאפשר זיווג אפשר להביא מברכת כהנים. שכן לאחר שבק"ש נכנסו מוחין דו"ק דתבונה במהלך הכריעות והזקיפות שבתפילה נגמרים להיכנס הג"ר דתבונה הפנימיים והמקיפים והו"ק והג"ר של מוחין פנימיים דישראל סבא ואילו מקיפי ל"מ דישראל סבא נכנסים בברכת כהנים. והנה הזיווג של ויעבור שהוא זיווג ז"א עם לאה והזיווג של זו"ן הכוללים דכ"ד שעות שבמזמור נפילת אפים נעשים רק לאחר ברכת כהנים נמצא שלא נעשו הזיווגים עד שנכנסו המוחין דחכמה. וזה ראיה שעד שלא באו מוחין דחיה שהם המקיפים דצלם דאבא אין זיווג פנים בפנים אף שכבר היה לז"א אור הנשמה דאמא.
ומה שלא הזכיר זיווג דשים שלום בנה"י דיעו"ר בלחש ובחג"ת דיעו"ר בחזרה ובחב"ד דיעו"ר בנפילת אפיים, כיוון שזיווגים אלה הם דיעו"ר הקטנים של תפילת העמידה ויכולים להיעשות גם בלעדי המוחין דחיה שהרי החיצוניות והאחוריים של העליון הם פנים של תחתון ולכן ייחוד יעו"ר יכול להיעשות גם בלי הל"מ דישסו"ת שנכנסים בברכת כהנים.
ראיה נוספת בימי החול ז"א מקבל מוחין רק מנה"י דישסו"ת ולכן אין זיווג דזו"ן הגדולים במהלך ימי החול. זיווג זה יתקיים במוסף של שבת בו ז"א קיבל מוחין דישסו"ת כולם היינו מוחי נשמה וכן קיבל מוחין מאו"א שהם מוחי חיה ורק אז יכולים זו"ן הגדולים להזדווג.
ביותר פירוט נאמר כך ז"א בתחילת יצירתו ע"י המאציל יש בו שני פרצופים בלבד פרצוף נפש ופרצוף רוח ואנו שותפים לבניין ז"א מהפרצוף השלישי פרצוף הבינה שהנה"י שלו נעשים בימי החול והמשכו נעשה בשבת עד שבמוסף שבת נבנה גם פרצוף רביעי פרצוף החיה ואז אכן יש לנו את הזיווג של כתר דמוסף שהוא דזו"ן הגדולים.
נמצא שעיקר פנימיות ז"א הוא פרצוף החיה שמקבל מאבא אם כך מדוע נקרא ז"א בשם מ"ה שם אדם, והרי צריך להיקרא על שם פנימיותו שהיא החכמה! ואכן גם חכמה יש בה שם כח מ"ה. וחכמה דז"א היא שם מ"ה ורק החכמה העיקרית שהיא אבא שמקומה בראש האצילות היא ע"ב דיודין אבל חכמה דז"א היא מ"ה.
מובא בשער ט"ל פי"א אות י"ד ששם ס"ג מעלה מ"ן דבינה ושם ע"ב מוריד מ"ד דאבא ושם מ"ה מוריד מ"ד דז"א ושם ב"ן מעלה מ"ן דנוק'. כך ששם מ"ה המוריד המ"ד דז"א הוא הטיפה שבאה ממוחין דחיה והורדתה נעשית על ידי העלאת החיה דז"א הוא שם מ"ה שבו באבא. וזאת החכמה אינה מהחכמות דקטנות אלא ממוחין דחיה שיש בכוחה להוציא נשמות חדשות.
ולמעשה אף שם ב"ן המעלה מ"ן לצורך זיווג זו"ן אף הוא שורשו בדכורא. ונקרא רוחא דשדי בגווה והוא ביסוד דנוק' ונקרא בנימין. שז"א לפני שנתנו בנוק' קיבלו מאמא, שלקחתו מאבא ואבא לקחו מהדיקנא, ושורשו מן הדעת העליון דעתיק הגנוז באווירא ששורשו ע"ב וכשמגיע לז"א מאמא הוא עדיין שם ע"ב אבל בז"א עצמו הוא מתחלק חציו לו וחציו לה. ונקרא רוחא לשון זכר אך כשניתן בנוק' בעקבות זיווג בחיק או"א שהוא זיווג של אח' באח' נקרא נפש לכן נאמר על רחל 'בצאת נפשה' והוא שורש לעלית כל הבירורים עד ימות המשיח. ולכן תמצא שבהעלות זו"ן לחיק או"א לזיווג נמשך מיסוד דז"א ליסוד דנוק' ע"ב קד"ם לכונן כלי היסוד שלה, שע"ב קד"ם הוא רי"ו התחתון שהוא כמניין ג' הויות ע"ב של זיווג העליון דאו"א מפני ששורשו הוא בחי' זכר כנזכר.
ואפשר שכשמקבל בחי' חיה אבא כיון שמקיפה גם לכל אחד מהנר"ן באופן פרטי אפשר שהיא ג' אותיות הצל"ם דאבא. היינו כשנכנס צל"ם דאבא אזי צ' שלו מקיף חיה לנפש ל' מקיף חיה לרוח ומ' מקיף חיה לנשמה. נמצא כותב הרב הלל שמוחין דנר"ן הפנימיים הם מוחין דאמא בינה אחור וחיצוניות. ואילו נר"ן דחיה המקיפים הם מוחין דאבא פנים ופנימיות.
זיווג אח' באח'
לפי שנגע בזיווג הנעשה בחיק או"א לכן העתיק כאן מהר"ם פאפרש מקהילות יעקב קטע המבאר זיווג זה (רב הלל). שבזמן שהפרצופים עדיין עומדים אח' באח' אין כוח בנוק' לברר בירורים ולהעלות מ"ן ולכן אין הפרצופים יכולים להזדווג. לכן מעלים אותם או"א לחופה בהיכל עילאה דילהון, ונותנים להם בהלוואה מוחין. הנוק' משתמשת במ"ן מבינה והז"א משתמש במ"ד מאבא ועל ידי זה חוזרים לעמוד פנים בפנים לפי שאין חשש שיתאחזו הקלי' בחיק או"א. ומה שנקרא זיווג זה אח' באח' הוא מפני שבמצב זו"ן למטה (גם לאחר הנסירה) הם עדיין אח' באח' אך בעלייתם הזיווג נעשה פנים בפנים.