ביאור:עץ חיים/שער ו/פרק ה
אור הרשימו ואור החוזר
כשעלה האור למעלה ונשאר היותר עבה למטה שהוא בסיס לכלי, מלבד מה שהשאיר האור בהעלותו למעלה את האור היותר עבה המהווה בסיס לכלי, הוא גם משאיר רשימו ממנו במקומו על מנת להאיר לספירה שתחתיו לכן כשעלה אור הכתר השאיר רשימו בכתר להאיר לחכמה, ואור החכמה השאיר רשימו בכלי חכמה להאיר לבינה ובינה לז"א, וז"א לנוק', מלבד אור המלכות שלא השאיר רשימו בכלי מלכות כיון שאין לו למי להאיר. אותו רשימו שמשאירים הספירות במקומם אינו מסתלק ממקומו לעולם, כגון אור היסוד שהשאיר רשימו במקומו ועולה בהוד ובמקומו עולה אור המלכות ביסוד, הנה גם כאשר ימשיכו האורות לעלות ויעלה אור המלכות למקום ההוד אותו רשימו שהשאיר היסוד יישאר במקומו, וכן בכל הספירות.
גם בעת העלייה של האור מעלה למאציל כדי להשתלם, זהו עיקר האור של הספירה העולה לצורך בניין הפרצוף אך האור הנמשך מהמאציל לצורך חיות שהוא הארה מועטה שלא יחרב העולם, אינו נפסק. אלא שאינו יורד בקלות שכן אור הספירה שעולה מהווה הפסק מסוים לאור הנמשך מהמאציל. ונקרא אור זה אור חוזר לפי שיורד בזמן שהאורות העליונים חוזרים לעלות בשורשם והוא אור דין.
הפרש בין הספירות באור חוזר
ככל שהספירה נמוכה יותר יש בה יותר דינים, שכן כשעולים האורות ונותנים בה אור חוזר הנמשך מהמאציל, שהוא דין. הרי ככל שהספירה נמוכה היא מקבלת מיותר אחוריים. אור הכתר הוא רחמים גמורים שלא קיבל כלל מאחוריים, אור החכמה קיבל מאחורי כתר ולכן יש בו קצת דינים רק שהם נכפים להיותם במקום גבוה כל כך, אור הבינה קיבלה משני אחוריים דכתר ודחכמה לכן דינין מתערין מינה, עד שנמצא שאור המלכות מקבלת מט' אחוריים ולכן הוא יותר דין מכל שאר הספירות.
מלבד ריבוי או מיעוט בחי' האחוריים כיון שהאור החוזר מאיר בהם מהספירה שמעליהם שכל הספירות נמשכות בקו אחד ולא היו בבחי' שלוש קוים לכן ריבוי הדינים תלוי גם באופי הספירה שמעל, שאור חכמה שמקבל מהכתר הרי שהדינים בו חלשים ואילו אור הת"ת שמקבל מאחוריים של גבורה שהם אחוריים קשים יתגברו בו הדינים יותר. הצד השווה שבהם שהיות שמקבלים דרך אחוריים כולם הם דינים.
נמצא שיש לנו שלוש אורות הראשון אור שהגיע בראשונה אל הספירות אור העקודים, הרי שהוא אור שמאיר דרך פנים ונקרא רחמים והוא אור ישר. השני האור שהאיר דרך אחוריו לאחר שהספירה הפכה פניה אור של דין והוא אור חוזר. והשלישי רשימו שאף הוא נחשב אור רחמים לפי שהניחו האור הראשון.
אור רביעי המתחבר לכלים
אור רביעי נוצר כתוצאה מהביטוש בין אור החוזר לרשימו שאור החוזר הוא נוק' ומאיר לתחתון והרשימו הוא זכר אף שנשאר במקומו ואף מאיר לספירה שתחתיו, עדיין חפצו וחשקו לעלות במאציל ולפי שהם הפוכים בטבעם הם מבטשים זה בזה. ומביטוש זה נופלים ניצוצות מאור החוזר שהוא דין וזהו אור רביעי. ומה שיורדים הניצוצות מאור החוזר לפי שהוא נוק' והם תולדותיו על דרך מה שהסברנו שהביטוש הוא זיווג. [ואם הביטוש אינו זיווג אלא התחככות של אורות הרי שהאור החלש יותר הוא זה שיורדים ממנו ניצוצות].
נמצא שהם ארבע אורות בחינת טנת"א. טעמים הוא אור העקודים שירד ראשון, נקודות הוא אור חוזר שהוא בחי' דין, תגים הוא אור הרשימו ואותיות הוא האור שנולד מאור החוזר כתוצאה מהביטוש של שני האחרונים, ואור זה האחרון אף הוא בחי' דין ונוק'. ומה שאמרנו שנקודות הוא אור החוזר והוא שני במעלתו זה נכון אף שהוא שלישי בזמן, שכן הרשימו קדם לו.
מלבד ד' אורות אלה יש כפי שהתבאר את האור שהתעבה והחל את בחי' הכלים בעקודים וכבר אינו נחשב לאור, והנה האור הרביעי שנולד שהוא בחי' אותיות מתערב ומחזק את בחי' הכלים ונלע"ד אומר מהרח"ו שדומה הדבר לבחי' הרפ"ח ניצוצין המצטרפים למלכים שנפלו.
אף שבשער ההקדמות דף טו רע"ג כתב שיש ב' פירושים כך נראה לו לפרש וכן מכריעים המפרשים כפי שכתבנו לעיל שהאור הרביעי מצטרף לבחי' הכלים שכבר התהוו מהאור העב שנשאר מאורות העקודים בהתחלה. עוד הוסיף שם שנלע"ד שיש ניצוצי אורות וניצוצי כלים וכל בחי' משניהם היא שכ"ה ורפ"ח זה לעומת זה. ומבאר הרב הלל שלפי האמת ש"ך ניצוצים ופ"ר ניצוצים יכולים להיות הן באורות והן בכלים. ונראה לכרם שלמה לומר שהניצוצי כלים הם מהאור העב שהתעבה להיות כלי והניצוצי אורות הם מאור הד' המכונה אותיות.
ד"ה ונתחיל לפרש הענין דף כ"ז ע"ב
בהסתלק אור המלכות למעלה לא השאיר רשימו לפי שאין בחי' תחתיו להאיר אליה והרשימו של אור היסוד הוא שמאיר לבחי' כלי המלכות שבהתהוות. גם כשיחזרו האורות הרי שאור המלכות ימצא את מקומו בכלי היסוד ולא ירד במלכות ולזה נאמר שמלכות אספקלריא שאינה מאירה דלית לה מגרמה כלום [גם בסוף התהליך שיהיה במלכות אור הד' שבא לה מהבינה הרי שאור זה אינו מהמלכות לכן נאמר דלית לה מגרמה כלום אמנם מאחרים יש לה].
כשעלה אור המלכות במקום היסוד היה אור היסוד, שגם הוא בתנועת עלייה, מאיר בכלי המלכות דרך אחוריו (שאור החיות לא פוסק להאיר בספירה התחתונה שלא יחרב העולם ונקרא אור חוזר). ופוגע באור המלכות שעולה ובטשו אחד בשני וירדו ניצוצות מהאור החוזר בכלי המלכות. [אף שבשאר הספירות נעשה האור הרביעי מביטוש הרשימו באור החוזר, במקום המלכות שלא נשאר בו רשימו נעשה אור הרביעי מביטוש אור החוזר של היסוד באור המלכות שעולה].
וכשעולה אור היסוד מניח רשימו במקומו להאיר בכלי המלכות והאור החוזר של היסוד מכה ברשימו שנשאר בכלי ונפלו ממנו ניצוצות הם האור הרביעי שהצטרף לבחי' הכלי של היסוד שהחל כבר להתהוות מאור העב שנשאר מאור הראשון. ואילו אור הרשימו נשאר במקום כלי היסוד ומאיר בו מעליו שהוא בחי' תגין שעל האותיות דכלי היסוד.
וכשעולה אור ההוד מניח רשימו במקומו להאיר בכלי היסוד והאור החוזר של ההוד מכה ברשימו שנשאר בכלי ונפלו ממנו ניצוצות הם אור הרביעי, שהצטרף לבחי' הכלי של ההוד שהחל כבר להתהוות מאור העב שנשאר מאור הראשון. ואילו אור הרשימו נשאר במקום כלי ההוד ומאיר בו מעליו שהוא בחי' תגין שעל האותיות דכלי היסוד. וכן נעשה בכל הספירות חוץ מהכתר שאף שהיה במקומו אותו אור העב שהתעבה להיות תחילת הווית כלי הכתר הנה לכתר לא התווסף ניצוצות של האור הרביעי לבניין הכלי כיון שבעלות אור הכתר, אין מי שיכה ברשימו שלו, לכן לא נגמר הכלי שלו. ומקשה הרש"ש והרי אף אור הכתר בעת עלייתו ירד ממנו אור אחוריים טרם התבטלו במאציל (כמבואר בפ"ז דף כט ע"א שאף לכתר יש אור אחוריים וכן מבואר בפרקין), ומדוע אם כן לא נעשו ניצוצות אור הרביעי מהכאת אור אחורי הכתר ברשימו שלו [שהרי ההכאה היא בין אותו אור של הספירה לבין הרשימו שלה ולא מהאור שמעליה מלבד במלכות שלא היה כלל רשימו]!
בכרם שלמה מבאר ש"צריך עיון" שבדברי הרש"ש אינו קושיא אלא בא להעיר שיש לעיין בדבר או במקום או ע"י מקום אחר ויתיישב הדבר. וכאן כוונת הרש"ש שכל ספירה מקבלת אור החוזר שלה דרך אחוריים של הספירה שלמעלה ממנה "אבל הכתר אין אחוריים של ספירה שלמעלה ממנו, לזה לא יש מי שיכה בו כדי לעשות בחי' כלי ופשוט". ונלע"ד לבאר כוונת הכרם שלמה לומר שכיון שאור האחוריים מכה ברשימו להיותם מנוגדים זה דין וזה רחמים אבל אחורי הכתר שהוא ממש מעט דין אין בו מספיק ניגודיות לרשימו שלו ולכן לא הכה בו ולא עשה אור רביעי מה שאין כן באחורי החכמה שכבר מקבל מב' אחוריים יש בו יותר דין כך שאור האחוריים שלה מנוגד לרשימו שלה ויכול כבר ליצור ניצוצות של אור הרביעי. ויתכן להוסיף לפי זה שאכן ניצוצות של אור הרביעי אם כן גם של החכמה שיש בו רק ב' אחוריים וגם של בינה שיש בו רק ג' אחוריים עדיין אינם מספיק חזקות כדי לחזק ממש את הכלי כמו בז"ת וכבר ראינו בשער מטי ולא מטי פ"ג הבדל בעשיית הכלים של הז"ת מהג"ר מטעם אחר.
נמצא שהכתר השאיר רשימו ולא (גמר) כלי ושאר הספירות השאירו רשימו והשאירו כלי, והמלכות השאירה כלי אך לא השאירה רשימו.
הווית כלי הכתר
בחזרת האורות פעם שנייה לא יצא אור הכתר ולכן אור המלכות ירד עד כלי היסוד בלבד ואור היסוד בכלי ההוד וכן על זה הדרך עד שבכתר יכנס אור החכמה. וכשנכס אור החכמה בכלי הכתר הרי שרשימו דכתר מכה בו כי הוא בחי' עליונה מאור החכמה ומהניצוצות שניתזים מהכאה זו עושה כלי לרשימו שנהייה דכורא דכתר. ואור החכמה לפי שבא מלמעלה ובכוחו הראשוני עומד לכן אף בו יש כוח להכות ברשימו ומהניצוצות נעשה כלי לאור החכמה שתהיה נוק' דכתר. גם בחכמה ובבינה יתהוו שני כלים לזו"ן שבהם כפי שיתבאר במטי ולא מטי פ"ג.
ביטול המלכים
נמצא שגם בעולם העקודים יש ביטול מלכים בצד מה בדמיון אותם מלכים שמלכו בארץ אדום אלא שבעולם הנקודים האורות הסתלקו והמלכים מתו והתבטלו, שנשבר הכלי ונפל לעולם תחתון שזה נקרא מיתה. אבל כאן עלו האורות לבד למאציל והכלים נשארו ללא אורותיהם אמנם יש בזה צד שנשארו ללא חיות בצד מה בסוד 'כי רגע באפו' אלא שנעשה כאן לצורך בניין הכלים סותר על מנת לתקן מה שאין כן בעולם הנקודים שהיה בהם מיתה ממש ונראה שרומז שאף שבעולם הנקודים הייתה מיתה ממש הרי שגם בזה נקרא סותר על מנת לתקן שהרי יביאו עמהם האורות בתיקון ט"ס עליונות של ב"ן וכן שם מ"ה החדש ולכן אף שהדברים ארוכים יותר בסופו של דבר תבוא כל בחינה על מקומה ותשתלם.
מעין ביטול זה מופיע גם בבחי' עליונות יותר כגון המוזכר בדרוש סעודת שחרית של שבת ז' מלכים שיצאו מבחי' אזן עליונה דא"ק, וכן ראה מבו"ש דף ג ע"ב, אף שלא ביאר עניין זה בע"ח שדברים אלה אין להרחיב בהם. ואף בתוך הא"ק ראה מבו"ש דף ג ע"ב למעלה. שכל צמצום הוא דין נמצא שכבר מעת התחלת צמצום הא"ס לעשות מקום החלל התחיל שורש הדין אלא שאסור להזכיר בחי' דין זולת מן האצילות ולמטה כי שם התחילו הכלים להתגלות ועיקר הצמצום וההגבלה הוא על ידי הכלי ומה שמזכירים יותר למעלה הוא שורש הדין ובערכנו הוא רחמים פשוטים.
כשאנו אומרים שאורות העקודים חוזרים במאציל הכוונה שחוזרים למלכות פה דא"ק שכן במלכות פה יש שורשים לי"ס של העקודים וכן הוא בכל עולם ועולם, שבמלכות של עולם העקודים יש י' שורשים של עולם הנקודים וכן בכל העולמות, נמצא י' שורשים במלכות שמעליהם.
מ"ק ד"ה בכל בחינה - חמש שמות לנשמה
ההקשר של החלוקה לכלים אורות פנימיים ואורות מקיפים באה להסביר שלאחר שאמרנו שמאורות עקודים ולמטה התמעטו האורות. עם זאת עדיין יש שני אורות מקיפים שכן יש חשיבות להארת הכלי מבפנים באו"פ ומבחוץ באור מקיף כדי לזכך את הכלי כפי שכתב בסוף פ"ב.
וידוע שהנפש המקבילה למלכות מתפשטת בכלי חיצון, והרוח המקבילה לז"א מתפשטת בכלי אמצעי, והנשמה המקבילה לבינה מתפשטת בכלי פנימי. ולכן מנה כאן את הכלים כבחי' אחת ואת נר"ן כבחי' שנייה, בחי' שלישית היא מקיף חיה המתחלק ומאיר לנר"ן כל אחד כפי מדרגתו ומקיף יחידה הוא מאיר לכולם בבחי' אחת מבחוץ.
מקיף חיה נקרא גם נשמה לנשמה לפי שמקפת ומחיה לנשמה שהנשמה מהבינה וחיה מחכמה. ולכן נקט בה לשון חיה לפי שמחיה בעליה 'והחכמה תחיה בעליה' חיי"ם גימט' חכ"ם.
ומקיף יחידה נקרא כך לפי שבאה ונאצלה מן הכתר והוא בחי' יחידה לפי שהנוק' שבו אינה נפרדת כמו בבחי' התחתונות.
ולמעשה כל בחי' יש בה את כל בחי' הנרנח"י שהמלכות היא עצמה נפש, ומאיר בה נפש של הת"ת והוא רוח למלכות, ונפש בינה מאירה בה והיא נשמה אצל המלכות. ונפש דחכמה שמאירה למלכות היא חיה דמלכות. ונפש כתר המאירה בה היא יחידה דמלכות.
ובת"ת בחי' רוח של מלכות היא נפש אצלו והוא עצמו רוח, ורוח בינה המאירה בו היא נשמה אצלו, ורוח חכמה המאירה בו היא חיה אצלו, ורוח כתר המאירה בו הוא יחידה אצלו. וכן בשאר הפרצופים.
נמצא שהנשמה דפרצוף ז"א מורכבת מחמישה חלקים הקרויים אורות, אורות אלה הם הפנימיות של הפרצוף. ואילו הכלים שהם חיצוניות הפרצוף אף בהם יש חמישה חלקים שהם עור בשר גידים עצמות ומוח שבעצמות והם כתר וחכמה ובינה וו"ק ומלכות. פנימיות הפרצופים שהם האורות ובתוכם אור הא"ס נמשכים אל הכלים ע"י מוחין צלמים ולבושים (ראה שער המוחין פי"ב).
אורות פנימיים ומקיפים באדם
ומה שאנו רואים את החשיבות של אור מקיף ואור פנימי לזכך את הכלי בפרצופים העליונים הוא הדין באדם שלא די לו בנר"ן או"פ להאיר את החומר הגופני מבפנים אלא זקוק גם למקיפים שיאירו בו מבחוץ. וכיון שאו"פ נשמה הוא אמא ואו"מ חיה הוא אבא חשקם להידבק זה בזה לכן אור הנשמה מכה מפנים החוצה להדבק באבא ואור החיה מכה מבחוץ פנימה להדבק בנשמה ובזה מאירים הגוף מכל צדדיו.
אורות הפנימיים שהם נר"ן, אור הנשמה מאיר במוח ומשם מאיר בכל הגוף אור הרוח מאיר בלב ומשם מתפשט בכל הגוף ואור הנפש מאיר בכבד ומשם מתפשט בכל הגוף. נמצא אם כן שאף בראש יש לנו נר"ן שהרי שלושתם מאירים בכל הגוף ומבאר שהארתם בראש הוא בסדר זה נשמה במוח רוח בחוטם ונפש בפה. ואילו הלב והכבד אף בהם יש שלוש מדורים (מבו"ש ש"ו ח"ב פ"א) אלא שלא ביאר כיצד סידורם. אף שבכל מקום אומר שמשכן הנפש הוא בכבד נראה משער טנת"א פ"ה שמשכן הנפש העיקרי הוא גם בלב ולא נאמר בכבד אלא כדי להבדילו מהרוח.
ומקיף חיה מלבד מה שהוא מקיף לכל הגוף בכללות הוא גם מקיף ומאיר לכל חלק כפי מה שהוא כנאמר 'כולם בחכמה עשית' שיש בו חלקים כנגד כל אחד מהנר"ן. כפי שהתבאר בש' אח"פ פ"א מקיף חיה נכנס באור ישר בתוך הפרצוף ולאחר מכן יוצא ועומד מעל לראש ומאיר באור חוזר מלמעלה לכל חלק מחלקי הגוף כפי ערך האור הראוי לו כמבואר גם בשער ההקדמות דף צ"ב ע"א כי בחלק הנשמה שמדורה במוח מקיף לה מבחוץ, כפי בחי' ערך האור הראוי אליה. ומקיף על חלק הרוח שמדורו בלב, בבחי' ערך אור של הרוח. ומקיף על חלק הנפש שמדורו בכבד, כפי בחי' הנפש.
ואילו חלק היחידה שהוא מאריך אף שכולם כלולים בו יותר מאשר בחכמה התכללותם בו הוא בהעלם ולא בגילוי ולכן לא נראה בו התפרטות, ומקיף לכולם באופן כללי בהשוואה אחת. והבל"י בפרקנו מחלק בין י' מקיפי יושר הנקראים יחידה כאן (ראה מה שהבאנו דברי השמ"ש בשער אח"פ פ"א, לבין מקיף מ' דצל"ם המובא בשער המוחין פ"ה שאף הוא נקרא יחידה).